כפעילה למען בעלי חיים אני רגילה לראות על בסיס יומיומי תמונות קשות של בעלי חיים בתעשיית המזון מהחי, להחזיק את עצמי ולהמשיך הלאה. כבר ראיתי תמונות שצולמו בבטני אוניות המשלוחים החיים של עגלים וכבשים מאוסטרליה ואירופה לפיטום ושחיטה בישראל, וכבר חשבתי שראיתי הכל. אבל מול התיעוד חסר התקדים הזה פשוט לא יכולתי לעצור את הדמעות.
אחרי שנים של הסתרה ושקרים, המציאות המחרידה שתעשיית המשלוחים החיים מנסה להסתיר מהציבור נחשפה לעולם (בתכנית "60 דקות" באוסטרליה ובמהדורת החדשות בישראל). לא ניתן עוד להכחיש את המחיר הבלתי נמנע של מסעות המוות מאוסטרליה למזרח התיכון: עשרות אלפי בעלי חיים דחוסים באוניה, כל כך צפופים עד שחלקם אפילו לא מצליחים להגיע אל כלי המים והמזון. הצפיפות גם מונעת גישה אפשרית אל בעלי החיים החולים, שנרמסים, נחנקים וגוועים ברעב ובצמא, במקרה שמישהו היה מעוניין בכלל לטפל בהם.
הגלים באוקיינוס הפתוח מכים בעוצמה בדפנות האוניה והכבשים הרכים נזרקים מצד לצד, מיטלטלים עם כל גל, מתקשים לעמוד ביציבות. בקיץ, החום הכבד והקיצוני שבאוניה גורם לכך שהכבשים פשוט מתבשלים בעודם בחיים. הם מתבוססים בהפרשותיהם, החלשים שבהם לא מצליחים להחזיק את עצמם וקורסים, שוכבים בהפרשות עד שהם כבר כמעט קבורים בהן, בין חיים למוות. את המוני בעלי החיים המתים, משליכים העובדים לאוקיינוס. גם אלו שהצליחו לשרוד את המסע הימי הקשה, יעברו תחנות התעללות נוספות: בעת הפריקה וההעמסה למשאיות בנמלים ובתחנות ההסגר, במפטמות ובמשחטות. בלי רגע אחד של חסד, בלי דקה של רחמים.
התמונות מחרידות את כל מי שצופה בהן. התעללות בבעל חיים אחד מקוממת אותנו. איך אפשר לתאר את התחושה המתעוררת מול התעללות בעשרות אלפי כבשים חסרי ישע, מיוסרים, שנאבקים לנשום במשך שבועות?
אפשר היה לצפות, ששר החקלאות, אורי אריאל, יכריז על השעיה מידית של המשלוחים החיים, לכל הפחות. תחת זאת, הוכיח השר פעם נוספת שהגנה על בעלי החיים היא ממנו והלאה. במשך כשבועיים(!) מילא השר פיו מים, וכשבחר להגיב לבסוף, עשה זאת בקול ענות חלושה. הוא התגאה בכך שקיים שיחת טלפון עם מקבילו האוסטרלי ושהבהיר לו כי "אינני יכול להתערב במשלוח בעודו מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, אך אכן תהיה התערבות של ישראל בנושא רווחת בעלי חיים ברגע שהאוניה מגיעה למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל".
האם זו הבשורה ממנה ניתן לצפות למי שאמור להיות אמון על חוק צער בעלי חיים? בשורה שרובה ככולה הודאה במה שארגוני בעלי החיים טוענים כבר מזמן: אין כל יכולת לפקח על הנעשה בלב ים. עכשיו ברור, יותר מתמיד – הגיהינום של בעלי החיים במשלוחים החיים הוא חלק בלתי נפרד מהמסע. אין כל דרך להוביל בעלי חיים על פני יבשות וימים במסעות הובלה מסחריים בלי לגרום להם עינוי קשה ומתמשך. בעלי החיים מופקרים לגורלם בלב ים. הדרך היחידה להפסיק את הסבל - היא להפסיק את המשלוחים החיים. לא לקבוע עוד הוראה שבה איש לא יעמוד. להפסיק את מסעות המוות מיד.
עוד אמר שר החקלאות אמר שהוא מתכוון לצמצם את המשלוחים החיים. בפועל, שנת 2018 נפתחה במספר שיא קיצוני של בעלי חיים במשלוחים החיים – למעלה ממאה אלף בינואר-פברואר בלבד, עלייה של 163% לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. מאה אלף יצורים חיים, נושמים, מרגישים, שנגזר עליהם העינוי הזה.
יותר ויותר אנשים שרואים את התמונות הקשות האלו בוחרים שלא לקחת חלק בפגיעה בבעלי חיים ומחליטים להוציא את הבשר מהצלחת. אפילו מי שעדיין אוכלים בשר, מזדעזעים למראה התמונות ורוצים לראות את הסוף של המשלוחים החיים. אלו כמו אלו מוזמנים לצעוד איתנו במוצאי שבת השבוע בצעדה שמארגנות עמותות אנונימוס לזכויות בעלי חיים ותנו לחיות לחיות, הקוראת לממשלה ולכנסת לפעול באופן מידי להפסקת המשלוחים החיים. הצעדה תתכנס במוצאי שבת הקרוב, 28.4, בשעה 20:00, ברוטשילד 1 תל אביב, ותצעד עד לרחבת הסינמטק. כמו פיטום האווזים, גם המשלוחים החיים יוצאו מחוץ לחוק. השאלה היחידה היא כמה בעלי חיים עוד ייאלצו לעבור את התופת הזו עד אז.
הכותבת היא רכזת המאבק במשלוחים החיים, עמותת אנונימוס לזכויות בעלי חיים