למה הפעם אנחנו כמעט בטוחים שאיראן קורסת

שמישהו יגיד כבר עם איראן קורסת או לא

יש רגעים שבהם כלכלה מפסיקה להיות "תחום למומחים" והופכת להיות מזג אוויר. אתה לא צריך לקרוא דוחות, אתה פשוט יוצא לרחוב ומרגיש את האוויר. באיראן של סוף 2025 בואכה 2026, הרגע הזה כבר כאן. לא בגלל תיאוריה גדולה, אלא בגלל שלושה סימנים קטנים שכולנו מבינים אינסטינקטיבית: שער הדולר, מחירי האוכל, והתחושה שהמשכורת נהיית בדיחה. כשמדינה מגיעה למצב שבו אנשים לא שואלים אם יהיה יקר, אלא כמה מהר זה יתייקר, היא כבר לא מנהלת כלכלה, היא מנהלת פאניקה.

תתחילו במטבע. מטבע הוא לא רק אמצעי תשלום, הוא מבחן אמון. וברגע שהאמון נשבר, המספרים על המסך כבר לא משקפים "שוק", הם משקפים פחד. כשהדולר בשוק הלא מפוקח מטפס לרמות שמחליפות ספרות כמו פיד בטיקטוק, המסר לציבור חד: הריאל נראה כמו משהו שצריך לברוח ממנו, והציבור פשוט מנסה להציל את עצמו. הוא קונה דולרים לא כי הוא רוצה להיות סוחר, אלא כי הוא רוצה לישון בלילה בלי לחשוב שמחר הכסף שלו שווה פחות.

ואז מגיע החלק שהכי שובר כלכלות מבפנים, המזון. אינפלציה כללית זה נתון, אינפלציה על אוכל זו מציאות. זה הרגע שבו פוליטיקה נכנסת למטבח. כשמחירי מוצרי בסיס מטפסים בקצב שהמשכורת לא יכולה לנצח, המחאה כבר לא שייכת לאקטיביסטים. היא עוברת לדור של אנשים שפשוט רוצים לסיים חודש. ובמשטרים כאלה, ברגע שהרחוב מרגיש שמישהו שודד אותו לאט דרך הסופר, הטלוויזיה כבר לא מרגיעה. להפך, היא מרגיזה יותר.

איראן מייבאת חלק עצום ממה שהאזרחים צריכים, ישירות או דרך רכיבים מרחמנא לצלן: "אמריקה". וכשהדולר יקר, כל שרשרת האספקה מתייקרת, והסוחר לא צריך הרבה כדי להעלות מחיר, רק לא למכור בהפסד. זה מייצר שווקים שלא מתנהגים כמו שווקים, אלא כמו הישרדות. חנויות נסגרות כי אי אפשר לתמחר. אנשים אוגרים כי מחר יהיה יותר יקר. כולם הופכים בעל כורחם לכלכלנים, אבל מהסוג הכי עצוב, כלכלני חרדה.

ואז יש את הדובדבן שמפיל מדינות, צמיחה שלילית. אינפלציה גבוהה עם צמיחה חיובית היא מחלה קשה. אינפלציה גבוהה עם צמיחה שלילית היא כבר מצב שבו הגוף לא מצליח להתאושש. מפעלים מקצצים, בנייה נעצרת, עבודה מתייבשת, וממשלה שמנסה "להתאפס תקציבית" באמצעות עוד מסים וקיצוצים על ציבור שכבר נחנק, מגלה את הפרדוקס הכי אכזרי בכלכלה. ככל שאתה לוחץ יותר כדי להכניס כסף לקופה, אתה עלול לשבור עוד יותר את הפעילות שממנה מגיעים המסים. ובמקביל, הציבור מרגיש שהמדינה דורשת ממנו להקריב, בזמן שהמחירים רצים קדימה כמו רכבת בלי בלמים.

אם אתם מחפשים רגע אחד שמסביר למה הפעם זה נראה שונה, זה לא הדולר לבדו ולא האינפלציה לבדה, אלא המעבר הפסיכולוגי. כשהציבור עובר מלשאול "מתי זה יירגע" לשאלה "איך שורדים עד שזה יקרה", הכלכלה נכנסת למצב חירום תמידי. ובמצב כזה, כל ניצוץ הופך למדורה. כל שמועה הופכת לפעולה. כל יום בלי יציבות הופך לעוד יום שבו אנשים מאבדים עוד קצת אמון.

כאן גם מתחילה הבעיה של המשטר. כי משטר יכול לדכא מחאה, אבל הרבה יותר קשה לו לדכא שער חליפין. הוא יכול לשבור הפגנה בכיכר, אבל הוא לא יכול לשבור את העובדה שהאזרחים מרגישים שהכסף שלהם נמס. הוא יכול להכריז על תוכניות, קיצוצים, רפורמות, אבל אם בבוקר אנשים קמים ומגלים שהסופר התייקר שוב, ההכרזה הופכת לרעש רקע.

ולכן, אם יש משהו אחד שאפשר לומר בזהירות אבל גם בבהירות, זו לא קריסה שמתחילה בטנק או בכותרת ביטחונית. זו קריסה שמתחילה בקופה של הסופר ובחלפן ב":ציינג'". והיא מתקדמת דרך הדבר הכי מסוכן לכל שלטון, תחושת חוסר אונים של אזרחים. כי ברגע שמיליונים מבינים שהמערכת לא מסוגלת להחזיר להם יציבות, הם מפסיקים לחכות. הם מתחילים לזוז. ואז השאלה הגדולה באמת היא לא אם איראן כועסת. היא כועסת. השאלה היא כמה זמן עוד אפשר לנהל מדינה כשכולם מרגישים שהם כבר לא חיים בכלכלה, הם חיים בתוך ניסוי.

הסיבה שבגללה נתניהו לא רוצה שתסתכלו לאחור

"אף אחד לא מתעניין בסיכומי שנה", הזהיר אותנו העורך הבכיר. ובאמת, זו הייתה שנה שבממשלה היו מעדיפים שלא נסכם. שנה שבה נשברו שיאים. 452 הרוגים בתאונות דרכים, שיא של עשרים שנה. 251 נרצחים בחברה הערבית, שיא כל הזמנים. שיא בכספים הקואליציוניים. אלה לא נתונים של עשור, אלה הנתונים של 2025, השנה השלישית של ממשלת נתניהו השישית. אותה ממשלה שנבחרה על בסיס שתי הבטחות מרכזיות: הגברת הביטחון האישי וטיפול ביוקר המחיה.

באמת, למי אכפת מסיכומי שנה? עדיף לסכם שלוש שנים במבצע. ד"ר מיקי פלד, חוקר בקרן ברל כצנלסון, פרסם השבוע סיכום נתונים מקיף לשלוש שנות הממשלה. הנתונים אינם כוללים את אסון ה-7 באוקטובר, את 1,163 הנרצחים בטבח, את 251 החטופים ואת 561 חללי מלחמת חרבות ברזל. גם בלעדיהם, התמונה קשה מספיק.

בננות התייקרו ב-46%, אבוקדו ב-54%, קפה ב-25%, עגבניות ב-23%. מדד מחירי המזון עלה ב-14%, מדד פירות וירקות ב-17%. נסיעה באוטובוס שעלתה 5.5 שקלים ב-2022 עולה היום 8 שקלים, התייקרות של 45%. היקף הפיגורים במשכנתאות מעל 90 יום זינק ב-90%. לא מעט משפחות ישראליות פשוט לא מצליחות לגמור את החודש.

המחירים עלו, אבל היי, מדובר בממשלה שנבחרה על בסיס היכולת להביא ביטחון לאזרחי המדינה. מה קורה בצד של הביטחון האישי? מספר הרציחות על רקע פלילי זינק מ-148 ב-2022 ל-303 ב-2025. בשנתיים האחרונות נרצחו 582 בני אדם על רקע פלילי, עלייה של 94% לעומת השנתיים שקדמו להן. שיעור הפריצות הוכפל מ-2.4% ל-5.5%. כמעט 40% מהישראלים מעידים על הידרדרות בתחושת הביטחון האישי שלהם. כל זה למרות שהשר לביטחון לאומי קיבל תוספת תקציב של 2.5 מיליארד שקל.

"אם בסוף היו פה אנשים שקמים כל בוקר ואומרים מה אני עושה כדי לעמוד בהבטחות הבחירות שלי", אומר פלד בשיחה עם mako. "הסיכום הזה לא היה יוצא לפועל. אבל זה לא קרה. לא רק שהממשלה לא פעלה, היא גם לא ניסתה. הייתה ועדת שרים ליוקר המחיה בראשות ראש הממשלה, היא כמעט לא התכנסה".

אז מה כן מעסיק את הממשלה? הכספים הקואליציוניים זינקו מ-700 מיליון שקל בשנה בתקופת ממשלת השינוי לכמעט 5.8 מיליארד בשנה תחת הממשלה הנוכחית, פי שמונה. אבל המספר הזה, מתברר, הוא רק חלק מהסיפור.

פלד מתאר את האופן שבו מטעים את הציבור לגבי הכסף הזה. הממשלה הודיעה על מסגרת של 5.2 מיליארד שקל כספים קואליציוניים ל-2026. אבל כשמנתחים את הטבלאות שפורסמו, מתגלים עוד 302 מיליון שקל שלא הוגדרו כקואליציוניים, אפילו שהם מגזריים לחלוטין. לזה יש להוסיף את תוכנית החומש של סמוטריץ' ליהודה ושומרון, שתעמוד בשנה הבאה על כ-1.1 מיליארד שקל, והטבות מס הכנסה לתושבי האזור בשווי כ-400 מיליון נוספים.

"זה בעצם כמעט 8 מיליארד שקלים", טוען פלד. "גם אם לא קוראים לתוכנית חומש כספים קואליציוניים, זה ברור שזה כספים קואליציוניים, כי זה נועד למגזר מאוד מסוים, שבמקרה הוא המגזר של שר האוצר".

ולאן הולך הכסף? 58% למגזר החרדי, 16% לציונות הדתית. רק 26% לכלל האוכלוסייה. בינתיים, המע"מ לא ירד, מדרגות מס הכנסה וביטוח לאומי לא הוצמדו למדד, ואת 2026 קיבלנו עם עלייה במחירי החשמל, המים והארנונה.

"הם יכולים להוריד את המע"מ בחזרה, לבטל את ההקפאה של מדרגות מס הכנסה ונקודות הזכות. וואלה, הרבה כסף", אומר פלד. אבל הכסף הזה הולך למקום אחר.

באוגוסט 2022, לקראת הבחירות, הבטיח נתניהו: "זאת ההתחייבות שלי, אנחנו נוריד את המחירים". בינואר 2023, חודש אחרי כינון הממשלה ובעקבות גל פיגועים, אמר סמוטריץ': "התחייבנו להחזיר את הביטחון, ועל זה ניבחן". שלוש שנים אחר כך, הבחינה הסתיימה. הציון ברור.

תתכוננו לכותרות: "הדולר צונח השבוע" (ואז - שוב)

יש רגעים שבהם הדולר - שקל מרגיש כמו סדרת נטפליקס: כל שבוע "טוויסט", כל יום "פרק חדש", ובסוף כולם בטוחים שהם הבינו את העלילה - עד הפריים הבא. השבועות האחרונים מספקים בדיוק את זה: ירידה שבועית שמייצרת כותרות, קריאות "שפל!", וקבוצות ווטסאפ משפחתיות שבהן דוד של מישהו מסביר למה "זה עוד רגע 3.00, תאמיני לי".

אז הנה כלל אצבע שמעצבן את כולם אבל מציל כסף: מי שצריך דולרים עכשיו – שיקנה. לא כי הדולר לא ירד עוד, אלא כי אי אפשר לתזמן את השוק באופן עקבי, ובטח לא כשמדובר במטבע שיכול לזוז על ציוץ, כותרת, או גחמה של מוסדי שחיפש איפה לחנות עודף.

ומצד שני - אם אתם שואלים "למה הוא יורד עכשיו?" ולמה נשמע שיש עוד ירידות בקנה - כאן מתחילה ההצגה.

הסיפור הקצר: יש יותר דולרים שמחפשים קונה, ופחות קונים שמחפשים דולר. כשזה קורה, המחיר - כלומר השער - יורד. והסיבות? לא אחת. תפריט של כמה כוחות שפועלים יחד.

הסיבה הראשונה היא הכי פחות מרגשת: סוף שנה. בעולם הפיננסי קוראים לזה "window dressing" ובישראל קוראים לזה "יאללה, נסגור שנה יפה ונראה טוב בדו"חות". חברות, יצואנים, וגופים גדולים עושים סדר במספרים: ממירים, מיישרים קו, ומעדיפים להציג דוחות בשקלים "נקיים" יותר. התוצאה: מכירות מט"ח מוגברות. כלומר - עוד דולרים נשפכים לשוק בדיוק בזמן שכולם רוצים "לסדר את המדפים".

הסיבה השנייה היא קלאסיקה ישראלית: יצואנים . הרבה מההכנסות שלהם בדולרים, אבל המשכורות, המסים והספקים - בשקלים. אז כשצריך לשלם פה, הם ממירים שם. ואם זה קורה בהיקפים גדולים ובאותו זמן - זה כמו לפתוח ברז מרכזי של דולרים. בשפה פשוטה: עודף היצע. וכשיש עודף היצע - השער יורד.

אליהם מצטרפים הגופים המוסדיים (הפנסיות, הגמל, הביטוחים) עם מהלך שנשמע טכני אבל מרגיש בכיס של כולנו: כשהשווקים בחו"ל עולים יפה, החשיפה שלהם לחו"ל "מתנפחת" והם עושים איזונים. לעיתים זה אומר למכור חלק מהמט"ח ולהמיר לשקלים. עוד ועוד דולרים מגיעים למדף, והקופה לא תמיד עמוסה בקונים.

הסיבה השלישית היא לא מה קורה - אלא מה מצפים שיקרה: ציפייה לכניסת כסף גדול לישראל. עסקת גז, עסקאות ביטחוניות, השקעות ענק - לא משנה מה הכותרת, המסר לשוק דומה: "בדרך לכאן עוד דולרים". ושוק המט"ח הוא יצור שמתרגש מציפיות יותר מאשר ממאזנים. הוא לא מחכה שהכסף ייכנס בפועל. הוא מקדים. וכשהשחקנים הגדולים מאמינים שיגיעו דולרים - הם מתחילים למכור כבר עכשיו, כדי לא להיתקע עם "סחורה" שעוד רגע תהיה זולה יותר.

הסיבה הרביעית היא "החלום הישראלי" בגרסה המטבעית: כניסת הון זר. כשמשקיעים מחו"ל מרגישים שישראל יציבה יותר גיאו-פוליטית (או לפחות פחות גרוע מהכותרות), כשהבורסה המקומית מחייכת, וכשיש סיפורים טובים בהייטק ובתחומים אחרים -כסף נכנס. כסף שנכנס במט"ח לרוב מומר לשקלים. וזה מחזק את השקל ומחליש את הדולר.

ואז מגיעה הסיבה החמישית - זו שאוהבים לשכוח כשאנחנו עסוקים בלהלקות את "הסוחרים בתל אביב" : זה לא רק אנחנו. הדולר בתקופה חלשה גם בעולם. כשיש חולשה גלובלית של המטבע האמריקאי מול סל מטבעות (או לפחות תחושה של חולשה), זה מחלחל גם לכאן. לפעמים הסיפור הוא ריבית, לפעמים גרעון, לפעמים פוליטיקה אמריקאית, לפעמים פשוט מצב רוח של שווקים. אבל בשורה התחתונה: אם הדולר מתעטש בעולם - בישראל הוא כבר שוכב עם מדחום.

אז האם הדולר ימשיך לרדת? יש סיכוי לא רע שכן, במיוחד אם כל הכוחות האלה ימשיכו באותו כיוון: עוד דולרים בשוק, יצוא שמייצר זרם מט"ח, מוסדיים שמאזנים, משקיעים זרים שמזרימים כסף, ודולר עולמי שלא מצליח להרים את הראש.

אבל כאן מגיע ה"אבל" שמפרק חלומות: המגמה לא מובטחת. מספיק אירוע אחד שמדליק מחדש סיכון -ירידות חדות בוול סטריט שמייצרות בריחה לדולר, החמרה ביטחונית, שינוי חד בציפיות הריבית, או פשוט תיקון טכני - והדולר יכול לקפוץ. לא כי "הכל השתנה", אלא כי מטבע הוא חיה עצבנית: הוא מגיב מהר, ולעיתים מגזים. ואז, בדיוק כשכולם משתכנעים שהוא "רק יורד", הוא עושה מהלך הפוך כדי להזכיר לכולנו שאנחנו לא גאונים - אנחנו פשוט היינו עם הרוח בגב.

ולכן השורה התחתונה היא שאם יש לכם צורך ודאי בדולרים בטווח הקרוב - תקנו. אולי במנות, אולי בפיזור על כמה ימים או שבועות, אבל אל תהפכו את החיים למשחק "נחכה לשער המושלם".

אם אין לכם צורך - אל תרדפו. להחזיק דולרים "רק כי זה דולר" זה לפעמים כמו לקנות מעיל סקי באוגוסט: יכול להיות שיום אחד זה יציל אתכם, אבל רוב הזמן זה סתם תופס מקום בארון.

ובינתיים, תתכוננו לכותרות: "הדולר צונח השבוע". כי בישראל, כמו בישראל - גם כשמטבע יורד, הדרמה תמיד עולה.