הבן יאיר לי
כמעט כל ארגון חולם על הגדלת החשיפה החיובית בתקשורת, בטח כשמדובר בעיתון הנפוץ במדינה על פי סקר TGI. ב"שורת הדין", ארגון המייצג נפגעי טרור ופועל משפטית נגד גופי טרור בארץ ובעולם, הצליחו להגשים את החלום.
באפריל האחרון (כפי שנטען בחשיפה של גיל הופמן ב"ג'רוזלם פוסט") החלו להעסיק בארגון את יאיר נתניהו כרכז המדיה החברתית. מה קרה לסיקור של "שורת הדין" ב"ישראל היום" באותה תקופה?
בארבעת החודשים ועשרת הימים האחרונים, מ-23 במרץ (כשכבר עלה הרעיון שיאיר נתניהו יצטרף לארגון) ועד 2 באוגוסט (יום חמישי השבוע), קיבלו "שורת הדין" והמייסדת, עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, חמש חשיפות ב"ישראל היום". זה התחיל בכותרת הזו:
כעבור 11 ימים הופיעה כותרת נוספת:
בחלוף עוד שלושה שבועות פורסמה כותרת בולטת, עם הלוגו "פרסום ראשון" ותמונתה של דרשן-לייטנר:
שלושה ימים אחר כך שוב הופיעה כותרת צנועה יחסית, אבל עם הפניה בעמוד הראשון:
ובשני האחרון, הסתיימה (בינתיים) סדרת הפרסומים בכותרת ראשית, פלוס עמודים 2-3, פלוס הלוגו "פרסום ראשון" בעמוד הראשון, פלוס הלוגו "בלעדי" בעמודים הפנימיים, פלוס תמונה בולטת יותר של דרשן-לייטנר:
לעומת זאת, לפי מיטב בדיקתי, בחצי השנה שקדמה לרעיון על הצטרפותו של יאיר נתניהו ל"שורת הדין" לא הופיע במהדורה המודפסת של "ישראל היום" שום אזכור לארגון (למעט אחד אגבי, בתוך ריאיון מגזיני, שבו ציינה ירדנה ארזי כי בתה, עו"ד אלונה זהר, מנהלת את הארגון ועוד אייטם על ספרה של עו"ד דרשן-לייטנר, שבו לא הוזכר שמו של הארגון).
עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, איך העובד החדש? מספק את הסחורה?
"מה פתאום? זה לא קשור. אנחנו מקבלים הרבה חשיפות בכל אמצעי התקשורת, גם ב'ישראל היום'. תתקשר לאשת יחסי הציבור שלנו והיא תעביר לך את כל הפרסומים שהיו עלינו".
מ"שורת הדין" נמסר בתגובה: "פעילותה החשובה והמבורכת של 'שורת הדין' לטובת מדינת ישראל, למלחמה בארגוני טרור ולהגנה על חיילי צה"ל, זוכה לחשיפה נרחבת בכלי התקשורת בארץ ובעולם. אנו רואים חשיבות בפרסום מהלכיה המשפטיים של העמותה לשם התראה והרתעה, ועובדים לצורך כך בשיתוף פעולה עם כל כלי התקשורת. אנו מזמינים את ציבור הגולשים של אתר mako להיחשף לפעילותו של הארגון".
דובר משפחת נתניהו ו"ישראל היום" נמנעו מלהגיב.
אלון בן-דוד VS דרור גלוברמן
מדוע מצייתים הכתבים הצבאיים לדרישות דובר צה"ל, בהודעותיו השוטפות לעיתונות, שלא לפרסם את תוכן ההודעות עד שעה מסוימת? דרור גלוברמן, מגיש התכנית NEXT ומייסד אתר NEXTER, העלה במוצ"ש את התהייה הזו בחשבון הטוויטר שלו, והפנה אותה לפרשנים והכתבים הצבאיים אלון בן-דוד, ניר דבורי, יוסי יהושוע ואור הלר. אחד מהם ענה לו, וכך התגלגל הוויכוח, בהשתתפותו הפעילה של עידו קינן, בעל הבלוג "חדר 404" (לא נגענו):
דרור גלוברמן: "'דובר צה"ל: אמברגו לפרסום כלל תכני ההודעה: מחר (א'), בשעה 6:00'. כתבים צבאיים יקרים – מדוע אתם נענים לדרישות האמברגו המופרכות שדו"צ מדביק כמעט על כל הודעה לעיתונות? חוץ משליטה בכם, יש לאמברגו הזה ערך בטחוני כלשהו?".
אלון בן-דוד: "צופים כל יום ב'אנשים' כדי ללמוד עיתונות מהי. בסוף נלמד".
עידו קינן: "הלו, אלון, יש לך שיחה מאדוארד הומינם, שאקח הודעה? אני שובר אמברגואים, אפשר להדליף לי ואז להגיד שזה כבר פורסם".
אלון בן-דוד: "בטוח ששניכם מכירים מספיק אנשים שבאמת עוסקים בעיתונות. האמברגו (המיותר לדעתי) נועד לענות לתחרות המטופשת בין כלי התקשורת על ראשוניות".
עידו קינן: "אז אפשר להוציא את ההודעה בוואטסאפ של תא הכתבים ולהימנע מכך שדובר יקבע לתקשורת מתי לפרסם".
דרור גלוברמן: "לציית לאמברגואים מטופשים ברצף מטעם הדובר – זה שמור רק לאנשים שבאמת עוסקים בעיתונות. אשריך. וחן חן על התשובה, בסיומה של שרשרת קטילות עולב מכיתה ח'".
אלון בן-דוד: "לא חבל? בזמן שאתה מטריל אנשים שאשכרה עושים עיתונאות יכולת למצוא מלא סרטונים מגניבים ביוטיוב?? (היה היום סרטון נהדר של אריה מפהק. אעביר לך בפרטי)".
דרור גלוברמן: "אלון אלון בוא מהר, הסטודנט שמנהל לך את הטוויטר שתה כל סוף השבוע ומקשקש לך שטויות בחשבון. אין לך מושג קלוש מה אני עושה, שזה בסדר, רק אל תתפאר בזה".
עידו קינן: "הנה הודעה, אגב, אם מישהו מתעניין".
אלון בן-דוד: "צודק. באמת שאין לי מושג. אבל גם לך אין מושג מה אני עושה ומה זה עבודה עיתונאית. אם היית פונה ישירות במקום לנסות ולקושש תשומת לב בהטרלה – בשמחה הייתי מסביר לך".
דרור גלוברמן: "השאלה שלי הייתה פשוטה ועניינית. במקום לענות או להסביר לעניין, אתה מתייהר כאילו העיתונות נולדה מעכוזך וקוטל כנער מחוצ'קן. הטרול הוא אתה".
אלון בן-דוד: "עניתי (ר' למטה). שאני אתחיל לחשוף כאן מי יזם ומה עומד מאחורי הכתבות ה'עיתונאיות' שלך ב'אנשים'?".
דרור גלוברמן: "קבל קיצור דרך: בכתבות שלי לא תמצא הצדקה למירכאות שלך. ועוד אחד: אני לא ב'אנשים' כמעט שנה. זה די מפתיע אותי שאתה, אלון בן-דוד, מדרדר שיחה מקצועית לגיטימית להעלבות אישיות. מוזר".
המרוץ אחרי האשראי
כל משקיע בבורסה מכיר את הדילמה הכואבת: המניה שעליה הימרת מתחילה לצנוח, וניצבות בפניך שתי אפשרויות: הראשונה – למכור אותה מיד ולחתוך הפסדים (אבל להסתכן בכך שהמניה תתאושש לפתע); השנייה – להמשיך ולאחוז במניה בתקווה לשינוי מגמה (אבל להסתכן בהתרסקות). כתב הבנקאות של "דה מרקר", מיכאל רוכוורגר, בחר באפשרות השנייה ודבק במניה שלו. איך זה נגמר בסוף?
בשבועות האחרונים הגיע המרוץ לרכישת לאומי קארד לישורת האחרונה. ב-12 ביולי, לקראת קו הסיום, פרסם רוכוורגר, את הכותרת הבאה בשער האחורי של העיתון:
"מי שכרגע מציעה את ההצעה האגרסיבית ביותר היא חברת התקשורת פרטנר שנמצאת בשליטת המיליארדר הישראלי האמריקאי חיים סבן", עדכן רוכוורגר. "לפי גורמים המעורים בתהליך המכירה של לאומי קארד, פרטנר וסבן מציעים עבור לאומי קארד שווי הגבוה ב-20-30 אחוז מהונה העצמי, כלומר מוכנים לרכוש את לאומי קארד לפי שווי של 2.3 מיליארד שקל".
חלפו עשרה ימים של שקט יחסי, וב-22 ביולי פירסם גולן חזני ב"כלכליסט" כותרת ראשית שונה לגמרי:
בכותרת המשנה ב"כלכליסט" נכתב כי "קרן ההשקעות האמריקאית מסתמנת כמובילה במרוץ לרכישת חברת כרטיסי האשראי". כעבור יומיים, ב-24 ביולי, פרסמה עירית אבישר, כתבת הבנקאות של "גלובס", כותרת שחיזקה את הפרסום ב"כלכליסט":
למחרת, 25 ביולי, עדכן חזני בעמוד הראשון של "כלכליסט" שהסיפור גמור ויש כבר מנצחת במרוץ:
אלא שלמרות כל זאת, רוכוורגר המשיך לדבוק במניה שלו. בדיווחי ההמשך שפירסם סבן ופרטנר עדיין היו עמוק בתמונת המרוץ: עוד באותו הבוקר, לאחר הכותרת הנחרצת של חזני ב"כלכליסט", המשיך כתב הבנקאות של "דה מרקר" לדווח כי נותרו שלוש מתמודדות על לאומי קארד, ביניהן גם סבן ופרטנר. בכותרת המשנה נכתב: "בנק לאומי מכחיש את הדיווחים לפיהם חברת כרטיסי האשראי שבבעלותו נמכרה לקרן ורבורג פינקוס". בחלוף יום נוסף, 26 ביולי, פירסם רוכוורגר בעיתונו את הכותרת הבאה:
"גורמים בכירים בפרטנר קיבלו בימים האחרונים הבהרות כי הפרסומים בתקשורת על כך שיש יתרון לאחד המתמודדים אינם נכונים, וכי מקורם אינו בגורמים הקשורים למכירת לאומי קארד", עקץ כתב הבנקאות של "דה מרקר" את מתחריו. ברם אולם, כבר למחרת, 27 ביולי (יומיים אחרי שחזני דיווח ב"כלכליסט" שהעסקה סגורה), התרסקה המניה של רוכוורגר והוא נאלץ לדווח כי סבן פורש מהמרוץ. רק בשבת, 28 ביולי, יישר קו ודיווח על השלמת המכירה לקרן ורבורג פינקוס. בראשון, 29 ביולי, הצטרף לעמיתיו גם בפרינט, ופירסם את כותרת הענק הבאה בשער האחורי של "דה מרקר":
מיכאל רוכוורגר, תרצה להגיב?
"תשאלו את העורכים".
מ"דה מרקר" נמסר בתגובה: "תיעוד האירועים מדויק, והמידע הפנימי שהובא בזמן אמת, שלב אחר שלב, מדבר בעד עצמו".
תחתמי לי בבקשה כאן, כאן וכאן
הנה כלל אצבע לאיש/אשת רוח (במובן הרחב של המילה): לפני שחותמים על עצומה כלשהי – לא יזיק להכיר היטב גם את התוכן שלה וגם את מורכבות הנושא שבו היא עוסקת. ואם בכל זאת, ברגע של חולשה, חתמתם מבלי לשלוט עד הסוף בפרטי הפרטים (אולי גם בגלל שעל אותה עצומה שהתבקשתם לחתום עליה חתומים שמות נוצצים כמו א.ב. יהושע ועמוס עוז) – לפחות אל תתנדבו לדבר על זה ברדיו. את השיעור הזה למדה על בשרה השבוע הסופרת ועיתונאית "ידיעות אחרונות", סמדר שיר, כשהתראיינה לתכנית צוברת התאוצה של אראל סג"ל ברדיו FM103. אבל נתחיל, כרגיל, מהאמצע:
במוצאי שבת פרסמו כ-180 סופרים, משוררים, מחזאים, תסריטאים ואנשי רוח למיניהם גילוי דעת חריף, שבו קראו לראש הממשלה ולחברי הכנסת לבטל את חוק הלאום ולתקן את חוק הפונדקאות. למחרת, בראשון, עלתה שיר, אחת מחותמי העצומה, לריאיון בשידור חי אצל סג"ל ואצל שותפו להגשה באותו יום, רועי עידן. די מהר התברר שהמרואיינת, למרות שחתמה, לא לגמרי בקיאה בפרטים. "במשך 70 שנה התכוננו לרגע הגדול של כתיבת חוק הלאום. היה צריך לשבת יותר ברצינות ולחשוב איך לנסח אותו בצורה שלא תפגע בהם", התייחסה שיר לטענה כי החוק פוגע בדרוזים. המראיינים תיקנו אותה וציינו כי "ישבו על החוק 14 שנה. היו עשר גרסאות של החוק הזה". אבל זה היה רק פרומו להמשך (לא נגענו):
רועי עידן: "הבעיה שלך עם החוק היא שאין בו סעיף על הדרוזים? אם היה בו סעיף על הדרוזים, היית זורמת?".
סמדר שיר: "נכון, נכון".
אראל סג"ל: "כן? אם היה סעיף דרוזים אז הכול טוב?".
סמדר שיר: "לא, יש גם את הבעיה של הלהט"בים".
אראל סג"ל: "מה הבעיה של הלהט"בים?".
רועי עידן: "מה הלהט"בים קשורים?".
סמדר שיר: "למה זוגות של נשים יכולות להיעזר בארץ בפונדקאות וגברים לא? למה?".
רועי עידן: "אבל זה לא בחוק הלאום".
אראל סג"ל: "זה לא קשור לחוק הלאום. זה בחוק הפונדקאות. את עברת חוק".
סמדר שיר: "חוק הפונדקאות נמצא בתוך חוק הלאום".
אראל סג"ל: "לא".
רועי עידן: "תודה, תודה. הבנו".
אראל סג"ל: "סמדר, סמדר. את חתמת בלי לעשות באמת שיעורי בית. חוק הפונדקאות הוא תיקון לחוק קיים ולא חוק יסוד והוא מבוסס על דיון רפואי. תודה רבה לך".
כמה שעות אחרי הריאיון המביך נזפה הסופרת איריס לעאל בסג"ל, והוא נזף בה בחזרה:
סמדר שיר, תרצי להגיב?
"ברכות לצדיק אראל סג"ל שערך לי סיכול ממוקד. בשיחה מקדימה עם מפיק תכניתו התבקשתי לחוות את דעתי על נושא הפונדקאות, שלצערי מוכר לי מקרוב, ואת תמיכתי בלהט"בים המופלים לרעה. הצלחת להפיל אותי בפח! כפיים! הידד! איריס לעאל, לעומתו, היא העיפרון הכי מרושע בקלמר. מאחלת לשניהם אושר ועושר ואריכות ימים. בתקשורת ובכלל".
דברים בשם אומרם: עופר פטרסבורג, איך תרצה שנאמין לך?
בוקר טוב לעופר פטרסבורג, עורך הנדל"ן של ynet וקבוצת "ידיעות אחרונות".
שוב אנחנו נתקלים בך באירוע שיווקי של הקבלנים
שוב אתה מתערבב בצורה לא אתית עם האנשים שאותם אתה אמור לסקר.
שוב אתה עוזר לקבלנים בעסקים שלהם ומקדם מכירות של נדל"ן.
שוב אתה שוכח למי אתה חייב דין וחשבון בתור עיתונאי.
אמרנו לך את זה בצורה עדינה, בצורה קצת פחות עדינה וגם בצורה בוטה – אבל אתה מסרב להפנים.
אתה צריך להחליט באיזה צד אתה:
או שאתה עיתונאי אמיתי ונקי, שמחויב לאמת ולציבור.
או שאתה שחקן בעל אינטרסים בשוק הנדל"ן
אם אתה גם וגם, אתה פשוט עיתונאי שכורת את הענף שעליו אתה יושב.
תגיד לנו אתה: איך אתה היית קורא לעיתונאי שמפרסם בתשלום, את מושאי הכתבות שלו? (למשל, במדור הפרסומי שאתה מנהל ב-ynet, "מדריך הנדל"ן").
איך אתה היית קורא לעיתונאי שמארגן מסיבות יח"צ לאנשים שאותם
הוא אמור לסקר (ולבקר!) מטעמנו, הציבור? (כמו ב-Nadlan Party,שארגנת בחודש שעבר?).
ואיך היית קורא לעיתונאי שמשתתף באירועי מכירות של החברות שעליהן הוא אמור לדווח לנו (כמו בתמונה המצורפת?).
ומה אתה מקבל בתמורה להרצאה הזו מפרי נדל"ן?
תזכור – אנחנו הקוראים שלך ואתה אמור להיות מחויב קודם כל לנו.
אם אתה מצפצף על המחויבות שלך בתור עיתונאי (ועלינו) – איך תרצה שנאמין לך?
(דף הפייסבוק "המחאה הגדולה – יחד נוריד את מחירי הדיור", 26.7.2018)
עופר פטרסבורג, תרצה להגיב?
"בעשרות שנות עשייה עיתונאית נתקלתי באינספור יחידים וקבוצות אינטרס שניסו להפחיד, לאיים, להשמיץ ולשקר במטרה להלך אימים. לא תמיד ברור מי עומד מאחורי הקבוצות הללו, כמו גם במקרה הנוכחי. אף פעם זה לא ריגש אותי, ואני לא מתכוון להתחיל כעת. מאחל לכולם המשך קריאה נעימה".
הציטוט מול המציאות: שמאל, ימין, שמאל
הציטוט: באייטם שפורסם ברביעי האחרון ב"וואלה!", על אירוע אנטישמי שבו השתתף מנהיג מפלגת הלייבור בבריטניה, הופיע סרטון עם הכתובית הבולטת הבאה:
המציאות: הלייבור היא מפלגת שמאל, ומנהיג המפלגה, ג'רמי קורבין, מייצג את האגף השמאלי ביותר שבה.
מכת ברק
העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק. יפה הציפור, היא תעוף לה רחוק. אם תעוף הציפור – מה אכפת לטלפון לצלצל כשעל הקו הקונספירטור?
"נו, הורביץ", הוא שלף. "עלית כבר על שיתוף הפעולה המרתק שנרקם בין 'דה מרקר' לבין גורם בכיר בהנהלת 'ידיעות אחרונות'?".
"די, אתה עובד עליי", קטעתי אותו. "איך גורם בכיר ב'ידיעות' יכול אפילו לשקול לשתף פעולה עם 'דה מרקר', עיתון שפירסם בלי סוף אייטמים נגד 'ידיעות'? זה נשמע כמו פייק ניוז".
"עובדה", אמר הקונספירטור. "הנה, תראה מי היה הראשון להתראיין לכתבה של המרקר, שפורסמה בשבוע, שעבר על האנשים שיכולים לקנות דירה אבל בוחרים לגור בשכירות:".
"ברק קלמנוביץ', סמנכ"ל הדיגיטל של קבוצת 'ידיעות'", פערתי פה בתדהמה.
"הוא ולא שרף", אישר הקונספירטור.
"אני עוד זוכר את ברק מהימים שבהם כיהן כסמנכ"ל המכירות של ynet, התחפש לרובי וויליאמס, הביס את כל מתחריו בתחרות תחפושות שהתנהלה בשיתוף פעולה עם קבוצת 'ידיעות', וכל זה בלי שום קשרים או פרוטקציה", התפעלתי.
"שחרר, הורביץ. כבר עברו מאז יותר משלוש שנים", נהם הקונספירטור. "מה גם שאפשר לחשוב שאצלך אין נפילות, ואני לא מדבר רק על הכתובית המופרכת שנתת לדיקלה".
"אז על מה עוד אתה מדבר?", שאלתי בדאגה.
"אני מדבר על זה שרק בשבוע שעבר, בשיחה בינינו, פקפקת כמו טירון בטור שפירסם רז שכניק התותח וסוג של פרגנת לגרסת צחי קומה שדיווח שאריאל זילבר לא פורש. אבל הנה, תראה מה זילבר בכבודו ובעצמו אמר בשלישי האחרון":
"אנחנו במסך עשן", אבחנתי.
"לא, הורביץ, אתה הולך בטל", תיקן הקונספירטור וניתק.
ואם כבר בטלה, זה המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako מבית "קשת", ש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות", ש"קשת" מתחרה בשעות הפנאי גם ב"רשת", בערוץ 10 ובערוץ 20, ש-mako מתחרה באתר "וואלה!" ושהח"מ משלים הכנסה ברצועת הבוקר של "קשת".
לטור מהשבוע שעבר: איזה מהפך דרמטי עבר השף שגב משה?
כתבו לאביב הורביץ: aviv.hurvitz@mako.co.il