"בעל בהזמנה" הוא משל מוצלח בהרבה מהנמשל שלו
אוליביה קולמן היא דייגת דחויה שמחליטה להזמין לעצמה בעל העשוי מקש (אלכסנדר סקארסגארד), ומגלה שהוא בן זוג מושלם. הקומדיה של אלכס יוסטון פישר ואלינור וילסון סרקסטית, וולגרית, סקסית ומצחיקה להפליא, ומפצה על הכשל המסוים בכתיבה בעיצוב אומנותי מקסים ובמשחק מצוין
אחד מהדברים שהפכו את "מלחמת הכוכבים" ל"מלחמת הכוכבים" הוא ההחלטה של ג'ורג' לוקאס לא להיכנס להסברים. הסרט שלו התרחש ביקום שבו יש אימפריית רשע וברנש בשם דארת' וידאר וחרבות לייזר ומשהו שנקרא "הכוח"; זה פשוט היה ככה, הצופים נזרקו לתוך זה, ואת ההסברים הם קיבלו כבר בסרטי ההמשך. "בעל בהזמנה", סרטם של אלכס יוסטון פישר ואלינור וילסון על פי סיפור קצר מאת אורסולה ווילס, עובד לפי אותו עיקרון: אנחנו לא יודעים מה זה הכפר הזה שנראה איפשהו בין אנגליה של ימי הביניים ומשהו מהאגדות, ואנחנו בטח לא יודעים איך זה שיש בו יצרן סלי קש שיודע ליצור על פי דרישה גם יצורים חיים מקש. זה פשוט ככה, וזה עובד נפלא.
אוליביה קולמן היא דייגת, בשמה ובמקצועה. העובדה שהיא גם מתפרנסת מדיג וגם מריחה ממנו דוחקת אותה לשולי החברה, שם היא מושא ללעגם הקבוע של תושבי הכפר. היא חיה לבד, ובגדול מסתדרת עם זה, עד שנערכת במקום חתונה שבסיומה מסומנת דייגת כמי שתהיה הבאה שתתחתן; כשתושבי הכפר מגיבים לזה בזלזול, היא מחליטה שבעל יהיה לה על אפם ועל חמתם. אז היא פונה לאורג הסלים (פיטר דינקלג'), והוא לבקשתה אורג לה בעל מקש.
הבעל, שמגלם אלכסנדר סקארסגארד, מתברר מהר מאוד כבן זוג מושלם - במיטה ומחוץ לה. ובעוד שתושבי הכפר בהחלט מודעים לזה שיש משהו קצת מוזר בגבר מקש, מהר מאוד הם מתחילים לקנא בזוגיות החדשה של דייגת. אני חושב שיותר מזה לא כדאי לספר, אבל גם את הדבר הבא חשוב מאוד להגיד: זאת קומדיה. לגמרי קומדיה. היא סרקסטית, פה ושם היא וולגרית, לעתים קרובות להפתיע היא אשכרה סקסית, והיא בעיקר מאוד מאוד מצחיקה.
ההומור מציל את "בעל בהזמנה" במובן הזה שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות מיותרת, אבל לצד הקומדיה יש כאן צד אלגורי - ודווקא זאת הנקודה שפחות עובדת. לרוב אורכו (105 דקות) התקשיתי להבין מה בעצם מנסה הסרט להגיד; זה לא נורא הפריע לי, אבל זה כן העסיק אותי, ובסופו של דבר הגיעו התשובות. הן הסתכמו (אל תדאגו, לא יהיה כאן ספוילר) בזה שכולנו מפנטזים על אהבה, אבל רובנו לא יודעים לקיים אותה במציאות. שכולנו רוצים להיות נחשקים, אבל לא יודעים איך להביע תשוקה. שאנחנו משחקים אותה אכפתיים כלפי אחרים, אבל תכלס לא מקבלים שום דבר שונה מאיתנו. כל זה נכון כמובן, אבל גם מובן מאליו, וזה בטח לא מעניין ומוזר ומצחיק ומרגש כמו סיפור אהבה בין אישה מסריחה וגבר מקש. "בעל בהזמנה", בקיצור, הוא משל מוצלח בהרבה מהנמשל שלו.
על הכשל המסוים בכתיבה מפצה הסרט בעיצוב אומנותי מקסים, במשחק מצוין (אצל קולמן זה רגיל, אבל את דינקלג' לא אהבתי ככה מאז "אנשי התחנה", וסקארסגארד בכלל מפתיע לטובה), וגם בבונוס לא צפוי שאין לי מושג אם היה מכוון או התפלק: מהכפר האגדי-היסטורי ועד מעשי הקסם, מהדיאלוגים החדים ועד הדמויות המוקצנות, "בעל בהזמנה" הזכיר לי שוב ושוב את "הנסיכה הקסומה". לא כמחווה, בטח לא כחיקוי, אלא כהמשך של אותו הלך רוח: פנטזיה, היסטוריה, למי לעזאזל אכפת. העיקר האהבה, הקסם והצחוקים. אז אוקיי, הוא לא מושלם, אבל אני לא זוכר מתי פתחתי ביקורת על סרט ברפרנס ל"מלחמת הכוכבים" וסיימתי אותה בהשוואה ל"הנסיכה הקסומה".