פרשת ברק שמיר והבלאק פייס
ברק שמיר, שאי אפשר להאשים אותו בידענות יתר, בסך הכול התכוון לטוב: הדוגמן רצה להוקיר את זכרו של הכדורסלן האהוב עליו, קובי בראיינט, ביום השנה למותו. אז הוא צבע את עצמו בשחור, התלבש כמו בראיינט, יצא לשחק כדורסל בחוץ ואפילו סימס לכמה גופי תקשורת שזה קורה. העיקר הכוונה או שהדרך לגיהנום רצופה וכו'? האופציה השנייה, כמובן. שמיר נכתש ונקצץ על ידי כולם, מהתקשורת ועד הסלבס עצמם, כנראה אסופת האנשים הכי פחות מודעת חברתית במדינה כולה, שהפנו לו גב וצקצקו על המעשה. אבל בואו, כולנו יודעים מה שמיר הוא מטרה נוחה, שלא לומר סי ליסט, ואם מעמדו בהיררכיית הסלבס היה קצת יותר גבוה – אף אחד לא היה פוצה פה. כן, נועה קירל, זה אומר שאת לגמרי יכולה להמשיך לצבוע את עצמך בחום בשקט.
פרשת מיקונוס
עומר אדם הוא מיליונר, בסדר? הוא כל כך מיליונר שיש לו רק חברים מיליונרים איתם הוא רוצה להסתובב במקומות של מיליונרים ואם אפשר שהאנשים האלו יחלקו איתו היעדר צוואר, מה טוב. זה, בגדול, בסיס החברות ההדוקה עם טדי שגיא. זה לא הפריע לאיש עד שהגיעה הקורונה. בשיאו של הסגר בישראל, כשאין לאדם הופעות ולציבור אין ממש חשק לחיות, הזמר נסע להעביר את התקופה המבאסת במיקונוס שם יש מסיבות ואין מסיכות. הצעד גרר, כצפוי, הרבה מאוד ביקורת על היעדר סולידריות ויהירות מצדו של הזמר שחוגג בזמן שמיליוני ישראלים נאבקים על חייהם. העניין פה הוא כזה: אם למישהו מאיתנו הייתה גישה למיקונוס, נגיד לחוף פרטי באי היווני במקרה של בידוד, היינו נשארים פה לאות הזדהות או מתחפפים ועוברים למצב טיסה תמידי? אנחנו נשאיר לכם לענות על זה.
פרשת ההשקה שאחרי המוות
יש חוקים מאוד ברורים לאבל במדינה שבה אנחנו חיים: יש לוויה, שבעה, סעודה, גילוי מצבה ובעדות מסוימות גם אזכרה שבועית ואז חודשית. בקיצור, איבדת קרוב משפחה? אנא פעל על פי פרוטוקול שנקבע באופן שאיננו מותאם בשום מצב למציאות ימינו. חודשיים אחרי שאביה נפטר, אביבית בר זוהר החליטה להרים את הראש ולהגיע לאירוע ראשון. ייאמר לזכותה שזה היה אירוע שמשלב שני מותגי יוקרה שווים באחד, אבל לענייננו, בר זוהר הגיעה, הופתעה מכמות הצלמים שהייתה במקום אבל לא פחות מזה מהביקורת שחטפה על כך שאינה מכבדת את זכר אביה. מאמינים לך, אביבית.
פרשת הפוטושופ
שמחה גואטה היא לא רק אישה שהקיאה לנו על המסך בצורה שקשה להתאושש ממנה עד היום, היא גם דוגמנית עסוקה וקול חשוב בכל מה שקשור לדימוי גוף. גואטה דיברה אין ספור פעמים על החשיבות שבאהבה עצמית שאיננה תלויה במשקל הגוף ובאפשרות של יופי להגיע בכל הצורות והגדלים. איך דבר כל כך מעודד וחיובי יכול לחזור אליה כמו בומרנג ולא מהסוג שפעם עשינו באינסטגרם? הו. גואטה הצטלמה לקמפיין במסגרתו עברה פוטושופ מהסוג הסביר לגמרי (כלומר, אף היקף לא צומצם פה) ועדיין, חטפה על הראש. עיקר הטענות: אם את אוהבת את עצמך, אל תרטשי! תוכיחי לנו! בדרך שבה אנחנו קובעים לך! האם זה משנה שטענה כזו לעולם לא הייתה מופנית לאישה במשקל אחר? האם זה לא ברור שקמפיינים של אופנה עדיין מצריכים איפור, עימוד, פוטושופ וכן תאורה מחמיאה? עזבו, אל תענו, זה רטורי.
פרשת בר המצווה
בפעם היחידה שבה אירית רחמים הייתה בעלת האירוע ולא המפיקה שלו – זה התפוצץ לה בפרצוף כמו קונפטי נקמני באולם אירועים. רחמים הפיקה חגיגת בר מצווה לבנה מור ולא חסכה בשום פרט. במה היא כן חסכה? בבד, דה, ידעתם שזה מגיע. רחמים הגיעה בשמלה לבנה וכסופה עם שסע כל כך עמוק שהוא הגיע לה עד לטבור. ברצינות, איך רוקדים עם זה? אין לנו מושג. אבל רחמים עשתה את הג'יי לו, הרביצה את השסע, עלתה על עקבים רק כדי לשמוע מהציבור כולו שהיא מביישת את בנה ושכך אם ממש לא צריכה להיראות. מאז היא החליטה שהיא מגיעה לאירועים רק בצניעות מוחלטת ואפילו ארגנה טקס טראש דה דרס מסוג אחר לגמרי. סתם, לא, נראה לכם שאכפת לה?
פרשת טיק טוק
מיכל הקטנה רק נראית לכם כמו אישה שמדלגת מאירוע לאירוע וממסיבה למסיבה, אבל היא למעשה אם לחמישה ילדים שמדלגת מאירוע לאירוע וממסיבה למסיבה. וכשמיכל הקטנה הרימה מסיבת יום הולדת בביתה, היא הזמינה את אורטל עמר שהצטרפה לבתה יולי בת ה-12 בסרטון טיק טוק בו שתיהן רוקדות בחולצת בטן. מבול התגובות שהיא קיבלה על כך שאפשרה לבתה להפוך לאובייקט מיני גרם למיכל הקטנה לצאת לרגע מהעליצות שמאפיינת אותה, ולעלות להתקפה אחרי שסיפרה שבתה מסתובבת שפופה ועצובה כבר כמה ימים מאז התקרית. אין לנו משהו מצחיק לומר על זה, זה היה לא נעים.
פרשת הטלאי הצהוב
אין סלבית ציונית כמו ניקול ראידמן. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה החליטה ראידמן לציין את היום עם החלטה שהיא, מממ, אופנתית נגיד? אין לנו מושג מה זה באמת כי כל מה שאנחנו ראינו זה את ראידמן עומדת לצד ילדיה ריצ'י ומישל כששלושתם לבושים בשחור ועל חזם תלוי טלאי צהוב. כן, ממש כמו בשואה רק בלי להיות, אתם יודעים, בשואה. מרבית הגולשים סיכמו את העניין בטענה די מתקבלת על הדעת: "התחרפנת לגמרי".
פרשת הגנים
הדבר היחידי שאוהבים בישראל יותר מלהביא ילדים לעולם ולתעד אותם, זה להביא ילדים לעולם ואז להשחיר על סגנון ההורות של אחרים. זה מה שקרה לאורטל עמר כשהתגלה שתו פרינס תבורי, ילד תימני לכל הדעות, רשום לגן רוסי. מה קשור? קקדילה תו? עמר טענה שהמטרה היא שהילד ילמד עוד שפות אבל הגולשים הודיעו לה שהם עלו על ה"תרמית" שלה – גנים רוסיים ידועים בכך שהם משחררים את הילדים שעה מאוחר יותר מיתר הגנים ועמר בסך הכול רצתה לפרגן לעצמה עוד שעה נטולת פעוט בבית. אבל בגדול, אנחנו לא רואים את בן אל רץ בין קופות חולים וגינות שעשועים אז מה הבעיה לשחרר לאורטל?
עוד אחת שהסתבכה בעקבות רישום תמים לגן היא רותם סלע, שנלחמה – והשיגה – מקום ברשימה המבוקשת של ילדי גן ויצ"ו במרכז תל אביב. אנחנו בעידן פרה רותם סלע היא הסלב הכי אהוב ולכן יש לקחת את הבאקלאש הנידון בחשבון. סלע, שאיננה בדיוק אדם מתקשה כלכלית, רשמה את בתה אן לגני ויצ"ו שהם לא רק גנים בפיקוח אלא גם גנים בסבסוד. ציבור ההורים זעם על המקום שתופסת אן סלע-רוטר על חשבונם של ילדים להורים שצריכים מאוד את הסיוע הכלכלי הזה רק כי הדיבור הוא שבויצ"ו טוב יותר. אם רישום לגני ילדים בקרב סלבס שעורר תגובות משונות לא מספיק לכם, קחו לדוגמה גם את נטלי דדון, שרשמה את ריף רפאל לגן דתי. כשנשאלה דדון מדוע היא, כמישהי שלא שומרת שבת, החליטה לשים את בנה בגן דתי היא הסבירה כי: "יש הרבה ערכים ביהדות שאני מאוד אוהבת, הרבה חכמה שאני רוצה שהוא יקבל לעצמו".
פרשת חולצת הבטן
מילא אם לא הייתה פאני בוזגלו, אבל אחרי פאני בוזגלו? באמת, דניאל גרינברג-גולן? אחרי שפאני בוזגלו תועדה כשהיא מסתובבת ברחוב לצדו של הרב מרדכי חסידים בחולצת בטן, בוזגלו חטפה חזק. היא הבהירה שהיא בכלל הייתה ביום כיף במסגרתו הגיעה למקומות הקדושים בלבוש צנוע והמשיכה במקומות הכיפיים יותר בלבוש בו תועדה. את חסידים היא פגשה חמש דקות קודם לכן ולכן כל העניין כלל לא היה מתוכנן ובוזגלו לא יכלה לצפות לאן זה יתגלגל.
אחרי כל הסבל הזה, דניאל גרינברג-גולן, במילא לא אישה שחסים עליה יותר מדי, העלתה סטורי ובו רב מתקין מזוזה בבית החדש שלה ושל אייל גולן. גרינברג-גולן (סתם כיף לנו להגיד את זה, שתדעו) הייתה בהריון מתקדם ותועדה כשהיא בחולצת בטן קצרה ואתם. לגמרי. יכולים. להשלים. לעצמכם. את. התמונה.
פרשת הסרת עוקב
ואם כבר דניאל גרינברג ואייל גולן, איך אפשר לשכוח את פרשת הסרת עוקב? "חברים יקרים, ראיתי את הצעד שעשתה ציפי רפאלי ופשוט אהבתי", כתב גולן בסטורי שמוכיח מעל הכול שמדובר באדם שנושק לחמישים. אייל גולן 1 הלך בעקבותיה של ציפי רפאלי, תמיד מודל טוב בכל מה שקשור להפעלת שיקול דעת, שהסירה עוקב מרוב מכריה והשאירה רק אנשים שקרובים אליה באמת – כמו בתה בר והמותג הודיס. גולן עשה את אותו מוב ועל הדרך הסיר עוקב מאופירה אסייג במה שהפך לאחד מהסכסוכים העקובים ביותר בביצה, שהמהלך האחרון שלו היה התנערותה המוחלטת של אסייג מגולן בראיון שנתנה לדנה ויס. תחשבו טוב טוב את מי אתם מאנפלים, סלבס.
פרשת השוטר התימני
אם היינו מתדיינים כאן על כל דבר שסלב אמר או העלה לאינסטגרם והפך לסערה, היינו, בגדול, מתפטרים שכן מדובר בהיקף לא נורמלי של שטויות והשחרות אבל המקרה של ליהיא גרינר יוצא דופן ועל כן הוא נדרש לעלות פה. קשה למצוא מישהו שלא מכיר את הפרשה אבל נתקצר בכל זאת: גרינר חטפה דו"ח בזמן נהיגה משוטר שמוצאו תימני. למה זה חשוב? כי א. גרינר השתמשה בכינויים גזעניים שקשורים אך ורק למוצאו של השוטר ו-ב. גרינר נשואה לתימני ועל כן, לשיטתה, איננה יכולה להיות גזענית. הילדים שלה חצי-תימנים, יו גאייז. מה שמבחינתה היה בסך הכול פריקת עצבים אל מול עוקביה, הפך לפרשה ענקית במסגרתה חילופי תביעות בין גרינר למשטרה, חקירה וכמות לא מבוטלת של זעם ציבורי על התנהגותה של גרינר כלפי עובד ציבור בפרט והציבור התימני בכלל. לפני מספר חודשים, אם תהיתם, הנושא נסגר וליהיא שילמה פיצוי כספי לשוטר על עוגמת הנפש שנעשתה לו.