מי נגד מי
מי נגד מי. טור ביקורת התקשורת של אביב הורביץ

לימור לבנת ברשימת המשפיעים של "הארץ"?! בהחלט

מיהי באמת לימור לבנת? האם שרת התרבות והספורט היא אישה ששמה האמצעי הוא "אהבה", המוערכת על ידי רבים, או שמא שיאנית חסרי הכישורים, הכותבת בשפת רחוב קלוקלת וחיה בסרט? האם לבנת היא דמות תרבותית שהולכת לאופרה לא רק כדי שיראו אותה בבגדים יפים, או שבכלל מדובר בשרת הצנזורה, שאינה מבינה מהי אמנות ובעיקר מהו חופש אמנותי?

אכן שאלות כבדות משקל שהתשובות עליהן חלוקות. איך אמרו חז"ל? תלוי את מי שואלים. במקרה המעניין של "הארץ", תלוי מתי שואלים. 

שלוש אפיזודות שונות בכיכובה של לבנת, שלכאורה אין ביניהן כל קשר, התרחשו באותה יממה בסוף השבוע שעבר. האחת היא ועידת ירושלים לתרבות, שנערכה בשיתוף "הארץ" ובנוכחותם של לבנת ושל עורך העיתון, אלוף בן. השנייה אירעה בו ביום, כש"הארץ" השיק את גיליון "מאה המשפיעים בתרבות הישראלית" שבו דורגה לבנת במקום גבוה וזכתה לטקסט מפרגן להפתיע. הדבר השלישי התרחש למחרת: אתר "וואלה ברנז'ה" פירסם כי כתב הספורט של "הארץ", משה בוקר, יפסיק לסקר את ההתאחדות לכדורגל, לאחר שהתעמת עם השרה לבנת במסיבת עיתונאים שבה הוצגו מסקנות דו"ח ועדת זליכה.

יחסי לימור לבנת ו"הארץ" בשבועות האחרונים ראויים לעיון. ביום ראשון, 30 ביוני, פירסם משה בוקר ידיעה נרחבת נגד לבנת בטענה שהיא מתנכלת ליו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון. בוקר הוא עיתונאי ותיק ועתיר סקופים, אך גם כזה המזוהה בעיני רבים ככתב חצר של לוזון. יום לפני פרסום הכתבה לחצו אנשיה של לבנת על בוקר ועל "הארץ" לגנוז אותה, אך ללא הועיל. בוקר אף עידכן אותם כי צפויה ידיעת המשך. עוד ביום הפרסום התלוננה לבנת על האייטם המוטה. בוקר, מצידו, שיגר באותה עת לדובריה של השרה שאלות ובקשה לתגובה על ידיעה שלילית נוספת שהייתה אמורה להופיע בעיתון כמה ימים לאחר מכן, אך לא פורסמה עד היום.

חלפו שמונה ימים, וביום שני, 8 ביולי, התקיימה מסיבת העיתונאים שבה הוצגו מסקנות ועדת זליכה לבדיקת המבנה הניהולי של הכדורגל הישראלי. במהלך האירוע התעמת בוקר עם לבנת והוצא מהאולם. לבנת זעמה, ולא רק באופן פסיבי. כעבור יומיים זומן בוקר למערכת "הארץ", לפגישה עם העורך, אלוף בן, ועורך הספורט, אייל גיל, שבישרו לו כי הוא מפסיק לסקר את ההתאחדות ואת לבנת. הנימוק העיקרי: מקרים רבים שבהם בוקר שיבח את לוזון.

לימור לבנת. למה צונזרה ידיעת ההמשך? | תמונת AVI: mako
מעניין לדעת עד כמה השפיעו הטענות של לבנת ומקרוביה נגד בוקר על ההחלטה השנויה במחלוקת של אלוף בן להעבירו מתפקידו. ונשאלות כמובן אי אלו שאלות נוספות: למה צונזרה ידיעת ההמשך של בוקר על לבנת? האם ראוי ש"הארץ" יתחשב ברצונו של הגורם המסוקר בנוגע לזהות הכתב שיסקר אותו? האם סביר?

בוגר "הארץ" השווה השבוע את התנהלות העיתון מול לבנת למלחמתו הממושכת, העקבית והעיקשת של עורך "הארץ" לשעבר, חנוך מרמרי, נגד בכירי מערכת הביטחון שדרשו בשעתו  להעביר מתפקידו את הכתב הצבאי (והטיפוס המפוקפק) איתן רבין. ההשוואה הזו מחמיאה למרמרי.

אי הנוחות מתחדדת כאשר מתברר שלמשרד התרבות היה בחודש האחרון, במקביל לפרשיית בוקר, דיאלוג ידידותי פורה עם "הארץ". החל מיום רביעי, 10 ביולי, שבו התבשר בוקר על העברתו מתפקידו, ועד יומיים לפני ועידת ירושלים לתרבות, פורסמו ב"הארץ", מדי יום ביומו, מודעות בגודל חצי עמוד עד עמוד שלם עם הלוגו של משרד התרבות והספורט. לעיתים הופיעו באותו גיליון שתי מודעות, האחת בעמודי החדשות והאחרת במוסף "גלריה". בסך הכול פורסמו ב-17 גיליונות "הארץ" 21 מודעות בגדלים שונים לקראת הוועידה. בכולן הופיע לוגו המשרד שבראשו עומדת לבנת. כבוד השרה הייתה אורחת מרכזית בוועידה ומשרדה השתתף במאות אלפי שקלים במימון המיזם. בהחלט לא עיתוי מיטבי ל"הארץ" להסתכסך איתה.

מה שמוביל אותנו למוסף "מאה המשפיעים בתרבות הישראלית", שחולק למשתתפי ועידת ירושלים לתרבות והופץ לאחר מכן למנויי "הארץ". לבנת מדורגת בו במקום החמישי. הטקסט המנמק את בחירתה נפתח במשפט המתחנחן לפיו "קל לשכוח שהשם האמצעי של שרת התרבות והספורט הוא 'אהבה'", ממשיך בציטוט אובייקטיבי שלה על עצמה מראיון שהעניקה לפני שנתיים לציפי שוחט ("אני לא בורה, אני באמת תרבותית"), ומסתיים באיזכור מתחנף לפיו לבנת "מוערכת על ידי רבים בענף בשל העיקשות והדבקות במטרה בכל הנוגע לחוק הסופרים".

בין לבין אמנם מוזכר כי "פרס היצירה הציונית" שיזמה שרת התרבות הפך ל"מושא ללעג בקרב אמני ישראל", וכי היא קראה לקולנוענים להטיל על יצירותיהם "צנזורה עצמית" בעקבות הסרט "שומרי הסף", אבל כל זה נאמר באגביות, כתיאור עובדתי קצרצר וללא ביקורת או הסתייגות. טיפ טיפה מפתיע, בהתחשב בכך שכאשר שרת התרבות לבנת הפנתה לקולנוענים את בקשת הצנזורה, "הארץ" היה נושא הדגל בביקורת חריפה כלפיה, שהייתה מלווה בלעג כאןכאןכאן, ואפילו במאמר המערכת כאן.

עורך "הארץ", אלוף בן, מה תגובתך?
"תיאוריית הקונספירציה על יחסי 'הארץ' עם שרת התרבות והספורט  אכן סקסית, אך אינה קשורה למציאות. אין שום קשר בין התנהלות מערכת הספורט של 'הארץ' לוועידת התרבות בירושלים, או למאמרי המערכת שנכתבו על לימור לבנת, או לרשימת מאה המשפיעים בתרבות.

"אייל גיל, עורך הספורט, החליט לשנות את חלוקת התחומים בין הכתבים במחלקתו משיקולים מקצועיים ענייניים וראויים, והחלטתו קיבלה ממני גיבוי. לבנת או עוזריה לא היו בשום קשר עם אייל גיל לפני שקיבל את החלטתו. הם גם מעולם לא ביקשו ממנו או ממני שמשה בוקר יפסיק לסקר את ההתאחדות לכדורגל. 'הארץ' לא מתחשב ברצונם של גורמים מסוקרים בשיבוץ הכתבים שיסקרו אותם - לא כשמדובר בשרת התרבות, ולא ביו״ר ההתאחדות לכדורגל.

"לא תוכננה שום ידיעת המשך על לבנת שצונזרה כביכול. עם זאת, פורסמה ידיעה על תפקוד דירקטוריון הטוטו, הנתון לפיקוח משרד הספורט, כמה ימים אחרי הידיעה על ועדת זליכה. הזמנת לבנת לוועידת התרבות, כמו גם פרסום מודעות של משרד התרבות או כל גוף אחר ב'הארץ', אינם באחריות המערכת ושיקולי המערכת לא מושפעים מהם".

סלט גבי 

יומיים לאחר פרישתו מצה"ל, ב-16 בפברואר 2011, התייצב הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, במשרד מבקר המדינה והעיד על חלקו בפרשת הרפז. כך נראו למחרת כותרות ארבעת העיתונים הגדולים בנושא:

ashkenazi_01
סיקור עדותו של אשכנזי בארבעת העיתונים. רק ב"ידיעות" הוא חגג

יוצא הדופן מבין העיתונים ניכר גם לעין בלתי מזוינת: בעוד ששלושה מהם התמקדו בצדק בעדותו של הרמטכ"ל  ובתקציר האירועים שקדמו לה – העדיפו ב"ידיעות" לדווח על ארוחת הפרידה שערך אשכנזי לאנשי לשכתו בהמשך אותו יום במסעדת "אחלה" בכפר סבא. "במהלך הארוחה קמו אזרחים שאכלו במסעדה ומחאו לאשכנזי כפיים", התפייט כותב אלמוני, "רונית אשכנזי שילמה את החשבון, ובעל המסעדה, יואב אדוארד, החליט שסלט הירקות של המסעדה ייקרא מהיום 'סלט גבי'". לשם הפרופורציה, 74 מילים בכיתוב התמונה הקצרצר של "ידיעות" עסקו בארוחה הפרידה של הרמטכ"ל לשעבר, 29 מילים בלבד הספיקו כדי לתאר את עדותו אצל המבקר. טובה צימוקי, הכתבת הוותיקה לענייני משפט בירושלים, הופתעה לראות את השם שלה חתום לבדו על הדיווח הבלעדי ממסעדת "אחלה".

האייטם הזה הוא דוגמה, אחת מיני רבות, לתועפות החיבה שהרעיף "ידיעות", במיטב מסורת אנשי שלומנו, על הרמטכ"ל לשעבר. האם החקירה הפלילית שנפתחה השבוע נגד אשכנזי ועוזרו לשעבר, אל"מ במיל' ארז וינר (על בסיס ההקלטות החמות מלשכת הרמטכ"ל), תצליח לפענח את החידה המסקרנת מדוע הגיע לאשכנזי כל הטוב הזה ולמה "ידיעות" כל כך התאמץ לפנק, לפנק, לפנק? האם נדע סוף סוף מי תרם לבנייתו של אשכנזי כמועמד פוליטי אלטרנטיבי כבר בשנים 2009 ו-2010, ואפילו בתחילת 2011, חודשים לאחר שפרשת הרפז התפוצצה? וכיצד, אם בכלל, כל זה קשור למלחמת "ידיעות" ב"ישראל היום" וליחס ההפוך שלהם לנתניהו? מוקדם לדעת, ולכן ניאלץ להמתין בסבלנות לתוצאות (או להדלפות) החקירה. מה שבטוח, יהיה מעניין.

הפרגון של "ידיעות" לאשכנזי היה עקבי וחד משמעי לאורך תקופה ממושכת. כך למשל, בתקופת הרמטכ"לות (כאשר אשכנזי הדליק נר חנוכה וזכה בשער לכותרת "רמטכ"ל מדליק"), בחופשת השחרור שלו (כאשר הופיעה תמונתו של הרמטכ״ל הפורש מחזיק דג והכותרת הייתה "ד"ש מגבי") ובכתבה נרחבת של נחמה דואק ב"מוסף לשבת", שהבליטה את גרסתו של אשכנזי לפרשת הרפז (וזכתה לכותרת "האמת שלי").

ashkenazi_02
סיקור אשכנזי ב"ידיעות" בתקופת הרמטכ"לות ואחריה. פרגון עקבי וחד משמעי

זכורים לרעה השבועיים שבין 29 באוקטובר ל-12 בנובמבר 2010. בתחילתם יצא אשכנזי, בעודו רמטכ"ל מכהן, לסיבוב דאווין בשוק מחנה יהודה כאחרון הפוליטיקאים, וזכה בכל העיתונים לסיקור בולט. בחלוף שבוע, בגיליון יום שישי, פורסמה ב"ידיעות" הכותרת הראשית שלפיה מבדיקת העיתון עולה כי 30 ח"כים ושרים תומכים בקיצור חוק הצינון, כך שיתאפשר לאשכנזי להתמודד בבחירות הקרובות. כעבור שבוע נוסף פורסמה ב"מוסף לשבת" הכותרת: "אשכנזי שווה מהפך". הסיבה: סקר של מינה צמח, שהזמין עיתון הבית, קובע כי מפלגת העבודה בראשות אהוד ברק זוכה לחמישה מנדטים בלבד, ואילו בראשות אשכנזי היא זוכה ל-23 מנדטים, והופכת למפלגה הגדולה בכנסת.

ashkenazi_03
סיקור אשכנזי ב"ידיעות" בשלהי כהונתו. שווה מהפך? לא נכחיש זאת

באותו מוסף, אגב, הופיעה בעמוד 6 כתבת תחקיר נרחבת של רונן ברגמן על פרשת הרפז, אלא שחלקים רגישים מתוכה – קטעים לא מחמיאים על הרמטכ"ל אשכנזי, רעייתו רונית ובנו איתי – צונזרו בהוראת ראשי העיתון ולא פורסמו. כעבור שנה וארבעה חודשים, במרץ 2012, הוגשה טיוטת דו"ח המבקר בפרשת הרפז. ארבעה כותבים שונים עסקו בנושא ב"ידיעות". ברגמן – שפירסם יחד עם דן מרגלית את הספר "הבור" שבו נמתחה על אשכנזי ביקורת קשה – לא נכלל ביניהם. לפני שבעה חודשים, כאשר פורסם הדו"ח המלא, עסקו בנושא ב"ידיעות" חמישה כותבים שונים. ברגמן שוב לא היה אחד מהם.

בסמיכות מפתיעה, יום לאחר פרסום טיוטת דו"ח הרפז, נחנך באור יהודה רחוב על שם אשכנזי. בשלושה מהעיתונים הוזכר שמו של אשכנזי בכותרת כמי שנהג שלא כשורה, ובכולם נמתחה עליו ביקורת נוקבת ופורטו עיקרי טיוטת הדו"ח, לפיהם לשכת אשכנזי הפעילה את הרפז כדי לאסוף מידע על שר הביטחון ברק. ב"ידיעות" כל זה לא נאמר. לעומת זאת, ולמרות שממצאי טיוטת הדו"ח היו חריפים הרבה יותר כלפי אשכנזי, הופיע בתחתית העמוד אייטם בולט נגד אהוד ברק.

ashkenazi_04
סיקור טיוטת דו"ח הרפז בארבעת העיתונים. "ידיעות" שומר על סימטריה

נראה כי הניסיון של "ידיעות" לשמור על סימטריה בין ברק לאשכנזי, למרות שחקירה פלילית נפתחה רק נגד אשכנזי ולא נגד שר הביטחון, קיים גם כיום. אשכנזי ממשיך לקבל יחס מיטיב מהחברים ברחוב מוזס. בהשוואה לחודשי השיא זוהרו של הפינוק הועם במעט (יש שיאמרו ביחס ישר לזוהרו ההולך ודועך של אשכנזי כתקווה הפוליטית הבאה של ישראל ו/או "ידיעות"). ובכל זאת, בשישי האחרון, למחרת החלטת היועץ המשפטי לממשלה להורות על חקירה פלילית, העניק "ידיעות" לסיפור את הפניית השער הצנועה ביותר והיה העיתון היחיד שלא הזכיר את שמו של אשכנזי בכותרת או בכותרת הגג. בידיעה עצמה הופיעו גם תמונותיהם של ברק ושל ראש לשכתו לשעבר, יוני קורן. ורונן ברגמן? תודה ששאלתם. הוא עדיין מודר מסיקור הנושא.

ב״ידיעות אחרונות״ נמנעו מלהגיב.

ashkenazi_05
סיקור ההחלטה על חקירה פלילית בארבעת העיתונים. לאן נעלם רונן ברגמן?

שלשום קפצתי, לראשונה בחיי, למסעדת "אחלה" בכפר-סבא. בניגוד להבטחה הנרגשת ב"ידיעות", סלט הירקות בתפריט לא נקרא "סלט גבי". לא נורא. העפיצות המפתיעה של הדיאט קולה טשטשה את תחושת האכזבה הקלה. אשכנזי עצמו לא נכח במסעדת הבית, אבל זכיתי לחזות מקרוב בחבר ותיק אחר של אבי בניהו: חבר הכנסת והאלוף במיל' אלעזר שטרן. כהומאז' למצבו העדין של הרמטכ"ל לשעבר רציתי להזמין שקשוקה, אך המנה לא הייתה בתפריט. הסתפקתי לפיכך במפרום. איש לא מחא כפיים.

איך נפלה עלינו פתאום חנין זועבי?

לא יהיה מופרך להניח שככל שחקירת המשטרה בפרשת הרפז תתקדם, נזכה לראות באור חדש אירועים שונים שהתרחשו בעבר – בין השאר כאלה שעד כה קשה היה לשער שקיים קשר כלשהו ביניהם. הנה סנונית ראשונה:

בבוקר יום רביעי, 11 באוגוסט 2010, העיד גבי אשכנזי בפני ועדת טירקל שבדקה את אירועי המשט לעזה. יממה לפני כן נזכר אשכנזי להודיע ליועץ המשפטי לממשלה, באיחור בלתי אלגנטי בעליל, כי "מסמך גלנט", שנחשף בחדשות ערוץ 2 חמישה ימים בלבד קודם לכן, נמצא בידיו כבר כמה וכמה שבועות. מעטים מאוד היו שותפי סוד לעובדה שמיד לאחר עדותו בפני ועדת טירקל מיהר אשכנזי לבית החייל בירושלים, כדי למסור בדיסקרטיות עדות קצרה לחוקרי המשטרה שניסו באותו שלב להתחקות אחר מקור המסמך. באותה הזדמנות פז העניק להם סוף סוף אשכנזי את המסמך הלוהט שהיה ברשותו.

הפרשה, נזכיר, הייתה אז בחיתוליה. שמו של בועז הרפז עוד לא היה ידוע לציבור, והתקשורת טיפלה בנושא באינטנסיביות כזו שקשה היה להסתיר ממנה את עדותו של הרמטכ"ל בפני חוקרי המשטרה. קשה אבל אפשרי. באותו בוקר ממש הופנה הזרקור במפתיע לסיפור אחר לחלוטין. כתב גלי צה"ל בכנסת, ספי עובדיה, חשף באתר האינטרנט של התחנה סרטון שבו נראית חברת הכנסת חנין זועבי ניצבת על סיפון המרמרה לצד פעילים חמושים ומתעמתת עם חיילי צה"ל. הסרטון, שמקורו כמובן בצה"ל, עורר סערה רבתי. בימים שלאחר מכן עסקה התקשורת בעיקר בו. רק שישה ימים תמימים לאחר עדותו של אשכנזי במשטרה נחשף ב"קול ישראל" דבר קיומה.

סיכומו של דבר: ספי עובדיה הרוויח ידיעה בלעדית מהדהדת וראויה. המקור – שהכיר מקרוב את עובדיה – העדיף למסור את הסקופ דווקא לגל"צ כדי לגרום לכך שסרטון זועבי יככב באותו ערב בשלוש מהדורות החדשות המרכזיות בשלושת הערוצים (במקום להדליף אותו לאחד הערוצים ולוותר בכך על השניים האחרים). הסרטון החדש דחק מהכותרות הראשיות את העיסוק במסמך המזויף, שעליו דגר הרמטכ"ל אשכנזי במשך תקופה ממושכת. בדיעבד, לא קשה לשער למי היה אינטרס לבצע א"ב של ספין, להסיח את דעתה של התקשורת מפרשת גלנט-אשכנזי ולמקד את תשומת הלב באירועי המרמרה.

ספי עובדיה, ס' תמורת ס'?
"מה זאת אומרת?".

סקופ תמורת ספין?
"לא היה ולא נברא, זה שקר מוחלט ומעבר לזה אני מפנה אותך לדובר התחנה".

מגלי צה"ל נמסר בתגובה: "מדובר בלא יותר מסיפורי מעשייה ובדיה, שמנסים לתאר אירועים שונים כקשורים ומושפעים אחד מהשני תוך שיכתוב העובדות. ספי עובדיה עשה את עבודתו העיתונאית כמצופה מעיתונאי מקצועי, כאשר בחר להעביר את הדיווח בגל״צ, וללא כל קשר לאירועים שהתרחשו במקביל וללא ידיעתו". 

נפתלי אח שלנו

על רשימת המועדפים, המיוחסים ואנשי שלומנו של "ידיעות" כבר נכתב כאן בעבר. גבי אשכנזי מככב בה לצד אושיות מסוג חיים רמון, אהוד אולמרט, יאיר לפיד וגדעון סער. הישר מהפינה לשיפוטכם זינק לאחרונה לצמרת הרשימה חבר חדש ועתיר פוטנציאל: שי פירון. ואם למישהו בטעות היה ספק, השבוע התברר סופית כי גם נפתלי בנט – מנהיג "הבית היהודי", שר הכלכלה ושירותי הדת ושנוא נפשה של שרה נתניהו, מתבסס כחבר בכיר במועדון האקסקלוסיבי של חביבי "ידיעות".

שנעבור לשלב ההוכחות? (אחסוך מכם, ברשותכם, דוגמאות לרוח הגבית שקיבל בנט לפני הבחירות).

ביום שישי, 31 במאי, הופיע בגיליון יום שישי של "ידיעות" כיתוב תמונה גדול במיוחד. נפתלי בנט, עודכנו הקוראים, "נפרד לכמה שעות מהחליפה והעניבה ויצא למסע רגלי" יחד עם "האחים האמיתיים שלו – חבריו לצוות בסיירת מטכ"ל". חלף חצי שבוע, ו"ידיעות" חגג עם בנט, בשני עמודים, יום אחרי יום, את בחירת הפייבוריט של השר, הרב סתיו, כמועמד "הבית היהודי" לרבנות הראשית.

benet-01
סיקור נפתלי בנט ב"ידיעות". וכל הכבוד לשר
כעבור שבוע וחצי נוסף החמיא "ידיעות" בהבלטה לבנט על רפורמה שלא יצאה לדרך בזכותו. מדובר בנהלי הרבנות הקובעים צורות מסוימות לבורקסים כדי לשמור על כשרות. בנט הקפיא את המהלך וזכה על כך למחיאות כפיים מהעיתון שמחבב אותו. לגמרי לא מופרך לשער שאילו נתניהו היה מחזיק בתיק הדתות ומונע את אותה הרפורמה ממש, "ידיעות" היה מתעלם מכך במקרה המתבקש או מציג אותו כ"מזגזג" במקרה הרע.

חלף שבוע נוסף ובנט הסתבך עם אמירת ה"רסיס בישבן" כלפי הפלסטינים, וספג לא מעט ביקורות. בעוד שכל העיתונים ציטטו בכותרת ו/או בכותרת המשנה גורמים שיצאו נגד ההתבטאות, ב"ידיעות" הוסיפו בכותרת המשנה עוד משפט שבו תקף בנט את נתניהו, כמובן. בחלוף עוד שבוע הופיעה במוסף "7 ימים" הפניית שער לכתבה על פמיניסטית דתייה שרצה לראשות עיריית בית-שמש, העיר שהפכה סמל להדרת נשים. על מי מדובר? על עליזה בלוך כמובן, שמתמודדת מטעם רשימתו של בנט כמובן.

אתמול (רביעי) שוב קיבל בנט צ'ופר מ"ידיעות". תחת הכותרת "פגע בול" זכה השר לכיתוב תמונה מפרגן שתיאר את ביקורו המוצלח במתחם "מגנום" בירושלים, שם כמובן "שפשפו את עיניהם בתדהמה". בנט, הוסיף ותיאר הכיתוב, "הוכיח שהוא בכושר, ובגדול: מקבץ הפגיעות שהשיג עמד על 95 אחוז דיוק. התוצאות נותרו תלויות במטווח, ולא השאירו מקום לדמיון. פעם סיירת, תמיד סיירת". אז נכון, אמנם בכיתוב נאמר כי ביקורו של בנט במטווח התקיים יום לפני הפרסום, כלומר ב-6 באוגוסט, ואילו מהתאריך שמופיע בקטן בדו"ח הירי עולה כי בנט דווקא ביקר שם שלושה ימים תמימים לפני הפרסום, כלומר ב-4 באוגוסט, אבל לא נהיה קטנוניים: בכל זאת, בנט איש עסוק ולוקח זמן עד שהוא ו/או אנשיו מתפנים להעביר את התוצאות המחמיאות לעיתון הבית.

"ישראל היום" מציג: שלג באוגוסט

אירוע חריג ומשונה פקד את "ישראל היום" בתחילת השבוע. האם זה בגלל החום הכבד? או שמא הייתה זו פארסת נגיד בנק ישראל שהצליחה לשבש במקצת את הדי.אן.איי המוצק של העיתון, התומך בבנימין נתניהו מאז ולתמיד?

israel_2day
הביקורות על נתניהו. נפל דבר ב"ישראל היום"?
גל הביקורת המפתיע של "ישראל היום" נגד ראש הממשלה החל בגיליון יום שישי, כאשר מרדכי גילת הגדיר בטורו כ"כישלון" את החלטתם של נתניהו ולפיד למנות את פרנקל לנגיד. בשלב הזה עדיין ניתן היה לחשוב שמדובר בתאונת עבודה קלה, אלא שבהמשך היום התפתחה דרמת ליאו ליידרמן, מה שהפך את גיליון "ישראל היום" מיום ראשון האחרון לפריט חובה לאספנים. הסיבה: יש בו מקבץ ביקורות על ראש הממשלה שכמותו קשה מאוד יהיה למצוא בכל אחד מגיליונות העיתון עד לאותו יום. זה התחיל בכותרת הגג של הכותרת הראשית, שבה צוטט יובל שטייניץ אומר כי "נתניהו הפגין חולשה", נמשך בטור של הפרשן הבכיר דן מרגלית, שקבע כי ראש הממשלה (אמנם יחד עם שר האוצר, ובכל זאת) נהג ב"סחבת", התעצם בטור של הפרשן הכלכלי חזי שטרנליכט, שהסביר כי נתניהו "לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו בפרשה", והסתיים בציטוט נוסף של שטייניץ שקבע כי התנהגותו של נתניהו הייתה "לא ראויה".

האם מדובר בנקודת תפנית? האם נפל דבר ביחסי הקרבה שבין "ישראל היום" לראש הממשלה? לא צריך להגזים. למחרת, בשני, כבר הופיע ב"ישראל היום" צילום של שרה נתניהו לוחצת יד לכוכב ברצלונה, ליאונל מסי, וכדור הארץ חזר לחוג כסדרו.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

זאב, זאב

הדרמה סביב פרופ' ליאו ליידרמן בסוף השבוע האחרון (תודו שזה מרגיש לכם כמו לפני חודשיים) העסיקה כמובן גם את זאב קליין, הכתב הוותיק לענייני בנק ישראל של "ישראל היום". ביום ראשון הוא פירסם מאמר, שזכה להפניה בולטת בשער. תחת הכותרת החד משמעית "היו נורות אדומות" כתב קליין את הדברים הנחרצים הבאים: "מיד לאחר שפורסם כי פרופ' ליידרמן עשוי להיות נגיד, פניתי בשאילתה לנתניהו וללפיד: האם המינוי נשקל למרות פרטים בעייתיים לכאורה בעברו?". קליין הוסיף ופירט כי "שאילתה דומה הועברה לדוברים גם ביום רביעי לפני השעה 18:00, כמה דקות לפני ההכרזה החגיגית על מינויו של ליידרמן", אך השאילתות לא זכו לתשובה.

אבל רגע, רגע: אם אכן נדלקו נורות אדומות, ואם קליין עצמו שמע על פרטים בעייתיים לכאורה בעברו של ליידרמן כבר ביום רביעי (אפילו עוד לפני הכרזה על המינוי), ואף הגדיל לעשות ושלח שאילתה בנושא – איך זה שבאייטם החגיגי שעליו היה חתום אותו קליין למחרת, יחד עם חזי שטרנליכט, לא הופיעה ולו מילת הסתייגות זהירה קטנטנה מהבחירה בליידרמן? נהפוך הוא. האייטם נפתח במילים "בשעה טובה, נבחר נגיד חדש לבנק ישראל". בהמשכו הוסברה לקוראים הסיבה שבגללה חלפה יממה תמימה מהרגע שבו הוחלט למנות את ליידרמן לתפקיד ועד ההכרזה על כך. "ראש הממשלה שיגר את יועצו הכלכלי הבכיר, פרופ' יוג'ין קנדל, לבדוק בכל המערכות שבהן כיהן הנגיד המיועד בתפקידים בכירים אם לא מסתתרים בעברו אירועים מביכים ולא נעימים, זאת על מנת להימנע מפרשות דוגמת זו של פרנקל", נכתב בידיעה. "ככל הידוע, בכירים במשרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר ציינו כי ליידרמן אמר שאין לו מה להסתיר".

קליין, מדברת אסתי מ"מי נגד מי".
"את עובדת עם הדביל הזה? אביב הורביץ?  אני שוקל לתבוע אותו".

אני רק רוצה להפנות אליך שאלה.
"אני  לא חייב לשמוע את השאלות שלך. שלום".

בעקבות השיחה שלחתי לקליין הודעת אס.אם.אס, שזו תמציתה: "ערב טוב זאב, קיבלתי מאסתי את פרטי שיחתכם הנעימה. איך זה שבאייטם שפרסמת ביום חמישי לא הופיעה ולו מילת הסתייגות אחת זהירה מהבחירה בליידרמן?". חיש מהר קיבלתי מקליין את האס.אם.אס הנעים הבא: "תוכן השיחה הנעימה לדבריך היא התגובה ואין בילתה. עלה והצלח, וקבל עוד שתי איגרות ציטוט מרפול: גם מי שדורך על חרא יבש מסריח, וגם מי שנוגע בחרא בקצה מקל – הריח נדבק".

על ראש היחצ"ן בוער הכובע

הידעתם כי בשנה שעברה כיכבו הכובעים בכל מגזיני האופנה הנחשבים בעולם? גם אני לא. מקווה שמגזיני האופנה הנחשבים עצמם שמעו על זה. בכל מקרה, במדור האופנה של nrg משוכנעים שאכן כך, ואפילו הקדישו בחודש שעבר כתבה בדיוק לנושא הזה. על הטקסט היה חתום אדם שאינו מוכר לי, קובי טיריפינטו, ובתוכו שולבו כל מיני תמונות של כל מיני דוגמניות כשעל ראשיהן כל מיני כובעים שונים ומשונים. בין השאר, הופיעו בצילומים דוגמניות מקמפיין של רוית אסף, בעלת רשת בתי ספר לאיפור, דוגמנית שהצטלמה לקמפיין של רשת "קולור קלאב", המתמחה בציפורניים, ודוגמנית המככבת בפרסומת של "צ'יינה גלייז", המייצרת ומשווקת לקים.

orng_G
הכתבה של היחצ"ן טיריפינטו ב-nrg. הלקוחות כבר בפנים
כאן בדיוק המקום, גם למי שאינם מבינים דבר באופנה, לעצור לרגע ולתהות: מה הקשר בין מותגי איפור, ציפורניים ולקים לאופנת הכובעים? מסתבר שהוא הדוק בדיוק כמו הקשר בין קובי טיריפינטו, שחתום על הכתבה, למקצוע העיתונות. טיריפינטו, מסתבר, הוא יחצ"ן העובד עם משרד יחסי הציבור קורין פיזנטי. במסגרת תפקידו, הוא מטפל בין היתר במותגים "רוית אסף", "קולור קלאב" ו"צ'יינה גלייז". בכתבה של טיריפינטו ב-nrg מוזכרים לטובה גם המותגים CHIC ו"אורלי" (עוד חברות לקים), שגם אותם – הפתעה, הפתעה – הוא מקדם.

טיריפינטו, זה לא נראה לך, איך לומר, קצת בעייתי?
"קודם כל, לא אני כתבתי את הכתבה. כתבה אותה בחורה בשם שירלי אינגריד כהן שנותנת לי שירותי כתיבה, ולכן אם ייחסו את זה לי – זו טעות. חוץ מזה תקשיב, חמוד, אני לא במשפט שדה, ולא חייב לך דין וחשבון. חזרתי אליך מנימוס אלמנטרי. בכלל, מה הבעיה עם מה שתיארת? לא הבנתי".

הבעיה היא שאתה חתום כעיתונאי על כתבה שבה מוזכרות חברות שאתה מיחצן.
"סליחה, אני לא יחצן, אין לי משרד יחסי ציבור ואני גם לא שכיר של אף משרד יחסי ציבור. אני עסק פרטי שמסייע בכתיבה עיתונאית. אני מוציא קבלות שעליהן כתוב 'תוכן שיווקי, כתיבה עיתונאית וקידום תקשורתי'. וחוץ מזה גם הייתי עיתונאי ב'ידיעות אחרונות' תשע שנים. אני בהחלט נותן שירותי תוכן לחלק מהלקוחות שציינת, ובהחלט יכול להיות שמישהו עשה קופי פייסט לדברים שהעברתי בשמם".

עורך אתר nrg, אלעד טנא, למה שלא תבקשו גם מרני רהב לעשות כתבה על חברות סלולר?
"הכתבה אכן בעייתית, וברגע שהעניין הובא לתשומת לבי הוצאנו הנחיות על מנת שמקרים דומים לא יישנו בעתיד".

חיפה, חיפה, עיר עם תחתית

הבחירות המוניציפליות ההולכות ומתקרבות מצליחות להאיר תופעות ביזאריות יותר או פחות ביחסי התקשורת והפוליטיקה המקומית, כאלה שבימים כתיקונם קשה ו/או לא הכי מעניין להבחין בהן. בשבוע שעבר ביקרנו בירושלים, השבוע ננדוד לחיפה.

דני נישליס הוא מאושיות הרדיו האזורי בישראל ומבעלי רדיו חיפה. לפני כחמישה שבועות הצטרף כמספר שלוש לרשימתו של ראש העירייה המכהן, יונה יהב. והנה פירוט שלושת האייטמים החדשותיים הבולטים באתר האינטרנט של רדיו חיפה כפי שהופיעו ביום ראשון האחרון. הידיעה הראשונה דיווחה על כך שנדחתה עתירת סיעות האופוזיציה נגד יונה יהב וכי השופטת קבעה כי לא נפל פגם בפעילותו של ראש העירייה (ברכות חמות ליהב). הידיעה השנייה סיפרה על השקת המטרונית, מערכת הסעת ההמונים החדישה של חיפה (הכול בזכות יהב). הידיעה השלישית עדכנה כי הליכוד החליט שלא להציב מועמד מול ראש העירייה המכהן, וזאת משום ש"הם לא מצליחים למצוא מועמד שיוכל לקרוא עליו תיגר" (אין כמו יהב). 

מקבץ לא מייצג של אייטמים שלגמרי במקרה שירתו כולם את ראש העירייה המכהן ואת מספר 3 ברשימתו? יכול להיות. יהב, אגב, הגיש עד לאחרונה תכנית קבועה בתחנה, "ראש בראש", שבה השיב לשאלות תושבים. אגב, בידיעה באתר הרדיו על דחיית עתירת אנשי האופוזיציה, נשמטה משום מה העובדה כי העותרים טענו בעתירתם שתחנת רדיו חיפה "הופכת למכשיר תעמולה המקדם את ענייניו של יהב ואת בחירתו של דני נישליס". פוטנציאל לניגוד אינטרסים? לא מן הנמנע שיתכן שאולי.

דני נישליס, איך זה שכל שלוש הידיעות באתר רדיו חיפה פרגנו ליונה יהב, שהוא לגמרי במקרה ראש הרשימה שלך?
"יצאתי לחופשה מניהול הרדיו ב-22 ביולי, 90 יום לפני הבחירות, והפסקתי לשדר בתחנה בחודש מאי, ביוזמתי. כל העתירה הזו היא קשקוש גדול".

ובכל זאת, אתה מגיע כל יום לתחנה.
"הבן שלי הוא מנהל התוכניות למעלה משנה. הוא עובד בתחנה מגיל 7. נכון,  אני עדיין הבעלים. אני מגיע אחרי ארוחת הבוקר, עושה כמה טלפונים בעניינים שלי, במשרד שלי, אבל אני לא מעורב במה שקורה ברדיו".

לא גולני ולא נעליים

יום רביעי האחרון לא ייחשב לאחד הגדולים שידעו עורכי דסק החדשות ב"ידיעות אחרונות". בעמוד 18 פורסמה ידיעה של הכתב הצבאי, יוסי יהושוע, על מרד של חיילי גולני, שנטשו מוצב על גבול מצרים ונדונו בעקבות זאת ל-30 ימי מחבוש. לאייטם הוצמדה תמונה עם הכיתוב "חיילי גולני בגבול מצרים, למצולמים אין שום קשר למרד".

golani_01
חיילי צה"ל. לוחמי גולני? לא ממש
אלא שמבט חטוף בתמונה מגלה חיש קל שלמצולמים למרבה הצער גם אין כל קשר גם לגולני. הסיבה: הם אוחזים ברובה  אם-16 קצר (לוחמי גולני מצוידים ברובה הסער תבור) והם נועלים נעליים אדומות (לחיילי גולני יש נעליים שחורות. לצנחנים – אדומות).

golani_02
יהלומי לבייב. 500 מיליון דולר? ממש לא

עמוד אחד לפני כן, בכפולת האמצע, דיווח "ידיעות" על חברת ביטוח שמבטיחה 1.3 מיליון אירו למי שימסור מידע שיוביל לאיתור 72 התכשיטים שנגנבו מהמיליארדר לב לבייב. מעל ומתחת לידיעה הופיעו צילומי התכשיטים, כשליד כל אחד מהם הערכת השווי שלו בדולרים. כך, למשל, הופיעה שם טבעת יהלום בשווי 300-500 מיליון דולר, כמו גם שרשראות יהלומים וטבעת יהלומים, כל אחת מהן בשווי זהה. אלא שערכם הכולל של התכשיטים שנגנבו, כפי שנאמר בידיעה עצמה, הוא 136 מיליון דולר, מה שאומר כנראה ששווי כל אחד מהתכשיטים הבודדים שהוצגו חייב להיות נמוך בהרבה.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

ומי לא בא? עמוס ואלוף

כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי, הרהרתי לתומי במרפסת ביתי המהודר למחצה והשקפתי לכיוון מערב, כשהטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"איפה אתה, הורביץ?", הוא שאל במפגיע.

"מה זאת אומרת?", התפלאתי. "הנני כאן".

"זו בדיוק הבעיה", רטן הקונספירטור. "אתה מתעקש להישאר בעיבורה של העיר הנידחת שלך, ולא מוכן לצאת ממנה לשום מקום".

"זה לחלוטין לא נכון", מחיתי בתוקף. "הנה, רק אתמול הרחקתי עד צפון חולון".

"שזה לא במקרה המקום שבו צמח אורי, הבוס החדש שלך?", לגלג הקונספירטור. "מסתבר שבצפון חולון הערוגות קצת יותר דשנות וגדלים שם כישרונות יותר מוצלחים שאחר כך הופכים להיות בוסים של כישרונות קצת פחות מוצלחים, אה הורביץ?".

"יכול להיות", עניתי מהורהר.

"רגע, לא הבנתי", התעקש הקונספירטור. "נסעת לצפון העיר כדי לשאוף אוויר של מצליחנים, או סתם כדי להתחנף לממונה עליך? ואם כבר ממונים אז מה עם יובל? שנייה אחרי שהוא עזב שכחת אותו?".

"מה פתאום", התגוננתי. "לעולם לא אוכל לשכוח את יובל".

"תפסיק להתחנף, הורביץ", התעצבן הקונספירטור. "הרי אם באמת הייתה לך פינה חמה ליובל יכולת להטריח את עצמך לשתייה שארגנו לו בשבוע שעבר בקפיטריה של קשת, או לפחות להרים אליו טלפון ולהיפרד כמו בן אדם. עשית את זה?".

"אני לא כל כך טוב בדברים האלה", גמגמתי.

"לא כל כך טוב בדברים האלה", חזר אחרי הקונספירטור בטון לעגני. "תתבייש לך, הורביץ. תתבייש. הפטרון שלך עוזב, ואתה פשוט... בא לי לבכות. יודע מה? עזוב את יובל. מעניין אותי מאוד לשמוע: איזה תירוץ עלוב יש לך לעובדה שלא הגעת לאירוע של גיא?".

"איזה אירוע ואיזה גיא?", שאלתי בעניין.

"אל תיתמם, הורביץ", נזף הקונספירטור. "למה לא ראיתי אותך במסיבת הפרידה שארגנו ב'דה מרקר' לגיא, רגע לפני המראתו ללימודים בהרווארד?".

"אה, אתה מדבר על המסיבה החגיגית  ההיא", אמרתי בהקלה. "לא הגעתי כי לא הזמינו אותי".

"אני לא מתפלא", הפטיר הקונספירטור, "חבל, דווקא היה יפה ברביעי בערב, בחוף בננה ביץ' במכמורת, כשנשנשנו פיצוחים, דגמנו ירקות ושתינו בירה".

"ובטח גם גיא ידידי, כפי שאני מכיר אותו באופן אישי ומרחוק, נתן נאום פרידה מרגש במיוחד", הוספתי.

"גיא בכלל לא נאם", אמר הקונספירטור בלקוניות. "זה מה שחסר לו. שאחר כך תפרסם את הדברים הנשגבים שלו בטור הבינוני שלך".

"אז מה עשיתם שם בכלל?", שאלתי בהשתאות.

"התמנגלנו, הורביץ, מכיר את הקונספט הזה?", התרגז הקונספירטור. "היו שם איזה 50 או 60 אנשים, ביניהם סמי העורך, רותם הסגן, איתן שהוא בכלל מגרעין המייסדים של העיתון, דב שהיה פעם עורך 'הארץ', יוסי שהיה המנכ"ל, אילן פרסומאי העל שהוא חבר קרוב של גיא וכמובן דידי".

"דידי מנוסי?", שאלתי בתדהמה. "איך הוא קשור לחבורה הזו?".

"מה פתאום מנוסי?", אמר הקונספירטור, "הוא חזק בפרקינסון".

"דידי הררי?", ניסיתי את מזלי.

"בחיים לא", אמר הקונספירטור.

"אז איזה דידי?", שאלתי.

"עורכת הדין המחוננת דידי לחמן-מסר, אשתו של אורי, שהייתה פעם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה", השיב הקונספירטור.

"מתי באמת גיא ישוב למזרח התיכון? בעוד חצי שנה או בעוד יותר משנה?", שאלתי.

"אין לי מושג", הודה הקונספירטור בשלווה.

"לא מתאים לך שלא ביררת", אמרתי באכזבה. "מה, לא יכולת לברר את זה בדיסקרטיות עם עמוס המו"ל או עם אלוף העורך?".

"האמת שלא", אמר הקונספירטור בנחת, "כי פשוט שניהם לא היו שם".

"מה?", שפשפתי את אוזניי. "אתה רוצה להגיד לי שסגן מו"ל 'הארץ' עשה מסיבת פרידה, וגם המו"ל וגם העורך לא כיבדו אותו בנוכחותם?".

"ממש ככה, הורביץ", אמר הקונספירטור. "אבל למה אתה כל כך מתפלא? הרי אתה עצמך כבר כתבת על היחסים הטעונים בין עמוס לגיא בתקופות מסוימות".

"אז מה אתה בעצם מנסה לרמוז לי כאן?", ניסיתי להבין. "שגם עמוס וגם אלוף פשוט לא הוזמנו לאירוע הפרידה היוקרתי של גיא?".

"מה שאני בעצם מנסה לרמוז לך, הורביץ", אמר הקונספירטור בהטעמה, "הוא שתעשה סוף סוף את העבודה שלך ותשאל גם את עמוס וגם את אלוף למה הם לא הגיעו לפרידה, האם הם בכלל הוזמנו אליה, ואם לא – מה זה אומר על היחסים שלהם עם גיא רולניק".

"או קיי", אמרתי בהכנעה. "ואתה בינתיים תחכה על הקו?".

"לא, אני טורק", אמר הקונספירטור וטרק.

לא הייתה ברירה. בלב כבד פניתי במייל גם לעמוס וגם לאלוף. לאחר שקיבלתי את תשובותיהם, חזרתי לקונספירטור.

"נו, הורביץ?", הוא התעניין. "מה היה להם להגיד?".

"אז ככה", כחכחתי בגרוני. "עמוס כתב לי: 'קיבלתי את המייל שלך בדיוק כאשר יצאתי מפגישה אישית ארוכה עם גיא, ערב נסיעתו מחר לארה״ב. כבר אמרתי לך שהיחסים שלי עם גיא מעולים, כפי שהיו תמיד'".

"ומה אמר אלוף?", האיץ בי הקונספירטור.

"אלוף דווקא שמח להרחיב", הוספתי בשמחה. "הוא כתב לי: 'תודה על דאגתך, אך אין לי מה להגיב מעבר לכך שבאותו ערב השתתפתי בוועידת ירושלים לתרבות'".

"אז מה אתה יכול להבין מהתשובות האלה?", אמר הקונספירטור בתסכול. "שעמוס ואלוף הוזמנו או לא הוזמנו?".

"אין לי שמץ של מושג", הודיתי ביושר.

"אז בשביל מה אתה טוב, הורביץ?", התלהט הקונספירטור. "יודע מה? תרשה לי להתקיל אותך בשאלה שאולי לשם שינוי תדע לענות עליה".

"אני מקשיב", אמרתי בציפייה דרוכה.

"מי זו אסתי מ'מי נגד מי', שפנתה לתגובה מזאב קליין?", שאל הקונספירטור. "והאם יש קשר בינה לבין הרצון התמוה לפרסם את הטור שלך יותר מפעם בשבוע?".

"אסתי היא אחת העיתונאיות הכי טובות שהכרתי בחיי", השבתי. "בקשר לשאלתך השנייה, אנחנו מודעים כמובן לעניין הרב שמעוררת העונה החדשה של 'מי נגד מי', אבל לצערנו לא נוכל להתייחס לתוכניות בפיתוח".

"ממתי אתה מדבר אליי בגוף ראשון רבים?", כעס הקונספירטור, "מי זה לצערנו, לעזאזל?".

"אנחנו זה אסתי ואני", השבתי בשלווה.

"חבל", אמר הקונספירטור. "חבל שאתה לא משתף אותי בתכניות שבפיתוח. וחבל עוד יותר שאתה גורם לי להתלונן גם עליך וגם על דבורית בפני הממונה על ההגבלים העסקיים".

"למה?", שאלתי בדריכות. "מה כבר עשינו?".

"אני אגיד לך בדיוק מה עשיתם", ענה הקונספירטור ברוגז. "יצרתם קרטל של מדורי תקשורת. מישהו צריך לפוצץ את הבועה המושחתת הזו".

"למה אתה מתכוון?", נבהלתי.

"תסביר לי, הורביץ", שאל הקונספירטור. "איך זה יכול להיות שבדיוק כשאתה מרחיק במושגים שלך ויוצא לחופשה של שבוע באילת – מה שאומר שבחמישי הבא לא יהיה לך טור – באותו עיתוי ממש גם דבורית ממריאה למרחקים לטובת משימה דוקומנטרית נעלה".

"אה, יש לזה הסבר מאוד פשוט", אמרתי בהקלה. "מדובר כמובן בצירוף מקרים".

ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".

כתבו לאביב הורביץ