מבקר המדינה: אין היערכות אקלים אמיתית בישראל

דוח מבקר המדינה שפורסם בסוף יוני מצייר תמונה מדאיגה של היערכות ישראל למשבר האקלים, וקובע כי הממשלה ממשיכה לגרור רגליים באחד האיומים המרכזיים של העשורים הקרובים. לדברי המבקר, פעילות הממשלה בתחום עדיין מדשדשת, והצעדים שהיא נוקטת הם לכל היותר "טלאי על טלאי" שאינם מביאים לשינוי ממשי בהיערכות המדינה.

גם בצל המלחמה, מזהיר המבקר, אין מקום לדחוק את הנושא לשוליים. "לצד המערכה המתמשכת מאז שבעה באוקטובר, המחייבת מענה כלל-ממשלתי בהיבטים רבים, קיימת חשיבות לכך שהממשלה תיתן דעתה, גם במצבי חירום, על הסיכונים הרובצים לפתחנו בהיבטי סביבה ואקלים", כתב. לדבריו, הלחימה בחודשים האחרונים אף חידדה את השפעות מצבי החירום על שוק האנרגיה ואת החשיבות שבפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשת, החיוניים הן לקיימות והן לביטחון האנרגטי של המדינה.

פרק האקלים הוא ביקורת המעקב השלישית שמפרסם המבקר בנושא. הוא בוחן את התקדמות המדינה מאז הדוח הראשון ב-2021 ואת יישום ההמלצות שעלו בו ובדוח המעקב מ-2024. שני הדוחות הקודמים התריעו כי התנהלות הממשלה, תהליכי קבלת ההחלטות וניהול הסיכונים אינם תואמים את עוצמת האיום שמציב שינוי האקלים למדינה, למשק ולציבור. פרופ' יואב יאיר, חוקר אטמוספרה וחלל מבית הספר לקיימות באוניברסיטת רייכמן, מציין כי "המבקר, בלשונו המנומסת אך הברורה, מצביע על הכשלים לגבי היערכות ישראל למשבר האקלים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים".

הממצאים ממחישים את עומק הבעיה. הממשלה הנוכחית לא קיימה ולו דיון אחד בוועדת השרים לענייני אקלים, במנהלת ההיערכות לשינויי אקלים במשרד להגנת הסביבה מוקצים שני תקנים בלבד, ורק שלושה מבין 25 ממשרדי הממשלה לא גיבשו כלל תוכניות היערכות. עוד עולה כי טרם הוקם מנגנון ממשלתי למעקב ולפיקוח על תקציבים בסכום של כ-8.8 מיליארד שקל שהוקצו לטיפול בנושא. "כשמסתכלים על מיפוי הסיכונים שמופיע בדוח ועל חוסר הפעולה ברמת המוכנות של משרדי המדינה, זה ממש מזעזע", אומר יאיר, ומוסיף: "אנחנו – אנשי קהילת האקלים – מסתכלים בעיניים כלות על מה שהממשלה הזאת עושה. לצערי, אין באמת היערכות אקלים בישראל. יש משרד אחד שנערך ומתארגן, וזה משרד הביטחון, שמבין שהיערכות לשינוי אקלים היא חלק מהביטחון הלאומי של המדינה".

הנזק ממשיך להצטבר

הפער ניכר גם ביעדי הפחתת פליטות גזי החממה. היעד שקבעה הממשלה ב-2021 עמד על הפחתה של 27 אחוז עד 2030, נמוך בהרבה מהיעדים שנקבעו במדינות ה-OECD, אך בפועל צפויה ההפחתה עד אותה שנה להסתכם ב-19 אחוז בלבד.

המחיר הכלכלי של המשבר כבר נגבה ברחבי העולם, והדוח פורש אותו במספרים. בחקלאות העולמית הסתכם הנזק המצטבר בין 1991 ל-2023 בכ-3.26 טריליון דולר, אובדן תוצרת בשווי כארבעה אחוזים מהתמ"ג העולמי, בעקבות בצורות, שיטפונות, גלי חום והתפרצויות מזיקים. יאיר מסביר כי "הנזק מתבטא בשני אופנים: מצד אחד, הגידולים אינם מתפתחים משום שאין מספיק מים ויש בצורות. מצד שני, יש יותר מדי מים – שיטפונות וסופות. שני הקצוות הקיצוניים האלה מתרחשים בתדירות הולכת וגוברת בעקבות שינוי האקלים, ושניהם פוגעים בתנובת גידולי היסוד, בשטחי המרעה ובשרשראות האספקה". באירופה לבדה הסתכמו הנזקים מאירועי מזג אוויר קיצוני בין 2020 ל-2024 בכ-208 מיליארד אירו, רבע מכלל הנזקים שנרשמו ביבשת מאז 1980.

התמונה הזאת, מבקש המבקר להראות, אינה איום עתידי בלבד אלא מציאות כלכלית שישראל אינה חסינה מפניה. אלא שנכון לאוגוסט 2025 טרם בוצעה כאן הערכה לאומית של ההשפעות המקרו-כלכליות של שינוי האקלים לטווח הארוך. יותר משלוש שנים אחרי הדוח הראשון, גם ביקורת המעקב השלישית מגיעה לאותה מסקנה: הסיכונים מחריפים, אך קצב ההיערכות נותר איטי בהרבה. "לצערי, המדינה לא ערוכה לאירועי קיצון ולגלי חום קיצוניים", מסכם יאיר. "יש החלטות, ואפס ביצוע".

הכתבה הוכנה על ידי זווית, סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה