בית הדין לעבודה הכיר ב"התעלמות שקטה" מעובדת בביטוח הלאומי כתאונת עבודה

מנהלת מחלקת שירות לקוחות במוסד לביטוח לאומי שסבלה מהדרה מקצועית והשפלה מצד מנהלת הסניף תוכר כמי שנפגעה בתאונת עבודה. כך קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בהחלטה שניתנה ב-30 ביולי, שמטילה על המוסד עצמו את האחריות לפגיעה שהתרחשה בחצריו.

השופטת דפנה חסון זכריה קבעה כי אירוע מיום 9 ביוני 2020, שבו התעלמו מהתובעת באופן מוחלט במהלך קבלת קהל, מהווה "אירוע מיוחד" בעבודה. הקביעה פותחת את הדרך למינוי מומחים רפואיים שיבחנו את הקשר בין ההתעמרות לבין הליקוי הנפשי ותסמונת הפיברומיאלגיה שבהם לקתה העובדת.

ייחודו של המקרה בסוג ההתעמרות. עורכת הדין רומי הוניג, שייצגה את העובדת, מסבירה כי בשונה מהתדמית המוכרת של מנהלים צועקים או אגרסיביים, כאן דובר ב"התעמרות שקטה" המבוססת על הקטנה, עקיפת סמכויות והדרה מקצועית.

לפי פסק הדין, סמוך לכניסתה של מנהלת הסניף החדשה לתפקידה ביולי 2019 החלה מסכת אירועים נגד התובעת. היא כללה שיתוף תכנים מתוך שיחה אישית עם עובדים אחרים, ביקורת פומבית, ביטול הרשאות וקיום ישיבות בתחום אחריותה בלי נוכחותה.

השיא הגיע ביום קבלת קהל. עובדת ממחלקת סיעוד ששובצה לשירות לקוחות טענה שאינה יכולה לתת שירות, ופנתה מעל ראש התובעת לממונה המקצועית עליה. אליהן הצטרפו מנהלת הסניף ומנהלת משאבי אנוש, וכולן ניהלו את ההתרחשות מול העובדת, שהיא מנהלת המחלקה, תוך התעלמות מוחלטת ממנה. התובעת תיארה זאת כ"קש ששבר את גב הגמל".

בפסק הדין מתחה השופטת ביקורת על המעמד הכפול של הביטוח הלאומי בתיק. מצד אחד הגוף האמון על ביטחונם הסוציאלי של נפגעי עבודה, ומצד שני המעסיק שבחצריו התרחשה הפגיעה. השופטת ציינה כי כמעסיק היה מצופה מהמוסד להציג ראיות שיכלו להפריך את הגרסה, כמו סרטוני אבטחה או דוחות פנימיים, והימנעותו מכך פעלה לחובתו וחיזקה את גרסת התובעת.

בית הדין דחה את טענת המוסד שלפיה כל שהוכח הוא לחץ מתמשך בעבודה, שאינו עילה להכרה בפגיעה. השופטת קבעה כי גם בתוך מתח מתמשך אפשר לבודד אירוע שיא ולהכיר בו כאירוע מיוחד. עדותה של מנהלת הסניף, שהייתה העדות היחידה מטעם המוסד, לא נמצאה משכנעת, ואילו גרסת התובעת נמצאה אמינה ונתמכה בעדויות של עובדות נוספות.

אחרי האירוע החלה העובדת לסבול מנדודי שינה, התפרצויות בכי, סחרחורות וכאבים בגוף, ובהמשך ויתרה על תפקידה והורדה בדרגה. השופטת קיבלה את ההסבר לכך שפנתה לטיפול רפואי רק כעבור כחודשיים, וקבעה כי זו התנהלות סבירה של אדם שמתמודד לראשונה עם מצוקה נפשית שאינה ממוקדת.

לצד ההכרה הורה בית הדין על מינוי מומחים רפואיים נפרדים בתחום הנפשי ובתחום הראומטולוגי, שיכריעו בשאלת הקשר הסיבתי בין ההתעמרות לבין מצבה הבריאותי של העובדת.