בית המשפט לתעבורה בנצרת דחה לאחרונה את טענת המדינה לפיה הנהגת פגעה ופצעה הולכת רגל עקב נהיגה רשלנית, וזיכה אותה מאשמה. השופט בסאם קנדלפת קבע כיהחקירה הרשלנית שביצעה המשטרה לא הניבה ראיות שישללו את טענת הנאשמת כי הולכת הרגל התפרצה לכביש בפתאומיות והתאונה הייתה בלתי נמנעת.
בכתב אישום שהוגש ביוני 2016 נטען כי בפברואר אותה שנה נהגה הנאשמת בשעות הבוקר בעיר טבריה, לא הבחינה בהולכת רגל שחצתה את הכביש ופגעה בה. מפגיעה זו נגרמו להולכת הרגל חבלות רבות ביניהן שבר חמור ברגל שהצריך ניתוח.
כתב האישום ייחס לנהגת עבירות של נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש ובהתנהגות הגורמת נזק לאדם, אך הנאשמת כפרה באחריותה לתאונה.
במענה לכתב האישום היא טענה כי לא הייתה לה כל דרך למנוע את התאונה משום שהולכת הרגל התפרצה לכביש, וכי ממילא אין למשטרה ראיות שמוכיחות את אשמתה.
"חקירה שאינה חקירה"
לדבריו, מסקנה זו מתחייבת מהחקירה השטחית שנעשתה בתיק ומהיעדר ממצאים שמבססים את האשמה מעל לספק סביר.
השופט מתח ביקורת על עבודתה הרשלנית של המשטרה וקבע הרושם שנוצר הוא שהבוחן – שהגיע לזירה רק למחרת היום – פעל אך ורק לאיתור ראיות שתומכות באשמת הנאשמת תוך הזנחת כיווני חקירה נוספים שיכלו דווקא לתמוך בחפותה. בתוך כך השופט הבהיר כי חובתו של בוחן שמגיע לבדוק נסיבות של תאונה היא לפעול לאיתור מלוא הראיות, גם כאלה שעשויות לנקות את החשוד העיקרי מאחריות.
"במצב זה לא ניתן היה להגיש כתב אישום כנגד הנאשמת כלאחר יד ועל סמך ראיות דלות ביותר וחקירה שאינה חקירה", כתב.
כמו כן, השופט התייחס לבחירתה של הנאשמת שלא להעיד במשפט. לדבריו, לנוכח מצבן הרעוע של ראיות התביעה החלטת הנאשמת הייתה מוצדקת ואי אפשר היה לצפות ממנה להיגרר למתן עדות מתגוננת ומיותרת. השופט הבהיר כי החוק אמנם קובע כי הימנעות נאשם מעדות עשויה לשמש לחיזוק הראיות נגדו אך זאת רק אם יש מה לחזק.
בסיכומו של עניין השופט קבע כי המשטרה לא הוכיחה את אשמת הנאשמת בתאונה – וזיכה אותה לחלוטין.
ב"כ המאשימה: עו"ד בשיר גאנם
ב"כ הנאשמת: קובי טל עורך דין תעבורה
עו"ד נירה בן דוד עוסק/ת ב- תעבורה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין