בספורט האמריקאי אוהבים להגיד על סוג מסוים של שחקנים ומאמנים שהם "סטודנטים של המשחק", ואין תיאור הולם יותר לרושם שיוצרים היוצרים של "מקוללים". זה בבירור סרט של אנשים שנושמים קולנוע ונושפים אימה, שמכירים כל ניואנס של הז'אנר ומאוד מודעים לציפיות של הצופים. אבל ככל שנוקפות דקות המסך מתברר שלפעמים לא מספיק להיות תלמידים מצטיינים.
אני מניח ש"אוונטי פופולו פוגש את Bone Tomahawk" נשמע קצת מוזר, אבל זה מה שזה - מין מאש-אפ בין סרט המסע הסוריאליסטי של רפי בוקאי ז"ל וסרט האימה המקאברי של ס. קרייג זאהלר יבדל"א. גם כאן יש חיילי צה"ל במסע רגלי-מדברי, ספציפית תרגיל ניווט של שני חיילים קרביים - המפקד העשוי ללא חת (דניאל גד) וליצן הפלוגה (נמרוד הוכנברג) - בליווי צלם צבאי שנקלע לסיטואציה (עמית רהב). השלושה מסתובבים בעומק הנגב בלי דאגות מיוחדות כשמשהו בהתנהגות של תושבי הפזורה מתחיל להיעשות מלחיץ; הם אולי לא משליכים טומאהוקים כמו הנייטיבז אצל זאהלר, אבל הם כועסים על האנשים הלבנים, ובדיוק מאותה סיבה: גזל קרקעות.
מכירים את הטעות הרווחת סביב "פולטרגייסט", הסרט שכולם משוכנעים שהפעילות העל-טבעית בו היא עונש על בניית שכונה לבנה מעל בית קברות אינדיאני למרות שמצוין בו מפורשות שמדובר ב"קברים לא שבטיים"? אז יש סיבות לכך שהטעות הזאת רווחת. ראשית, "הניצוץ" ו"בית קברות לחיות" השתמשו במוטיב האינדיאנים המתים הכועסים, והגיוני שנהיה לנו סלט בראש מכל סרטי האימה האלה מהאייטיז. ושנית, "פולטרגייסט" נראה כמו משל כל כך מובהק על נזקי הקפיטליזם הלבן שזה פשוט הגיוני שתישמע שם זעקת הצ'יף הנגזל (אוי נו, סתמו לגבי אי-התקינות הפוליטית. זה לא שלמישהו מכם יש טוטם בבית).
אני מזכיר את בית הקברות האינדיאני כי "מקוללים" נראה ממש כמו מהדורה ישראלית של אותו רעיון. החיילים מנווטים באזור שנקרא "באב ג'הנום", "שער הגיהינום", ואנחנו למדים כבר בתחילת הסרט שהוא נחשב למקולל בגלל החטא הישראלי הקדמון של גירוש התושבים הבדואים (ואולי גם הרעלת בארותיהם, אם כי המידע הזה מועבר על תקן אגדה אורבנית, או ליתר דיוק אגדה פחונית). בדיוק בגלל זה, ברגע שכל הכלים הונחו על השולחן של "מקוללים", הבהבה לי בראש התראת הברקה.
לאופטימיות שלי הייתה סיבה נוספת: הבמאי יבגני רומן, הצלם רם שוויקי והעורך בעז פרנקל נותנים מהרגע הראשון עבודה למופת. לסרט הקטן הזה יש שפה קולנועית משויפת ומשוכללת שניכרת בכל פריים ובכל קאט ויוצרת פלואו יוצא דופן - לפחות עד הרגע שבו נס ליחה. כמו הסרט כולו, גם העשייה הקולנועית יותר מבטיחה מאשר מקיימת.
תראו, החבר'ה האלה הם באמת סטודנטים של המשחק. אין פלא שהם "מקיאים את החומר", כמו שהמורה שלי לתנ"ך נהגה לומר, אבל גם היא וגם אני לא התכוונו לזה בתור מחמאה. עם זמן המסך מתברר ש"מקוללים" הוא אוסף סופר-מרשים של שוטים שכבר ראינו, של מהלכי עריכה שכבר נוסו עלינו, של סיקוונסים שלמים שכבר נתפרו גרסאות שלהם בשפות אחרות. במילים של פוקר, הסרט הזה משווה ולא מעלה.
עם הזמן מציגה את עצמה חולשה נוספת: בימוי השחקנים של רומן נופל משמעותית משאר האספקטים של עבודתו. מהוכנברג הוא עוד מוציא הופעה זכירה, אבל גד ורהב לא מצליחים לשכנע שיש בדמויות שלהם משהו מעבר לארכיטיפים של (בהתאמה) מאצ'ו ישראלי וחננה תל אביבי. קחו עשייה קולנועית שנראית שאולה, מוטיבים ז'אנריים משומשים ודמויות שמתקשות לייצר אמינות, וקיבלתם סרט שפשוט לא עובד כמכלול. שסך חלקיו גדול מהשלם.
ויש עוד איזה עניין קטן. בעוד שאני יכול לראות מכאן את אוזניה של שרת התרבות מזדקפות לשמע הרפרנס לגזל קרקעות של אנשים בלתי-יהודים, "מקוללים" חותר תחת עצמו בדיוק בנקודה הזאת. כי רומן לא באמת מגולל כאן איזה "החטא ועונשו": בלי להיכנס לפרטי עלילה, זה לא החטא הקדמון כלפי האינדיאנים - סליחה, הבדואים - שעליו משלמת ההגמוניה הלבנה, סליחה, היהודית. בין אם זה מה שכיוונו אליו התסריטאים או שזה מה שיצא להם, "מקוללים" מספר על יהודים בסביבה עוינת שמכשלתם טמונה בכך שהם תוקפים זה את זה במקום להתאחד מול האויב. צפו, גללו בראשיכם לאחור ותראו את זה בעצמכם: את הנזק האמיתי יוצר כאן "הקרע בתוכנו". לא בית הקברות האינדיאני ולא אגדת הפחונים.
שלא תטעו: האידיאולוגיה הפסאודו-ימנית שהוכנסה או התגנבה לתסריט של יואב שוטן-גושן, איילת גונדר-גושן ועירד רובינשטיין היא בפירוש לא הבעיה של "מקוללים". להפך, אם התסריט היה הולך עם זה עד הסוף, ייתכן שהתראת ההברקה שלי הייתה מוכיחה את עצמה. בכלל, הנה משהו שאני יכול לומר בפה מלא כצופה, כמבקר וכלקטור באחת מקרנות הקולנוע: אני מת לראות קולנוע ימני אסלי. לא מפני שאני מתחבר לפוליטיקה שלו, אלא כי נמאס לי מסרטים שחושבים אותו דבר. אלא ש"מקוללים" לא מספיק מודע לפוליטיקה של עצמו או לא מספיק אמיץ בשביל לנפנף בה בגאון, כך שזה רק עוד מרכיב שמסתכם ב"מעניין, אבל".
במבחן הבינארי של לראות או לא לראות, "מקוללים" בהחלט שווה צפייה. אבל אם מה שבא לכם כרגע זה סרט אימה ישראלי טוב באמת עם ממד אלגורי מובהק, מוטב לכם לתפוס שידור חוזר של "כלבת".