תקוה גדעון פותחת לי את דלת הדירה שלה ביפו, שעיצב חברה הטוב מושיק גלאמין. היא לובשת טרנינג קצר ומיד מציעה קפה ועוגה, שלא היא אפתה. "אני רק אוהבת את כלי ההגשה, אז אני חייבת שתהיה בו עוגה", היא מסבירה. "בכלל, כל מה שאת רק רוצה יש כאן במגירת חטיפים". מכאן השיחה גולשת בטבעיות לדימוי גוף, ולהשפעה שלה בזכות אותו מונולוג מפורסם שנשאה בבית "האח הגדול".
"השיח שיצרתי זו אני", היא אומרת. "אומרים לי 'התחברתי למונולוג', אבל זה לא מונולוג, זה לא תפקיד חיי, זו אני. אישה אחרי לידה סיפרה לי איך בזכותי היא לבשה חצאית מיני, וזה מחמם את הלב, אבל מצד שני, זה בזכותה, לא בזכותי. אני לא רוצה לקחת אחריות על אנשים. זה מחמיא, זה מרגש, זה גורם לי לבכות, אבל אני נורא חוששת מזה. אני גם לא רוצה שיהיה כל כך הרבה שיח על איך אני נראית. מה זה משנה?".
יש תחושה שעם כל הניסיון ללכת קדימה ולעודד ריבוי מודלים, דווקא השיח הזה והפליאה על האהבה עצמית, היא זו שמונעת את ההתקדמות.
"נכון. הייתי בתצוגת אופנה של 'בננהוט', והכתבים שאלו אותי 'איך מרגיש לך להיות כאן עם בגד ים?'. אמרתי להם, 'את נטע אלחמיסטר שאלתם איך זה מרגיש? לא, נכון?'. וזו הטעות. עצם זה שאתם מוחאים לי כפיים על זה. לוקחים תמונה של ליזו ומראים אותה בחוטיני קטן על התחת הגדול שלה, וכותבים 'שוב ליזו עם תמונות חושפניות' ואז לוקחים תמונות של עדן פינס וכותבים 'עדן פינס בתמונה לוהטת'. שתיהן הצטלמו באותו לבוש, פשוט אצל ליזו זה לא עובר לכולם בגרון כי היא שמנה. בגלל זה יש מלא בגדים שבא לי עליהם אבל הם לא קיימים במידה שלי, כי מישהו חושב שאני לא צריכה ללבוש אותם, ללכת עם שורטס, זה קיים עד מידה 42. בחו"ל זה לא ככה, יש הכל מהכל".
אז למה זה ככה בארץ?
"אנחנו תמיד בדיליי. בסדר, בארצות הברית היה נשיא שחור, בוא נחכה שיהיה פה נשיא שחור, נראה כמה גלגולים נצטרך לעבור".
שמה לעצמי את הכתר
לגדעון (33) יש דעות, והיא גאה בהן. השיחה איתה מתגלגלת בקלילות ובמהירות בין נושאים. וככה היא גם מתנהלת בעולם, בלי להתעכב ולחשב מה נכון ומה לא. "אני תמימה" היא מכריזה. "מה זה תמימה? תמימה זה להעלות פוסט נגד הפסטיגל, זה להעלות פוסט נגד טקס מלכות היופי כשאמור להיות לך שער ב'לאשה'. הבנתי שזאת הייתה מכה מתחת לחגורה, אבל מה לעשות?".
"טקס מיושן שמתעקש להראות ולהנציח אידיאל יופי ספציפי בלבד [...] בעידן הזה אין לטקס הזה מקום", כתבת.
"בתחרות הזאת עומדות נערות פחות או יותר באותו גובה, באותו מבנה, באותו מראה. את רואה מלכה וסגנית שנראה שהן משפחה, ואם אתם מגדירים שזה עד גיל 24, אז אם אני בת 25, אני לא יפה? אז מה תחשוב מישהי בת 40 על דבר כזה? איך אני יכולה לכעוס על מישהי שעושה לעצמה פוטושופ, כשזה מה שמכתיבים? זה תוצאה של משהו. הכי קל לראות את זה במקום שאין פרזנטורית כהת עור ולא שמנה, יש רק דוגמניות פלאס סייז שמדגמנות פלאס סייז. למה היא לא יכולה לדגמן אופנה רגילה? אתם אומרים שזה בעצם לא יפה".
מלכת היופי לשנת 2013, טיטי איינאו, הגיבה בפוסט משלה כנגד מה שכתבת. את לא חושבת שדווקא הבחירה בה נתנה במה לילדות אתיופיות שעד אז הרגישו בחוץ?
"אני לא סובלת את המספור הזה, 'האתיופית הראשונה'. מישהו יודע מה המוצא של מלכת היופי של השנה? טיטי נבחרה כי היא יפה. מה זה רלוונטי שהיא אתיופית? שלחו לי ראיון של טיטי שהיא אומרת שזה מגיע מצביעות ומרמור, אז אין לי שום רצון להיות מלכת יופי, ואם אני רוצה, אני שמה את הכתר לעצמי ואומרת שאני יפה, לא צריכה שאף אחד יכתיר אותי. היא מפספסת את הנקודה, אני לא באה רק מהמקום שלי, יש כל כך הרבה אנשים שזה פוגע בהם, להגיד שלה זה פתח דלתות ועשה טוב זה להסתכל רק על עצמה. אני שמחה שזה עשה לה טוב, אבל למה לא לרצות שזה יעשה טוב לעוד הרבה אנשים? להבדיל, לינור אברג'יל, מיס עולם, היא ניצחה את האמ-אמא של התחרות, וגם היא אומרת שהטקס מיותר, אז הכל טוב".
ובינך לבין טיטי, גם הכל טוב?
"הריב הזה לא התנהל מולי, זה לא שהיא כתבה לי באופן אישי. יש קטע כזה בתקשורת שאומרים שהכל בסדר, אבל לא. זה לא עובד ככה. אנשים הם לא בובות, חברות לא היינו וחברות לא נהיה. הדבר הכי טוב שיצא מהריב זה שיודעים מי זו טיטי ומי זו תקוה. זה בלבל אנשים, 'אה, אתם גם רבים אחד עם השני?'. על הדרך זה מלמד אנשים שכל בן אדם הוא בן אדם. זה לא רק צבע, לכל אחד יש דעות אחרות והוא שונה, כמה מפתיע".
לא רק מול טיטי ומול טקס מלכות היופי גדעון פתחה חזית. "רוב הסלבס לא אוהבים אותי, חוששים ממני. יש כאלה שאוהבים אותי והם חברים קרובים, אבל של הרוב אני בכלל לא רוצה להיות חברה".
חוששים ממה?
"יודעים שאני בן אדם דעתן שפותח את הפה. יצאתי על נטלי דדון, זה לא היה רק עליה, אבל כתבתי בין היתר גם את המשפט 'אישה לאישה מלכה'. אני לא יודעת למה היא חושבת שהיא המציאה את המשפט הזה. כל אחד לוקח בעלות, גם אסיף עם 'יאללה כוסאומו'. שומע? אני אומרת את זה מאז שהייתי ילדה בת שתיים. לא הבנתי. בסופו של דבר, וואלה, אם את מזדהה עם פוסט ביקורת כללי שכתבתי מבלי שאמרתי את השם שלך, אז זה שלך. זה אומר שעל ראש הגנב בוער הכובע".
בפוסט המדובר ביקשת ששנת 2021 תתנקה מתמונות מבוימות שלצידן הכיתוב "בלי פילטר". את ידעת סערה משל עצמך, כשהצטלמת לקמפיין להלבשה תחתונה. תמונות היח"צ שיצאו היו מרוטשות, והרשת סערה על צביעות.
"אני אמרתי מראש שאני רוצה שהסט יהיה פתוח. בן אדם שפותח את הסט ונותן לכם לצלם בטלפון, זה לא בן אדם שמתכנן לרטש את התמונות. לא אני עשיתי את מה שהיה. בכל מקרה, השיח הזה לא היה קורה אם לא הייתי בחורה מלאה. בחורות רזות מרטשים חופשי, אבל כשאת שמנה את אמורה לאהוב את עצמך. 'אה, מה קרה, את לא באמת אוהבת את עצמך?'. הרגילו שזה לא משהו שמראים, אבל למה? ככה אני נראית. אני יכולה לשנות את זה אבל טוב לי, יש דברים שמעסיקים אותי יותר מהשומן רווי שיש לי בבטן, מצטערת".
לחברה קשה לקבל את זה שמישהי מלאה היא גם מלאה בביטחון עצמי.
"נכון. ואם פתאום ירדת במשקל מבחינתם זאת גם הוכחה שלא באמת אהבת את עצמך כל השנים האלה. פעם הסתכלתי על אדל והיא הייתה מדהימה בעיניי, ואני מסתכלת עליה היום והיא מדהימה בעיניי. ונראה שהיא אוהבת את איך שהיא נראית, ונראה לי שגם פעם היא אהבה את עצמה. אז מה, אם עוד חמש שנים אני אהיה עם קוביות בבטן זה אומר שכל החיים שלי היו פאלש? שסתם אמרתי? שלא באמת שמחתי ולא באמת אהבתי את עצמי?".
ומי אמר שקוביות בבטן זו ערובה לאהבה עצמית.
"הן לא. הייתי שם. בגיל 24 הייתי מתאמנת עם מאמנת כושר אישית, שמרתי והקפדתי. היה יום שנכנסתי הביתה אחרי אימון, פתחתי את המזווה ולא מצאתי את הטונה במים שלי, הייתה רק בשמן. צעקתי 'איפה הטונה במים שלי? יש לכם מלא טונה בשמן, למה אתם לוקחים את שלי?'. ואז אחי הסתכל עליי ואמר לי 'תאכלי שוקולד, תירגעי'. זאת הייתה כאפה. באותו רגע ירדתי למכולת, לקנות טונה במים, כי ממש שמרתי על התפריט וזה מה שהיה מותר וצריך אחרי אימון. אבל חזרתי הביתה עם טילון. זה היה רגע שאני לא יכולה להסביר לך אותו. הבנתי שתמיד יהיה חור בדלי, את אף פעם לא תמלאי אותו. תמיד יהיה מה לשנות, משהו חסר, אבל אם את עוצרת רגע, ותוקעת טילון, וואי איך את נהנית. פתאום עצרתי ואמרתי, 'מה רע לי?'".
שיעור בסטיגמות
הסערה הטרייה בעולם ריטוש תמונותיה של גדעון, הגיעה אחרי שפורסמה התמונה הראשית שמלווה את העונה השלישית של הדוקו-ריאליטי 'גולסטאריות' (ימים שני-רביעי, 19:30 ב-HOT Real, ב-HOT VOD וב-Next TV), שבה היא משתתפת לצד רוסלנה רודינה, ליהיא גרינר, אורטל עמר, טיילור מלכוב ונוספות. "כל הזמן אומרים שמבהירים אותי. בפוסטר כל הבנות כולל כולן עברו ריטוש מסוים, גם אני. אבל אם מישהו הבהיר אותי, אז זה אומר שאני לא אוהבת את עצמי? זה בכלל שיח מיותר, גם הליהוק מוכיח שיש במה לכל ייצוג. דווקא שם, עם כמה שזו תוכנית שמלאה בהומור ופאן, נתנו לי במה ענקית לדבר על האחר ועל גזענות".
התוכנית כבר יצרה ריבים ומהומות, עוד לפני שעלתה לאוויר. איך היה בשטח?
"הווייב הראשוני היה קשה. אלו נשים דומיננטיות, המון אגו. כל אחת חיה את החיים שלה, כל אחת מרגישה את עצמה טאלנט, וחשוב לה להתבלט. שנאתי את אורטל בהתחלה. נניח פעם זכיתי במשימה ומתוך המבוכה שלי צחקתי מלא ומחאתי כפיים, אז אורטל אמרה לי 'קצת צניעות' והבנות לא פרגנו לי. לאט לאט נהיה חיבור, אבל הוא לא היה טבעי בהתחלה. פתאום את מגלה את הבן אדם מאחור, זה מוריד את כל הסטיגמות".
איך היה לך עם השותפה שלך לחדר, ליטל סמדג'ה?
"הכרתי אותה רק מהטלוויזיה, כל ה'ביפ' ששמו לה על הקללות ונבהלתי. ובסוף היא עשתה לי בית ספר. היא הכי מרגיעה ומכילה, והיא מאוד אינטליגנטית. הבעיה שלה היא שבאחד על אחד היא בוב מארלי, בקבוצה היא שריף הילד הדרוזי, היא נכנסת ללחץ והיא לא מצליחה לדבר כמו שהיא רוצה. היא נתנה לי שיעור בסטיגמות, הייתי כמו אחרוני הטוקבקיסטים. גם רוסלנה אמרה לי שבעלה מאוד אוהב אותי והיא פחות התחברה אליי, והיום היא אחותי. אנחנו יכולות להסתכל אחת על השנייה ולדבר בעיניים, חברות כזו שהיא נקייה".
וליהיא גרינר? הפיצוץ הגדול היה עוד לפני הצילומים, כשהיא גילתה שהיא מקבלת פחות משאר המשתתפות, למשל "מזו שהמליטה מאייל גולן וזו שהמליטה מבן אל תבורי".
"ליהיא זאת ליהיא. אני חושבת שהיא רצתה להראות כמה רעש היא יכולה לעשות, והיא הלכה עם זה קצת רחוק מבחינת מה שהיא אמרה, ואחרי זה התנצלה. אני יכולה להגיד משהו וכולן יצחקו כולל מי שאני מסתלבטת עליה, אבל אם ליהיא תגיד משהו כולן יתעצבנו. אם אנשים היו לוקחים את ליהיא פחות ברצינות היה להם יותר קל, היא ג'אנק פוד, אני אוהבת אותה, ואני חולה על ג'אנק. אני אוהבת אותה, היא אמיתית".
ואיך את עם הבלאגן העכשווי בינה לבין רוסלנה, כחברה של שתיהן?
"בתור חברה של רוסלנה, אני יודעת כמה היא עובדת קשה כדי לבנות את עצמה. נכון שהיא אקסית של אייל גולן ושיש להם ילד משותף, אבל היום רוסלנה היא אישה נשואה, והיא אשת עסקים. זה שהיא אקסית של מישהו לא אומר שהכל קל לה. התקשרתי לליהיא ישר ואמרתי לה 'תלמדי לסתום את הפה שלך, גם עלייך אפשר להגיד שאת מצליחה כי היית בריאליטי'. כשאני מדברת עם ליהיא בצורה הזאת, היא מבינה. אבל היא לא יכולה לקחת את המילים שלה בחזרה, מילים זה משהו שפוגע".
מי שאני היום
גדעון חוותה על בשרה מילים פוגעניות לא פעם ולא פעמיים. היא גדלה בבת ים, אחת מחמישה ילדים. "אני מגיעה מבית מאוד מתנצל. מילדות אני זוכרת שעוקפים את אמא בסופר והיא לא מגיבה. אפילו בקופת חולים עקפו אותנו. למה? אני לא חולה? הילד שלך יותר חולה? ואמא שלי הייתה מאוד מנומסת, מאופקת. הדור שלנו כבר אומר 'לי אתם לא תעשו את מה שעשיתם להורים שלי'. מהמקום הזה, אני מי שאני היום".
ואת עצמך נתקלת בגזענות?
"בטח, בדברים הכי קטנים. מציקים על האוכל שלי, על הצבע שלי, על הלבוש. לא מזמינים למסיבות מהכיתה או ימי הולדת. מכיתה א' היה לי ברור שאני לא שייכת, לא חלק מהם. ילדים היו מחכים מחוץ לבית ספר כדי להשפיל ולהקניט, איך שיצאתי היו זורקים את התיק שלי על הגג".
איך ילדה קטנה מתמודדת עם זה?
"למדתי לעלות לשם ולהוריד. את הפגיעות בי ידעתי לספוג, אבל הייתה פעם אחת כשהייתי בכיתה ה', חזרתי מבית ספר. ראיתי קבוצה של ילדים מציקים לקורבן אחר. לרגע שמחתי שזאת לא אני, ואז ראיתי את אחי הקטן באמצע המעגל, כשילד שהוא בגילי מרים קקי מהרצפה ומצמיד לו את זה לפנים והילדים כולם מסביב", היא נזכרת. בפעם הראשונה בראיון, דמעות ממלאות את עיניה. היא לוקחת נשימה וממשיכה.
"פה כבר לא שתקתי, יצאה ממני חיה. הייתי כמו לביאה שמישהו מתעסק עם הגור שלה, אם אני רוצה לדמות את זה למשהו יפה. אבל בתכלס, ערסית של החיים. יום אחרי זה כולם התנהגו אליי אחרת. הפכתי להיות מישהי שלא מתעסקים איתה ויצרתי חבורה קטנה שהיא חבורה שלי. לא הייתי מהמקובלים, לא יכולתי להיות מלכת הכיתה. זה כמו מלכת היופי, אני לא יכולה להיות מלכת היופי. יש קריטריונים ואני לא עומדת בהם".
את מוצאת פתרונות. זרקו את התיק, את תטפסי ותורידי. את לא מרחמת על עצמך, מוצאת את הכוח שלך.
"אף פעם לא ריחמתי על עצמי, מבחינתי הייתה לי ילדות טובה. גם כשעברתי גדרות כדי לחפש איזו בובה שנשכחה בחצר של גן הילדים. אם הייתי מוצאת ברבי בלי יד זה היה עולם, נהניתי ממנה, גזרתי ותפרתי ועשיתי לה שמלה. הייתי עושה מקרטון של קוקה קולה בית ברביות והוא היה מדהים בעיניי. אף פעם לא אמרתי 'למה לה יש ולי אין'. יצרתי לעצמי את מה שרציתי. אני אדאג שיהיה לי".
היא לא דואגת רק לעצמה. בשנה שעברה פורסם כי היא עתידה להוציא ליין איפור משלה שיתמחה בכהות עור, אבל כרגע הפרויקט נעצר בשל חילוקי דעות עם השותפים. "זה נולד מתוך הצורך שלי. למרות שלחברות הקוסמטיקה יש את כל הגוונים, לארץ הם לא מגיעים".
קורה שאת מגיעה לימי צילום ואין את האיפור עבורך?
"לאולפני טלוויזיה אני לא לוקחת סיכון בכלל, אני מגיעה מאופרת, אבל ממש לאחרונה היו לי צילומים והדבר הראשון שעשיתי היה לבדוק אם יש את המייק אפ בגוון שלי, ולא היה. זה מבאס שבזה אני צריכה להתעסק, כמו שאת מצפה שהמלביש יביא בגדים במידה שלך, ככה את מצפה שלמאפר יהיה את הגוון שלך".
אז אין בחנויות לא את המידה ולא את הגוון שלך. התחושה של הילדה הקטנה, שאת לא חלק, עדיין שם לפעמים?
"את יודעת למה אנשים אומרים לי שאני מעוררת השראה? זה כי אני נמצאת במקום שאני לא אמורה להיות בו. יכולים להגיד לי 'את אישה חזקה ואנחנו אוהבים את הדעות שלך'. כלומר, את טובה, אבל לא מספיק כדי לשים אותך על הפוסטר של המוצר שלהם. כשאת מגיעה ואת לא רזה, ואת כהה ואת קצת חוצפנית ואת לא מתנצלת ואת ישראלית לכל דבר ועניין, אז פתאום זה לא עובר בגרון. אבל את יודעת מה הכי כיף? שזה לא מעניין אותי".
אני לא סינדרלה
כשהייתה בת 16, ההורים שלה התגרשו. "זה לא כמו בסרטים שאמא ואבא מושיבים אותך לשיחה, ואומרים שהם אוהבים אותך אבל הם מתגרשים. אבא שלי פשוט עזב את הבית בלילה אחד. קמנו בבוקר וראינו שהדברים שלו לא נמצאים. אמא שלי הייתה בשוק, אבל ישר התאפסה, כי לא הייתה ברירה. היה חיבוק עוטף של כולנו נאחזים אחד בשני, כי יש לנו בית שצריך לשמור עליו. עדיין יש לי המון כעס. לא על מה שהוא עשה לי, על מה שהוא עשה לאמא שלי".
מאז שיצאת מבית "האח הגדול", סיפרת שלא נוצר קשר. משהו השתנה?
"אם הייתי רוצה להיות בקשר עם אבא שלי, אני הייתי. אין לי את הרצון. אני מסתכלת על המשפחה שלי, זו משפחה שהיא מדהימה, יש לי קשר מדהים עם אחיות שלי. אני בן אדם של נקסט, אני לא יכולה לשבת ולבכות על מר גורלי. אני מאחלת לו שיהיה לו הכי טוב בעולם, ושיהיה בריא, אבל הוא לא חלק מהחיים שלי".
בניגוד לבוגרי ריאליטי אחרים, נראה שהבית שממנו יצאה כמנצחת כבר נמצא הרחק-הרחק מאחוריה. "התחלתי לשים לב לזה שקוראים לי 'תקוה גדעון' ולא 'תקוה מהאח'. אני חושבת שבדרך כלל אנשים שיוצאים מריאליטי נשארים באזורים מסוימים, עם אנשים מסוימים, נאחזים במקום של להישאר בתודעה. אני חושבת שאני והדעות שלי יותר מעניינות מאשר עם מי אני ישנה בלילה".
חשבת שתזכי?
"לא. אבל משהו בזה היה לי טבעי. מילדות הייתי שומעת 'את תהיי מפורסמת'. אני לא סיפור סינדרלה, אף אחד לא הציל אותי מאשפתות או פתח לי איזה עולם. כבר לפני התכנית הרווחתי מצוין, זה לא שהחיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה".
אז מה כן?
"קיבלתי הזדמנות ואני ממנפת אותה. הדבר היחיד שהשתנה זה שחושבים שאני הרבה יותר עשירה ממה שאני".
זכית במיליון שקלים.
"בואי, 640 אלף, מס הכנסה זה שותף שלי. לא שאני מתלוננת, אבל יכולתי להישאב לדבר הזה ולגור באיזה מגדל, ולא. אני עדיין עם הקיה פיקנטו השבורה שלי, חיה באותה רמה. זה רק יותר חרדות. מרבה נכסים מרבה דאגות".
מה הדאגות?
"אני לא עוצרת וטופחת לעצמי על השכם, זה תמיד 'מה השלב הבא?'. יש צעדים קטנים ויש את הסוף. דיברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי, והיא שאלה אותי איפה אני רואה את עצמי עוד 5 שנים. אמרתי לה 'מה, את עושה לי יאיר לפיד עכשיו?'".
ומה ענית לה?
"מבחינתי החלום הוא עדיין בית עם גבר לצידי ואיזה שלושה זאטוטים קטנים. שלווה כזאת ואושר. שלווה זה כבר אומר הכל, זה גם בריאות, וגם פרנסה".
מה עם ליאור דואק, שהכרת בתכנית והפך לבן זוגך? יש ביניכם קשר היום?
"אמא של ליאור היא חברה ממש טובה שלי, אני מספרת לה על הדייטים שלי. היא חברת סוד שלי. היא חגגה 60, וזו היה יום הולדת מצומצם, רק המשפחה, אבל הייתי שם. גם הייתי בחתונה של אחותו, היא חברה ממש טובה שלי, וגם בן דוד שלו. ליאור ואני לא חברים, אבל לא אויבים".
כמה מציקים לך לגבי זוגיות?
"בתור בן אדם אנונימי, את פוגשת את זה במשפחה, בארוחות שישי וחגים. כשאת הופכת להיות בן אדם מוכר, זה חוצה את הארוחה המשפחתית, את שומעת את זה כל הזמן. רגע, שנייה, אני רוצה להיכנס לזוגיות מהמקום הכי שלם שלי. והשעון הזה, הוא לא שלי, הוא של החברה. מאחלים לי 'בעזרת השם שתתחתני עוד השנה', זה מה שאת רוצה, לא מה שאני רוצה. אנשים לא מבינים שרווקה היא לא מסכנה. אוטומטית חושבים מה הפאק, איך יכול להיות שאת לא נשואה? והכל בסדר, יכולתי להתחתן 20 פעם אם הייתי רוצה. אני רואה זוגות שבכלל לא טוב להם, ומה? רק בשביל לסמן את הוי?".
את באפליקציות?
לא, ולא בגלל שאני תקוה גדעון, אלא בגלל שאף פעם לא התחברתי לקונספט, מה, אני בעגלה באונליין, אני אמורה ללחוץ על ירוק או אדום? אני בוחרת מוצר? אני לא יכולה לסבול את זה, גם אין טיפה של טיזינג. אם עכשיו הייתי צריכה לבחור את האקסים שלי לפי דבר כזה, זה בחיים לא היה קורה. אני יודעת שזה נשמע קלישאה, אבל פחות מעניינת אותי העטיפה, מעניין אותי הבן אדם. אני אוהבת את החיזור, לשבת עם בן אדם ולהכיר אותו. עכשיו כשאני מגיעה לגיל 33, אולי בשביל המצפון אקפיא ביציות, שיהיה. אבל אני לא חושבת שזה משהו שאני אשתף בו את העוקבים שלי".
במה כן תשתפי? מה הלאה?
"אני לומדת משחק אצל רותי דייכס, מאור זגורי הדליק אותי על המקצוע. כשהוא הציע לי תפקיד ואמרתי לו שאני לא שחקנית הוא אמר לי את 'אכבר שחקנית', ואני לקחתי את זה והרגשתי שאני חייבת להוכיח את מה שהוא ראה. זו הייתה הזדמנות מטורפת והוא הכניס לי את החיידק, צילמתי את זיגי, ועכשיו פיילוט לסדרה אחרת. אני עושה הרצאות, מתפרנסת מהאינסטגרם ואני כותבת המון, אני מסתכלת על עצמי ואני אומרת, 'אני בקצב טוב'. אני לא דואגת לי".
צילום: דניאל קמינסקי | סטיילינג: איתי בצלאלי | איפור: רותי עדי | שיער: אור צעירי | ע' סטיילינג: קים אליהו