אחרי התיעוד המדאיג - ליהיא גרינר מסבירה: "חשבתי שזאת הפעם האחרונה שאני רואה את הפרצוף שלי כשהוא לא משותק"

ליהיא גרינר (41), העלתה אתמול (שלישי) סדרת סטוריז מדאיגה במיוחד כשהיא שוכבת מבוהלת ובוכה באמבולנס אחרי התקף חרדה. כצפוי, הכוכבת קיבלה שלל הודעות מודאגות וגם לא מעט הרמות גבה מצד גולשים שתהו למה לעזאזל מישהי שמפונה באמבולנס בוחרת לשלוף מצלמה ולתעד את עצמה. הבוקר גרינר החליטה לתעד שוב בסדרת סטורי נוספת, הפעם כדי להסביר מה בדיוק קרה שם.

"רציתי להגיד תודה לכולם על הדאגה, על ההזדהות. קיבלתי כל כך הרבה הודעות מכל כך הרבה אנשים שעוברים התקפי חרדה ונתנו לי כל מיני עצות", אמרה הכוכבת. "תבינו, אני מטופלת, אני לוקחת כדור ביום. לא היה לי התקף חרדה מעל שנתיים", הודתה.

גרינר, לדבריה, משערת שהטריגר היה קשור לאירועים בריאותיים משפחתיים שהשפיעו עליה לאחרונה: "כמה שידעתי שזה התקף חרדה, אמרתי: אולי זה לא, אולי אני בדרך לאירוע לבבי. בזמן האחרון קרו לי הרבה דברים במשפחה: התקפי לב, צנתורים... כנראה שזה חדר לי והתחלתי לחשוב שזה קורה לי. התחלתי לדמיין דברים שהפנים שלי השתתקו".

הפחד הגדול היה כל כך מוחשי, שליהיא פשוט נכנסה למצב הישרדותי והחליטה שהיא חייבת לתעד הכל, ליתר ביטחון, למקרה שיקרה הגרוע מכל: "אני אפילו תיעדתי אותי באוטו, השארתי את המצלמה שלי דלוקה בתוך האוטו בזמן שהאמבולנס בדרך, שזה לקח בערך שש דקות, וזה היה השש דקות הכי ארוכות בחיים שלי. ותיעדתי את זה כי אמרתי: אולי אני אתפחלץ, צריך להיות תיעוד. הייתי לבד".

ומה לגבי הביקורות הקשות שחטפה על התיעוד מתוך האמבולנס? ליהיא מבהירה שלא היה מדובר בסטורי שעלה בזמן אמת כדי לקבל לייקים וליצור כותרות: "כתבו לי: 'איך את מצלמת את עצמך בזמן כזה?' האמת שזה היה סרטון לבעלי ולמנהל שלי, שאני בתוך האמבולנס ואני אומרת להם מה אני עוברת, ואחרי שלוש שעות אנחנו העלינו את זה. הוא אמר: 'זה טוב שיזדהו, כי יש הרבה דיבור על חרדה, ואנשים מאוד מעוניינים לדעת'... זה היה לגמרי למשפחה שלי. אמרתי, כמה שזה היה קשה, אמרתי: אני אצלם את זה כי יש מצב שזה הפעם האחרונה שאני רואה את הפרצוף שלי כשהוא לא משותק. זה היה סיוט. אני לא מאחלת לכם את זה. חרדה זה משהו שמרגיש כמו סוף".

אחרי שש שעות מורטות עצבים במיון, ולאחר שהיא "הבריזה להפקה" של צילומים שהייתה בדרך אליהם, הבדיקות חזרו והתוצאות הצליחו להרגיע אותה. "הכל תקין, ברוך השם. שש שעות אני הייתי במיון. לוקח שעתיים עד שהבדיקות חוזרות, אבל הרגשתי שאני במקום טוב ובטוח".

ולסיום, ליהיא כמו ליהיא, לא שוכחת לשלוח עקיצה קטנה לכל מי שהאשים אותה ברדיפת תשומת לב זולה: "ולכל הנשמות הטובות – לצומי? באמת, שתו מים".