אקוומן - ביקורת סרט

הסרט השישי ב"יקום המורחב של די.סי", או בקיצור ובלעז DCEU, נראה נחוש לא להסריח. נכון שהסרטים האלה עושים כסף (גם אם לא כסף בסדר הגודל של המתחרה מארוול), אבל יש גבול לכמה שאפשר לחטוף מהמבקרים - וחשוב מזה, הרבה יותר חשוב, מהגיקים שהם הבייס האמיתי של כל סרט קומיקס. וזה בפירוש נראה כאילו "אקוומן" קיבל את האור הירוק שלו מג'ף ג'ונס, מי שהיה נשיא די.סי פילמס בקדנציה קצרה וסוערת שהסתיימה ממש השנה, רק בתמורה להבטחה מפורשת שהוא לא יצחין.

אחד המכנים המשותפים של "ליגת הצדק", "איש הפלדה" ו"באטמן נגד סופרמן" היה כתיבה בלי כיוון. בין הסיפורים המסובכים מדי לשאיפה המשונה לאופל (כלומר, משונה במגבלות הבלתי אפשריות של סרטים לכל המשפחה), אי אפשר היה להבין - אני לפחות לא הבנתי - מה הסרטים האלה של ה- DCEU רוצים להיות. והנה כבר נקודה לזכותו של "אקוומן", שבמובהק רוצה להיות סרט אוריג'ין קלאסי. מי זה אקוומן (ג'ייסון מומואה), מה הקטע שלו, לשם זה נתכנסנו. ובפעם האחרונה שדי.סי עשתה סרט אוריג'ין זה היה "וונדר וומן", אז כבר התחלנו טוב.

סיפור הרקע של אקוומן מתחיל עם הוריו. שומר מגדלור בשם טום קורי מציל את אטלאנה, נסיכת אטלנטיס (ניקול קידמן) שנשטפה לחוף. הם מתאהבים ונולד להם בן בשם ארתור (ג'ייסון מומואה), שיש לו זכות מלידה להיות המלך החוקי של שבעת הימים. רק מה, לא בא לו. אנשי אטלנטיס לא מקבלים את נוכחותו של החצי-אדם, והוא ממילא לא רואה את עצמו שולט בשום דבר ויותר נוח לו על היבשה.

זה המקום בעלילה שבו די.סי חוזרת לסורה עם גלריה מנופחת של דמויות ועלילות משנה מיותרות שמסתכמות בזה: קבוצה מסוכנת של מורדים מתכננת להשתלט על אטלנטיס ולצאת ממנה למתקפה קטלנית על עולם היבשה. וזה אפילו יותר מסובך, כי מי שבאמת מסוכן זה אחיו למחצה של ארתור/ אקוומן, אורם (פטריק וילסון), שיעשה הכל כדי לסלק אותו מהדרך ולתפוס את המלוכה. בשלב הזה, לאקוומן אין יותר ברירה אלא לנצל את הכוחות שלו כדי להציל שני עולמות (ויקום אחד, חה). אם הוא בכל זאת יחשוב לדפוק נפקדות, אז בשלב הזה כבר צמודה אליו בת אלטנטיס בשם מרה (אמבר הרד), שמתפקדת כקול המצפון שלו ומחלטרת כמי שגיקים יימצאו שהיא די סקסית כשהיא רטובה.

אקוומן
קונספט שנשמע פישי - "אקוומן" | צילום: טוליפ אנטרטיינמנט
אקוומן
קיווינו לוונדר וומן | צילום: טוליפ אנטרטיינמנט

אני מתנצל. הציניות שלי פשוט לא מסוגלת לסתום. באמת שניסיתי לפתוח בשבחים נטו, ובאמת ש"אקוומן" לא מזכיר את האסונות של די.סי, אבל לקראת נקודת האמצע של 143 הדקות האלה (חבל שאמרתי כבר שדי.סי חוזרת לסורה, הייתי צריך לשמור את זה לפסקה על האורך), מתברר שיש לסרט הזה בעיה עמוקה תרתי משמע: הוא מצפה ממך להיות אכפתי לבעיות של דגים.

כמו סופרמן, וונדר וומן וגם ת'ור של המתחרה, אקוומן הוא גיבור-על שאינו לגמרי אנושי. הוא אולי קרוב לזה יותר משלושת הנ"לים, החייזר/ אמזונה/ אל, אבל הוא עדיין נמצא בנקודה סופר-מעניינת להתבונן ממנה על המין האנושי. אבל מה עושים עם זה הבמאי ג'יימס וואן ("לזמן את הרוע") והתסריטאים שלו (שלהגנתו ולגנותם ייאמר שחלקם לוהקו לפרויקט עוד לפניו)? שולחים את אקוומן להתעמת עם מה שהוא בתכלס סכסוך פנימי של דגה.

"וונדר וומן" הביא זהב, ממש זהב, מהמבט של האמזונה על בני האדם - מבט שבתחילה כולו השתאות, בהמשך כולו זעם ובישורת האחרונה כולו חמלה. "סופרמן חוזר", שבשעתו לא הוערך דיו וכיום אפשר כבר לקבוע שהוא סרט הסופרמן הנורמלי היחיד שיצא מאז 1980, עשה דבר דומה מאוד עם הפוינט אוף וויו החייזרי של בן קריפטון על בני כדור הארץ. "אקוומן" מהבחינה הזאת מחטיא מול שער ריק, אבל זאת אפילו לא הבעיה הכי גדולה שלו.

ראינו את זה כבר ב"ליגת הצדק", צחקנו על זה כבר כש"הפמליה" הריצה עונה שלמה סביב "הסרט על אקוומן": מדובר בגיבור-על מעפן שאין דברים כאלה. תוציא אותו מהמים והוא כמו דג מחוץ למים, מה גם שבגרסה הנוכחית הוא מין גולש קצת אהבל עם שיער הרבה יותר מדי ארוך. הסיכוי היחיד לבנות סביבו סיפור שמחזיק מים (חה!) הוא ללכת לקומדיה, לנונסנס, ל"ת'ור רגנארוק". ואפשר ממש לראות שדי.סי ניסו להקליל ולתצחק - בניגוד ל"יחידת המתאבדים", לא כמחשבה מאוחרת שמתבטאת בקטעים תלושים אלא ממש כחלק מהעלילה - אבל שוב, בסוף-בסוף יש לנו עסק עם איש-דג שהקונפליקט הכי גדול שלו זה שהוא רוצה להיות רק איש. שוב, זה יכול להיות מגוחך במובן המענג של המילה, אבל לא ב-143 דקות שכל כך הרבה מהן מוקדש לאינטריגות הפנימיות של אטלנטיס.

אקוומן
קשה להניח לציניות | צילום: טוליפ אנטרטיינמנט

הדיל של "אקוומן", אם כך, הוא סרט מכוונן יותר וקצת מצחיק יותר מהממוצע של ה-DCEU, מבנה שמזכיר את "וונדר וומן" וגיבור שמזכיר למה אפילו לצמחונים לא אכפת מדגים. אפשר לראות, אבל אני מתקשה לחשוב על סיבה טובה למה.