השמש תציל את המשק: החקלאים שמצאו את מכרה הזהב דווקא על הגג

החקלאות הישראלית תמיד הייתה סוג של קזינו: אתה מניח את כל מה שיש לך על השולחן ומהמר מול מזג האוויר, שער הדולר, מחסור בידיים עובדות, פגעי טבע ומציאות ביטחונית נזילה של טילים וארטילריה בגבולות. לאורך השנים, השחיקה במחירי התוצרת והנסיקה בעלויות התשומות הותירו משקים רבים מול שוקת שבורה.

אלא שבשנים האחרונות, השמש הישראלית היוקדת מפסיקה להיות רק מפגע עונתי שמייבש את השדות, והופכת לגלגל ההצלה הכלכלי של המרחב הכפרי. בניית מערכות סולאריות על גבי מבנים חקלאיים, לולים, רפתות וחממות לא רק שמייצרת לחקלאים הכנסה פסיבית יציבה ובטוחה במקום שבו הכל תנודתי, אלא היא זו שמשאירה אותם לעבוד את האדמה ומבטיחה את ביטחון המזון והאנרגיה של מדינת ישראל.

עבור ירמי גלבוע, רפתן ממושב פרזון שבאזור הגלבוע, הגג שמעל 70 הפרות ו-70 העגלות שלו הפך למנוע הכלכלי שמחזיק את כל המשק באוויר. גלבוע, מחלוצי התחום במרחב הכפרי, החל את דרכו הסולארית ב-2015 עם מערכת של 50 קילוואט בהשקעה של כ-280-260 אלף שקלים, ובהמשך הרחיב אותה בהשקעה של עוד כ-600 אלף שקלים להספק כולל של 300 קילוואט על שטח של פחות משני דונם.

כיום, החשמל הנמכר לרשות החשמל במסגרת ההסדרה מניב לו הכנסה שנתית של כ-140 אלף שקלים. "בזכות המערכות הסולאריות, אני היום חקלאי יותר טוב," מספר גלבוע. "ההכנסה מהחשמל מסייעת לי לממן את התשתית החקלאית, והתשתית החקלאית היא זו שמספקת את השטח שעליו ניתן להתקין את המערכת.

מחיר החלב נשחק לאורך השנים בעוד שההוצאות על אחזקת הרפת, המזון והעובדים ממשיכות להכביד, והסולארי נותן לי אוויר לנשום. אם אני מניח גג ומתקין עליו מערכת סולארית, אני מקבל מימון נוח ומרוויח כסף שמאפשר לי לעשות דברים שלא הייתי יכול להרשות לעצמי רק מהרפת. זה אפילו שיפר את הרווחה של הבהמות — החלפנו את הפח של הגג והפרות נהנות כיום מבידוד והצללה טובים בהרבה".

סיפור דומה מתרחש במשק של אסף פישביין ממושב עין עירון שליד פרדס חנה. פישביין, שמגדל מטעים, חממות אנונה ופסיפלורה ולולים, לקח את הרעיון צעד אחד קדימה והתקין על כל התשתיות שלו פאנלים סולאריים, ואף הציב את גדר האלומיניום הסולארית עוקבת השמש הראשונה בישראל. המשק שלו מייצר כיום כמעט 4 מגה-וואט חשמל, המכניסים כ-3 מיליון שקלים בשנה. "אני קורא לזה 'גד"ש' — גידולי שדה וגידולי שמש," מחייך פישביין. "כל הרעיון הוא שאתה לא תופס מקום חדש; אתה מנצל את משאב השמש החינמי ובמקביל ממשיך להשתמש בקרקע ובמבנים לחקלאות. החקלאות בישראל היא עסק עם הסיכון הכי גבוה שקיים, והסולארי הוא עוגן שמאפשר לי להמשיך לעשות את מה שאני באמת רוצה. אני יכול לקחת הלוואה מהבנק לטובת גידול אנונה, ביודעין שמי שיחזיר את ההלוואה זו המערכת הסולארית".

מעבר לפן הפיננסי, פישביין גילה שלפאנלים יש איכויות אגרו-טכניות מוכחות: הקירוי הסולארי יוצר הצללה שמפחיתה משמעותית את צריכת המים להשקיה, ובאירוע ברד כבד שפקד את האזור, הפאנלים הגנו פיזית על מטע האנונה וצמצמו את הנזק לשיעור של עשירית בלבד בהשוואה לשטחים גלויים.

ומה תוקע? כרגיל- הבירוקרטיה

אלא שהמהפכה הירוקה של החקלאים נתקלת בצוואר בקבוק מרכזי ומתסכל: מוגבלותה של רשת החשמל הלאומית. גלבוע ופישביין מצביעים על כך שחקלאים רבים המעוניינים להצטרף למיזמים סולאריים נדחים על הסף מכיוון שהתשתית האזורית אינה מסוגלת לקלוט ולשנע את החשמל המיוצר.

האבסורד מחריף כאשר יזמים שקיבלו אישורים בעבר אינם מקימים את המתקנים בפועל אך תופסים את הקיבולת ברשת, בעוד חקלאים נמרצים נותרים מחוץ לתמונה. ברשות החשמל מודים כי קיבולת הרשת היא המכשול הקריטי ביותר להשגת יעדי האנרגיה המתחדשת, כאשר נכון לנתונים האחרונים, כ-92% מהספק האנרגיות המתחדשות בישראל מתבסס על אנרגיה סולארית (המהווה כ-13% מכלל ייצור החשמל במדינה).

כדי להשתלט על העומס, מינהל התכנון מקדם הקמת קווי מתח עליון שיאפשרו לשנע חשמל ירוק מהפריפריה אל אזורי הביקוש במרכז, ובמקביל נכנסות לשימוש טכנולוגיות אגירת אנרגיה במתח נמוך, המאפשרות לחקלאים לאגור את החשמל שנוצר בשעות השיא ולמכור אותו בתעריפים גבוהים בשעות הערב, או להשתמש בו כמקור גיבוי בחירום.

ד"ר אבי שניידר, מומחה להתיישבות העובדת מהמכללה למינהל, מסביר כי התהליך הסולארי משנה כעת מן היסוד את המודל הכלכלי של הקיבוצים והמושבים, עד שבחלק מהיישובים ההכנסה מאנרגיה כבר עקפה את ההכנסה מחקלאות. "ב-40 השנים האחרונות ראינו שהחקלאות כבר אינה משלח היד היחיד במרחב הכפרי, וב-15 השנים האחרונות נכנס מקום פרנסה חדש ומרכזי -אנרגיה ירוקה.

המערכות הסולאריות אינן באות על חשבון השדות, אלא מותקנות על גבי הרפת, הדיר, הבית אריזה או מעל המטעים. חקלאי שאיתו שוחחתי סיפר לי שהכבשים שלו חיו במשך שנים תחת רשת צל פשוטה כי לא היה לו כלכלי לבנות גג; היום כל הדיר שלו מקורה בגג עמיד ומבודד רק כי השתלם לו להתקין עליו מערכת סולארית".

ד"ר שניידר מדגיש כי לא מדובר בנטישת האדמה, אלא בדיוק בהיפך: "המערכת הסולארית מייצרת תזרים יציב וצפוי שהבנקים שמחים לממן, והיא זו שמייצבת את המשק החקלאי. מדינת ישראל זקוקה למרחב הכפרי מטעמי ביטחון פיזי בגבולות, מורשת לאומית, ובעיקר ביטחון מזון כפי שלמדנו בשנים האחרונות. החיבור הזה מעניק למושב ולקיבוץ של העתיד את המרכיב הקריטי מכולם - ביטחון אנרגטי וכלכלי".