עלילות הבלוגר המפורסם והתיק האיראני
האם משמרות המהפכה האיראנים הצליחו להשתלט מרחוק על כלי טיס בלתי מאויש של חיל האויר ולסכל את תוכנית התקיפה הישראלית? לא מן הנמנע שייתכן שלא. מה שכן, מקור אנונימי אחד, אשר שיגר בכוונת תחילה מידע שגוי בנושא לבלוגר ריצ'רד סילברסטיין, הצליח השבוע לגרום לכך שהסיפור הפנטזיונרי יופיע בבלוג של סילברסטיין, "תיקון עולם".
סילברסטיין, יהודי-אמריקני המתגורר בסיאטל, קנה את פרסומו בישראל לאחר שהיה הראשון לחשוף את שמה של ענת קם כמי שהדליפה מסמכים מסווגים לעיתונאי "הארץ", אורי בלאו. לצד מספר חשיפות נוספות, פרסם סילברסטיין בבלוגו גם אי אלה סיפורים שלגמרי לא הוכחו, ו/או שהתגלו כבלתי מדויקים בעליל. האייטמים המופרכים עוררו ברחבי הרשת לא מעט ביקורות על המהימנות של סילברסטיין והבלוג.
כעבור שלושה ימים, ביום ראשון האחרון, 8:47 שעון ישראל, שלח המקור האנונימי אימייל נוסף לסילברסטיין. הפעם היו בידיו פרטים חדשים, מומצאים אף הם. "בינואר 2012 התרסק כלי טיס ליד בסיס תל נוף", פתח המקור את האימייל בציון עובדה נכונה ומיהר להפליג למחוזות הפנטזיה, כיד דמיונו הטובה עליו. "סיפור הכיסוי היה שבר בכנף, אבל האמת היא שאבד הקשר איתו ומישהו השתלט עליו והביא לנפילתו. עדויות אלקטרוניות הובילו ליחידה של משמרות המהפכה האיראנים המוצבים בבקעה בלבנון. בתגובה, חיל האוויר קרקע את המל"טים, והוקם צוות של 50 מהנדסים ששקדו על אבטחת מערכת השליטה על כלי הטייס והפיכתה לבלתי חדירה. ביום שלישי שעבר, כשדווח על התרסקות מל"ט מעל הים, נערך למעשה השלב הסופי בניסוי של מערכת הבקרה החדשה. אלא ששוב אבד הקשר, הפעם עם כלי מסוג הרמס 450, ושוב העקבות מובילים למשמרות המהפכה האיראניים בלבנון. למעשה, איראן סיכלה את תוכנית התקיפה הישראלית על ידי כלי טיס בלתי מאוישים, ומאחר ואפשרויות אחרות מסוכנות מדי, נותרה לנתניהו המתוסכל רק אפשרות להשתמש בטילים ארוכי טווח בעלי ראש נפץ גרעיני".
גם הפעם, עוד באותו יום, מיהר סילברסטיין לפרסם את תוכן המכתב כמעט מילה במילה, תוך שהוא מוסיף מספר עדויות התומכות כביכול בגרסת המקור, ומכנה אותו "מקור אנונימי הנראה מעורה למדי בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים". עוד הוסיף סילברסטיין כי עשה כמיטב יכולתו לאמת את המידע, לא הצליח להפריכו, אך כיוון שאינו מכיר את המקור הוא אינו יכול לאשר את האותנטיות שלו. באשר לפסקה על נתניהו הוסיף הבלוגר כי "נראה שהדיווח הזה נכתב בידי איש צבא, המודאג מאוד שמא ביבי יעשה משהו טיפשי במיוחד. אם זה נכון, אנחנו צריכים להיות מאוד מודאגים. לכן אני מאמין שהפסקה הזו צריכה להילקח מאוד ברצינות על ידי אנשי הממשל של אובמה".
באותו יום ראשון האחרון, בשעה 16:14 שעון ישראל, שלח המקור אימייל אחרון (בינתיים) לסילברסטיין, שבו סיפר על פריצה איראנית למערכת השליטה של מל"ט מתוצרת ישראלית באזרביג'אן. גם כאן מיהר הבלוגר לצטט את הדיווח. "המידע הזה לא יופיע בתקשורת הישראלית", הוסיף. "הוא ככל הנראה יעבור צנזורה צבאית כה קשה עד שלעולם לא יראה אור יום. גם כלי התקשורת בעולם לא ידווחו על כך, כי הם ניזונים ממקורות רשמיים. לכן אנא תרמו לבלוג שלי, המפרסם מידע שאינו נגיש בשום מקום בעולם".
במהלך השבוע עודכנו גולשי פורום פרש במתיחה המתוכננת. פניתי לסילברסטיין בבקשת תגובה ושאלתי אותו, בין היתר, מדוע לא יצר קשר עם המקור האנונימי והאם ניסה להצליב את הפרטים שקיבל. מהשאלה הראשונה בחר סילברסטיין להתעלם, ואילו את תגובתו המלאה העדיף לפרסם בפוסט חדש שהעלה היום (חמישי) ושניתן לקרוא אותו כאן. אלה הם עיקרי הדברים של סילברסטיין: "כמו שהקוראים בטח יודעים, דיווחתי בשנתיים האחרונות על לפחות ארבעה כשלים שאירעו במל"טים ישראלים. הדיווחים שלי היו מבוססים על מקור מוסמך ואמין שאני נעזר בו באופן קבוע. אחרי המקרה האחרון של נפילת מל"ט, קיבלתי אי-מייל ממקור אנונימי, שהתיימר להיות מקור 'פנימי' היודע על נפילת המל"ט והסיבות שהובילו אליו. הוא היה מקור חדש ונותר אנונימי, וזה הדליק אצלי נורה. בגלל החששות האלה, בדקתי את המידע עם המקור המוסמך שלי ואחרים, והם קבעו שהמידע אמין מספיק וראוי לפרסום. אז פרסמתי.
"הנה מה שקרה לפי הבנתי: על מנת להקטין את היכולת שלי לפרסם סקופ שחושף את הכשלים החוזרים של מערכת צבאית, חיל האוויר הישראלי ואחרים, המעורבים במודיעין צבאי, רצו להפריך את הפרסומים הקודמים שלי. כל נוכל טוב יודע שצריכה להיות קצת אמת בשקר כדי להפיל את המטרה בפח. לכן אני מאמין שחלקים נרחבים ממה שדיווח הנוכל היו אמיתיים. אולם כל נוכל גם משלב שקרים שידועים רק לו ולמשת"פים שלו. כך שבמחשבה שנייה, חלק מהסיפור שנאמר לי נשמע עכשיו מומצא. הנוכל אמר שבגלל שהמל"ט נפרץ ונוטרל, הוא הותיר את ישראל מנוטרלת מביצוע תקיפה קונבנציונלית באיראן. משמעות הדבר היא שנתניהו וצה"ל יאלצו בצע תקיפה גרעינית על איראן. החלק הזה של הסיפור כנראה מזויף. המקרה הזה לימד אותי לקח והעשיר את נקודת המבט שלי על המודיעין הישראלי ודרכי פעולתו".
"לסיכום, המטרה כאן הייתה כפולה: ראשית, להחליש את ההשפעה של כל סקנדל שעלול לצוץ בעקבות כשלים של מל"טים, ושנית, לפגוע באמינות של הדיווחים שלי בכל נושא ביטחוני. הפעמים היחידות שפרסמתי ידיעות שקריות, היו בפעמים המעטות שגורמים במערכת הביטחון או המודיעין רימו אותי בכוונת תחילה מסיבות אידיאולוגיות.
"לבסוף, אני רוצה להזכיר לקוראים שהסקופים שלי מגיעים לרוב ממקור אחד מוסמך (שאף הוא רומה פעמיים על ידי המודיעין). הסקופים שלי שמגיעים ממנו אמינים והוכיחו את עצמם במבחן הזמן. הבעיה נעוצה במספר הפעמים שציטטתי מקורות לא אמינים, וכאלה שלא הכרתי קודם לכן. זה לימד אותי לקח שלא אשכח. העובדה היא שכשעובדים עלי, אני מודה בזה. אם כל הרמאים שהיו מעורבים במתיחה הזאת היו נתקלים במקרה דומה, הם לא היו מודים בטעותם לעולם".
טלי בן-עובדיה, סוכנת חשאית
ואם כבר שושואיזם: ביום ראשון האחרון הוקדשה "פנים אמיתיות" של אמנון לוי בערוץ 10 לבני משפחותיהם של סוכני המוסד. בדיוק כאשר זאב גור-אריה, בנו של המרגל האגדי וולפגנג לוץ, סיפר על יחסיו המורכבים עם אביו, הופיע על המסך צילום אילוסטרציה של בית קפה בצרפת, שנועד לחזק את אווירת החשאיות, המסתורין והריגול. אלא שמי שישבה באותו בית קפה חשאי היא לא אחרת מטלי בן-עובדיה, עורכת "שישי", מגזין סוף השבוע של חדשות 10 (בתמונה). קצת משעשע, בעיקר לאור הליהטוט של המעושרת טלי סיני-ריקליס בין מערכות "שישי" ו"פנים אמיתיות", ולאור העובדה שרק ביום שני האחרון נמסר לנו מחדשות 10 כי "בהתאם להוראות החוק ישנה הפרדה מוחלטת בין חברת חדשות של ערוץ 10 לבין הערוץ עצמו ומערך התכניות שלו".
"מי זו טלי? קודם כל אני מבקשת שתפנה אליי בכינוי הידוע שלי ט'. מאחר שנחשפתי אומר רק שעל פי מקורות זרים אני משמשת כסוכנת המוסד לענייני בתי קפה ומסעדות בפריז. לא נהוג לשלוח את המחסלים שלנו על בטן ריקה, ואני מסכנת את נפשי כדי לבדוק את המנות במסעדות הנבחרות בפריז ובעוד ערי בירה בעולם".
אז איך נחשפת בתוכנית של אמנון לוי?
"כמו בחיסול מבחוח, גם כאן רגע של חוסר תשומת לב הביא לחשיפת הצילום הזה".
בשורות רעות? זה בגלל משרד האוצר. בשורות טובות? זה בזכות יאיר לפיד
דומה כי היחס החיובי שרוחש "ידיעות אחרונות" כלפי הבן יקיר לו, יאיר לפיד, כבר הוכח כאן אמפירית. בחודש אפריל האחרון, לאחר ספירה מדוקדקת, התברר כי 89 אחוז מההתייחסויות לשר האוצר בעמוד השער של "ידיעות" בשלושת החודשים לאחר הבחירות היו חיוביות, ורק 11 אחוז מהן היו שליליות. ובכל זאת, מי שנזקק, אולי בשל הזמן שחלף, להוכחה נוספת כי לפיד הוא חבר של כבוד במועדון המיוחסים, יכול היה לקבל אותה בשבוע שעבר.
ביום חמישי לפני שבועיים דיווח "ידיעות אחרונות" בכותרתו הראשית כי קוצצו המענקים לרופאים מתמחים. האצבע המאשימה הופנתה למשרד האוצר. בשום מקום בידיעה לא הוזכר שמו של יאיר לפיד כמי שעלול להיות לו קשר כלשהו לקיצוץ, וזאת למרות שלפי "ידיעות" עצמו ההחלטה לקצץ במענקים התקבלה בחודש מאי השנה, בעת שלפיד כבר כיהן בתפקידו. לעומת זאת, המילים "האוצר" "משרד האוצר" ו"אנשי האוצר" צוינו בכותרות ובגוף הידיעה לא פחות מחמש פעמים.
חושבים שזה מקרי? תחשבו שוב. ביום שני שעבר פרסם שי ניב טור מעניין ב"גלובס". תחת הכותרת "כך יאיר לפיד גזר קופון על חשבון פקידיו", טען ניב כי אנשי האוצר למעשה לא הפרו שום הסכם. אמנם ההסכם קבע מענקים בגובה מאות אלפי שקלים לרופאים שיתמחו בפריפריה ו/או במקצוע במחסור, אבל נקבעה תקרה לחלוקת המענקים בגובה 75 מיליון שקל בשנה. אלא שהיענות הרופאים למסלול המענקים הייתה גבוהה בהרבה מכפי שנצפתה. ב-2012, למשל, שילם האוצר 154 מיליון שקל, וכעת ביקש לחזור לתקרת המענקים שנקבעה מראש. הפרטים הללו לא היו חדשים ל"ידיעות". הם הופיעו גם באותיות הקטנות ביום חמישי. לפי ניב, זה לא הפריע ללפיד להוציא באותו יום הודעה לעיתונות שלפיה הורה לפקידי משרדו להקצות את הסכומים הדרושים "כפי שהבטיחה המדינה בהסכם". זה גם לא מנע מ"ידיעות" להציג אותו כאיש הטוב ביחס לפקידי האוצר הרעים שעובדים תחתיו. ובכל זאת, ראוי לציין כי האייטם ב"ידיעות" היה חשוב ביותר מנקודת מבטם של המתמחים, אשר פנו למסלול מסוים בעקבות הבטחת המענק, שכעת אמור היה להיות מקוצץ.
הנה שתי דוגמאות מייצגות: ב-14 באוגוסט הופיעה על שער "ממון" הכותרת הראשית "מה יישאר מהפנסיה שלנו?". משרד האוצר, כך בישר העיתון, הטיל השבוע פצצה לפיה כל מי שיפרוש אחרי ינואר 2014 יספוג קיצוץ של כעשרה אחוזים בקצבת הפנסיה החודשית. חדשות רעות? בהחלט. ואכן, הנושא זכה לכתבה נרחבת של שני עמודים בסגנון שאלות ותשובות. שמו ו/או תמונתו של לפיד לא הופיעו בה. לעומת זאת, כעבור פחות מחודש, ב-10 בספטמבר, ציטטה כותרת השער של מוסף "ממון" את שר האוצר לפיד שהודיע חגיגית כי "השינוי כבר כאן". הסיבה: נתונים חדשים שהצביעו כי הגירעון במגמת ירידה. אמנם משב הרוח החיובי, ברובו, קשור לתהליכים שהחלו בתקופת כהונתו של יובל שטייניץ במשרד האוצר, אבל זה לא הפריע ל"ידיעות" לשבץ את תמונתו של לפיד פעמיים, גם בעמוד השער וגם בכתבה, ולהזכיר את שמו לא פחות מחמש פעמים. כל זה לא אומר כמובן שכלל לא פורסמו ב"ידיעות" ביקורות על לפיד. היו בהחלט גם כאלה, הן של סבר פלוצקר, הן של נחום ברנע והן של אחרים. אבל הכול שאלה של מינון.
ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.
הודעה חשובה לקורא שלמה ארצי
ניפגש כאן ביום שני. להתראות!
גול עצמי
כדורגל משחקים 90 דקות, אבל אם להוסיף עוד קלישאה חבוטה מעולם הספורט, יהיה נכון לומר שבמוצאי שבת האחרונה לאתר one הייתה חסרה רגל מסיימת. דקות ארוכות אחרי שישראל השוותה לתוצאה 1:1 במשחק מוקדמות המונדיאל מול פורטוגל, התעלמו באתר מהתיקו המפתיע ולא דיווחו על שער השוויון שכבש עדן בן-בסט בדקה ה-85. כמה מהאוהדים, מצידם, צילמו את הכותרת הבלתי מעודכנת, שהמשיכה להופיע עוד כרבע השעה לאחר סיום המשחק.
לראשונה פעם שנייה
ובינתיים ב"מעריב": נמשכים אי הדיוקים הקלים עד בינוניים. ביום חמישי האחרון בישר "מעריב" בכותרת גדולה בעמוד 14 (למעלה) כי "לראשונה: רופאי ילדים יזהו התעללות בקטינים". אלא שאותה ידיעה ממש, עם אותה כותרת ממש, פורסמה באותו עיתון ממש גם ב-17 במרץ 2009 (למטה). אז דיווח כתב "מעריב", אלי ברדנשטיין, כי "18 רופאים בישראל יוסמכו רשמית כמומחים לאבחון התעללויות בילדים בטקס מיוחד שיתקיים מחר בירושלים". גם כתב "הארץ" דאז, יובל אזולאי, דיווח במרץ 2009 על המחזור הראשון שסיים את התוכנית אשר נמשכה כשנה ומומנה על ידי מכון "חרוב".
איך מיישבים את הסתירה? בגוף הידיעה הנוכחית מסביר הכתב, אבי יופה, כי "מדובר במחזור הרשמי הראשון של התוכנית מטעם מכון חרוב, שמחזור פיילוט שלה הושלם לפני חמש שנים". רק חבל שהמילה "פיילוט" כלל לא הופיעה באף אחד מהאייטמים שפורסמו ב-2009. בכל מקרה, הכותרת הנוכחית שגויה משום שזו לא הפעם הראשונה שבה רופאי ילדים יזהו התעללות בקטינים. לא נורא, כל בשורה מבורכת במאבק למניעת התעללות.
אבי יופה, לראשונה?
"הייתי מודע לעניין שהיה עוד מחזור, נדמה לי ב-2008. מבחינתי זה הוגדר כמחזור פיילוט, והמחזור שסיים עכשיו הוא המחזור הרשמי הראשון".
גם את עצמי לתאר ידעתי
יש די דרכים מיופייפות להכביר מחמאות על חנוך מרמרי שליט"א, ואין צורך לגלגל את מיחזור הקלישאות השגור. ביום ראשון האחרון פירסם מרמרי – באתר "העין השביעית" שהוא עומד בראשו – טקסט נוגע ללב וכתוב היטב על אריה כספי ז"ל. כספי היה בעל טור שבועי קבוע במוסף "הארץ", כאשר אודי אשרי ז"ל ערך את המוסף. מרמרי התמקד בטורו במהפך המסוים שחל בדעותיו של מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, בכל הקשור לקפטילזם ולניאו-ליברליזם.
יחסי שוקן-מרמרי ראויים להרבה יותר מטור תקשורת ב-mako. בקריאה שנייה בטקסט של מרמרי, נדמה שחלק מהאבחנות שהקדיש לכספי, מתאימות לגמרי לא רע לתיאור מרמרי עצמו:
1. הוא כותב בהיר ומהוקצע, דעתן, פולמוסן ביקורתי, שיפוטי.
2. הוא אדם שהפך מידע לידע ונתן לידע משמעות.
3. הוא אדם שהקדים את זמנו בפיתוח חשיבה ביקורתית עיתונאית - ציבורית.
4. כמו רבים מקוראיו וכותביו, הוא אהב את "הארץ בכל מאודו ושנא את "הארץ" מכל הלב.
5. גם הוא ניהל זוגיות יוקדת ומתסכלת עם העיתון הזה, שקשה איתו ואי אפשר בלעדיו.
מרמרי, זה צירוף מקרים?
"כשאתה גוזר משפטים מתוך הרצף, אתה יכול לסדרם מחדש ולהדביק אותם למי שתרצה. הרצף שסידרת כאן הוא כבר יצירה שלך, אביב, לא שלי".
למה לעולם לא אדע מה יותר מפנק: אמבט יין מרלו או פילינג בענבי קברנה סוביניון?
"למה את אף פעם לא שמחה? אין לך מנוחה? תמיד רוצה הכול בבת אחת?", שאלתי בטלפון עיתונאית בכירה אך מאוכזבת, שניסתה להבין למה לעזאזל לאוניד לא הזמין אותה לוויקנד המפנק במלון "כרמים". ממתינה עצבנית ואובססיבית קטעה את השיחה. "נדבר אחר כך", אמרתי ומיהרתי לעבור לקו השני. הקונספירטור היה קצר רוח.
"תגיד לי, הורביץ", הוא נשמע כעוס. "אתה מתכוון להמשיך ולהטריד את החברים שלי עוד הרבה זמן?".
"על מי מהם אתה מדבר?", נדרכתי.
"אל תעשה את עצמך", זעם הקונספירטור. "למה אני צריך לשמוע מידידתי הקרובה, השופטת בדימוס דליה, על העיתונאי הנודניק שהציק לה ביום שלישי על הבוקר?".
"דווקא דליה הייתה ממש מקסימה, נחמדה ולבבית", אמרתי בהתלהבות. "אני כל כך שמח שהיא נשיאת המועצה שלנו, עד שהחלטתי להקדיש את הטור של יום ראשון אך ורק לשיחה איתה".
"אלוהים אדירים", נאנק הקונספירטור. "איזו טעות עשיתי שסיפרתי לך על הוויקנד הסודי שלאוניד אירגן לנו".
"אני לא חושב שזו הייתה טעות", אמרתי, "וחוץ מזה אני מתאר לי שבטח נהנית מהאכסניה המכובדת ומהחברותא הנוצצת".
"במידה מסוימת כן", אמר הקונספירטור. "האם ידעת, הורביץ, שהמלון שוכן ממש בלב אזור היין של יהודה ושיש לו ספא עם טיפולי וינותרפיה ייחודיים?".
"האמת שלא", הודיתי.
"למה שתדע אם אתה לא יוצא אף פעם מדרום חולון?", נזף בי הקונספירטור. "ולמה שתיאלץ להתלבט בין אמבט יין מרלו לבין פילינג ענבי קברנה סוביניון, בספא הצנוע של 'כרמים', בזמן ששנינו יודעים שהפינוק האקסקלוסיבי שמועדף עליך הוא שניצל קריספי בבורגראנץ' המקומי?".
"אני בז להתנשאות שלך ודוחה את הביקורת הסמויה", אמרתי בתקיפות, "הרי ידוע שהבורגראנץ' שוכן בלב אזור הגורמה של רחוב סוקולוב, בינות לפיצוחי "פופאי" ול"מפגש צמרת ג'קו ובניו". אני חושב שאיאלץ הפעם לקצר בשיחה, כי אני צריך לחזור לעיתונאית בכירה שממתינה לי בממתינה ויש לי עוד טלפונים לעשות".
"באמת רציתי לשאול", לאט הקונספירטור, "את מי עוד מהחברים הקרובים שלי כבר הספקת להטריד?".
"את דנה שמגישה את חדשות השבת בערוץ 2", הפטרתי. "וגם את טלי, שהייתה הכתבת הצבאית הראשונה והיום היא מגישה ועורכת בגל"צ. עוד מעט אני גם אתקשר לדן התותח מ'ישראל היום' ו'ערב חדש' וכמובן גם לד"ר רונן מ'ידיעות'".
"שלא תעז, הורביץ", התרה בי הקונספירטור. "מה דנה אמרה?".
"דנה פטפטה ארוכות וממש שמחה להרחיב את הדיבור", אמרתי בהתלהבות. "שאלתי אותה אם היא התארחה במלון כרמים על חשבון הקרן של לאוניד והיא אמרה 'כן'. אחר כך שאלתי האם האירוח כלל אקסטרות כמו מסאז'ים והיא אמרה 'לא'. בסוף שאלתי אם האירוח הזה לא בעייתי לאור סעיף 18 של תקנון האתיקה, ודנה ענתה: 'נו באמת, האתיקה שלי בסדר גמור'".
"צודקת", הסכים הקונספירטור. "רגע, ומה טלי ענתה?".
"שהיא לא מחויבת לענות", עניתי.
"צודקת", פסק הקונספירטור. "ובכלל, הורביץ, אם אתה כבר כותב על הכנס החשוב והערכי של לאוניד, לא עדיף שבמקום לבדוק מי הזמין איזה מסאז' תתמקד בזוויות עיתונאיות רציניות יותר?".
"איזה זוויות?", שאלתי בסקרנות.
"למה שלא תבדוק איך זה שלמרות שלאוניד הוא בעל מניות משמעותי ב'הארץ', האירוע שלו במלון 'כרמים' לא קיבל שום סיקור בעיתון הבית ביום ראשון, מיד לאחר הכנס?", הקשה הקונספירטור.
"התשובה ברורה", אמרתי בהיסוס. "'הארץ' הוא יצור נדיר בנוף התקשורתי. כאן אין מוכרחונים ואין חס וחלילה אייטמים מטעם כמו ב'ידיעות אחרונות' או ב'ישראל היום'. מדובר בעיתון עצמאי, שמתקיימת בו זה עשרות שנים הפרדה מוחלטת בין שיקולים אוטונומיים של המערכת העיתונאית לבין פרסום אייטמים על אירועים שלבעלי המניות יש אינטרס כלשהו בקידומם. לכן אני משוכנע שמדובר בצירוף מקרים".
"צירוף מקרים?", ניסיתי.
"הפעם תצטרך למצוא משהו יותר משכנע", סינן הקונספירטור. "לא היה מעניין אותך לבדוק האם מישהו הרים טלפון למישהו כדי שהידיעה הבלעדית בכל זאת תתפרסם?".
"אין צורך", אמרתי בהחלטיות. "ברור לחלוטין שמדובר בצירוף מקרים".
"איך אתה יודע?", שאל הקונספירטור בחשד.
"פשוט מאוד", אמרתי בנחת. "פניתי לאלוף, עורך 'הארץ', ושאלתי אותו למה הידיעה על הפרס שקיבל אהרן ברק מלאוניד לא פורסמה ביום ראשון, והאם זה נכון שבסביבתו של לאוניד לחצו לפרסם את הידיעה ביום שני".
"ואתה מתכוון מתישהו גם להגיד לי מה הוא ענה לך?", התרגז הקונספירטור.
"בוודאי", אמרתי בשלווה. "אלוף ענה, ואני מצטט: 'ההודעה לעיתונות על הפרס הגיעה לידיי רק ביום ראשון, וחשבתי שהיא ראויה לפרסום'".
"אבל אלוף בעצמו היה בכנס ואפילו ישב לא רחוק ממני", השתומם הקונספירטור. "אז למה הוא היה צריך לחכות לקומוניקט?".
"אולי זה בגלל שאלוף מעדיף להיות ממוסמך", אמרתי. "ואולי זה סתם צירוף מקרים".
"ואולי, רק אולי", תמה הקונספירטור, "אתה שוב עושה הנחות לחברים שלך ברחוב שוקן? אחרת איך תסביר את העובדה שלא הרמת טלפון קטן לגיא?".
"באיזה עניין?", שאלתי בעניין.
"בעניין הדרך הארוכה שהוא עשה מבוסטון הרחוקה ועד הכנס של לאוניד בישראל", אמר הקונספירטור. "למה שלא תציג לגיא שאלה תיאורטית שמאוד מסקרנת אותי?".
"איזו שאלה?", שאלתי.
"השאלה לגיא היא כזו", כחכח הקונספירטור בגרונו. "אילו נוחי, בעת שעדיין שימש מו"ל 'מעריב', היה מארגן כנס יוקרתי על 'ריכוזיות וחופש הביטוי', ומטיס על חשבונו בביזנס מבוסטון את יהודה שרוני ל-48 שעות, כדי שינחה פאנל נכבד, שכל משתתפיו התבקשו בכתב שלא לפרסם את הנאמר בו, במסגרת חופש הביטוי כמובן – כמה מלים ואילו כינויים היית מקדיש לזה ב'דה מרקר'"?
"זו שאלה קנטרנית", אמרתי לקונספירטור. "חוץ מזה, בדברי הפתיחה החדים שלו בפאנל אצל לאוניד, גיא אמר במפורש שהוא דווקא רואה בחיוב את העובדה שמדובר בכנס סגור. איך הוא עצמו היטיב להתנסח? 'העובדה שהדיון הזה סגור יכולה לאפשר לנו לחרוג מהקלישאות הרגילות, ולדבר חופשי'".
"אין לך תקנה, הורביץ", נאנח הקונספירטור. "אתה יודע מה? חבל על כל הבונבוניירות המשובחות האלה שאני מבזבז עליך. עדיף שתחזור להתעסק בזוטות קטנות ומצחינות שאתה מיטיב לכתוב עליהן".
"למה אתה מתכוון?", תמהתי בחשש.
"למשל לכך שדוד ורטהיים, העורך של 'וואלה! ברנז'ה', שוב מרבה להפליץ", הפטיר הקונספירטור.
"סליחה?!", שאלתי המום במקצת. " לא אתן לך להוריד את הטור המקצועי שלי לתהומות של רדידות. אתה לא חושב שקצת הגזמת?".
"אני הגזמתי?!", השיב הקונספירטור בנחת. "אני רק מצטט, מילה במילה, את מה שהעורך דוד בכבודו ובעצמו כתב בפייסבוק שלו שלשום: 'לא מבין למה המנקה בקומה חייבת להיכנס למשרד שלי תמיד אחרי שאני מפליץ'".
"אני באמת לא מקנא במנקה", אמרתי אחרי מחשבה. "למרות שאני מתאר לעצמי שהעיתוי המצער שבו היא נכנסה למשרד של דוד נבע אך ורק מצירוף מקרים".
"פה אני נוטה להסכים איתך", הפתיע הקונספירטור. "אבל אם כבר מדברים על גורמים העוסקים בסיקור הברנז'ה, אולי תסביר לי איך זה שלא כתבת כלום על 31 906 490 330 207-40 100 381 103?".
"התשובה ברורה וחד משמעית", אמרתי בשלווה. "ראשית, זה לא קולגיאלי, ושנית, אני משוכנע שמדובר בצירוף מקרים".
ואם כבר צירופי מקרים, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".