קריסתו הסופית של המיליארדר: נוחי דנקנר בדרך לחדלות פירעון

הדרמה המשפטית והכלכלית הארוכה של נוחי דנקנר הגיעה היום (ד') לסיומה – עשור לאחר תחילת הקריסה. דנקנר, מי שבעבר חלש על החברות המשפיעות במשק כמו שופרסל, סלקום ונכסים ובניין, התייצב בבית משפט השלום בתל אביב והודיע כי הוא מסיר את התנגדותו לבקשת ארבעת הבנקים הגדולים לפתוח נגדו בהליכי חדלות פירעון. בדיון שנערך בפני השופטת נורית טביב-מזרחי, הבהיר דנקנר כי הוא מרים ידיים ומבקש להגיע להפטר חובות מהר ככל הניתן, כשהוא מציין כי מבחינה מעשית הוא נמצא במצב זה כבר למעלה מעשור, פעל כמיטב יכולתו ומכר את בית מגוריו, אך כעת אין ביכולתו להמשיך ולעמוד בלוח הסילוקין.

עבור מי שאינו בקיא במונחים המקצועיים של עולם הפיננסים, המשמעות של המהלך הנוכחי היא מעבר מניהול עצמאי של נכסים וכספים לפיקוח הדוק של המדינה. הליך חדלות פירעון, המוכר לציבור כפשיטת רגל, מופעל כאשר לאדם או לחברה יש הצטברות חובות הגבוהה משווי נכסיהם, והם אינם מסוגלים לשרת את החוב. במצב כזה, בית המשפט מנפיק צו פתיחת הליכים, אשר מפקיע מהחייב את השליטה הכלכלית ומעביר אותה לידי נאמן ממונה. תפקידו של הנאמן הוא להתחקות אחר כל רכוש, זכות או ממון שנותרו, לממש אותם ולחלק את התמורה בין הנושים באופן מסודר, עד להשגת ה"הפטר" – המחיקה המיוחלת של יתרת החוב שמאפשרת לחייב לפתוח דף חדש.

סדרת השקעות כושלות במינוף אדיר

ההידרדרות שהובילה את דנקנר בן ה-71 אל אולם בית המשפט החלה עם שרשרת השקעות ממונפות וכושלות בחו"ל ובישראל, בהן רכישת מניות בבנק השווייצרי קרדיט סוויס, מיזם הנדל"ן בלאס וגאס ורכישת עיתון "מעריב". המשבר הכלכלי העולמי והשינויים בשוק המקומי מוטטו את פירמידת אי.די.בי, ודנקנר נותר עם חובות עתק אישיים הנובעים מערבויות שחתם עליהן באופן פרטי. לכך התווספה גם הסתבכות פלילית בפרשת הרצת המניות של הקונצרן, בגינה ריצה עונש מאסר שקוצר בהמשך מטעמים בריאותיים, ושחרורו בתחילת ש2020 סימן את תחילת המאבק על הסדרי החוב האישיים.

הבנקים הנושים – לאומי, הפועלים, מזרחי-טפחות ודיסקונט – איבדו את סבלנותם לאחר שדנקנר הפר את התחייבויותיו במסגרת תיקון להסדר שנחתם רק בדצמבר האחרון, ולא הצליח להעביר תשלום מתוכנן של חמישה מיליון שקלים. מאז הסדר החוב המקורי ב-2016, החזיר דנקנר כ-110 מיליון שקלים מתוך חוב קבוע של 180 מיליון שקלים, בעיקר בזכות מימוש ביתו וסיוע ממשפחתו ומעיזבון אביו המנוח, יצחק דנקנר. הבנקים טענו בתוקף כי ניתנו לחייב הזדמנויות רבות ודחיות חוזרות ונשנות, וכי אין מקום להעניק לו יחס מיוחד בהשוואה לחייבים אחרים, ולכן דרך המלך היא מינוי בעל תפקיד שינהל את הנכסים שנותרו.

כעת, עם מתן הצו המסתמן, צפוי דנקנר להתמודד עם שורה ארוכה של מגבלות אישיות וכלכליות קשות, הכוללות איסור החזקת כרטיסי אשראי, הגבלות על חשבונות הבנק, עיכוב יציאה מן הארץ ואיסור על כהונה כנושא משרה בחברות. עיקר המאמץ של הנאמן שיוסמך יתמקד במימוש זכויותיו של דנקנר בירושת אביו, ובמרכזן מגדל המשרדים "בית השנהב" בירושלים, ששוויו מוערך בעשרות מיליוני שקלים ואמור לעבור ישירות לכיסוי החובות. השופטת נאותה לבקשת עורכי הדין להעניק פסק זמן של שלושים יום לפני כניסת הנאמן לתפקידו כדי לאפשר לצדדים לנהל מגעים אחרונים, בזמן שדנקנר עצמו שוקד על ספר אוטוביוגרפי שבו הוא מבטיח לכלול את תובנותיו והביקורת העצמית שלו על הטעויות שביצע לאורך הדרך.