מירן בוזגלו חושפת: "אני עוברת טלטלה רגשית מאוד גדולה"

ריי בוזגלו (14), בנם הבכור של מאור ומירן, הולך בעקבות אביו ומצטרף למחלקת הנוער של מכבי חיפה, כפי ששיתפו. המעבר המקצועי הזה דורש ממנו לעזוב את הבית כבר בשנת הלימודים הקרובה, ולעבור לאקדמיה לכדורגל של המועדון בפנימיית כפר גלים שבחיפה. פגשנו את ההורים הנרגשים על סט הצילומים לקמפיין החדש של מותג הניקיון "טאצ'", לשיחה צפופה על הדרמה המשפחתית, הדמעות והגאווה.

צילום: נויה חסון

ריי עוזב את הבית בגיל 14 בלבד לטובת האקדמיה. איך זה קרה?
מאור: "קודם כל, הילד רצה. היינו שם בסיור, הוא ראה מועדון שרוצה אותו. תוציאי אותי רגע מהמשוואה ומה עשיתי בקריירה. המסלול שלו הוא מסלול עצמאי, הוא קיבל החלטה לעשות את המהלך הזה, אני חושב שזה משהו שייתן לו ערך מאוד גדול לחיים, בלי קשר אם יהיה כדורגלן או לא יהיה כדורגלן. אנחנו הולכים על זה בכל הכוח".

מירן: "נכון שזה דבר טוב ומדהים, אבל אני עוברת טלטלה רגשית מאוד גדולה בתקופה הזאת. מבחינתי, לתת לילד לעזוב את הבית בגיל כזה, זה לא טריוויאליי. אני רוצה להשאיר את הילדים כמה שיותר איתי בבית. אז פתאום לתת לילד בן 14 לעבור לגור במקום אחר, זה הזיה מבחינתי. אני לא מאמינה שהסכמתי לזה, אבל מצד שני, כשילד אומר 'זה מה שאני רוצה וזה החלום שלי', מי אני שאעצור בעדו? בקשיים שלי אני אטפל ואנסה לעזור לעצמי ולהפסיק להישבר ולבכות. בשלושת שבועות האחרונים, אני פשוט בוכה מכל דבר קטן, אני בן אדם חזק, אבל מרגישה שכל דבר נכנס אליי עכשיו".

מאור: "היה פה עניין של מצפון גם. כשהיינו שם בפעם הראשונה, פגשנו את אחת האימהות, שהילד שלה היום כבר בן 24, כשהוא היה ילד צעיר, היא לא נתנה לו ללכת. ועד היום הוא אומר לה 'בגללך לא הצלחתי'. יצאנו משם וזה עשה לנו משהו".

מירן: "בהתחלה התלבטתי, ואז האמא הזאת אמרה לי: 'אני לא נתתי לבן שלי, היום הוא לא שחקן והוא כל פעם אומר לי שזה בגללי".

מאור: "אני לא רוצה שהילדים שלי יחיו בתחושה הזאת שאנחנו עצרנו את התהליך הזה. הילד רוצה ללכת? הוא ילך, הוא ירצה לחזור? הוא יחזור. אנחנו תמיד נהיה פה".
מירן: "בסוף הכל בשבילם. אני חיה בשבילם - מה שירצו, מה שיעשה להם טוב, אני איתם. כמובן שאנחנו ניסע לחיפה פעם בשבוע".

למי יהיה הכי קשה בבית?
מירן : "לליאו ולתאומה שלו מאוד מאוד קשה. עכשיו הוא נסע לארבעה ימי הכנה, וליאו לא הפסיק לבכות. הוא אמר לי 'אמא, עם מי אני אשחק?'. אחותו בכתה בקידוש הראשון שעשינו אחרי ההחלטה שהוא יעבור. היא לא הפסיקה לבכות, ואמרה לי 'איך אני יכולה ללכת לבית ספר בלי ריי? איך אני יכולה לא להיות איתו? הוא החצי שלי'. אז התחלתי לבכות גם. אמרתי לה שאני חייבת שתהיה חזקה גם בשבילי".

מאור: "אני רואה את זה מהצד וזה נראה לי כמו משחק ילדים. אני מסתכל על עצמי, כשאני עזבתי את הבית בגיל 13, היה לי טלפון שנראה כמו חציל, עם אנטנה ארוכה שכל שיחה עולה בו 5,000 ש"ח, היינו מתנהלים בפקסים אחת לשבוע. לעומת היום שיש שיחות וידאו, וואטסאפ".

יש לך ציפיות גבוהות ממנו?
מאור : "לא. המקצוע הזה תלוי בכל כך הרבה גורמים, שיותר חשובה לי ההתפתחות שלו. אני לא מסתכל על המוצר המוגמר, אני יודע שהוא ילד מאוד כישרוני, גם הקטן שלי, הוא ילד כישרוני ממש. יש להם בסיס טוב להתפתח. היום בלי עבודה קשה אי אפשר להגיע לכלום, לא משנה כמה כישרון יש. כל עולם הכדורגל מאוד השתנה. אם פעם כישרון היה בעדיפות הראשונה, היום זה מקום חמישי-שישי. יש כל כך הרבה דברים שבאים קודם ושצריך להתמקד בהם".

זה מרגש שהוא הולך בדרך של אבא שלו.
מאור : "יותר מרגש שזו החלטה שלו, שזה לא בא ממני, זה כאילו היה הכי קל להגיד, 'אה, אבא שלו דחף אותו, אבא שלו שם אותו', לא. אני מאחורי הקלעים, לא מתערב, מעורב ברמה המקצועית, אבל לא תשמעי ממני יותר מדי. קצת לתת פה טיפים, שם טיפים. בהחלט, אלו החלטות שלו".