"מייק וניק וניק ואליס" מתעקש להיות משהו שהוא לא
הבמאי בן-דוד גרבינסקי רצה בסך הכל ליצור סרט מגניב על גנגסטר שנוסע בזמן, אז הוא גייס את וינס ווהן, ג'יימס מרסדן ואייסה גונזלס בניסיון להרים את הסרט החדש שעולה השבוע בדיסני+. אבל אחרי פתיחה מבטיחה, "מייק וניק וניק ואליס" מתדרדר למשהו בלתי נסבל. יש דרכים טובות יותר להעביר 107 דקות
ג'יימס מרסדן הוא מייק, המכונה "מייק השולף המהיר". למייק יש רומן עם אליס (אייסה גונזלס). אליס היא אשתו של ניק (וינס ווהן), גנגסטר בכיר מספיק כדי להפוך את הרומן המדובר לאקסטרה-סודי. ומייק בכלל מתכנן לעזוב את עולם הפשע, אבל אז מזמין אותו ניק להצטרף אליו לסיבוב אחד אחרון של הסבת נזק לזולת. ניק לא מגלה לו במי מדובר, ועקרונית אפשר לטעון שלגלות יהיה ספוילר, אבל אי אפשר לדבר בהיגיון על הסרט הזה בלי לחשוף את זהותו של היעד. אם אתם מבקשים להישאר בתולי-מידע, אגיד כבר עכשיו ש"מייק וניק וניק ואליס" הוא סרט מאוד לא טוב, ואשחרר אתכם; האחרים מוזמנים לקרוא הלאה על הנפל החדש שמוזרם מהיום (חמישי) בדיסני+.
אז מה שבעצם קורה זה שניק מזמין את מייק לחטוף *אותו*. כלומר לא אותו-אותו, אלא את גרסת ההווה של עצמו. אתם מבינים, ניק הוא נוסע בזמן: הוא הגיע מהעתיד ועכשיו מנסה לתקן את העבר באמצעות נטרול של עצמו, כי לגרסה ההיא שלו יש תוכניות הרות אסון.
סרט גנגסטרים עם אלמנט של מסע בזמן זה רעיון חמוד לאללה בעיניי, ו"מייק וניק וניק ואליס" הוא מהבחינה הזאת לא טוטאל לוס. לכן חצי השעה הראשונה שלו, שבה נפרש כל העניין הזה, היא גם החלק הכי מוצלח בו. אבל כבר במהלכה מתברר מהי האג'נדה האמיתית של הבמאי בן-דוד גרבינסקי ("באושר"): האיש בא לעשות סרט מגניב. מה זה מגניב, סרט של גאי ריצ'י. סרט של טרנטינו בניינטיז. וזה - אני מחפש את הביטוי - אה כן, בלתי נסבל.
הבעיה היא שגרבינסקי כאילו אומר לנו כל הזמן "קולטים איזה מגניב?". בדיאלוגים שמזיעים מרוב מאמץ, בחלוקה (מיותרת לגמרי) לאפיזודות, בגלריית דמויות מוקצנת ומטורללת באופן חסר תקדים שראינו כמוהו באלף ותשעה סרטים, "מייק וניק וניק ואליס" יורה לעצמו בכל האיברים האפשריים. במקום להיות קול ופשוט להיצמד לחידוש שהוא מציג - כאמור, הגנגסטר-הנוסע-בזמן - גרבינסקי מתעקש שוב ושוב להיות בול ריצ'י, בול טרנטינו המוקדם, בול רוברט רודריגז של ימי "מצאת החמה עד צאת הנשמה" (אגב, גונזלס כיכבה בעיבוד של הסרט האדיר ההוא לטלוויזיה). לזכותם של הבמאים הנ"ל ייאמר שהם החדירו לז'אנר הפשע סוג של מגניבות שלא היה שם לפניהם - ולגנותו של מי שמזנב בהם אחרי פלוס-מינוס 30 שנה ייאמר שוואלה, מיצינו. רבאק, אפילו לראות את גאי ריצ'י עושה גאי ריצ'י כבר אין כוח.
לרשימת החטאים הקדמוניים של הסרט אפשר וצריך להוסיף את הליהוק של מרסדן, שבהחלט מסוגל לגלם דמות משנה של דוש, אבל כגיבור הוא בחירה פשוט איומה; וגם את הליהוק של ווהן, שלפחות מתחבר מצוין לכל הפרויקט הזה, כי גם הוא היה מגניב פעם. גונזלס עוד איכשהו בסדר, אבל במכלול זה כבר לא משנה כלום.
דבר אחד צריך בכל זאת להגיד להגנתו של "מייק וניק וניק ואליס" בשם ההגינות: אם מעולם לא צפיתם בכלום, אין סיבה שלא תיהנו ממנו. אולי בגלל זה, כשמייק שואל מה זה כלורופורם, ניק שואל אם הוא אי פעם ראה סרט; אולי זו דרכו הלא-מודעת של גרבינסקי להודות בכך שסרטו מיועד למי שאינו מכיר את ריצ'י, טרנטינו, רודריגז או תשעת קבין החקיינים שלהם שירדו אל העולם. ועדיין, לכל השאר אני ממליץ למצוא דרך אחרת להעביר 107 דקות.