"יונבומבר" של נטפליקס הוא עוד גרסה גרועה לסיפור מרתק

סיפורו של ה"יונבומבר" - טד קזינסקי, המתמטיקאי שחבילות הנפץ ששלח הרגו שלושה אנשים ופצעו 23 - הוא חומר קלאסי לסרט. ב-2021 הסרט הזה נעשה; קראו לו "טד קיי", הוא התמקד בשנותיו המאוחרות של קזינסקי כמתבודד תימהוני בבקתה במונטנה, והוא היה משעמם עד ייאוש. עכשיו מציע הבמאי הדני יאנוס מץ פדרסן גישה שונה לגמרי לעיבוד קולנועי של הסיפור הזה, שבמשך 17 שנה (קזינסקי שלח את החבילות שלו בשנים 1995-1978) הטריף את אמריקה.

"יונבומבר", שעלה השבוע בנטפליקס, הוא בעצם שני סרטים בעריכה צולבת. אחד מהם עוסק בקזינסקי הצעיר (ג'ייקוב טרמבלי, שאולי אתם זוכרים כבנה של ברי לארסון ב"חדר") כשהוא ילד-סטודנט בהרווארד, עילוי מתמטי וטיפוס אנטי-סוציאלי באופן קיצוני. השילוב הזה של אינטלקט חריף ואפס כישורים חברתיים תופס את העין של פרופסור לפסיכולוגיה (ראסל קרואו) שבתחילה מסתמן כמנטור של קזינסקי, ובהמשך מתברר שיש לו אג'נדה אחרת. הסרט-בתוך-הסרט השני מתרחש כעבור כשלושה עשורים ועוסק בלכידתו של קזינסקי על ידי ה-FBI, בהובלת סוכנת בשם ג'ואן מילר (שיילין וודלי). לא באמת הייתה דמות כזאת במציאות, ובאופן הולם, מחצית הסרט שהיא מככבת בה פשוט אינה קורית. החלק הזה של "יונבומבר" הוא נון-סטרטר מוחלט, ומספיק להזכיר שקזינסקי הוסגר לרשויות על ידי אחיו - במציאות וגם בסרט, כן? - כדי להסביר למה כל העיסוק בלכידתו הוא, במטותא, לא מעניין בשיט.

אוקיי, אז חצי מ"יונבומבר" פשוט מיותר, והוא כתוב-מבוים-משוחק בהתאם (בחיי, אני לא חשוב שוודלי הייתה אי-פעם גרועה יותר). חציו השני של הסרט, לעומת זאת, פשוט רע. וזה חבל, כי ההרגשה היא שאם המפגש בין הפרופסור לסטודנט היה מקבל נפח של סרט שלם, היה יוצא מזה לכל הפחות משהו ראוי לצפייה. העניין הוא כזה, בקצרה ובמינימום ספוילרים: קרואו מגלם את הנרי מארי, מי שגייס את קזינסקי לניסוי אכזרי: הרעיון היה למצוא את הנקודה שבה בני אדם נשברים, לא פיזית אלא מנטלית (עד היום לא ברור אם זה נעשה בשליחות ה-CIA; הסרט רומז שכן). השתתפותו הלא-מודעת של קזינסקי בניסוי היא דבר שקרה באמת, ובעוד ששאלת ההשפעה של זה עליו כבגיר נשארה פתוחה, הדינמיקה של הניסוי מרתקת - כלומר, בפוטנציה. בסרטו של פדרסן זאת רק סדרת סצנות שסובלת מכתיבה רעה וממשחק-יתר מזעזע של טרמבלי.

"יונבומבר" מטפל שוב ושוב במניפסט שכתב קזינסקי המבוגר נגד החברה המתועשת, הטכנולוגית; שני צירי הזמן מנסים להמחיש איך הרעיונות האלה, שהטרידו אותו כנער, צמחו והתעוותו בבגרותו לכדי סדרה של פעולות טרור נגד אקדמאים, סטודנטים, אנשי מחשבים וחברות תעופה. אבל מה שקורה על המסך לא מצליח לשכנע בשום רמה שהיא: ברגעים הטובים (והמעטים) שלו, "יונבומבר" נראה כמו סרט Origin בינוני על נבל קומיקס. ברגעים הרעים הוא פשוט נלעג, וזה עוד בניכוי קו העלילה המיותר כל כך על לכידתו עוצרת הנשימה של האיש שאחיו פאקינג הסגיר אותו.

חמש שנים אחרי "טד קיי" ושלוש שנים אחרי התאבדותו של טד קזינסקי בכלא, אנחנו עדיין ממתינים לעיבוד קולנועי ראוי לשמו של קורות היונבומבר. אעדכן.