מי נגד מי השבוע
מי נגד מי השבוע בתקשורת | עיצוב: סטודיו mako

הלם ותדהמה: "ידיעות" בעד שרה נתניהו

האם יתכן שמתחת לאפנו התרחשו באחרונה מאחורי הקלעים מהלכים כלשהם שיכולים להעיד על אפשרות לכאורית לשינוי פוטנציאלי בסכסוך הדמים הוותיק בין "ידיעות אחרונות" לבין משפחת נתניהו? מוקדם, כמובן, לצאת באמירה כה נחרצת, הגם שממצאים מסוימים עשויים להצביע על האפשרות התיאורטית כי לא מן הנמנע שייתכן שאולי.

ביום שלישי שעבר התחוללה היסטוריה קטנה ב"ידיעות". בחלקו העליון של עמוד 20, הופיעה כותרת בולטת (!) פלוס תמונה מחמיאה (!!) לידיעה לא קטנה (!!!) וסופר מפרגנת (!!!!) שכל כולה עסקה בשרה נתניהו (!!!!!). תחת הכותרת "שרה נתניהו התגייסה למען החיילים העניים" תיאר האייטם כיצד אשת ראש הממשלה ארגנה תרומה כדי שהלוחמים יוכלו לשבת לשולחן החג. למרבה התדהמה ידיעה מקבילה לא פורסמה באותו יום בעיתונה של נתניהו, "ישראל היום".

מי נגד מי ​99
הפינוק של "ידיעות" לשרה נתניהו. רגע היסטורי
אם זה לא מספיק, כעבור שישה ימים בלבד, בשני האחרון, הקדיש "ידיעות" הפניית שער בולטת וכפולת פרומו נוצצת לקראת נאומו של בנימין נתניהו באותו ערב מעל בימת האו"ם. לשם השוואה: בדיוק לפני שנה, באוקטובר 2013, בבוקר נאומו של נתניהו, הקדיש לכך "ידיעות" חצי עמוד בלבד וכלל לא הזכיר בעמוד השער את הנאום הצפוי בערב. גם שנה לפני כן, בספטמבר 2012, הקצה "ידיעות" לנאום השנתי של נתניהו באו"ם חצי עמוד בלבד. אז נאומו הצפוי של נתניהו דווקא זכה להפניית שער, אבל צנועה יותר ומקבילה בגודלה להפניה שקיבל נאומו של נשיא איראן דאז, מחמוד אחמדינג'אד.

מי נגד מי ​99
הקידום של "ידיעות" לנאום של נתניהו. פרומו נוצץ
טבעם של שינויים טקטוניים שהם מתרחשים לאט. לכן, כבר למחרת פרסום האייטם החיובי הנדיר על שרה נתניהו, הופיע בגיליון ערב ראש השנה של "ידיעות" ראיון  ידידותי פלוס של אמירה לם עם יאיר לפיד. גונן גינת, הצ'ילבה מ"ישראל היום", טרח, צילם, סימן במרקר והעלה לדף הפייסבוק שלו לא פחות משבע שאלות בראיון (בתמונה), המבטאות עוינות מתונה עד קיצונית כלפי נתניהו וממשלתו. בנוסף, למחרת נאומו של נתניהו באו"ם הוא אמנם זכה בכפולה הפותחת של "ידיעות" לכותרת העוצמתית "תשובה לעולם", אבל גם לשני טורים חמוצים מאת נחום ברנע ("דיבורים לחוד. מעשים לחוד") וסימה קדמון ("רק הגימיקים מתחלפים").

מהפגישה הפומבית של נתניהו עם מיטיבו, מו"ל "ישראל היום", שלדון אדלסון, במסעדה בלב מנהטן, התעלם "ידיעות" בצינה, אבל אפשר להניח שהיא לא הועילה לבעלה של אשת ראש הממשלה ברחוב מוזס 2: כבר למחרת וביום חמישי חזרה לדפי "ידיעות" העוינות הישנה והרגילה כלפי נתניהו. היא באה לידי ביטוי, בין השאר, בטור שבו הדביק שמעון שיפר לנתניהו את הכינוי "קיביצער", ובהפניית השער "הנזיפה שאחרי הפגישה" להודעת הגינוי שהוציא הבית הלבן מיד לאחר פגישתו של נתניהו עם אובמה בשל תכניות בנייה בדרום ירושלים. המשך יבוא.

ב"ידיעות אחרונות" נמנעו מלהגיב.

מי נגד מי ​99
הסטטוס של גונן גינת. שבע שאלות ממורקרות של "7 ימים" נגד נתניהו
 

כספית רותח (1): מי שמר על השר ששמר עליו

איך הזמן טס בחגים: שבועיים, לא פחות, חלפו מאותם ימי סוף קיץ לוהטים שהחלו בסכסוך המתוקשר בין איילה חסון לבין גאולה אבן, והסתיימו בהודעתו הדרמטית של גדעון סער כי החליט לקחת פסק זמן מהפוליטיקה.

מי שמיהר להיחלץ לטובת הזוג אבן וסער, ויצא נגד חסון, היה בכיר עיתונאי "מעריב השבוע", בן כספית. "להפוך אותה למי שמנסה לקדם את ענייני בעלה זה פתטי", כתב כספית על אבן ב"מעריב סופהשבוע" לפני שבועיים. "הרי כל מי שצופה באבן היום בטלוויזיה יודע שהיא רעייתו של סער. העובדה הזו מתנוססת מעליה כדגל אדום גדול של אזהרה, ולכן המאמץ להפוך אותה לאיזו נוכלת שמנסה לקדם את בעלה נובע ממניעים אחרים לגמרי וברורים לחלוטין".

מטריית ההגנה שהעניק כספית לאבן הייתה רק פרומו לסיפור המרתק באמת שהמתין בטור הפופולרי שלו: כספית תיאר השתלשלות אירועים מדהימה, לא פחות, שהתרחשה, לדבריו, לאחר שסער מונה לשר החינוך. "התברר שמופעל עליו לחץ כבד מכיוון לשכת ראש הממשלה, באמצעות נתן אשל, בדרישה לפטר אותי מהגשת התכנית 'עושים סדר' בטלוויזיה החינוכית, שנמצאת בתחום אחריותו", כתב כספית. "סער דחה את הלחצים על הסף... האיומים עברו למעשים. כשיפה ויגודסקי, מנכ"לית החינוכית, פרשה מתפקידה, ביקש סער למנות תחתיה מנכ"ל חדש. לשכת ראש הממשלה טרפדה את המהלך... סער דיבר איתי אז פנים אל פנים. הוא סיפר לי מה עבר ועובר עליו מול הדרישה האולטימטיבית שיצאה מביתו של נתניהו. או בן כספית, או טלוויזיה חינוכית... הייתה שם התרוצצות מטורללת לחלוטין, שהופעלה מבית ראש הממשלה, סביב המאמץ להדיח אותי. עוד באותו לילה שינתה לשכת ראש הממשלה את גרסתה פעמיים. אחרי פירוק החינוכית, זה עבר לרפורמה, ומשם ל'הכפפה לרשות השידור'".

דרישת לשכת ראש הממשלה לפטר את כספית, אם אכן הייתה כזו, ראויה לכל גנאי. עם ובלי קשר, נשאלת השאלה כיצד סיקר כספית את מיטיבו סער בשנים האחרונות. ככל שחיפשתי, לא מצאתי מאמרים של כספית שבהם נמתחה על סער ביקורת חריפה. לעומת זאת, מחמאות מפליגות לכבוד השר היו גם היו. זה כמובן לא אומר שקיימת זיקה כלשהי בין נכונותו של סער להגן באומץ (ובצדק) על משרתו של כספית לבין אופי הכתיבה של כספית על סער. יכול להיות שכספית פשוט העריך או חיבב את כל מה שגדעון סער עשה עד היום. ובכל זאת: בניגוד לגאולה אבן – שכפי שכספית עצמו ציין: כולם אכן יודעים שהיא אשתו של סער – על היחלצותו ההירואית של סער לטובת כספית איש מקוראיו לא ידע עד לפני שבועיים.

בנובמבר 2011, למשל, כתב כספית ב"מעריב" את השורות הבאות על נתניהו: "השבוע הוא שבר גם את השיאים של עצמו. בעוד קלגסיו ממשיכים לרמוס את השידור הציבורי, להדיח ולהשתיק, להטיל טרור ולאיים, שלף לפתע ראש הממשלה את ה'שינויים המבניים' בטלוויזיה החינוכית, שהפכו עוד באותו ערב ל'הכפפה לרשות השידור', והומרו כעבור כמה שעות בסגירתה. כל מי שמכיר את הנושא מקרוב (גילוי נאות: אני מכיר, אני מגיש בחינוכית תכנית פעמיים בשבוע), יודע שהשליפה הנמהרת הזו של לשכת ראש הממשלה לא קשורה להתייעלות או לסיבות מקצועיות כלשהן". רק כיום, באדיבות כספית, משתמע שהגילוי הנאות מ-2011 היה חלקי ביותר. אפשר לתהות האם בכלל ראוי היה שכספית, כבעל עניין וכמי שעמד אז בעין הסערה, יעסוק בנושא.

לאורך השנים ראיין כספית את סער במספר הזדמנויות שונות. באף אחד מהראיונות הללו, לטעמי, סער לא נשאל שאלות קשות מדי. באשר למחמאות: היו לכספית כאלה על חוק חינוך חינם ("את הקרדיט גורף בדרך כלל שר החינוך גדעון סער, ובצדק"), על היוזמה לקצר את החופש הגדול ("אני דווקא חושב שגדעון סער צדק פעמיים וגילה בפרשה הזו גם אומץ, גם מעוף וגם אחריות אישית"), על תרומתו המכריעה של סער לבחירתו של רובי ריבלין לנשיא ("גדעון סער שם על הקרב הזה את כל יכולותיו. מתברר שאין בכנסת היום מישהו עם יכולות דומות"), על כשרונו הפוליטי של סער ("מדובר במגה-פוליטיקאי. מיומן, נחוש, עוצמתי, אמיץ") ועל הוראתו השנויה במחלוקת לסגור את המרכולים בשבת ("החלטתו של סער מנומקת ומידתית"). מכתב אנונימי מזויף, שהופץ לפני שנה ושבעה חודשים, ייחס לסער קשר רומנטי עם עובדת במשרד החינוך. כספית נחלץ אז לטובת סער. "יש כאן מאבק פוליטי מכוער ויצרי", כתב. "יש כאן כנופיות, יש כאן כתבלבים שמתפקדים כבלדרים, יש כאן כמויות אסטרונומיות של כיעור אנושי ומקצועי. במסגרת הניסיון הזה לחסל את סער בכל מחיר, מכפישים גם עיתונאים, בונים מצגת לפיה סער 'שולט בתקשורת' (שטויות מוחלטות, כמובן, אין עיתונאי שלא יפרסם עדות אמינה נגדו), בודים בדיות ומטליאים שקרים, בידיעה שהרשת קונה הכול".

בן כספית באולפן חדשות
בן כספית. "אומר זאת כך, הורביץ: יש לך יכולת לשבור בכל פעם מחדש את שיאי המגוחכות" | צילום: אלוני מור
בן כספית, מה תגובתך?
"אומר זאת כך, הורביץ: יש לך יכולת לשבור בכל פעם מחדש את שיאי המגוחכות שקבעת בפעם הקודמת. אתה כותב על 'היחלצותו ההרואית של סער לטובת כספית', ובמקום אחר מכנה את סער 'מיטיבו' של אותו כספית. אלה פתפותי ביצים. אני עובד בחינוכית שנים ארוכות לפני שסער חלם להיות שר חינוך. אני עובד בהפקה חיצונית, שלשר החינוך אין כל נגיעה בה או יכולת לשלוט בה. לפיכך, הדרישה משר החינוך לפטר מגיש של תכנית הייתה מטורללת מעיקרה מלכתחילה. היא מעידה על הדורשים, ולא על אלה שלא סיפקו את הסחורה. אני לא חש כל מחויבות מול גדעון סער על ההיחלצות ההרואית הזו. מה גם שהצעתי לו להתפטר מיוזמתי. כל מה שקרה זה, שנתקלתי בפוליטיקאי ישר שלא הסכים לבצע דרישה מופרכת מעיקרה. להפוך את זה לאיזה סוד כמוס שהוסתר מקוראיי התמימים זה פחות ממגוחך.

"למרות זאת, רמזתי בכתב, כפי שציטטת, על האירוע הזה. מכיוון שהייתי מחויב לחסיון המקור (סער), ולא רציתי לערער עוד יותר את יחסיו עם משפחת נתניהו, נאלצתי לשמור על חיסיון מסוים. אגב הסיפור כולו פורסם בהרחבה באותה תקופה אצל יוסי ורטר ב"הארץ". אכן, איזו מזימה מופלאה, הורביץ. במקום להתעסק בסוגיית ההתנהלות של משפחת נתניהו שרודפת עיתונאים עד צוואר ומנסה לפגוע בהם (אני לא היחיד. תתעניין אצל דרוקר), אתה מעלה גרה את השטויות שמלעיטים אותך.

"מרוב התלהבות מהסיקור האוהד שלי את גדעון סער, שכחת שבאותו קמפיין בו הוא הוביל את בחירתו של ראובן ריבלין, אני הייתי דווקא בעד דליה איציק. ולא הסתרתי את זה. להיפך. לפעמים יש לי דעה עצמאית משלי, מתברר. לדעתי הגיע הזמן שתהיה אישה נשיאה בישראל, ומהיכרותי את סיפור החיים של איציק ראיתי בה מועמדת אידיאלית. כתבתי את זה ואמרתי את זה, למרות ש'מיטיבי' פעל והריץ מועמד אחד.

"לסיום: כן, אני מעריך מאוד את כישוריו הפוליטיים של סער. הליכתו העציבה אותי מאוד. גם כעיתונאי, וגם כאזרח הארץ הזאת. אני רחוק מאוד מדעותיו הפוליטיות בתחום המדיני, מסכים איתו לגמרי בתחום מסתנני העבודה, חושב שהוא יודע לקבל החלטות, אמיץ ואינטליגנטי. סער, אגב, אינו הפוליטיקאי היחיד שאני מעריך בכנסת. יש עוד רבים. מה שנותר לך זה לנסות למצוא איך כל האחרים היטיבו עמי". 

כספית רותח (2): חזירים? שרצים? לא נסחפנו קצת?

צודק בן כספית בתגובתו, לפיה צריך לעסוק בהתנהלות הלא בלתי בעייתית של משפחת נתניהו מול עיתונאים. לא רק השאיפה הנקלית לסלק את כספית עצמו מהחינוכית היא דוגמה מדאיגה לכך, אלא גם השתלחותו של ראש הממשלה נגד כל כלי התקשורת שאינם "ישראל היום". זה לא אומר, כמובן, שלא כדאי לטפל בה בעת בהשתלחותם המוגזמת של חלק מכלי התקשורת בנתניהו. דוגמה בולטת נרשמה בעבר כאשר "ידיעות אחרונות" התנכל לשרה ובנימין נתניהו בידיעת ענק, רק בגלל שהעזו לאכול במסעדה השוכנת מעל קזינו. יש, כמובן, עוד עשרות דוגמאות.

דוגמה טרייה היא אייטם בולט שפורסם ביום חמישי האחרון בעמודו הראשון של "מעריב השבוע". על האייטם חתום לא אחר מאשר בן כספית, והוא נושא את הכותרת (המגעילה למדי): "אחרי 'סעודת החזירים': פגישת הפסגה של נתניהו במסעדת השרצים". הסיפור המלא: ל"מעריב השבוע" נודע, גוועאלד, כי אחרי שנתניהו סעד עם חברו שלדון אדלסון במסעדה לא כשרה, הוא גם נפגש עם תורמים ואישים בכירים במסעדת פירות ים יוקרתית. אותה כותרת חזרה על עצמה גם בעמוד 3, כשבסוף האייטם הובטח "הסיפור המלא" בגיליון סוף השבוע. יש מספיק סיבות ראויות לכתוב מעת לעת דברים שליליים נכונים על מדיניותו והתנהלותו של נתניהו. כספית עצמו מיטיב לעשות זאת בעיתונו שלו כמעט מדי יום. הסעודות האחרונות בניו יורק לא ראויות לסיקור עוין ומתחסד, שמתמקד בכשרות, אלא אם כן לעיתון שלך קוראים "המודיע".

מי נגד מי ​99
הכותרת נגד נתניהו. "אולי במקום להתעסק בשטויות תדרוש מהיועץ המשפטי לבדוק מי שילם על הארוחה הזו?"
בן כספית מסר בתגובה: "אני רואה שאתה משועמם. פספסת גם את האייטם הזה, מתברר. ובכן, לי אין בעיה שראש הממשלה יאכל מה שהוא רוצה. אני לא דתי, לא צם ביום כיפור ואוכל מה שאני רוצה. אריאל שרון אכל מה שרצה, גם בפומבי, והודיע את זה מראש לחרדים, שכיבדו את זה. נתניהו כהרגלו מעדיף את הקריצה, אבל גם זה לא בעיה מבחינתי. מה כן? הבעיה היא מי שילם על זה. וכפי שהאייטם הזה חושף, ספנסר פרטרידג', ההוא מהמטוס של 'ביביטורס', התיק שנסגר בהחלטה עלובה של היועץ המשפטי לממשלה, השתתף באירוע. אולי במקום להתעסק בשטויות תדרוש מהיועץ המשפטי לבדוק מי שילם על הארוחה הזאת? חוץ מזה, אני מפנה אותך, כרגיל, לטור המלא שמתפרסם היום. נדמה לי שאחרי שתקרא אותו (לצערי אין גרסה מנוקדת), אפילו אתה תבין את הערך העיתונאי של הסיפור הזה. אגב, מי שילם על הארוחה עם אדלסון, בדקת?". 

הציטוט מול המציאות (1): נס ראש השנה

הציטוט: "אז איך עבר עליכם סוף השבוע הארוך הזה? כן, אני יודעת. לא סתם צ'יפרו אותנו בשלושה ימי חופשה. ראש השנה תמיד נמשך יומיים. אבל השנה, בדרך נס, היומיים האלה גלשו גם לשבת" (סמדר שיר, מיד לאחר ראש השנה, בטור מובלט תחת הכותרת "פתאום נשמנו", שאפילו זכה להפניית שער, "ידיעות אחרונות", 28.9.2014)

המציאות: נס הוא עניין יחסי. בחמש השנים האחרונות שני ימי החג של ראש השנה גלשו לשבת (כלומר חלו בימים חמישי ושישי) לא פחות מארבע פעמים: בשנים 2010, 2011, 2013 ו-2014. 

הציטוט: "בין לבין נותר לנו שפע של זמן כדי לחלום שסוף השבוע הארוך הזה לא יהיה משהו חד פעמי שרק יפתח לנו את התיאבון – אלא סידור קבוע. תנו לי נימוק אחד למה לא" (סמדר שיר ממשיכה להפליג בשבחי סוף השבוע הארוך. הבוקסה שלצד הטור שלה, תחת הכותרת "הכנסת בודקת: יוזמה להארכת סוף השבוע", מזכירה למי ששכח כי מדובר ביוזמה שהגה השר סילבן שלום).

המציאות: גם אם יוזמת השר שלום תתקבל (במהרה בימינו), סוף השבוע הארוך יימשך בסך הכול יומיים וחצי (מחצית מיום שישי, שיהפוך לחצי יום עבודה, יום שבת ויום ראשון). בשום מקרה סוף השבוע הארוך שזימן לנו ראש השנה האחרון (שלושה ימים וחצי) לא יהפוך לסידור קבוע. אבל למה שפרט קטנטן כזה ימנע משיר לפרגן לבעל של חברה טובה?

סמדר שיר, זה בקשר לשני אי דיוקים בטור שלך.
"שנה טובה".

 

מי נגד מי ​99
הטעויות של סמדר שיר. נס הוא עניין יחסי
 

הציטוט מול המציאות (2): להשתין מהמקפצה

הציטוט: "יצוין כי בני הזוג גרנט הצליחו לשמור על מערכת היחסים ביניהם גם כשאברם יצא לאמן מעבר לים. אברם מצידו תמך באשתו גם כשבחרה לעשות מול המצלמות דברים פחות שגרתיים, למשל לשבת באמבטיית שתן" (ערן סויסה מדווח על פרידתם של צופית ואברם גרנט, "ישראל היום", 19.9.2014).

המציאות: צופית גרנט מעולם לא ישבה באמבטיית שתן מול המצלמה. לעומת זאת, היא בהחלט לגמה מעט שתן של עצמה בתכנית הבלתי נשכחת "מילקשייק" ששודרה ב"רשת".

ערן סויסה, תרצה להגיב?
"יש מצב שהשתן עלה לי לראש".

מי נגד מי ​99
השגיאה של ערן סויסה. השתן עלה לראש
 

הציטוט מול המציאות (3): כובש גם שערים

הציטוט (1): "כובש הכול מלבד שערים" (כותרת לכתבה של משה בוקר על אליניב ברדה, חלוץ הפועל באר שבע, בבוקר משחקה של הקבוצה נגד מכבי תל אביב, "הארץ", 29.9.2014)

הציטוט (2): "אליניב ברדה בחור כובש, אבל הוא לא כובש" (הכותרת באתר האינטרנט של "הארץ" לאותה כתבה)

המציאות: באותו ערב ממש גברה הפועל באר שבע על מכבי תל אביב בתוצאה 2:3. את שלושת השערים לבאר שבע כבש אחד, אליניב ברדה.

משה בוקר, דיברת עם העורכים שלך על הכותרת?
"במהלך המשחק, אחרי שברדה הבקיע את הגול הראשון, קיבלתי sms מחבר טוב מעולם התקשורת, שאמר לי ששברתי לו את המנחוס. אחרי הגול השני העורך שלי סימס לי שיצא בינגו עם ברדה. בסוף המשחק ניגש אליי אחד מאנשי הפועל באר שבע וביקש ממני לעשות כתבה כזו כל שבוע על הפועל באר שבע. אני הייתי מבסוט, כי יצא מצחיק וכי אני מחבב את ברדה. הוא באמת בחור כובש".

מי נגד מי ​99
הנבואה של משה בוקר. שבר את המנחוס
 

הציטוט מול המציאות (4): יחידת הגדעונים

הציטוט: "כבר ביוני 2013, כשגאולה אבן וגדעון לוי עדיין ציפו להולדת בנם המשותף, סיפרו מקורבי השר לדרוקר שנמאס לו מהפוליטיקה ושהוא רוצה להתמקד בזוגיות ובגידול התינוק" (אביב הורביץ, "מי נגד מי", mako, 18.9.2014)

המציאות: לא גדעון לוי. גדעון סער.

אביב הורביץ, אתה רואה? גם אצלך יכולות להיות טעויות. למה אתה בא בטענות לכולם?
"ראשית, אני ממליץ לך בחום להפסיק לדבר לעצמך. אנשים במשרד מסתכלים. שנית, חשוב לי להבהיר שפליטת הקולמוס הזניחה תוקנה כעבור דקות ספורות, בשלב שבו כמות הצפיות בטור עמדה על 47 בלבד, רובן ככולן שלי ושל קרובי משפחה מדרגה ראשונה. שלישית, מדובר כמובן בצירוף מקרים".

מי נגד מי ​99
הפדיחה של אביב הורביץ. צירוף מקרים?!
 

במקום שבו בעלי תשובה עומדים

בתום מאבק של שנים ארוכות פינתה המשטרה בחודש שעבר משפחות נוספות שנותרו בשכונת גבעת עמל ב' שבצפון תל אביב. זאת בעקבות פנייה לבית המשפט של חברת אלעד מגורים, המחזיקה בבעלותה חלק מהקרקע ומתעתדת לבנות במקום פרויקט מגורים יוקרתי.

כמתבקש, כמעט כל אתרי החדשות הגדולים סיקרו את הפינוי באותו יום, בהם "וואלה!", "נענע 10", "הארץ", "מעריב", nrg ואפילו mako (המשתייך ל"קשת", שתשובה הוא בעל מניות בה). רק אתר ynet התעלם משום מה מהדרמה. למחרת, גם בעיתון האם, "ידיעות אחרונות", לא פורסמה מילה על הפינוי, שבמהלכו התבצרו חלק מהמשפחות וארבעה בני אדם נעצרו. אפשר כמובן להטיל דופי במניעי התושבים, והסוגיה כולה שנויה במחלוקת כבר שנים רבות, אבל אין ספק שההתעלמות המוחלטת מעצם הפינוי יכולה לעורר שאלה מסקרנת האם מדובר בצרוף מקרים.

מכיוון שהקונספירטור היה עסוק, נאלצתי לפנות לגוגל. שם התברר כי יצחק תשובה, הבעלים של אלעד מגורים, שומר על קשר חם עם מו"ל קבוצת "ידיעות", נוני מוזס. לפני תשע שנים, למשל, השאיל תשובה את מטוסו הפרטי למוזס ולמשפחתו בעת שהללו טיילו בארצות הברית. חודשיים לאחר מכן כיבד בנוכחותו את חתונתו של המו"ל, שאורחיה נבחרו בקפידה.

ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet נמנעו מלהגיב. 

שישה מיליון פעם ראשונה, שישה מיליון פעם שנייה

ביום שני שעבר, יומיים לפני ערב ראש השנה תשע"ה פרסם "ישראל היום" את הכותרת הראשית המרטיטה: "ניצחון הציונות: שישה מיליון יהודים בישראל" (למעלה). "המספר הכל כך מצמרר מקבל משמעות אחרת, של תקומה", התפייטה כותרת המשנה בכפולת העמודים הפותחת, שהוקדשה כולה לנושא. בהמשך ציין "ישראל היום" כי רף שישה מיליון היהודים המתגוררים בישראל נחצה כבר אשתקד. אם כך, מהו הניוז? אז זהו, שמדובר באייטם שאין בו כל חדש, בעיקר בהתחשב בעובדה שאותה כותרת ממש פורסמה בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" (למטה) כבר לפני שנה וחצי, עשרה ימים לפני ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ג. גם ב"ידיעות", כמובן, הקדישו אז שני עמודים לחגיגות ששת מיליוני היהודים החיים בישראל, הזכירו את סמליותו העגומה של המספר, צ'יפרו עם טור של הסופר אהרן אפלפלד שנשא את הכותרת: "משמח, אבל לא מפצה" וקינחו בכותרת הגג "גאווה ישראלית".

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב. 

מי נגד מי ​99
הכותרת של "ישראל היום" משבוע שעבר (למעלה) ושל "ידיעות" מלפני שנה וחצי. מספר חזק
 

באנגלית זה נשמע פחות טוב

יכול להיות שפועל בישראל אתר חדשות גדול ומושקע שמתאפיין בקו שמאלני מובהק ושעורכים מסוימים בו משתדלים לפעמים להיות אפילו עוד יותר פוסט ציונים מאשר אחדים ממקביליהם באתר "הארץ"? די מפתיע, אבל התשובה היא חיובית. מדובר באתר "הארץ" באנגלית. תשמעו סיפורונצ'יק:

ביום שני שעבר, שעה קלה לאחר שבג"צ פסל את התיקון לחוק המסתננים שאיפשר להחזיק מהגרים לא חוקיים במעצר במתקן חולות ללא משפט, יצא רועי צ'יקי ארד לשכונת התקווה, שבה מתגוררים כמה וכמה שוהים בלתי חוקיים. בהמשך הועלתה כתבה באתר העיתון, ובעיתון עצמו, שקיבלה את הכותרת: "בשכונת התקווה חשים שהפכו מיעוט: 'בגללם יש פחות פרנסה'". במקביל הועלתה הכתבה גם לאתר "הארץ" באנגלית, אך שם הכותרת הייתה שונה בתכלית: Opponents of African asylum seekers gather in south Tel Aviv to express anger – and racism, ובעברית: "מתנגדים למבקשי המקלט האפריקאים התאספו בדרום תל אביב כדי להביע כעס – וגזענות".

אחד מגולשי אתר החדשות והסקופים "רוטר", המכנה את עצמו בשם iT-i, הבחין בהבדל בין הכותרות וכתב בפורום הסקופים הפופולרי כי "המהדורה האנגלית של 'הארץ' ממשיכה בקו של הכפשת ישראל בעולם". אותו גולש גם שם לב כי בעוד שבכתבה בגרסתה האנגלית, הופיע מפי אחד המתנגדים למבקשי המקלט הציטוט: We have to be like Islamic State, cutting off hands and feet ("אנחנו צריכים להיות כמו המדינה האיסלמית, לחתוך ידיים ורגליים"), הרי שבכתבה בנוסח העברי המשפט הזה כלל לא פורסם.

מי נגד מי ​99
הכותרת לכתבה של רועי צ'יקי ארד באתר "הארץ" בעברית ובאתר "הארץ" באנגלית. מצאו את ההבדלים (1)
זו לא הפעם הראשונה שבה כותרות באתר "הארץ" באנגלית משחירות את פניה של ישראל יותר מכותרות לאותם אייטמים ממש באתר "הארץ" בעברית או בעיתון המודפס. ב-13 ביולי, חמישה ימים אחרי תחילתו של מבצע "צוק איתן", פרסם גדעון לוי מאמר תחת הכותרת "מוות לערבים". כל ישראלי מכיר את ההקשר הנרחב של האמירה הזו, קריאת שנאה שמאז ומעולם, למרבה הצער, נשמעה מפי יהודים מסוימים כלפי ערבים באשר הם. במהדורה האנגלית, לעומת זה, הכותרת החד משמעית הייתה: Israel's real purpose in Gaza operation? to kill Arabs ("התכלית האמיתית של ישראל במבצע בעזה? להרוג ערבים"). בשלב מאוחר יותר מותנה הכותרת למשפט: Killing Arabs to restore quiet ("להרוג ערבים כדי להחזיר את השקט").

מי נגד מי ​99
הכותרת למאמר של גדעון לוי באתר "הארץ" בעברית ובאתר "הארץ" באנגלית. מצאו את ההבדלים (2)
מ"הארץ" נמסר בתגובה: "הכותרות באנגלית ב'הארץ' אינן תרגום של הכותרות בעברית, והן לא אמורות להיות תרגום מילולי אלא להתאים לקוראי האנגלית – שרובם לא ישראלים. למשל, הקורא האמריקאי אינו מכיר מושג כמו 'שכונת התקווה' שמוכר לכל ישראלי. הכתבה של צ׳יקי ארד עסקה בגזענות ותיארה גזענות, והכותרת באנגלית שיקפה זאת במדויק. המשפט החסר, כביכול, הופיע בטקסט העברי של צ׳יקי במקור, אבל לא הופיע בנוסח הסופי בגלל מצוקת מקום. לא הייתה סיבה להורידו גם מהנוסח האנגלי. כל ניסיון לייחס מניעים פוליטיים לעורכים בעברית או באנגלית מופרך לחלוטין. במאמר של גדעון לוי אכן נפלה טעות בניסוח הכותרת באנגלית, וכשהעירו לנו קוראים על כך תיקנו אותה".

 

דברים בשם אומרם: ירון טן-ברינק וסילבי קשת VS אלון עידן

למה אלון עידן כותב טקסטים אידיוטיים שמביישים את הנייר עליו הם מודפסים?

(ירון טן-ברינק בדף הפייסבוק שלו, 19.9.2014)

 

שלא כרבים, אני אוהבת חגים.
לי הם לא לטורח. לא מארחת, לא מתארחת, לא מבשלת. בשבילי, גם בבגרותי המאוחרת זה כמו חופש לילדים.
משך עשרות שנים הייתי מתחלה כדי לא לכתוב בגיליונות החגים המעצבנים, ועיתוני הערב, סליזיים. עד שעלו עליי, אז לקחתי חופשה על חשבוני.
החלטתי כי המוח שלי סגור בחגים, אך שלא בטובתי, פרצתי בצחוק חלול למקרא מאמרו הנפוח כרגיל של אלון עידן במוסף "הארץ", "איגרת ראש השנה לקורא", בו הוא מכריז כי לא מעניין אותו מה קוראיו חושבים, לא רוצה לדמות להם, לא רוצה להיות שונה מהם, לא רוצה תגובה שלהם. כהנה וכהנה.
זה בסדר, אלון. אני לא רוצה לקרוא אותך. ובינינו, בני ציפר אתה לא.
לעומת זאת, סייד קשוע כותב עוד יותר מרתק מאמריקה.

(סילבי קשת בדף הפייסבוק שלה, 25.9.2014)

אלון עידן, תרצה להגיב?
"ייתכן שהם צודקים". 

שום שמיר

בדיוק לפני חצי שנה, כשהצעת החוק שנועדה לפגוע ב"ישראל היום" הייתה עדיין חמה ומבעבעת, נבחנו כאן עמדותיהם של 13 חברי ועדת השרים לענייני חקיקה ביחס אליה. אחד המתנגדים הפוטנציאליים להצעה היה שר החקלאות, יאיר שמיר, שאמנם מצד אחד הוא מספר 2 של ליברמן (שסולד מ"ישראל היום"), אבל מצד שני כבר הוכיח שהוא מסוגל לצאת נגד הבוס, מה שבוודאי לא פגם במוטיבציה של "ישראל היום" להעניק לו ראיון מפרגן בן שני עמודים במוסף הפוליטי.

הזמן חלף ביעף, והכנסת סיימה את מושב הקיץ בלי שהצעת החוק הונחה בפניה. נכון לעכשיו סיכוייה לעבור נראים קלושים, אבל חברים כדאי לתחזק. אולי בגלל זה לא נמנעו השבוע ב"ישראל היום" לפנק בעדינות את שמיר המיוחס. ביום ראשון קומם עליו השר פעילים חברתיים כאשר אמר כי יש לטפל בתופעה של ריבוי נשים לצורך צמצום הילודה במגזר הבדואי. למחרת חטף שמיר מ"ידיעות אחרונות" את כותרת הגג "התבטאות בעייתית", פלוס כותרת ענקית ובה הציטוט "לטפל בילודה אצל הבדואים" וידיעה בולטת בשטח 626.6 סמ"ר; "מעריב" פרסם את כותרת הגג "פתרון נוסח סין", ציטט אף הוא ההתבטאות הבעייתית בכותרת, והעניק לה אייטם ענק בשטח 907.5 סמ"ר; "הארץ" פרסם את הכותרת העניינית "השר שמיר: 'לבחון את ריבוי הנשים בקרב הבדואים כדי לצמצם ילודה'", פלוס ידיעה בשטח 232.2 סמ"ר.

ומה ב"ישראל היום"? שם הסתפקו בטור צד בשטח 99.6 סמ"ר בלבד, ללא קרדיט, עם הכותרת החלבית: "השר שמיר: נבחן אפשרות להגביל נישואים אצל הבדואים". מה בנוגע לאמירה הבעייתית שלשמיר על הילודה? חפשו באותיות הקטנות.

ב"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.

מי נגד מי ​99
כותרות ארבעת העיתונים על ההתבטאות של יאיר שמיר. מי יוצא דופן?
 

איפה הקרדיט: האב השכול שהקליט את נתניהו

הפרסום: ביום רביעי שעבר, ערב ראש השנה, בשעה 12:36, פרסם אתר "הארץ" אייטם על עופר מנדלוביץ', אביו של סמ"ר עוז מנדלוביץ' ז"ל שנהרג במבצע "צוק איתן", אשר הקליט שיחת טלפון שקיים עם נתניהו והעלה אותה ליו-טיוב. על האייטם הייתה חתומה ישות אנונימית שהסתתרה (בצדק) מאחורי הקרדיט "הארץ".

המקור: את השיחה המוקלטת העלה עופר מנדלוביץ' ליו-טיוב כבר ביום שני שעבר. במשך יומיים איש מהעיתונאים לא שם לב אליה. ביום רביעי שעבר, בשעה 8:39, שלוש שעות ו-57 דקות לפני "הארץ", פרסם איתמר אייכנר ב-ynet ידיעה נרחבת על השיחה ואף העלה אותה לאתר. למרות זאת, "הארץ", לא מצא לנכון לתת קרדיט.

ב"הארץ" נמנעו מלהגיב.

מי נגד מי ​99
ynet מפרסם ראשון (למעלה), "הארץ" עולה שלוש שעות ו-57 דקות אחרי. דילגו על שלב הקרדיט
 

דרום חולון על המפה

איזו מין שלווה ולא עושים שום דבר. התמתחתי במיטתי, אגב נמנום עצל, בשעת בוקר מוקדמת של ראשית השבוע, כשלפתע היכתה בי הידיעה המרה שהיום יום ראשון, נגמר החג וצריך לחזור לעבודה. בנוסף לכל הצרות גם הטלפון צלצל. על הקו היה הקונספירטור.

"יש לי בשורה דרמטית בשבילך, הורביץ", הוא פתח במתק שפתיים.

"איזו בשורה?", נבהלתי. "מה קרה?".

"למעשה מדובר בשתי בשורות, אחת טובה והשנייה רעה", המשיך הקונספירטור בקול קטיפתי. "מאיזו מהן להתחיל?".

"מהבשורה הטובה, כמובן", האצתי בו.

"הבשורה הטובה היא שבדקתי בחלונות הגבוהים ומתברר שמסתמנת כוונה להסיר אחת ולתמיד את המטרד המיותר שמעכיר את שלוותך״, אמר הקונספירטור. ״ממש בקרוב יימצא פתרון לבעיית הקלסרים המעיקים, והם סוף סוף יפונו מחדרך".

"נהדר, איזה כיף שמשהו זז", צהלתי. "זה בהחלט מחמם את לבי שיושבים למעלה מנהלים רגישים שקשובים למצוקתו של עובד זוטר. ומה הבשורה הרעה?".

"קודם תשלח לי בטובך תמונה עדכנית של המשרד", ציווה הקונספירטור. "תן קצת ליהנות".

"בשמחה רבה", אמרתי בעצב גובר. "קבל צילום לוואטסאפ".

מי נגד מי ​99
הנוף הפסטורלי הנשקף משולחנו של אביב הורביץ. הפתרון קרוב

"אכן, מראות קשים", הודה הקונספירטור, ״כמה טוב שבקרוב מאוד הם יהיו נחלת העבר".

"הגיע הזמן!" אמרתי, "אין לך מושג עד כמה שימחת אותי. מה הבשורה הרעה?".

"טוב שהזכרת לי", התעורר הקונספירטור. "הבשורה הרעה היא שיחד עם הקלסרים כנראה שגם אתה תפונה מהחדר שלך".

"לחדר יותר גדול?", שאלתי בעיניים נוצצות.

"לא לחדר אחד, לקומפלקס של חדרים", עלץ הקונספירטור. "הכוונה היא להעביר אותך לדירה ממושכנת בדרום חולון, שמוכרת לך היטב ומקרוב. תוכל כמובן לקחת איתך את הקלסרים, אם תרצה, כדי שיהיה לך מה לקרוא בזמנך הפנוי כמובטל טרי. הפיטורים בדרך, הורביץ".

"למה?", שאלתי בכאב. "למה שירצו לפטר אותי?".

"יש סיבות רבות וטובות", אמר הקונספירטור בטקסיות. "אבל האקטואלית ביותר שבהן היא המינוי המפתיע של חיליק לסמנכ"ל התכניות".

"איזה חיליק?", נדהמתי, "חיליק שלנו? מה אתה סח. טוב שעידכנת אותי. אני חייב להקדים את שאר החנפנים ולשלוח לו מסרון ברכה לפני שהאייטם יעלה ב'וואלה ברנז'ה!'".

"חכה קצת לפני הליקוקים לבוס החדש, הורביץ", אמר הקונספירטור. "קודם כל, אם תסמס לו עכשיו, לפני מועד פקיעת האמברגו שגלי סיכמה עם אתרי הברנז'ה, זה עלול להסגיר אותי כמקור. ושנית, במקרה הזה הליקוקים לא יעזרו. מן המפורסמות שחיליק לא סובל את הטור שלך".

"על סמך מה אתה אומר את זה?", שאלתי בחשד.

"נו באמת, הורביץ", נבח הקונספירטור. "חסרות דוגמאות לאופן שבו התנכלת בשנתיים האחרונות לחיליקים ולפועלם בנווה אילן? אין פלא, לכן, שחיליק התלונן על כך שאתה תוקף בשיטתיות את חדשות 2 יותר מאשר את החברים שלך בחדשות 10. מכיוון שהוא טיפוס אלגנטי, אני משוכנע שהנקמה תהיה קרה. חיליק יגיע ב-1 בנובמבר, וזו רק שאלה של זמן עד שהוא יעיף אותך לכל הרוחות".

"אני לגמרי לא בטוח", מלמלתי בכבדות. "אל תשכח את המכתם הוותיק של נחום: דברים שרואים משם לא רואים מכאן. אני מקווה ומאמין שהסמנכ"ל החדש והמבטיח יהיה מספיק שקול ואנליטי כדי להבין שכל האייטמים השליליים על החיליקים באשר הם נבעו אך ורק מצירוף מקרים. אני דווקא מעדיף לחשוב על תסריט שונה לחלוטין בכל הקשור למנהיג הכריזמטי החדש של מחלקת התכניות הדינמית".

"אתה גם פתטי וגם חי בסרט, הורביץ", סינן הקונספירטור. "אבל בגלל שיום כיפור מתקרב, אאפשר לך, לפנים משורת הדין, לשתף אותי בתסריט הדמיוני שלך".

"התסריט הוא כזה", כחכחתי בגרוני. "זמן קצר אחרי שחיליק הנערץ נוחת ברכות בראול ולנברג 12 הוא מזמן אותי לפגישת אחר צהריים נעימה בלשכתו המהודרת. כשאני נכנס, חיליק כבר ממתין ליד החלון הענק, כשהוא בגבו אליי. אני מתקרב אליו בהיסוס. שנינו משקיפים יחד על שקיעה סתווית יפהפייה. חיליק לא אומר מילה. אני כמובן מצטרף בחן טבעי לשתיקתו. ואז מגיע רגע האמת: חיליק מניח את ידו השמאלית הענוגה על כתפי הצנומה, מצביע אל עבר החלון בידו הימנית, ואומר: 'אתה רואה את האופק הזה, הורביץ? לשם אני רוצה שתביא את הטור שלך. תמיד הייתה לך היכולת, עכשיו אני אדאג שגם יהיו לך האמצעים'. אחר כך הוא שותק מעט ואז מוסיף: 'תגיד לי רק מה אתה צריך, הורביץ. כל מה שתרצה – שלך. נגמרו הימים שבהם לא זכית להערכה ולשכר שאתה כל כך ראוי להם. כבר מחר בבוקר אדאג באופן אישי שתיפתר לאלתר בעיית הקלסרים. בנוסף, אדאג שתקבל העלאה החל מ-1 בינואר. ואל תשכח, אביב, אני כאן בשבילך'".

"לא אביב, ולא נעליים", כעס הקונספירטור. "אני כאן בשבילך, הורביץ, ואני כאן כדי להעיר אותך מהחלום המגוחך. השקיעה היחידה שחיליק יראה לך היא שקיעתה המרהיבה של הקריירה שלך".

"לא נראה לי שהטור ישקע כל כך מהר", המשכתי להרהר בקול רם. "אל תשכח שחיליק, ממש כמו אורי המסוקס, בן הסקופר ויואל התותח, הוא עוד תוצר משובח של חולון".

"באמת?", השתאה הקונספירטור. "ומה זה אומר?".

"זה אומר שיכול להיות שחיליק המקסים לא ימהר להפקיר את בן עירו", הפלגתי בתקווה. "בעיקר כשידוע לכולם שהוא אדם משכמו ומעלה, עורך בחסד ומנהל נאצל, שאת שנותיו כנער מחונן העביר ממש קרוב לבית שלי, בתיכון אילון. שמו הולך לפני אצלנו בדרום חולון, עד כדי כך שלגמרי במקרה יש לי אפילו תמונה מקסימה שלו ממחזור ל"ב בשנת 1995. רוצה לראות?".

"איזו שאלה", אמר הקונספירטור בהיסוס.

"קבל בוואטסאפ", אמרתי.

מי נגד מי ​99
חיליק שריר, מהדורת 1995. עוד תוצר משובח של חולון

"המצב מחמיר", אמר הקונספירטור. "נראה לי שחיליק יסכים לתת לטור שלך עוד צ'אנס אחרון, רק אם תתחייב למחוק לאלתר את התמונה הזו ולהשמיד את כל העותקים שלה. ואם לא תעשה כמצוותו של הבוס החדש, אל תופתע בבקשה אם הוא יזמין אותך ללשכתו, יתקרב יחד איתך אל החלון, יניח על כתפך הרופסת את יד הברזל השרירית שלו וידחוף אותך במהירות".

"יש לי שאלה", התעלמתי מתסריט הבלהות. "איך קרה שחיליק החליט לא להמשיך בחברת החדשות? מה הסיפור?".

"תתפלא, הורביץ", נאנח הקונספירטור. "אבל אין שום סיפור יוצא דופן מאחורי הקלעים. חיליק בסך הכול רצה קצת לגוון. במקום לעבוד לילות כימים בגוף תקשורת מורכב, להתמודד נון סטופ עם גחמות של טאלנטים, להיות זמין 24/7, לשמור על דריכות מתמדת ולהיות כפוף לבוס תובעני שקוראים לו אבי, חיליק הרגיש תחושת מיצוי ושהוא פשוט חייב שינוי דרסטי. זו לא הייתה החלטה קלה, אבל בעת הזאת, ואחרי התלבטויות רבות, חיליק בחר לקחת על עצמו אתגר מורכב ולפנות לדרך חדשה. הוא הבין שהדבר הנכון הוא לבצע מהפך דרמטי, לשנות את חייו מקצה לקצה ולמצוא מקום עבודה רגוע ושקט, שיאפשר לו להקדיש את הזמן הראוי למשפחתו האהובה ולתחביבים חדשים. בדיוק בגלל זה הוא בחר להצטרף לגוף תקשורת מורכב, להתמודד נון סטופ עם גחמות של טאלנטים, להיות זמין 24/7, לשמור על דריכות מתמדת ולהיות כפוף לבוס תובעני שקוראים לו אבי".

ואם כבר בוס תובעני, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת" ובערוץ 10, וש-mako מתחרה באתר "וואלה!". 

מה אתם לא יודעים על גדעון סער?

כתבו לאביב הורביץ

לכל כתבות המגזין

רוצים לקבל את "מי נגד מי" ישירות למייל? הירשמו לניוזלטר