אני קנאי. תצטלמי בבגד ים, אבל יש גבול

טל מורד (26) נמצא באחת התקופות העמוסות והמסקרנות בחייו. אלא שבין צילומי העונה השלישית של "מלכת היופי של ירושלים" - ארבע שנים אחרי שפרץ ב"הישרדות", מאות ימי מילואים וזוגיות עם הדוגמנית מישל אלגרבלי (23), הוא מתפנה עכשיו גם לסגור כמה קצוות בסאגות בחייו, שעוד נותרו פתוחים. בריאיון ל"ספיל איט" עם לילך מרקוביץ', הוא מדבר עכשיו על האהבה החדשה בחייו, הדרך הארוכה שעבר ממשתתף ריאליטי לשחקן, על המחיר הנפשי שגבתה ממנו המלחמה - לצד טענות למדינה, ועל חוסר הביטחון שלו, אבל לא רק.

מורד, שרואה עתיד ורוד עם אלגרבלי ולא פוסל להתמסד כבר בשנה הבאה, מתייחס עכשיו גם בהרחבה לסערה שנוצרה סביב מערכת היחסים בינו לבין סנה סוקול, מי שרקדה איתו על הרחבה של "רוקדים עם כוכבים"; השניים הפגינו חזות מאוחדת על הבמה ובראיונות, עם רמיזות על כך שהמקצועי גלש לאישי, אבל זמן קצר אחרי סיום העונה זה כבר הסלים, כפי שסיפרה לנו סוקול בעצמה, כשהתארחה ב"ספיל איט". כעת, הוא מגיב: "יש לי כל כך כבוד לנשים, ואני מרגיש רע עם זה".

איך מתמודדים עם כל מי שטוען שעוד כוכב ריאליטי תופס מקום לשחקנים שלמדו משחק?
"אני מרגיש קצת אחרי זה, לא אשקר לך. אני לא חווה את זה לאחרונה, אבל זה היה קשה כשחוויתי את זה ומתמודדים עם זה. אותם אנשים שידם קלה על המקלדת, את יודעת, זה ימשיך להיות ככה. הרי התופעה הזאת לא תסתיים, זה בכל נושא. היום ברשתות זו האלימות הכי קשה שיש ואנשים מתאבדים בגלל זה וזה נורא וזה עצוב, אבל אני, זה עובר לידי. תגובות כאלה רדודות עוברות לידי".

מפתחים עור של פיל?
"עם הזמן כן. אתה מקלל בלב לשנייה, משחרר וממשיך הלאה, אצלי לפחות זה ככה".

איך לא נפלת אחרי "הישרדות"? הרבה יוצאי ריאליטי נעלמים מהר מאוד.
"הרבה משמעת עצמית, מעטפת קרובה של אנשים ומשפחה, ובראש ובראשונה בעולם הזה זה סוכנים טובים וצוות טוב שמקיף אותך".

באותה תקופה גם נכנסת לזוגיות מתוקשרת (עם מאיה קיי). זה בטח עזר לחשיפה.
"אם מדברים על זה אז חד-משמעית שכן. אני בטוח שזה הדדי בהחלט ועוד פעם, אני לא ראיתי את זה כמשהו שיכול לתרום לי אז".

אחרי זה אתה מגיע ל"רוקדים", עוד ריאליטי, וזוכה גם שם לכמות אהבה לא נורמלית, אבל גם שם, קצת מרגיש שמשחקים על החיים שלך.
"היום הקהל זה הלחם והחמאה שלו. הוא אוהב את כל הדבר הזה, את כל הג'וס הזה ואת כל המסביב, את כל התככים האלה".

היום אתה מקבל את זה? שהחיים האישיים שלך מוסיפים לרייטינג, מוסיפים להתעסקות בך, לכותרות?
"אני בגישה שאם פתאום רואים אותי ומצלמים אותי זה אומר שאני מעניין אנשים, אני שמח מזה. להפך, זה מדהים".

אולי זאת תובנה של מישהו שכבר עבר כמה פרשיות בחיים האישיים שלו, שהיום הוא יודע להגיד את זה ולעמוד מאחורי זה, אבל אז לא הרגשת שעושים עליך רייטינג?
"יצא טוב מזה. גם לי יצא טוב מזה. אני סיימתי את 'רוקדים' ועשיתי קמפיינים גם עם שמות מאוד גדולים שכנראה שלא הייתי מקבל אם לא הייתי עושה את התוכנית הזאת. בסוף במדינה הזאת, כשאתה במקצוע הזה אתה צריך להיות קיים. אז אני כן חושב שהתוכנית הזאת באמת הכניסה בי רלוונטיות ונתנה לי לבטא את כל התקופה האחרונה שעברתי, גם עם המלחמה. עכשיו, גם המלחמה - נראה לך שלא היו רגעים שלא היה לי נוח לדבר על זה? לא רציתי לדבר על זה. אני לא מצליח להכיל את עצמי. אני לא מצליח לשבת עם חברים שלא היו איתי בתוך עזה בבתי קפה, לספר להם מה עברתי. ועכשיו אני צריך.

"צילום לא מעניין לי את התחת, סליחה על הביטוי, אבל לא עניין אותי שום דבר, לא חוזים גדולים. כלום לא עניין אותי. הייתי באאוט לגמרי אז. זה באמת הכניס אותי למצב שאמרתי טוב, אני חייב רגע איכשהו למלא. למקם מחדש. חייב לעניין את הגלגל הזה מחדש. התחלתי לדבר על המלחמה. התחלתי לשתף, התחלתי לעשות כתבות, מהדורת שישי וכאלה. זה היה לי קשה, אבל הייתי חייב לדבר על זה, וזה עזר לי".

זה גם עזר לכולם להבין שגם סלבס ומסוקרים עוברים את המשברים שהמדינה הזאת מביאה.
"חד-משמעית. ואני אגיד לך יותר מזה, בתחום הזה יש בעיה אחת, שברגע בעיניי שהבנתי אותה ונתתי לזה רגע, אז החיים שלי השתנו, וזה הלחץ להיות תמיד קיים, להיות תמיד נוכח ותמיד להראות מה אתה עושה ואיך החיים שלך נראים. זו התחושה הזאת שאתה תמיד צריך להראות הכל ולשתף הכל. עד היום עושה מילואים, בסדר? אני על באמת כבר באזור ה-350 ימים. כל פעם שאני נעדר מהרשתות - הנה, עכשיו אני בחודשיים מילואים. לפני חצי שנה הייתי בחודש וחצי מילואים ובתקופה הזאת ירדו לי איזה עשרת אלפים עוקבים".

כי לא העלית תוכן.
"כי לא העליתי תוכן, לא הייתי קיים. את רואה את זה ואת נלחצת, בואנ'ה, זה לא פייר. אבל פתאום הבנתי שיש דברים יותר חשובים מהעבודה, שזה לעשות מילואים. וזה משהו שברגע שהשלמתי איתו, אז הבנתי שהעוקבים האלה כרגע, לצערי הרב, לא עניינו אותי".

אבל זאת תהיה המציאות שלך כל עוד תהיה בתעשייה הזאת. הדיסוננס המטורף בין מה שאתה עובר בחיים האישיים למה שמצופה ממך, כבן אדם שמסוקר 24/7. אם לא תעשה את זה, תפסיד אותנו.
"זה לא כמו שלא בא לי..."

אבל גם לא יכול.
"בדיוק. יש רגעים שאני לא יכול לשתף, גם נפשית. יש בזה הרבה אפ אנד דאון ולפעמים הרגשה מאוד-מאוד ריקנית. נגיד סתם, אחרי תקופת מילואים גם - עזבי שעכשיו אני גם בעשייה של הסדרה והרבה קמפיינים ופרויקטים, אבל אני מדבר איתך עכשיו ושבוע הבא בלבנון. וכשאני חוזר מלבנון, נראה לך שיש לי כוח למשהו? אדרבה, אנחנו בפנים ומרגישים קצת שדברים אותו דבר ואנשים כבר לא... לא מעריכים כמו פעם, כאילו יש תחושה כזאת ללוחמים שהיא קצת קשה, כי החיים רצים ברמות שאת לא מבינה אפילו".

הפכנו את זה לשגרה. בזמן שאתה במילואים, הכל ממשיך.
"להיות שבועיים בתוך לבנון, לחזור וכולם רצים. העבודה, אין כלום. הכל נעצר, וזה כאילו את נכנסת לפלנטה ויוצאת ממנה אחרי שבועיים. תדמייני שסוגרים אותך באזור בלי טלפון, בלי כלום שבועיים ואת יוצאת ממנו. זה נורא. החיים טסים".

יש אנשים כאלה שאני לא יכול לראות את הפרצוף שלהם

מורד מודה שהאתגר הגדול הוא דווקא להתמודד עם הקצב האכזרי של התעשייה. בזמן שהוא נכנס ויוצא מלבנון, עולם הבידור ממשיך לרוץ קדימה בלעדיו, וכשהוא חוזר - הוא נדרש להסתגל מחדש למציאות שבה הרלוונטיות נמדדת מדי יום.

יום אחד מגיעים לפרימיירה וכולם רוצים לראיין אותך, יום אחר אתה פחות מדובר. אקח את זה לסט של רנואר. לא תמיד כולם באים אליך. זה גם רגע שהוא קשה.
"תראי, זה קשה. תמיד הייתי בסביבה של אנשים ואני אוהב להיות בולט. את מבינה? אני אוהב להיות בולט, אני אוהב לעשות, אני אוהב להיות ראשון, אני בן אדם אקסטרימי, אני תמיד אוהב להיות בולט בכל דבר גם הכי קיצוני שיש. פתאום אתה מגיע לתחום שאתה רואה שיש אנשים יותר בולטים ממך. לאו דווקא מוכשרים ממך, אבל יותר בולטים ממך. אם לא הייתי לומד להתמודד עם זה, אחרי שבוע הייתי עוזב את התחום. כי זה נורא וזה סיוט אפילו. זה תלוי רק בך. התחום הזה לימד אותי להיות עצמאי, להיות חתול רחוב ולקחת את כל הכלים שיש לי ולהיכנס באמיתי. התחום הזה חספס אותי ברמות. ואתה צריך להבין את זה שיש תקופות של אפ ויש תקופות של דאון. לצערנו אין אמצע. זה קשה נורא. אני מחבק את זה ומבין וגם למדתי לפרגן. אני יכול להגיד לך שאני בן אדם מאוד מפרגן - ובתחום הזה קשה לפרגן".

לך מפרגנים?
"לא כל כך. לא כמו שאני מצפה. גם אנשים שהם קרובים אליי מאוד. אני לא אנקוב בשמות, אבל בואי נגיד שגם עכשיו בסדרה שאני משחק. מאמין שגם אנשים שהגיעו איתי למאטצ'ים ועשו אודישנים וראו שהתקבלתי והם לא, לא טרחו אפילו לשלוח... אנשים ספציפיים שנפגעתי מהם ולא אנקוב בשמות אבל כן, יש הרבה".

באמת ציפית להודעה של "איזה כיף טל שקיבלת את התפקיד ואני לא"?
"כן. יש אנשים שציפיתי מהם כי זה מה שאני גם הייתי עושה".

אז מי חבר אמיתי בתחום הזה?
"תראי, יש לי חברים בתחום, בסדר? אני לא איתמם עכשיו ואגיד לך שאין לי חברים ואני לבד, זה לא האירוע. אבל בואי נגיד שזה לא האנשים הראשונים שאתקשר אליהם אם אני חווה איזה קושי. אני מכבד את כולם, אני אוהב את כולם, כולם אוהבים אותי, אמיתי לגמרי. אפס תככים, אפס צביעות - אני יודע שיש מלא צביעות. מגיעים לאירועי השקה, אומרים שלום בכאילו - לא. בן אדם שלא יבוא לי טוב, לא אומר לו שלום. ויש אנשים כאלה שאני לא יכול לראות את הפרצוף שלהם, ואני לא אומר להם שלום ולפעמים גם רוצה לתת להם איזה כף, אבל אני לא אני פשוט מתרחק, מתעלם".

ואז זו כותרת.
"לא הייתה לי כותרת. אני ילד טוב".

לא הייתי מגדירה אותך ככה. ב"רוקדימים" עונה שלמה התעסקה בגבר הנחשק של העונה.

"אוקיי. וזה עושה אותי ילד לא טוב? אני יודע לאן את חותרת".

לסנה כבר הייתה התנצלות

אחרי סיום העונה בכיכובו, הקרע עם סוקול החמיר אחרי שמורד התראיין וכינה את הרקדנית בין היתר "נשנוש", מה שיצר סערה ברשתות. היא מצדה התייחסה לדברים וגם כינתה אז את ההתנהגות שלו פתטית ומזלזלת, אחרי שחשף כי היה ביניהם משהו מעבר.

צוותת לסנה והכותרות חגגו על הקרבה ואז נגמרה העונה ואתם מנתקים קשר, אחרי שכבר נרמז על משהו רומנטי ביחסים.
"תראי, בואי רגע נסגור את הסאגה הזאת אחת ולתמיד, בסדר? דבר ראשון, אני יודע גם שהיא הייתה פה בפודקאסט איתך ודיברתם על הנושא הזה. אני לא ארחיב עליו יותר מדי. אני רק אגיד לך שאני אמיתי התנצלתי בפניה. לא הייתה בי שום כוונה רעה, או כוונה לפגוע בה, במיוחד שלא בה. בסוף היא אישה, יש לה רגשות, יש לה את הערכים שלה ואני חלילה לא רציתי לפגוע בה בשום צורה. זה חשוב לי נורא להעביר את זה כי יש גם מלא אנשים שחשבו שפגעתי בה ועשיתי לה דווקא. זה ממש לא נבע מהמקום הזה. היה בינינו משהו שם ובעיניי זה היה מדהים, הצגתי את זה בתור משהו מדהים שהיה לי. לא איזה משהו שכאילו הייתי בעונש. וזה בסדר לשתף את זה.

"החלטתי לדבר על זה ממקום שבאמת הרגשתי שזו האמת - בא לי לספר את האמת. זה לא משהו שגם היא הסתירה או אני הסתרתי או משהו שהתביישנו בו... לא דיברנו על זה יותר מדי כי זה לא גלש למקום שהוא רציני. אבל עם סנה הייתה לי תקופה מהממת, באמת. פרטנרית בעיניי לא פחות ממושלמת, גם אמרתי לברימר [בר ברימר, משתתף העונה בתוכנית] כשראיתי אותו, אין רקדנית כזאת, והיא יפה והיא כובשת והיא יודעת לדבר ויש בה הכל. ואני מצטער, אני שוב אומר גם למצלמה שאני באמת מצטער אם מישהו נפגע ממני ולסנה כבר הייתה התנצלות, התנצלתי בפניה".

והיום אתם לא בקשר.
"לא. לצערי. אני באמת אוהב אותה. היא באמת חברה טובה. לפני הכל היא חברה טובה, אבל חברים טובים, עדיף שלא לשלב את הדברים האלה ולהכניס משהו מעבר כי זה לרוב הורס".

אבל בסוף, איפה תכיר? נוציא את מישל, שהיא גם בתחום.
"ברור שהיא בתחום, אבל היא לא בתוך התעשייה. זה גם לא מעניין אותה. היא ברמת המתביישת להעלות תמונות שלנו יחד. ולא נוציא אותה מהתמונה, היא בתמונה עכשיו. הנושאים האלה פחות רלוונטיים, אבל כן אגיד לך שעדיף לא להכניס בתוך חברות משהו מיני ומשהו שהוא קצת מעבר, כי זה יכול להרוס. זה טיפ. יש לי כל כך כבוד לנשים ואני כל כך מעריך אותן והרגשתי רע עם עצמי אחרי שסנה ישבה איתך ואמרה לך את מה שהיא אמרה. כשראיתי שהיא ישבה פה איתך אז באמת הרגשתי את הצורך להתנצל והתנצלתי".

שלחת לה הודעה?
"התקשרתי אליה והתנצלתי ואני יכול להגיד לך שאני באמת אוהב אותה לא פחות ממה שאהבתי אותה ומחזיק ממנה גם לא פחות. לפעמים קורה שפוגעים בלי לשים לב ולא הייתה בי שום כוונה. זה היה בשיא תמימותי, אמיתי לגמרי. רציתי להיות כן כי נראה לי הרבה אנשים חשבו שזה באמת, שהיה בינינו משהו, אז פשוט סיפרתי ואמרתי שנסיים עם הסאגה הזאת. אז אני מצטער על זה, גם לעוקבים ולצופים ונשים, כבודן במקומן מונח"

אתה מבין אבל את התדמית שנוצרה לך? סוג של איזו גבריות בעייתית? של מישהו שהרבה נשים מהקאסט מעוניינות בו, קפץ משהו גם עם רומי פרנקל ויש אקסית שם מאחור.
"תקשיבי, היום אני בזוגיות, אני עם אישה שאני סופר אוהב והנושא הזה לא רלוונטי. אז הייתי רווק, אז יצא שהייתי עם הבנות האלה וזה בסדר. מה, אסור לי? כאילו אני רווק. מותר לי. לא עשיתי משהו בניגוד לרצוני. לא חלילה אנסתי או עשיתי משהו לא בסדר. נכון. זה שמסקרים את זה, מסקרים את זה. בסדר. אין לי משהו רע עם זה. אני לא אעצור את החיים שלי בגלל שמסקרים אותי, ואני לא אלך לחתונה ולא אשתה בגלל שיכולים לצלם אותי. לא. אני אתבזה ואני אשתכר ואני אעשה מה שבא לי ואני אהיה עם מי שבא לי. עכשיו לא. בתקופת הרווקות נהניתי. בסדר. אני לא מתנצל על זה. אני רק מבהיר לך את זה".

הכרתי את אהבת חיי

בשמונת החודשים האחרונים יוצא מורד עם הדוגמנית מישל אלגרבלי, אחריה לדבריו הוא "רדף בעיקרון". "ראיתי אותה באיזה סטורי באינסטגרם של איזה צלם שגם אני עבדתי איתו, ולמען האמת היא הייתה בזוגיות. המתנתי יפה מאוד וסתם כאילו המשכתי בחיים שלי, כן? אחרי איזה כמה חודשיים הבנתי שהיא פנויה דרך חבר משותף שידע שאני בקטע שלה, הוא הדליף לי מידע. שלחתי לה הודעה כמה שבועות אחרי, שאני מבין שהיא בסערת רגשות וזה, אבל הייתי הכי כן בעולם. זה היה כל כך עם ביטחון, 'אני יודע שאת בתקופה רגישה. לא רוצה להפריע לך, לא רוצה להציק לך. אני רק מאוד רוצה שתדעי שאני בקטע שלך ומתישהו אשמח לשמח לשבת איתך על כוס יין'".

גברים, תלמדו.
"היא נורא התרגשה מזה, אבל בו-זמנית 'מותק, חכה. תכבד אותי'. ומאז עברו איזה חודשיים וחצי ורק אחרי איזה חודשיים וחצי יצאנו לדייט. כל הזמן הזה שום בחורה לא עניינה אותי. שום דבר, הייתי חייב לפגוש אותה, שתוציא רגע מילה מהפה, להרגיש אותה, לראות אותה, היא הייתה כל כך יפה וכל כך חיננית ועם אנרגיה מטורפת כזאת וואו, מאוהב לה בצורה".

היא יודעת את זה?
"היא יודעת את זה. זו בעיה רצינית. בא לי עתיד איתה, אמיתי לגמרי. לא עכשיו, 'לא, יש יותר מושלם מזה'. וואו, מדהים לי. מדהים לי וכיף לי וטוב לי. אני מרגיש שהכרתי את אהבת חיי האמיתית ואני מאושר וכולם רואים את זה עליי. מי שמכיר אותי טוב ורואה אותי, 'איזה כיף לראות אותך ככה מאושר'. הרבה זמן לא הייתי במקום מאושר ככה. עם כל העבודה וההצלחה ובחיים לא הייתי מאושר ככה. בסוף האושר הוא בדברים האלה. בזוגיות טובה, במשפחה, בחברים טובים. ככה נולדתי, לזה נולדתי. אני מעריץ את אבא שלי גם על העבודה שלו, שהוא קם בשמונה בבוקר, חוזר בתשע בערב כל יום מהעבודה. וגם על זה שהוא היה מאוהב באמא שלי כמו ילד קטן ואבוד מרוב אהבה. למדתי ממנו".

אמא שלך הייתה אוהבת אותה?
"וואו, הייתה משתגעת ממנה. זה חסר לי, זה חסר לי מאוד, זה חסר נורא. גם במשפחה וגם לי, כאילו, את יודעת, בסוף אני הייתי מאוד שמח להכיר למישל את הבית עם אמא בתוכו. אין מה לעשות. זה אובדן שילווה אותי כל החיים. זה כאב שלעולם לא יעבור".

אני בן זוג קשה וקנאי. זה עושה לה את זה

מורד אולי אוהב לבלוט אבל אלגרבלי פחות. לשניים היה לאחרונה ניסיון לקמפיין משותף לרנואר אלא שהיא התביישה להתראיין לצדו. עוד הבדל ממערכת יחסים שניהל בעבר, עם הדוגמנית מאיה קיי, אותה כינה בעבר האהבה הראשונה והאחרונה שלו.

אמרנו שלא מערבבים בין עבודה לאישי.
"זה תלוי במה. אם זה משהו שיכול לקדם אותה ואותי, אז למה לא? אין בזה שום דבר רע. תלוי סיטואציה לגמרי. אני יכול להגיד לך שבקשר הקודם, אני והאקסית שלי, זה משהו שלא הסתדר ביחד וזה משהו ששנינו לא יכולנו להכיל".

כשאתה אומר אקסית קודמת כולנו יודעים איזו אקסית. מאיה?
"כן. אז לא יכולנו להכיל את זה וזה היה נורא קשה. כי העבודה הייתה מאוד חשובה. אני לא אגיד לך שאני טראומטי מזה כמו שאני מבין רגע את הסיטואציה, ואני לא שם לזה עדיפות עליונה מן הסתם וזה לא משהו שמעניין אותי בכלל. אבל אם זה משהו שיכול להועיל לשנינו או אפילו לה [מישל] בעיקר, או לי, אז למה לא? אין בזה שום דבר רע".

היא ידעה לאן היא נכנסת כשהיא התחילה לצאת איתך?
"כל דבר שהיא תעלה - יעשו מזה אייטם. היא מקבלת את זה נורא והיא מעריכה אותי וכמו שאני מעריץ אותה, ככה היא מעריצה גם את העבודה שלי, ואני מת על זה אצלה. שהיא רק מרימה, רק מפרגנת, תומכת וכן, היא מבינה את זה שלפעמים אנחנו יוצאים מהבית, אנחנו צריכים להתייפייף קצת".

איזה בן זוג אתה?
"קשה. כאילו אני מאוד אוהב, מכיל, משפחתי, תומך. אני אוהב לפאר את הקשר, אמיתי, כאילו ברמות. אבל להכיל את כל מה שעברתי, כל מה שאני עובר. קשה להכיל אותי, והיא עושה את זה מדהים. אבל להגיד לך שאני בן זוג מושלם? אני לא מושלם. אף אחד לא. הייתי רוצה להיות ואני שואף להיות מושלם. אני שואף לעבוד על הדברים שקשה לי בהם, שאני לא טוב בהם, שאני פחות מצטיין בהם ויש לי הרבה מה לעבוד, ואני לומד איתה ביחד מלא-מלא דברים, ואיך קשר אמיתי צריך להיראות, ואני לומד מחברים שלי מסביב כשאני רואה איך הם מתייחסים לבת זוג שלהם. אני תמיד לומד איך להיות יותר טוב".

כמה אתה קנאי?
"אני קנאי. כן. אני קנאי. בגבול הטעם הטוב, כן, ברור. לא קנאי פרימיטיבי 'אל תדליקי אותי, בואי לפה, אני אשבור את הפנים'. זה לא זה. אני קנאי במידה מסוימת".

זוכר שהיא דוגמנית?
"תלכי לחברים, למסיבות, לאירועים, תצטלמי בבגד ים..."

עירום מרומז?
"לא עירום מרומז. זה הגבול".

זה הרי יקדם אותה.
"וואלה תצטלמי. אבל יש גבול, אין דבר כזה שפתאום מישהו, בתור גם ידיד טוב שלך עכשיו, ישים עליה יד. דברים כאלה שיכולים קצת להרתיח. אין בעיה ידידים הומואים וזה, באהבה חיים שלי, רק ידידים הומואים בערמות. גם לי יש מלא. אני קנאי קצת נו. היא אוהבת שאני קנאי. פתאום מהאשכנזי שבי יוצא קצת העיראקי מהצד של אבא, והיא אוהבת את זה. זה עושה לה את זה".

אחרי המילואים והפוסט-טראומה סיפרת שלא הצלחת לייצר קשרים אינטימיים. איך מישל הצליחה להתברג דווקא בתקופה הזו?
"היא באה לי בזמן שהכי לא ציפיתי, שלא דמיינתי. היא באה כמו איזה מלאך קטן שנפל מהשמיים ולא רק שהיא בת הזוג שלי עכשיו, היא גם באיזשהו מקום השיעור שלי. ממה שאני עובר בשנים האחרונות ולומד כאילו להבין שאני כן יכול, שאני מסוגל לנהל קשר. אני לא באמת סגור רגשית. אני לא רציתי זוגיות - לא הייתי מסוגל להיכנס לזוגיות. אמרתי גם לבנות שהרגשתי שהן גם התקרבו קצת יותר, 'אני לא רוצה שתחווי אותי עכשיו, בימים אלה, כבן זוג. אני לא רוצה להיכנס לזוגיות'".

מה קרה הפעם?
"פשוט למדתי לעבוד על עצמי וראיתי מסביבי הרבה חברים בזוגיות. פתאום כולם בזוגיות. אני חוזר לבית לבד. ופתאום הרגשתי קצת שחסר לי החיבוק הזה שאני כל כך צריך. ולמדתי רגע להיפתח מחדש. למדתי רגע לנהל את עצמי מחדש בקטע הזה ולהיפתח יותר רגשית ועשיתי את זה מדהים. ועשיתי תהליך טוב. ומישל פשוט באה לי מהרגע שהחלטתי, כאילו אלוהים שלח לי אותה. ואני לומד מלא, לומד עליה מלא, על עצמי, על מה שאני יכול להוציא. את יודעת איזה יכולות יש לי? אני רגשן, אני רומנטיקן. אני מדבר על רגשות. אני אוהב - אבל אני לא בן אדם שמדבר יותר מדי על רגשות ועל הקשיים שלו ועל הפחדים שלו. אני אוהב להיות שולט, אני אוהב להיות החזק, זה חשוב לי בקשר. אישה צריכה את הביטחון הזה, בעיניי. וגבר שמדבר על הקשיים שלו, בעיניי יש בזה משהו קצת לא טוב, הוא קצת מוריד. וזו טעות איומה.

"זה בגישה, את מבינה? כי זה לא רע לדבר על הקשיים שלך, על הפחדים שלך, עם הבן אדם שאתה הכי אוהב ואתה רואה איתו עתיד. להפך, אתה צריך לעשות את זה".

הייתי זורק את המדים על הפרצוף של הצבא. אין לי את הפריווילגיה

מורד, שיעלה בקרוב ללבנון, אחרי מאות ימי מילואים בסיירת צנחנים, מרגיש לדבריו "הכי בטוח בעולם, לא מפחד לשנייה", כמו שהרגיש בעזה. "את מתגייסת בגיל 18 וחצי, תמימה טילים. עם צוות שאיתו את מסיימת את השירות גם. ובמילואים אנחנו באותו צוות. עד גיל 50 אנחנו נהיה ביחד. בעזרת השם. בהתחלה היה מאוד מפחיד. אבל אלה אנשים שאם עכשיו יכוונו עליי נשק, הם ילכו לפניי. הם ימותו לפניי, לא עלינו. אבל זה האנשים. זה האגרוף הזה וזה הצוות הזה ואני מרגיש הכי בטוח בעולם להיכנס איתם. כאילו אנחנו עושים טיול בשוק לוינסקי. לא באמת מטיילים, זו התחושה של כאילו אני הולך לנגב איתם חומוס עכשיו. זו הרמת פחד".

זה משוגע בעיניי שאתם לא מפחדים בכלל.
זה גם מאוד מלחיץ. תראי, יש לי כל כך הרבה דברים להגיד על המדינה שאני לא אכנס לזה. יש לי כל כך הרבה דברים להגיד על הצבא, שאני לא אכנס לזה. אבל מה שכן, ייאמר לזכות הצבא שלנו שהוא יודע לחנך והוא יודע לגרום לצוות להיכנס היום לשטח אויב ולא לפחד".

אתה לא נכנס לפוליטיקה עכשיו מפחד לחטוף?
"זה לא פחד. בתפיסה שלי אני הולך להילחם רק על כל מה שקרה פה מ-7 באוקטובר, ועד היום אנחנו הולכים להילחם. לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו בובות על חוט, אבל אנחנו חוטפים. ואנחנו הולכים להילחם כי אנחנו כצוות החלטנו את זה, שאנחנו באים להילחם בשביל המדינה, בשביל האזרחים, כאילו בשביל מי שחי פה באמת. לא בשביל הממשלה ולא בשביל שום דבר. את יודעת, אצלנו גם כולם מפולגים, כל אחד והדעות שלו. אף פעם לא נכנסתי לזה. ברמה שיש שיחות, אני הולך הצדה, לא מעניין אותי. אבל אנחנו עדיין נעשה את זה ואני אמשיך לעשות את זה. ואני חושב שזה הדבר הכי משמעותי שעשיתי בחיים שלי. אני עושה מילואים ולומד גם ליהנות מהרגעים האלה ומהצוות שלי ומהאנשים שמקיפים אותי וגם מקבל את זה כמו גבר, את הפאקים של אחרי ואת מה שאנחנו חווים. אבל עדיין, מצלם את 'מלכת היופי של ירושלים'. את קולטת את המעבר החד הזה?

"יום לפני רחפנים מטיילים לי מעל הראש ואני כל שנייה יכול למות, ופתאום אני ארבע שעות אחרי מצלם פאקינג סדרה וצריך לשחק חייל שנפצע בקרב. אז באיזשהו מקום זה קצת מתחבר, אבל איך אפשר להישאר שפוי? בין אם אתה לוחם ובין אם לא, אבל אני מדבר על לוחמים עכשיו. זה האנשים הכי מטורפים במדינה הזאת. אם אני יכול להיכנס ללבנון ולצאת משם ולצלם סדרה יום אחרי ולהתנהג הכי חמוד, אני בן אדם מטורף. אני רואה את זה בצוות שלי שחוזר כל הזמן. והאמת אנחנו צוחקים על עצמנו שאנחנו באים. אני חייב להגיד לך את האמת. מזלזלים בנו. אם איך שהמדינה בעיניי מתייחסת למילואימניקים, היום? עצוב נורא".

כי מה? הם מובנים מאליהם?
"פוסט-טראומטיים ברמה הכי גבוהה, בין אם אתה מאובחן ובין אם לא. אתה נהיה משוגע ברמות. אין תמיכה כלכלית, עם כל העמותות וזה מסביב - ואם לא זה, אנחנו אבודים לגמרי. בלימודים, עושה תואר. מה אני מקבל? בא לי להגיד לך שמקבל זין, בסדר? ותכניסי גם את המילה הזאת. מקבל זין, וגם בעבודה. מה, אם אני לא חוזר ומתחיל לבלבל את המוח ומתחיל לצעוק בטלפונים, נראה לך שאני אקבל משהו ממישהו? לא יקרה. אז אין תמיכה מהמדינה. אנחנו חוזרים לכלום ואנחנו חוזרים משוגעים ואנחנו חוזרים עם הרבה יותר לחצים ממה שהיו לנו לפני שבועיים. החיים אצלנו עצרו מלכת. והמדינה לא עוזרת לזה.

"אני אומנם באמת במקום מדהים, בזכות עצמי. כי אני קם בבוקר כמו מטורף וקם ועובד ומבין שאני צריך להביא את הלחם ואת החמאה שלי הביתה, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילי. אבל אנשים שבמסגרת, וגם אני, לא מקבלים שום דבר. זהו, פרקתי".

זה לא עוזר שאתה טל מורד?
"לא. למה שזה יעזור? בסדר, אולי זה יכול לעזור פה ושם לפעמים, אבל זה לא עניין. זה לא עוזר. לא בלימודים שלי, לא בעבודה שלי ולא בכל דבר שאני אעשה בחיים. בסוף אנחנו חוזרים בפיגור כל כך גדול בחיים וזה מתסכל. דחיתי פעמיים את הלימודים, דחיתי כל כך הרבה דברים ואני מדבר עכשיו על עצמי, לא על אחרים אפילו. יש מקרים הרבה יותר גרועים משלי. משפחות בלי עבודה. חלום שלי יום אחד באמת להשתגע ופשוט להתחיל להילחם על הדבר הזה. ואני רואה כל כך הרבה אנשים שעושים את זה. גם עכשיו, אני לא אכנס לפוליטי, אבל יש בחור חמוד, יונתן שלו, שאת רואה מה הוא עושה. אני מעריך אותו כי הוא גבר, הוא עוזב את החיים שלו עכשיו ונלחם על אותם אנשים שצריכים לקבל את הדברים האלה ואת העזרה הזאת".

אתה פוחד שיום יבוא ותגיד למילואים לא עוד?
"כנראה שזה לא יקרה כי בסוף הצוות שלי, ברגע שבן אדם מתייצב, כולם מתייצבים, אבל הלוואי והייתה לי את הפריווילגיה. הייתי זורק את המדים על הפרצוף של הצבא ולא עושה, אבל אין לי... גדלתי במשפחה כזאת של לוחמים ואצלנו זה היה מי שלא לוחם בחוץ. אז אמא הייתה גאה בי. אני חושב שהיא כבר. כבר אז היא הייתה גאה בי שחזרתי לצבא בכלל אחרי כל מה שקרה איתה וכן, כל המשפחה שלי גאה בי ואני גם אגיד לך את האמת, בשנה האחרונה למדתי להעריך את עצמי וגם לעצור ולתת טפיחה על השכם".

לא עשית את זה עד עכשיו?
"אנשים מסתכלים מהצד ואומרים, תשמע, אתה טוב, אתה מוצלח. אני לא מעריך את זה. מבחינתי אני לא טוב, מבחינתי לא עשיתי כלום. או-קיי, אני נכנס לעוד פרויקט, אבל אני לא מעריך את עצמי בשום צורה. אני זוכר שבאמת לפני שנה פתאום התחלתי להעריך את עצמי ואמרתי, 'בואנ'ה, תראה איזה מטורף אתה'. אתה פאקינג עולה לבמה פה, בתיאטרון הלאומי, הבימה, ואתה פשוט מצחיק, מרגש. כאילו 350 איש. וואו. זוכר את הרגע הזה, שפעם ראשונה בחיים שלי הערכתי את עצמי. ואז, כשגמרתי מילואים, פתאום הערכתי את עצמי. כשסיימתי שני מבחנים בלימודים, הערכתי את עצמי. כי כל דבר שאני עושה, אני מתחיל להעריך את עצמי, וזה נותן לי עוד כוח גם להמשיך ולרצות לטרוף עוד יותר. אני באמת מרגיש כמו איזה אריה שיצא מכלוב. אני רוצה רק לטרוף את העולם. אני רוצה להצליח ואני רוצה להיות השחקן הכי טוב בארץ ואני רוצה להיות הכי מוכשר שיש ואני רוצה להיות בהכל הכי טוב. זו השאיפה שלי. לא בטוח שזה יקרה, אבל כוח רצון זה משנה חיים, זה משנה את חוקי המשחק. אם אין לך את הרצון הזה, אי אפשר להצליח".