רוכשי בית גילו בו טרמיטים ורטיבות – הפרת הסכם?

בית משפט השלום בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שהגישו רוכשי בית בדרום הארץ נגד מוכריו, בטענה שהסתירו מהם רטיבות וטרמיטים באופן המהווה הפרת חוזה. השופט מנחם שח"ק מצא שלא רק שהליקויים לא הוכחו – גם לא הוכח שהנתבעים ידעו עליהם. התוצאה: דחיית התביעה וחיוב מגישיה בעשרות אלפי שקלים הוצאות.

הנתבעים קנו את הנכס מושא ההליך, בית צמוד קרקע ביישוב מיתר שבדרום, ב-2020. בחודש מאי 2023 נחתם הסכם במסגרתו רכשו מהם התובעים את הבית תמורת 3.24 מיליון שקל. באוגוסט אותה שנה עברו הרוכשים לגור בנכס כאשר כבר למחרת, סיפרו בתביעתם, גילו רטיבות בחדר השירות וסימנים לטרמיטים באזור המטבח.

תדהמת התובעים הוכפלה לאחר שגילו כעבור יומיים, כך לטענתם, נזקי טרמיטים נוספים עת פירקו את צוקל המטבח. טענתם המרכזית: המוכרים ידעו על ליקויי המים והחרקים עובר להסכם, ולכל הפחות היו צריכים לדעת, ומכאן שהפרו כלפיהם את חובת הגילוי ועליהם לפצותם ב-345 אלף שקל.

המוכרים, מצדם, הכחישו בתוקף שידעו, או שהיה עליהם לדעת, על קיומם של הטרמיטים או הרטיבות. לאור האמור, ביקשו לדחות את התביעה נגדם.

לא מכרו בגלל הליקויים

ואכן, השופט שח"ק התרשם שהמוכרים לא ידעו על הליקויים הנטענים. מעבר לזה, למסקנתו כלל לא הוכחו רטיבות משמעותית או מושבת טרמיטים פעילה שיכולות להיחשב כאי-התאמה שתוביל לחיוב המוכרים בפיצוי, אפילו אם ידעו.

בעניין הרטיבות מצא השופט שהלכה למעשה מדובר ב"ליקויים נקודתיים וקלים לתיקון, שאינם מעידים על פגם יסודי או מבני". בסוגיה הנוספת העדיף השופט את גרסת המוכרים לפיה "לא הוכח כי היו טרמיטים פעילים בנכס במועד הרכישה, אלא דובר בפעילות היסטורית בלבד, שאינה כוללת טרמיטים חיים".

הובהר, בתוך כך, שלפי הפסיקה נזקי טרמיטים היסטוריים אינם מהווים, על-פי רוב, אי-התאמה המחייבת גילוי. "היוצא מכל האמור", סיכם השופט, "לא הוכחה קיומה של מושבת טרמיטים פעילה בנכס, ואילו נגיעוּת הטרמיטים בעבר אינה בגדר אי-התאמה שחלה חובה לגלותה במקרה הנוכחי. ממילא, לא עלה בידי התובעים להוכיח שהנתבעים הפרו את ההסכם או את הוראות הדין".

אכן, ציין השופט לקראת סיום, הנתבעים מכרו את הבית כשלוש שנים בלבד לאחר רכישתו, באופן המעורר לכאורה תמיהה, ואולם לדבריו - השניים סיפקו הסבר מניח את הדעת בדמות רצונם לעבור לבית גדול יותר הכולל בריכה.

את טענת התובעים בהקשר הזה - שהמכירה המהירה נבעה מהתפשטות בעיית הטרמיטים ורצונם להיפטר מהנכס בשל כך – כינה השופט "השערה לא מבוססת". בנסיבות אלה, הורה על דחיית התביעה תוך חיוב הרוכשים בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 34 אלף שקל לטובת המוכרים.

• ב"כ התובעים: עו"ד עדיאל מליץ
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אהוד ערב ואח' ועו"ד דני אליגון ואח'

עו"ד רונן יצחק גרין עוסק/ת ב- מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.