שופטים אותי ואני שופטת את עצמי, אבל אני משתדלת להגיד לי לפעמים שאני גאה בי

אלין גולן הייתה בדרכה הביתה מתפילת בוקר אצל הרב שלמה יהודה בארי, "הינוקא". היא נהגה בנתיב הימני של כביש מהיר, במהירות 100 קמ"ש, כשמכונית שנסעה בנתיב השמאלי התנגשה ברכבה. בתוך שנייה היא מצאה את עצמה טסה לכיוון קיר ההפרדה.

"בחיים שלי לא חוויתי כזה חוסר שליטה", מספרת גולן השבוע על התאונה הכמעט קטלנית שעברה בסוף נובמבר. "רק אחרי 200 מטר האוטו נעצר, הגלגל התפוצץ והדלת לא נפתחה. דחפתי אותה בכוח, ואיכשהו הצלחתי להשתחל החוצה".

ואז? מה מרגישים ברגע כזה, מה חושבים?
"קודם כל צחקתי".

וואלה? למה?
"הצחוק היה הדרך שלי להתמודד עם הלחץ. צחקתי ואז בכיתי והייתי בשוק שאני שלמה ולא קרה לי כלום".

כשגולן התעשתה היא התקשרה לאלירז שדה, בן הזוג של אמה. "ביקשתי ממנו שידאג שמישהו יבוא לעזור לי, וקראתי עשר פעמים מזמור לתודה", היא נזכרת.

מהתאונה היא יצאה עם פציעות קלות בלבד, אבל מבחינתה זו הייתה חתיכת כאפה – ואיכשהו דווקא במובן החיובי של המילה. "מבחינתי קרה לי דבר מדהים ומטורף", אומרת גולן. "אני לא מסתכלת על זה כאילו קרה לי דבר רע, להפך. זה שעברתי כזה אירוע ויצאתי שלמה ובריאה זה חתיכת נס. השם הציל אותי ממשהו הרבה יותר גרוע שהיה עלול לקרות לי".

ביום התאונה היא העלתה סרטון לאינסטגרם ובו סיפרה לחצי מיליון העוקבים שלה על מה שקרה. "זה נקרא פרסום הנס", היא מסבירה. "אם ניצלת ממשהו או שקרה לך איזשהו נס, לפרסם את זה ברבים זו סגולה גדולה. זה נקרא לעשות זיכוי הרבים".

אוצר המילים שלה מספר סיפור שאין לטעות בו: גולן, שגדלה בבית מסורתי-לייט, החלה לפני כשלוש שנים להתקרב לדת. "אלירז פתח לי את הדלת לעולם הזה. הוא התחיל ללכת לשיעורי תורה, ואני הלכתי אחריו. ואז הוא התחיל להסתובב עם כיפה וציציות ולשמור שבת, וגם אני שמרתי שבת בעקבותיו. בהתחלה היה לי קשה, חיים שלמים הייתי יוצאת עם חברים בשישי ומסתובבת בשבת, אבל אחרי 7 באוקטובר החלטתי שזהו, אני חייבת לשמור שבת להצלת החיילים והחזרת החטופים. חשבתי שזה זמני, שזו רק ההשתדלות שלי".

ואז החטופים חזרו, מלחמת עזה נגמרה...
"ואני המשכתי לשמור שבת".

כי מה?
"כי לאט-לאט שמתי לב שהיא מצילה אותי. החיים שלי ממוצ"ש ועד שישי הם מרוץ: צבא, הקלטות, הופעות, צילומים. הכל קורה מהר, ואז שבת – וזהו, אני מתנתקת. אין טלפון, אין חברים. רק בית, משפחה, ספרים ובית כנסת. אני מאמינה ב-100% שהשבת מביאה לי את כל הברכה בחיים".

כנראה שאני מספיק טובה

אולי זו באמת השבת, ואולי פשוט הכישרון, העבודה הקשה והחריצות. מה שזה לא יהיה, גולן בת ה-19 פשוט קורית. היא עדיין משרתת בלהקת חיל החינוך, וכבר הוציאה תשעה סינגלים שזכו להצלחה, השתתפה בפסטיגל, וכשחקנית היא מופיעה בתפקיד הראשי בסדרת הנוער "יונייטד היי".

"אני כל הזמן רוצה להוכיח שאני מעבר למה שנראה מבחוץ, שאני מעבר ל'הבת של'", אומרת גולן בחיוך. "לאחרונה אני חושבת שהצלחתי לצאת מהמשבצת של להוכיח לאחרים, והיום אני יותר רוצה להוכיח לעצמי שאני באמת טובה במה שאני עושה, ושאני לא נמצאת במקום שהגעתי אליו בזכות אחרים. עם כמה ששופטים אותי מסביב, אני מרגישה שאני השופטת הכי גדולה של עצמי. וזה לא פשוט, אבל אני משתדלת גם להיות חמודה עם עצמי ולפעמים להגיד לי כל הכבוד ושאני גאה בי. עבדתי ואני עובדת מאוד קשה".

אני מניחה שיש שחקנים שמסתכלים עלייך ואומרים, זה לא פייר. אנחנו שלוש שנים למדנו משחק ואת בגיל 19 כבר מככבת.
"אני מבינה שחקנים שזה כואב להם, זה באמת מאוד מתסכל. אבל צריך להבין שאצלי זה הפוך: אני משקיעה, עובדת קשה, ומקבלת תגובות שלא מגיע לי לעשות את זה. גם זה מאוד קשה".

איך מתמודדים עם זה? הרי אין כאן משהו שאפשר להוכיח למישהו.
"אני רואה את העבודה הקשה שלי, את ההשקעה שלי בשיעורי משחק ואת כמויות האודישנים שבהם אני מקבלת 'לא'. אני לומדת לשים את רעשי הרקע האלה בצד, ובכל פעם מחדש להרים לעצמי. יצא לי להופיע לצד שחקנים מאוד מוכשרים, ולפעמים אני מרגישה שאני לא הכי טובה בחדר, אבל אז אני נזכרת: אני עדיין בחדר. זכיתי להיות בחדר, אז כנראה שאני באמת מספיק טובה".

היא גדלה ברחובות, אחות קטנה לליאם. כשהייתה בת שנה התגרשו הוריה, אייל גולן ואילנית לוי. כשהייתה בת 3 התחתנה אמה עם שדה, והיא מספרת שגדלה בבית של אמא ו"אלי" – לעתים רחוקות היא קוראת לו אלירז – עם ביקורים תכופים אצל אבא. "כשהייתי ילדה חשבתי שהמשפחה שלי היא הכי רגילה בעולם, שההורים של כולם מוכרים ועם ההורים של כולם מצטלמים והולכים להשקות", היא מחייכת.

כשגולן הייתה בת 4 היא הופיעה מול ההורים בסלון, ובישרה שכשתגדל היא תהיה זמרת. בניגוד לרוב הדברים שבני 4 אומרים, זה מעולם לא השתנה. "אמא שלי פחדה מזה שאעסוק במוזיקה, כי היא יודעת מה העולם הזה מביא איתו", אומרת היום הזמרת. "אבל היא גם ידעה שאין לה ברירה אחרת, כי אין שום דבר אחר שארצה לעשות בחיים".

ואבא?
"הפוך מאמא. הוא רצה שאני אהיה זמרת, הוא תמיד האמין בי. כילדה היה לי מחסום לשיר לידו כי יש לו סטנדרטים מאוד גבוהים, אבל הוא היה מתחנן שאפתח לידו את הפה".

לענות לא יתרום לי שום דבר

הרבה לפני שגולן התפרסמה בעצמה, היא כבר חוותה את כל מה שבא עם חיים באור הזרקורים. "כשהייתי מגיעה לבית ספר חדש היו תמיד מתלחששים והיו כל מיני הערות", היא מספרת, "אבל מהר מאוד היו מגלים שלא באתי להיות איזו כוכבת. שבאתי ללמוד, להכיר חברים ולשבת בשיעורי היסטוריה ומתמטיקה כמו כולם".

ובכל זאת, המשפחה שלך הייתה תמיד תחת עדשת המיקרוסקופ של מדורי הרכילות.
"כן, ובואי נגיד שאם משהו עובר עליי או על המשפחה שלי, זו לא רק התמודדות שלי. כולם הופכים להיות מודעים לה".

ואז מה קורה?
"יש הערות ויש ביקורות, אבל בסביבה שלי רוב הזמן כיבדו אותי בהקשר הזה. כשהייתה מתפרסמת עליי או על המשפחה ידיעה פחות טובה, הם ידעו שאצטרך יותר את השקט שלי ואת הפינה שלי".

הנישואים, הפרידות, השמועות העקשניות, הפרשות הפליליות – ידיעות "פחות טובות" תמיד היו. באוקטובר האחרון השיקה גולן את "רציתי לצעוק", שיר שכתבה על תקופה מורכבת שבה היא ומשפחתה ספגו ביקורות והערות, והיא מצהירה: "השיר הזה מדבר בדיוק על ההתמודדות שלי עם העולם שנולדתי אליו. כשאני שרה 'רציתי לצעוק, שמרתי בבטן את כל המילים שלקחתי ללב', זה על ההתמודדות עם הביקורת שאנשים מבחוץ מעבירים עליי ועל המשפחה שלי, וזה לא בשליטתי".

אז למה בעצם לשמור בבטן?
"יש פעמים שבא לי לענות ולתת בראש, אבל אני שומרת על הסֶנטר שלי כי אני יודעת שלענות לא יתרום לי שום דבר. אני לא יכולה לשנות דעה של אנשים ולא יכולה לגרום לכולם לאהוב אותי".

אפשר להבין למה בתוך כל זה התעקשה גולן למצוא סוג של נורמליות. בניגוד לכוכבים שפרצו כבני נוער והחליטו לעזוב את הלימודים למען הקריירה או לעבור ללמוד בבית ספר פרטי, היא התעקשה להשלים בגרות מלאה בתיכון עירוני כמו כולם. "הרגשתי שאני צריכה משהו שיקרקע אותי ויגרום לי להרגיש כמו ילדה בת 15 רגילה", היא אומרת. "אמא תמיד אמרה לי שיש לי את כל החיים לעבוד, אבל הילדות שלי לא תחזור, ואני מסכימה איתה. הלימודים היו אצלי במקום הראשון, לפני המוזיקה והמשחק, והיום אני מאושרת שזו הייתה הבחירה שלי. כי העבודה, ברוך השם, באמת לא נגמרת".

כשסיימה תיכון התגייסה גולן ישירות ללהקה צבאית. על פניו זה התבקש, אבל אותה זה בעיקר הכניס ללחץ. "אלירז הסיע אותי למיונים ללהקה, ואני נכנסתי לאולם, וישר חזרתי לאוטו שלו", היא צוחקת. "זה היה כאילו שאני שוב בת 3, אמרתי לו שאני מפחדת ואני רוצה לחזור הביתה, שאני מפחדת לגשת למיונים האלה".

כי זה מלחיץ במיוחד כשיודעים מי את?
"בדיוק. גם ככה מכירים אותי וגם ככה שופטים אותי בגלל המשפחה שלי. אז אלירז אמר לי שהוא יחכה לי באוטו מחוץ למיונים, ובכל פעם שאני ארגיש שאני צריכה חיבוק – שאצא אליו. אין עליו, שש שעות הוא חיכה באוטו בלי לזוז מהמקום. בכלל, אני תמיד אומרת שיש לי שלושה הורים: אמא אילנית, אבא אייל, ואלי".

מאיה זיו ואני חברות, גדלנו יחד

כשגולן הייתה בת 6, אביה הכיר את הדוגמנית רוסלנה רודינה. לשניים נולד בן, יאן גולן, היום בן 11. שנה לאחר שאייל נפרד מרוסלנה, הוא הכיר את הדוגמנית דניאל גרינברג. בהמשך נישא לה, וביחד הם הביאו לעולם שני ילדים: את מיאל, היום בת 6, ואת רון, בן 4. באמצע, לפני חמש שנים, נולדה אריאה, האחות הקטנה של גולן מצד אילנית ואלירז. "האחים שלי הם הדבר הכי טוב שיש לי בחיים", היא אומרת. "בילדים יש כל כך הרבה אור, שמחה ותמימות. אני מסתכלת עליהם והם נותנים לי לראות בעיניים שלהם את הטוב ואת הצבעוניות שבעולם".

איך הקשר שלך עם האמהות שלהם?
"זה קשר שהוא לכל החיים, אין מה לעשות, הן האמהות של האחים הקטנים שלי. אני מאוד אוהבת אותן. עם דניאל אני יותר בקשר, אנחנו מתאמנות יחד בפילאטיס".

בשנה האחרונה צצו שמועות על מערכת יחסים רומנטית בין אבא שלך ובין מאיה זיו, הבייביסיטר של מיאל ורון, שצעירה ממנו ב-34 שנים.
"השמועות האלה מופרכות. זה מצחיק, מאיה ואני חברות, גדלנו יחד ברחובות ואני מבלה איתה הרבה. אין ביניהם שום דבר".

בחנוכה הופיעה גולן בפסטיגל לצד אליאנה תדהר, לי בירן, אנה זק ואחרים. "זו הייתה החוויה הכי מטורפת שעברתי", היא מספרת בהתלהבות. "כשהייתי בת 4 אמא שלי השתתפה בפסטיגל ואני זוכרת שהתרוצצתי מאחורי הקלעים ושיגעתי את כל המפורסמים, זה מטורף שהיום אני חלק מהם. זה חלום ענק שהגשמתי".

זה גם מאוד קשה, אני מניחה.
"מעולם לא חוויתי אינטנסיביות כזאת. זה לא רק ארבע הצגות ביום, זה גם שבכל הצגה הייתי צריכה לקום ולהופיע כאילו שזאת ההופעה הראשונה שלי. אבל באמת עליתי לבמה בכל פעם מחדש עם עיניים נוצצות וחיוך מאוזן לאוזן, לפעמים היו אומרים לי שזה מוגזם".

בפסטיגל הופעתם במוצאי שבת, איך זה הסתדר עם שמירת השבת?
"שחר טבוך, נדס חנציס ואני היינו נשארים לישון במתחם הפסטיגל בכל יום שישי, אחרת לא היינו מספיקים להגיע. זו הייתה חוויה, המשפחות באו והביאו לנו אוכל, היינו עושים קידוש יחד, זה היה ממש כיף. את המיקרופון הרכיבו לי כמה דקות לפני ההופעה במוצ"ש כדי שלא אפעיל מכשיר חשמלי בשבת".

זמרים צעירים רבים בישראל משתייכים לז'אנר הפופ האמוני, סגנון מוזיקלי שמחבר בין לחנים יהודיים ותפילות ובין מוזיקת פופ מהעולם. זמרים כמו אודיה, בן צור, נדב חנציס ויובל דיין כבר מובילים בתחום, ו"אני עדיין מחפשת את עצמי במוזיקה", אומרת גולן. "אני עדיין לא בטוחה מה הצבע שלי ומה המקום הייחודי שלי בעולם הזה. חשוב לי להביא את העומק בשירים, להביא את עצמי בלי מסכות, שיראו אותי כמו שאני".

מבחינתך את שייכת לזרם הפופ האמוני?
"הייתי מאוד רוצה להכניס יותר את האמונה לשירים שלי, כי זה חלק מאורח החיים שלי, אבל כרגע אני יותר פופ ים-תיכוני. האמת היא שאין לי משבצת מדויקת, אף אחד עוד לא יכול לשים את האצבע ולהגיד 'זה את'. אני יכולה לנסות קצת מהז'אנר הזה וקצת מהז'אנר ההוא, ואני נהנית מהחיפוש, אבל אני גם מאוד רוצה למצוא. אני מאמינה שזה יגיע בקרוב, ובינתיים אני פשוט אלין".

זה נגמר בינינו בצורה טובה

בשנתיים האחרונות כיכבה גולן בקמפיינים לסמסונג ולמותג ההלבשה התחתונה fix. זה בא עם לחצים שונים מאלה שנלווים למשחק ולשירה, והיא מאוד מודעת לזה. "היום אני במקום הרבה יותר בריא עם הגוף שלי", היא אומרת על הגיחה שלה לדוגמנות. "כשהייתי בת 14 קיבלתי המון תגובות ברשת על זה שהשמנתי, זו הייתה הפעם הראשונה שהתעסקו בגוף שלי ובמראה שלי ומאוד מאוד נפגעתי. מאותה נקודה התחלתי להתעסק בגוף שלי ובמה אני מכניסה אליו".

דיאטות?
"אני לא אגיד דיאטה, כי מבחינתי אין דבר כזה, אבל אני דואגת לגוף שלי ואוכלת דברים שעושים לו טוב. לפני שנה וחצי נכנסתי לאורח חיים בריא בליווי תזונאית, אבל עדיין יש גם ימים שאני מסיימת עם קרפ צרפתי. אפשר להגיד שאני מסתכלת במראה ומשתדלת לדבר לעצמי בשפת האהבה".

את זה אני צריכה שתסבירי.
"גם כשאני לא מרגישה בשיא שלי, אני אומרת לעצמי שאני יפה ושאני טובה. מבחינתי לאהוב את עצמי רק כשאני מרגישה בשיא – זו אהבה שתלויה בדבר, ולא בא לי לאהוב את עצמי ככה. בא לי לאהוב את עצמי כל הזמן, אז אני מדברת לעצמי בשפת האהבה. בשפה טובה".

אם כבר מדברים על אהבה, אז לפני חצי שנה היא דווקא נפרדה מבן הזוג אלעד בן ארצי. "למדנו באותה שכבה והיינו חברים טובים עד שהפכנו לזוג", היא מספרת. "הוא בן אדם מדהים, אבל אחרי כמעט שנתיים נפרדנו".

למה?
"אנחנו באים מעולמות מאוד שונים. אצלי כלום לא ברור, החיים שלי מבולגנים, יכול להיות לי סשן הקלטות עד אמצע הלילה וצילומים לפנות בוקר. הוא חי חיים מאוד מסודרים, הוא חייל, הוא עושה תואר. קצת קשה לחבר בין העולמות. אני מאמינה שמה ששלי שלי, וזה נגמר בצורה טובה".

ומה הלאה? מה החלום שלך?
"להגשים את עצמי, להיות בהודיה על מה שאני עושה, ולהיות מאושרת מזה. לא להיכנס לשחיקה של שגרה מהעבודה ומהחיים, אלא לקום כל בוקר בחיוך למה שאני עושה. גם עכשיו, כשאני מקליטה שירים, אני לא חושבת על מה יתפוצץ ומה יצליח. העיקר לעשות את זה ממקום אמיתי, ולעשות את זה באהבה".

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: מזל חסון ושלי וייס | איפור: רייצ'ל צאירי | איפור: אור צעירי | הפקה: טל פוליטי