למה אתר עזריאלי נסגר?
בתחילת השבוע נפל דבר בישראל. קבוצת עזריאלי הודיעה על סגירת אתר Azrieli.com שלטענתה הסב לה הפסדי עתק של יותר מ־300 מיליון שקל. בעזריאלי הסבירו כי האתר נסגר מכיוון ששוק המסחר האלקטרוני בישראל עדיין אינו מפותח דיו, וכי האתר לא הצליח ליצור לעצמו קהל לקוחות משמעותי. אצבע מאשימה הופנתה לעבר האתרים הגלובליים, והרגולציה המקומית, שמחזקת אתרים בינלאומיים על חשבון אתרים מקומיים. כדוגמה ניתן הפטור ממע"מ על הזמנות עד 75 דולר.
ועזריאלי לא היחידים. פחות משנה אחרי שעלה לאוויר, גם שופרסל הודיעה השבוע כי היא סוגרת את אתר המרקטפלייס שלה, שבדומה לאתר עזריאלי, מכר מוצרים של מוכרים חיצוניים כמו מוצרי ספורט, תיקים ומזוודות, תאורה, ריהוט, תכשיטים, צעצועים ומוצרים נוספים של ספקים חיצוניים ומיבוא מקביל.
כדור השלג לא הפסיק להתגלגל, והאחרונה לבשר על סגירת הפעילות היא חברת הנדל״ן והקניונים מליסרון שהודיעה כי היא סוגרת את אתר גרו (GROO), ואת פעילות באליגם, שגם הוא "שידך" בין ספקים חיצונים וסיפק פלטפורמת מסחר.
אז מה בעצם קרה כאן בשבוע אחד?
הירידה המתמשכת בהוצאות הצרכנים מאז תחילת המלחמה, הפסקת הפעילות בהרבה אתרים קטנים שלמעשה החזיקו את הפלטפורמות בשל יציאת הבעלים של אותם עסקים למילואים, או "סתם" לעצירה של העסק בשל המצב, וההבנה שישראל ככל הנראה נכנסת למיתון, הביאו כנראה את החברות הגדולות להחליט שצריך לקצץ בהוצאות.
אבל הפור כנראה לא סתם נפל על האון ליין. מה שהיה מתבקש בקורונה כבר לא מתבקש עכשיו. עם ישראל מעדיף לעשות את הקניות שלו בעזריאלי או בשופרסל פיזית בחנות. בשביל להזמין מהבית - הוא יזמין באמזון או בעליאקספרס. למה? פשוט כי הרבה יותר זול שם.
יודעים מה? עזבו את חו"ל - למה שנשלם יותר למרקטפלייס שמקשר ביננו לבין ספק קטן, שסביר להניח שגם לו יש אתר, וגם ממנו אפשר להזמין ללא גזירת הקופון של עזריאלי. הרי ממילא אם תהיה בעיה יפנו אותנו להמשך טיפול מול הספק הקטן. אז למה שנשלם יותר?
ובעולם שבו כל פוסט שני בפייסבוק מתייעץ האם לקנות באתר הקניות טמו (Temu) שנכנס לישראל ומנסה להתחרות בעליאקספרס עם מחירים הזויים (התשובה היא, אגב, לא) באמת אין מקום לאתרים ישראלים כמו זה של עזריאלי, שמציעים סחורה דומה במחירים יקרים.
סמוטריץ' והטעויות
כשהוא לא שחרר הצהרות שתומכות בהמשך הפצצות בעזה על פני אפשרות של החזרת חטופים, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' עסק השבוע בניהול של דיר עזים. לא עזים אמיתיות, חלילה. הכוונה היא לאותן עזים מפורסמות שמשרד האוצר נוהג להכניס להצעותיו, כדי שיוכל לבטל אותן בהמשך ולמנוע מאבק במה שרצה להעביר מלכתחילה.
אלא שלא מדובר בזמנים רגילים, והמילים "מצב חירום" מחווירות לעומת מה שקורה במדינה. אבל זה לא עוצר את שר האוצר. בסוף השבוע שעבר הבטיח סמוטריץ' שיחזיר את מס הסוכר. עברו שלושה ימים והתברר שמדובר "בטעות". המטרה הושגה: ש"ס לא תתנגד לדחיית הבחירות לרשויות המקומיות ולהעברת כסף להתנחלויות.
באותו יום עצמו ממש הוא הספיק לחתום על תקנות שפוגעות בפיצויים של משרתי מילואים עצמאיים, ואז להצהיר: "לא אתן שיפגעו במילואימניקים", ולהורות לרשות המסים לבטל את הסעיף המקומם.
אז מה קורה כאן? האם יש הצעה מסתורית, איזה כיוון דרך סודי שאנחנו לא יודעים על קיומו שאותו מנסה סמוטריץ' להסתיר בעזרת שלל סערות פוליטיות? או שאולי שר האוצר, שבשבוע שעבר נלחם על תקציבים מיותרים לשולחיו לכנסת, נזכר שבעצם הוא רוצה לקצץ בתקציב?
לרוע המזל, כנראה שהתשובה הסופית היא ערבוב מקושקש של כל האפשרויות. במשרד האוצר מכירים רק דרך אחת להתנהל: קיצוץ ועוד קיצוץ. העובדה שהשירותים בישראל מפגרים אחרי כל המדינות המפותחות פחות מטרידה אותו. גם לא העובדה שאנחנו חוזים עכשיו באופן האיום ביותר בתוצאות של הסתמכות יתר על "כוחות השוק" ולא על מדינה מסודרת ומאורגנת. סמוטריץ' לא מתנגד לגישה הזאת. אלא שיש לו גם ציבור שהוא רוצה לצ'פר, מדינה פלסטינית אפשרית שהוא נלחם בה וסקרים שבהם הוא מתדרדר. בעיה. מדיניות כלכלית מסודרת פחות מטרידה אותו.
הבעיה המרכזית היא שאם השבוע האחרון השאיר אתכם מותשים ותוהים איפה אתם חיים, ההמשך צפוי להיות גרוע באותה מידה. תקציב 2023 רק נסגר, והנה מחכה תקציב 2024, שבו יילחמו מפלגות הקואליציה על הטבות אפילו עוד יותר גדולות במקום להיטיב עם הציבור. כדי שלא נשים לב, יעלו מן הסתם שלל רעיונות מופרכים חדשים: מע"מ על מוצרים שמוזמנים מחו"ל, מס נטפליקס ואולי מס מיוחד על רווחים בשבת. לכו תדעו. כדאי שנישאר עם עיניים על הכדור.
דיבורים כמו חול ואין מה לאכול
לא תאמינו. רק שנה וחודשיים לאחר שנכנס לתפקיד שר הכלכלה ניר ברקת הכריז בוועדת הכלכלה על האצת החקיקה של חוק "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" שיעלה בקרוב להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. "עלינו להיערך ליום שאחרי המלחמה ולאפשר הוזלת מחירים כדי להקל על האזרחים", מסר השר.
באמת מזל שהוא נזכר, כי עד עכשיו באמת שילמנו גרושים על הדברים. וזה לקח רק שנה וחודשיים להגיע לרגע המיוחל שבו, שימו לב, השר מכריז שיאיץ את החקיקה, שתאושר אין לדעת מתי. אולי היא תהיה בכלל כחלק ממצע הבחירות הבא.
אבל אין לזלזל בשר ברקת, שמסתבר שחזה את השלכות המלחמה עוד הרבה לפני כולנו. הרי במקום לקדם את החוק, השר בילה את מירב זמנו בחו"ל, כשהוא מדלג בין ארץ לארץ כדי לקשור איתם קשרים עסקיים. עכשיו זה אולי יתחיל להשתלם, לאחר שהתנגד נמרצות להכניס פועלים פלסטינים על מנת להמשיך את הבנייה בישראל, והודיע כי הוא פועל להביא אחרים במקומם.
צריך להבין דבר מרכזי אחד. אי הכנסת פועלים גוררת פשוט עצירה עד קיפאון מוחלט של פרויקטים בארץ, מה שמעלה עוד יותר את מחירי הדיור הגבוהים ממילא. כבר כתבנו כאן בשבוע שעבר את כל הסיבות לכך שבשנת 2024 מחירי הנדל"ן ככל הנראה ירקיעו שחקים, ולכן התנגדותו של השר היא אולי נכונה ביטחונית, אבל בשום אופן לא כלכלית.
אולי זאת הסיבה שהשבוע גם פורסם כי בניגוד להחלטת הקבינט, כ-5,000-8,000 פועלים פלסטינים מיהודה ושומרון נכנסים מדי לעבודה בישראל, ומספר דומה מגיע לעבודה באזורי תעשייה ביישובי יהודה ושומרון עצמם - זאת על אף ההצהרות הלוחמניות של חלק משרי הממשלה.
על כך הגיב ברקת כי: "יש מי שלא למד לקח מה-7 באוקטובר ולא מבין שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אסור לנו להפקיד את גלגלי המשק הישראלי בידיים של הפועלים הפלסטינים ואסור לתת לרשות הפלסטינית פרס לתמיכתה בטרור ובאירועי השבת השחורה. מדובר בסכנה מדינית, ביטחונית וכלכלית".
השאלה אם גם כאן יהיו דיבורים לחוד ומעשים לחוד. האם ברקת יצליח למנף את הטיילת שעשה מסביב לעולם בחודשים האחרונים ויצליח להביא משם פועלים, או כמו במקרה החוק שהוא מקדם כבר למעלה משנה - יהיו דיבורים לחוד ומעשים לחוד.
בישראל המחירים יודעים רק לעלות
מחירי קופסאות השימורים שאתם קונים בסופר קפצו בעשרות אחוזים בין 2022 ל-2023, על פי סקירה שפרסמנו אתמול (ה'). מה לא התייקר באותה מידה? צדקתם, עלויות הייצור של השימורים. לא חומרי הגלם ולא הירקות.
אז למה המחירים עולים, ולמה הם אמורים לעלות שוב, ממש עוד מעט? התשובה הפשוטה היא "כי אפשר". עוד לא נולדה הסיטואציה שלא תצדיק עליית מחירים במשק. הדולר עולה? חייבים להעלות מחירים. הדולר יורד? מה אתם סופרים כל אגורה.
זה מה שקורה ממש עכשיו עם האיום החות'י על הספינות שעושות את דרכן לישראל. חברות התובלה, כדרכן בקודש, העלו מחירים, וכל מי שמייבא חומרי גלם התחיל לשחרר הצהרות על עליות מחירים בלתי נמנעות. אלא שהתייקרות ההובלה לא מדגדגת עדיין את המחירים בתקופת הזוהר ורווחי הענק של תקופת הקורונה, הדולר בירידה וגם עלייה במחירי ההובלה מתפרסת על פני מוצרים רבים מאוד ולא מצדיקה התייקרות.
כל זה לא משנה בנוף הכלכלי הישראלי. המחירים עולים. גם יבואנים או יצרנים שבכלל לא קשורים לספינות שעוברות במעבר באב אל-מנדב מודיעות שאין ברירה, התייקרות היא צו השעה. האיום החות'י הוא בעיה אמיתית שצריך לטפל בה. מתישהו נמצא את הזמן לטפל בחמדנות של מי שתמיד גוזר קופון.