הדרך הנכונה לצפות ב"פרא" של נטפליקס: על מיוט

"פרא" (Apex) של נטפליקס נשמע לגמרי בסדר כל עוד מקפידים לא להזכיר את האירוע המכונן שמבהיר על מה בעצם הסרט הזה. הנה, תראו: סשה (שרליז ת'רון) וטומי (אריק באנה) מגלמים זוג מטפסי הרים - זוג-זוג, כן? - שנקלעים יום אחד לסערה מושלמת כשהם על צלע הר, ספציפית "קיר הטרולים" בנורווגיה. השניים האלה מתורגלים במצבי חירום, אבל המזל אוזל להם, וטומי משלם בחייו. כעבור שלושה חודשים יוצאת סשה לבדה למולדתו של טומי, אוסטרליה. בתחילת טרק האבלות שלה מזהירים אותה המקומיים שהיא מטיילת בסביבה מסוכנת, ובחנות נוחות של תחנת דלק היא גם נתקלת בקיר מלא תמונות של מטיילים נעדרים, אבל סשה לא נרתעת. בהתאם לעצה של מטייל מקומי בשם בן (טארון אג'רטון) היא יוצאת לדרך, והסרט עושה מספיק כדי להבהיר כבר בשלב הזה שהולכים להיות לה עניינים גם עם איתני הטבע וגם עם הטבע האנושי, שדופק הופעה בדמותם של כמה ציידים שמלבד חיות מנסים בבירור לתפוס גם נקבות אדם.

נו, נכון שזה נשמע בסך הכל סבבה? קצת סרט הישרדות מתת-הסוג של האדם נגד הטבע, קצת "גברים במלכודת" בהיפוך מגדרי? אז זהו, שלא. בסך הכל 95 דקות נמשך "פרא", אבל ליטרלי כל מה שקורה מרגע שהסרט עובר משלב האקספוזיציה אל התכלס הוא מצד אחד מטופש להחריד ומאותו צד גם גנרי עד ייאוש. הבעיה, אם לסכם אותה בלי לעשות ספוילרים, היא שבסופו של דבר מדובר במותחן אימה - שאינו מותח לרגע ואינו מפחיד לשנייה. מתחיל מסקרן, מגיע אל ה"אוי נו" של האירוע המכונן, וממשיך משם דרך כל נקודה צפויה אפשרית אל הסיום שכולנו ראינו בא מקילומטר.

את "פרא" ביים עבור נטפליקס בלטזר קורמאקור האיסלנדי, שב-2006 קנה אותי עם Jar City שביים במולדתו. זה היה מותחן קומי אפל ומגניב שפתח לקורמאקור את הדלת להוליווד (ולשני שיתופי פעולה לא רעים עם מארק וולברג, ב"המבריח" וב"אקדח כפול"), אבל דווקא אחרי שהקריירה האמריקאית שלו יצאה לדרך הוא עשה באיסלנד את סרט ההישרדות הקטן והמצוין The Deep - סיפור אמיתי על דייג שיצא חי משש שעות במים קפואים, ולא בזכות גבורה מיוחדת אלא בזכות שומן גוף והרבה מזל. בדיעבד זה הפך לסרט המפתח בפילמוגרפיה של קורמאקור, שמאז יש בה בעיקר סרטי הישרדות, כמו "אוורסט", "נסחפים" ו"טרף". כל הכותרים האלה הופכים את "פרא" לסרט כאילו-אידיאלי עבורו, ת'רון מצדה הפכה מזמן לשם נרדף לקיק-אס, אבל היכולות המוכחות של הבמאי ושל הכוכבת הם פשוט לא כוחות מול שני הכשלים הבסיסיים של הסרט: תסריט פשוט מחורבן והופעה פשוט מגוחכת של אג'רטון.

קורמאקור הוא במאי מצלמה מצוין, וזה בערך הדבר היחיד שבזכותו מחזיק "פרא" את הראש מעל למים. למען האמת, בהחלט ייתכן שהדרך הכי נכונה לחוות את הסרט הזה היא כשהטלוויזיה על מיוט והצופה במצב של היסח דעת, כשהעין רק נתפסת מדי פעם על מה שהמצלמה מוציאה מהנופים האוסטרליים. כל תצורה אחרת היא בזבוז זמן.