בוקר באולפני הרצליה, 2016. כיסא עף באוויר לכיוון המצלמה, מפספס בסנטימטרים את הצלם. כולם מכירים את הנוהל, ליאור שליין, מנחה התכנית "גב האומה", כועס. "זאת לא הפעם הראשונה שלו. ראיתי לפחות שלוש פעמים שהוא השליך כיסאות", מספרת נ', אחת מעובדות ההפקה. "בדרך כלל כשהיו בעיות טכניות, כי זה מה שמוציא אותו משלוותו, אבל הפעם הוא יכול היה לפגוע בבן אדם. עובדי האולפן לא יכלו עוד לסבול. הם ניגשו למפיקה ואמרו לה שאם הוא ממשיך ככה הם לא יעבדו איתו יותר. אני מאד מעריכה את הפדנטיות שלו והמקצועיות, אבל יש לו אופי קשה".

שעת צהריים במשרדי התוכנית "שבוע סוף", 2010. מתאמת ההפקה נכנסת לחדר עם משלוח של המבורגר. זה לא חלק מהתפקיד שלה, אבל היא לא מרגישה בנוח להגיד לא לבוס. בחדר יושבים עוד אנשי הפקה, כולם יודעים שהוא לא אוהב עגבניות. היא מניחה את הקופסה על השולחן ומתרחקת, בעוד שליין מרים את ההמבורגר ומפריד בין הלחמניות. בלי לומר מילה הוא מניף את ההמבורגר באוויר וזורק אותו על מתאמת ההפקה. היא מספיקה להתכופף, והמנה נוחתת על הרצפה.

"כולם צחקו, אז גם היא צחקה, אבל אחרי שיצאנו מהחדר הבנו שזה ווט דה פאק רציני מה שהיה שם", נזכר ג', עובד מערכת לשעבר שנכח בחדר. "אני עדיין בקשר איתה. עבור רבים התקופה ההיא הייתה טראומטית".

גב האומה
"הרבה פעמים ראיתי אנשים בוכים, בעיקר נשים בתפקידים נמוכים כמו מפיקות". קניספל על שליין | צילום: זהר אבו אלנסר לויקיפדיה

מערכת "שבוע סוף החדש", 2010. שליין דורש שיביאו לסט הצילומים מסוק. "המפיק לא רצה לבשר לו בעצמו שאי אפשר, אז הוא שלח איזו בחורונת שרק התחילה את דרכה בתעשייה", ממשיך ג'. "אף אחד לא היה יכול להתמודד איתו אז שלחו אותה כצאן לטבח. כשהיא אמרה לו את זה הוא נתן בוקס בקיר וצרח עליה, 'מי את בכלל? את בסך הכל ילדה ואת לא תלמדי אותי טלוויזיה'. היה קצת קשה לראות שמתייחסים ככה למישהי צעירה".

מדובר באחד הסודות הכי ידועים בתעשיית הבידור הישראלית. ליאור שליין, מי שזה עתה נבחר על ידי קרן אובמה לאחד משלושת הישראלים שיש ביכולתם להביא לשינוי גלובלי; שמגיש מונולוגים נשכניים נגד הממשלה והדת; שנועץ סיכות בבלונים וצועק שהמלך הוא עירום, מצטייר - לפחות בחלק מהעדויות - כמלך עירום בעצמו. מעדויות שנאספו מתגבשת דמות טאלנט שמקלל ומשפיל את עובדיו, שולח אותם למשימות בזויות ויוצר אווירה עכורה המלווה בצעקות תמידיות ובכי של עובדות. מנהל מקום עבודה שכולם רוצים להתקבל אליו, אבל שמחים יותר לעזוב.

"המשפט הקבוע של העובדים היה 'אני לא יכול להיות פה עוד דקה, אחרת אני מאבד את השפיות' כי אם לא צרחו עליך, אז שמעת צרחות על אחרים", אומר עפר קניספל, כותב ותיק שעבד לצד שליין במשך שנים, אך פוטר על ידו ועל ידי מפיקת התוכנית "גב האומה", רוני מנור. קניספל תבע את חברת ההפקות על פיטורים שלא כדין, שבסופם הגיעו לפשרה לשביעות רצונו. "הרבה פעמים ראיתי אנשים בוכים, בעיקר נשים שהיו בתפקידים נמוכים כמו מפיקות, עוזרות הפקה ותחקירניות. תמיד הייתה איזו הצטופפות סביב מישהי, או שעולים לגג איפה שמעשנים ויושבת בחורה שפופה ובוכה". 

ליאור שליין
"עבור רבים התקופה ההיא הייתה טראומטית". עובד מערכת לשעבר | צילום: משה שי, פלאש 90

בימיה הראשונים בעבודה, י' הוזמנה לישיבת בוקר עם כל הכותבים ושליין בראשם. "היו שם אנשים שהערצתי, רציתי להרשים", היא נזכרת. "זרקתי בדיחה לאוויר והשתררה דממה. ואז שליין מסתובב ואומר לי, 'את רואה מי יושב סביבך בחדר? איזה כותבים חשובים', ומשהו על כמה שנים הם בתעשייה ואיפה עבדו, 'ואת פותחת את הפה שלך ומבזבזת זמן ואוויר ומלא בדיחות שלעולם לא ייאמרו רק בגלל ש-י' רצתה לדבר?'. מתתי בפנים, חצי שנה לאחר מכן לא דיברתי".

"לא פעם שמעתי דפיקות על הקירות, צרחות, פעם אחת המחשב שלו לא עבד והוא השתגע, נתן לו מכות", נזכרת ד', עוד עובדת הפקה לשעבר. "דווקא כלפי הוא גילה אהדה, עד כמה שהוא מסוגל, אבל ראיתי את היחס שלו כלפי אחרים. עזבתי אחרי חודשים ספורים ובחיים לא אחזור לשם". "הוא אדם כוחני. לא אלים פיזית כלפיך - אבל צורח, יכול לחטוף ממך עט, לשבור ולהעיף אותה", מוסיף מ', עובד מערכת לשעבר. "כל מערכת אחרת בה עבדתי בהמשך הפתיעה אותי לטובה".

ס', תחקירנית שעבדה מספר חודשים בקיץ האחרון ב"גב האומה", חוותה את הדברים אחרת, ועדיין מסרבת להתראיין בשמה. "הוא התייחס אליי ולאנשים שעבדו סביב בצורה נעימה. זה היה מקום בו נורא נהניתי לעבוד וגם נהניתי לעבוד מול ליאור. הוא מקצוען וגם היה שיח פתוח. הוא אדם מרשים וכריזמטי, עם סמכות, ואולי כשהוא כועס אנשים לוקחים את זה קשה".

"התחקירניות והמפיקות הכי סבלו ממנו"

גם עם שלושה ערוצים מסחריים, התעשייה בארץ מאוד קטנה עם אפשרויות עבודה מוגבלות. במשך שנים אנשים פחדו לפתוח את הדברים, חששו לפרנסתם ואפילו משליין עצמו. כמות המרואיינים לכתבה הייתה גדולה, רובם תיארו התנהגויות שחוזרות על עצמן וסיפרו סיפורים דומים, גם מי שבסופו של דבר חששו להשתתף בה. "הוא אדם מסוכן ואני מייעצת לך לרדת מזה", אמרה אחת הנשים שעבדו איתו בעבר. "אבל אם הוא ילך לפוליטיקה, אז אני לא אשתוק ואכתוב ספר", סייגה. עכשיו, כשהדיון על התעמרות בעבודה מקבל במה ולגיטימיות, הסיפורים שמאחורי הקלעים מתחילים לצאת.

"עבדתי איתו כמה חודשים טובים. האיש הזה נהנה לראות אנשים סובלים", ממשיך מ'. "התקופה הזאת די מודחקת אצלי, אבל יש דבר אחד שחקוק לי בזיכרון. יום אחד הוא תפס את אחד הכותבים הוותיקים, שעבד איתו שנים, והתחיל לרדת עליו על עניין אמיתי כואב. הוא לעג לו שאחיו סובל מהתמכרות קשה, והכותב עמד שם מושפל כי זה הבוס שלו והוא מעריץ אותו, כמו כולנו. ליאור אדם מוכשר וכריזמטי אבל אסהול".

ליאור שליין ויאיר לפיד
"הוא התחנן בפני יאיר שלא יפטרו אותו", גורם המקורב ללפיד | צילום: צילום מסך מתוך התכנית של יאיר לפיד

"הוא רגיש לרעשים", מספרת נ', כותבת לשעבר. "יום אחד הוא שמע צרצר אי שם באולפני הרצליה וזה הטריף אותו. הוא שלח את רכז המערכת של התכנית לחפש את הצרצר בשיחים". י' משתפת בסיפור משלה, "יש לי פוביה מג'וקים וכשהיינו בבניין של רשת, הכניסו אותנו לקומה הכי תחתונה והג'וקים שם היו נופלים מהתקרה. אני נכנסת לחדר ורואה ג'וק מת על התיק שלי וכל הכותבים מסתכלים עליי ורומזים לי עם המבט שזה שליין עשה את זה".

וצוחקים?
"לא, מתוך הזדהות איתי, היינו כולנו קרובים כמו אסירים בכלא או ילדים לאב מכה. נכנסתי לחדר שלו ושאלתי אם הוא רוצה לקחת את הג'וק איתו. הוא שלח מישהי זוטרה מההפקה לעשות את העבודה המלוכלכת".

אפשר לומר שזה חלק מההומור.
"זה מאד הצחיק אותו, אבל זה היה רוע של ילד קטן וסדיסטי. התחקירניות והמפיקות הכי סבלו ממנו. הן היו בשבילו כלום מוחלט שבקלות אפשר להחליף. כיסאות היו נשברים שם בתדירות גבוהה, כי הוא היה מעיף אותם על קירות, מייצר אווירת לחץ".

ק', שעבד כשנתיים באחת מהתוכניות של שליין, מספר על אווירת העבודה במערכת. "שליין היה נוהג לצחוק על הכותבים האחרים מאחורי הגב שלהם, לבקר אותם באופן לגלגלני וגם היה מצפה שהקולגות שמולם הוא עושה את זה ישתפו איתו פעולה. היו אנשים מהתפקידים הזוטרים שלפני שהיו נכנסים למשרד של ליאור, היו עומדים, לוקחים אוויר, אוספים את עצמם ורק אז נכנסים".

ואיך הוא התייחס לכותבים שעבדו איתו צמוד?
"הוא היה סוגר אותם בחדר ולא מאפשר לצאת, גם לא לעשן. אנשים היו מזייפים שצריכים לצאת לשירותים וגם אז הוא הגיב בחוסר סבלנות. קולגה סיפר לי שהוא ממש צריך לאזור אומץ בשביל זה".

קניספל משחזר, "אנחנו יושבים בחדר ומחפשים רעיון למשהו, ומשתרר שקט. אם זה נמשך יותר מדקה הוא מתחיל להשתולל ולדפוק על השולחן, 'שמישהו ידבר! שמישהו יגיד משהו! אני לא אוהב את השקט הזה', ואנשים היו משתתקים עוד יותר". ק' מוסיף על היחס לכותבים, "הרבה פעמים הוא צחק על כותבים. אחרי שכבר עזבתי היה כותב שליאור לא חיבב משום מה, הוא התחיל לצחוק עליו שהוא הומו, כי ראה אותו אוכל סלט וכי הביא נעליים ספייר".

ליאור שליין
"ליאור מאד קפדן ודייקן ותובעני כלפי העובדים". אבי כהן | צילום: מסך

קשה לדבר במושגי פוליטקלי קורקט בעולם הסאטירה. כאן כל המוסכמות נופלות, ולא חייבים לשמור על הפה כי מישהו עלול להיפגע. "כשאת עובדת במערכת קומית עם בדיחות וירידות קבועות, הגבולות מיטשטשים", מסבירה כותבת ותיקה. "האווירה היא של הומור אז כאילו הכל בצחוקים, אבל אם זה הבוס שצוחק עלייך - זה כבר בעייתי".

חשוב לומר שלא תמיד מושאי ההקנטות חוו אותן כהשפלה. כך, למשל, במקרה של עובד ששם משפחתו מתחרז עם המילה כישלון. שלושה אנשים שעבדו לצדו מעידים ששליין נהג להקניט אותו באופן קבוע, עד לרמה שלדבריהם הייתה קשה לצפייה. "הבחור הזה היה הכי מסכן, שליין היה קורא במסדרון 'כישלון, כישלון, איפה כישלון?'", מספר אחד מהם. אך אנשים אחרים איתם שוחחנו מעידים שאותו בחור סיפר בדיעבד שחווה את התנהגותו של שליין כבדיחה לגיטימית וכי לא הרגיש נפגע. הוא אפילו סיפר שלשליין היה מנוי למשחקי מכבי תל אביב, וכשלא היה יכול להגיע למשחקים היה מעביר לו את הכרטיס.

האם מרב מיכאלי ידעה?

הקריירה של שליין, 39, התחילה בביטאון חיל האוויר. מקום קטן ומגובש, בו שליין לא זכה לאהדה גדולה. "אמנם כולנו היינו אנשים לא הכי נחמדים, אבל הוא היה הכי לא נחמד וגם הכי יהיר", מספרת ר' ששרתה עמו. "היה ברור שיש לו שאיפה גדולה להתפרסם בכל דרך. היה בו משהו לא נעים ולא אמיתי". אחרי שהשתחרר שליין כתב בדיחות ל"מעריב", ובהמשך קיבל פינה בתכנית האירוח של יאיר לפיד, אבל פוטר כי "ההומור שלו לא עבד", כך לפי מקורבים להפקה. אחרי לפיד, שליין הגיע ל"ארץ נהדרת". "הוא כתב לקיציס אבל רצה להיות קיציס, ולא היה מסוגל להסתפק בפחות", אומר חבר מאותם הימים, "כשאמרו לו שקיציס הוא לא יהיה, הוא התפטר".

כשעזב את "ארץ נהדרת", שליין פגש את במאי הטלוויזיה הוותיק והמוערך, אבי כהן ("העולם הערב", "החרצופים"), איתו עבד במשך 12 שנים רצופות. אנשים שעבדו עם השניים מעידים שכהן שימש עבורו דמות אב, מנטור, האדם היחיד בצוות שאליו שליין התייחס בכבוד. "אבי היה הכוח המרסן", מעידה י', כותבת לשעבר, ו-ל' המפיק מגבה: "אם למשל הכותבים רצו להגיע בשעה טיפה יותר מאוחרת ממה ששליין קבע, הם היו שואלים את אבי, ואבי את שליין". יחד הם יצרו את תוכנית הסאטירה "משחק מכור"; את הלייט נייט "הלילה עם ליאור שליין"; את "עד הבחירות זה יעבור"; ואת "מצב האומה" שעברה מרשת לערוץ 10 ב-2015 עם שם חדש: "גב האומה".

ליאור ומירב
"מרב ראתה איך הוא מתנהג ולא הייתה אומרת כלום". ש' עובדת אולפנים | צילום: ראובן שניידר

"לראות אותו עובד הייתה חוויה", מעיד לטובתו ד', שעבד עם שליין במעריב בתקופה שיצר את המדור הסאטירי "סוף הדרך" עם ארז בן ארי ועומרי מרקוס. "בניגוד לאתוס של הכותב הפרוע, עם תהליך היצירה הכאוטי וחסר הכללים, הצוות של שליין עבד כמו מכונה משומנת. היו להם נוסחאות כמעט מתמטיות והם עשו אין סוף סבבים של דיוק ושיפור, עד שהגיעו לתוצאה המושלמת. לא סתם הם הפכו את 'דבר אחר' - המדור הסאטירי המיתולוגי שמולו התחרו - למשהו שהרגיש מיושן ולא רלוונטי".

"הוא בן אדם פרפקציוניסט שדורש מהעובדים שלו את מה שהוא דורש מעצמו ולפעמים זה מתפרש אצל אנשים באופן אחר", אומר ר', עורך וידאו שעבד בצמוד לשליין במשך שנים. "הוא קונטרול פריק וקשה לו עם זה שאנשים לא שואפים למצוינות כמוהו. הוא מגיע ממקום של אהבה גדולה לטלוויזיה וההתפרצויות שלו, אם יש כאלה, הן לא אלימות. ראיתי אנשים בתעשייה מתנהגים מגעיל ממנו. הכל עליו, כל התכנית, הוא העורך, הוא המגיש, הוא הכל. זה המון לחץ על אדם אחד. אין שם רוע לב או התעמרות".

כל מי שדיברנו איתו לצורך הכתבה ציין את הניסיון, הפרפקציוניזם והמקצועיות של שליין. יחד עם זאת, מעטים העידו שסיימו את עבודתם אצלו ברוח טובה. אפילו מערכת היחסים עם אבי כהן, מי שנחשב למנטור שלו, עלתה על שרטון. "אבי קיבל הצעה לערוך את התכנית החדשה 'מדינת הגמדים' בתאגיד השידור כאן, והחליט ללכת על זה", מספרת החבר המעורה בפרטים, "שליין כעס, ובתכנית הבאה של 'גב האומה' הסיר את שמו של כהן ואת השם שלו מרולר הקרדיטים של יוצרי הסדרה. העניין נפתר רק אחרי התערבות הסוכנים".

"אנחנו ביחסים בסדר גמור, היה לנו איזה ויכוח, אבל לא היה שום סכסוך", מגיב אבי כהן. "היו לנו 12 שנות עבודה משותפות שהביאו להרבה יצירה משובחת ואני למדתי ממנו והוא למד ממני. ליאור מאד קפדן ודייקן ותובעני כלפי העובדים ובסוף הוא עושה טוב, כמו הרופא ב'האוס', שהוא איום ונורא, אבל מציל חיים. נכון, שליין לא הבוס הכי נוח בעולם, אבל אני מכיר עוד חמישה שישה כאלה בקשת. מעולם לא ראיתי אותו עושה משהו פיזי כלפי בן אדם, גם אני כשאני מתרגז אני יכול לבעוט בשולחן, אבל סך הכל הוצאתי את העצבים על השולחן. זהו מקצוע מטורף ולא דומה לשום מקצוע אחר. אתה רוצה משהו נחמד? לך לעבוד ברשות הטבע והגנים. ואם אתה לא רוצה, לך לדרכך. והרבה באמת עשו את זה, וזה בסדר, אבל אם אתה פה, אתה פה מבחירה חופשית".

הדיון על התעמרות בעובדים ואימוץ כללי התנהגות נאותים בין מנהלים לעובדיהם התעורר בעוצמה בשבועות האחרונים, ונכתב עליו בן היתר גם במגזין זה. לפי נתונים של משרד הכלכלה מ-2015 אחד מכל שלושה עובדים במשק עבר התעמרות במקום עבודתו, בדרך כלל על ידי הממונה עליו. בשנת 2015, חברת הכנסת ובת זוגו של שליין, מרב מיכאלי, הגישה יחד עם ח"כים נוספים הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה. החוק למרבה הצער נותר תקוע. אבל עצם קיומה של ההצעה משפיע על הכרעות בתי הדין לעבודה שנדרשים לעניין ומפגינים אהדה כלפי העובדים העותרים. מיכאלי טענה בעבר כי ההצעה אינה מקודמת בשל לחץ של ראש הממשלה על רקע הסכסוך המשפטי בינו ובין עובד מעון ראש הממשלה לשעבר מני נפתלי, שעוסק בסוגיה דומה. אבל ההתנהגות של שליין, על-פי עדות, אינה זרה למיכאלי. "מרב נכחה בכמה ימי צילום", מעידה ש', אשת אולפנים ותיקה, "וראתה איך הוא מתנהג ולא הייתה אומרת כלום, לפחות לא בפנינו".

שליין עצמו הודה בעבר כי הוא איש קשה ולא נעים. בכתבה שפורסמה במעריב ב-2012 ותיארה אותו כמכור לעבודה, חולה שליטה ונוטה לאיבוד עשתונות, הוא הגיב שהיה "חרא של בן אדם גם קודם". המודעות וההומור העצמי שמשתקפים מהציטוט מצטרפים לאספקטים נוספים באישיות של שליין ויוצרים דמות מורכבת וחריגה. הוא מצטייר כאדיש וציני, שלא אכפת לו מה חושבים עליו, ומצד שני - אדם חסר ביטחון שרוצה להיות מקובל על החבר'ה. "הוא לוקח מאד קשה ביקורת שלילית על התכנית ונלחם במבקרים שלו", אומר נ' שעובד בתעשייה. "עד כדי כך שהוא הזמין לפגישה מבקר טלוויזיה, שכתב עליו ביקורת לא חיובית, וביטל כל מה שהיה לו לומר".

"בעיניי הסיפור הוא לא ליאור כי כולם יודעים איך הוא מתנהג", אומר ח' שעבד עם שליין בעבר. "אני נכחתי איתו בפגישות עם נציגי ערוץ 10, היו שם אנשים בכירים והוא דיבר כפי שהוא מדבר, אין כאן סוד גדול. אבל זאת הטלוויזיה הישראלית, ולא נדיר למצוא שטאלנטים הופכים לאנשים גסים שזורקים דברים ומקללים".

"כשעבדתי אצלו הייתה רשימה מאד קצרה של אורחים פאנליסטים שיכלו להיות בתכנית. לא יודע אם זה בגלל שהוא היה מסוכסך איתם באמת או רק בראש שלו, אבל כשהיינו עושים ישיבות ומציעים כל מיני אנשים על רובם הוא אמר 'איתו רבתי, איתו אני מסוכסך, את זה אני בחיים לא אקח לתכנית'", מוסיף מ'.

גם את התדירות הרבה בה עולה ביקורת נגד לפיד בתכנית, רבים מייחסים לאג'נדה אישית של שליין נגד הבוס לשעבר שפיטר אותו, בתקופה בה שליין עדיין לא היה משופשף ולא סיפק את הסחורה לטעמו של לפיד. "הוא התחנן בפני יאיר שלא יפטרו אותו", אומר היום גורם המקורב ללפיד, "הוא נוקם בו על זה מאז, את רואה את זה בטקסטים שהוא שותל כמו 'אני יושב עכשיו בכיסא שלך'". מקורבת לשליין בעברה חיזקה את הנקודה, "לפיד נתן לו הזדמנות, אבל לא רצה להמשיך איתו לעונה שנייה והוא לא שוכח לו את זה, לא יורד ממנו".

"הוא עושה חשבונות עם כולם, כי הוא איש מתגונן ורדוף, אבל אני לא חושב שבמקרה של לפיד זאת נקמה אישית, אלא אג'נדה", ממשיך ל'. "אבי כהן ושליין רואים בו פוליטיקאי מסוכן שיוביל לפאשיזם. גם דת זה משהו שהוא חלק מהאג'נדה שלו".

ליאור שליין
מנהל מקום עבודה שכולם רוצים להתקבל אליו, אבל שמחים יותר לעזוב | צילום: זהר אבו אלנסר, ויקיפדיה

הדרישה הקיצונית לנאמנות של שליין מופנית גם כלפי הכותבים שלו. אסור לפזול למקומות עבודה אחרים, גם כשיש פגרה ואינם מקבלים שכר. "חלק מהכותבים שלו עובדים במקומות אחרים, אבל ללא קרדיטים, כדי שלא יידע", אומרת י'. "בזמני אסור היה לנו אפילו לדבר עם המתחרים או עם כותבים שעזבו. אני זוכרת מסיבה של קשת בה ארז טל ואני דיברנו. יום אחרי ליאור קרא לי לשיחה וציין שראה אותי עם האויב. הוא השתמש במילה הזאת. אותו הדבר קרה כשנפגשתי לצהריים עם שני כותבים שעזבו אותו לתכנית אחרת, 'ראיתי אותך עם האויב'. אסור היה להזכיר את שמם אפילו. אין אצלו הפרדה בין העבודה למציאות".  

"הוא לא מתעניין באנשים מעבר לעבודה", אומר א', מפיק לשעבר, "הוא לא יודע מה זה סמול טוק והוא לא יודע שום דבר על אף אחד, גם אנשים איתם הוא עובד שנים. הוא תמיד מופתע כששומע שמישהו סתם דיבר עם מישהו או אירח אצלו חברים. הוא מבין את זה מהראש, אבל לא מהלב. כמו שהוא למד את כל מה שיש לדעת בתחום הטלוויזיה".

"אני זוכר שכשהיינו עושים בדיחות על שרה נתניהו, איך היא מתעללת בעובדים שלה, היינו קורצים אחד לשני - על מי הבדיחות האלה בעצם?", ממשיך קניספל. "היינו צוחקים אחד על השני ואומרים 'בוא שרה נתניהו מחכה (בזכר)'. נ' מחזקת, "מה שמוזר לי הוא שהוא בן זוג של מרב מיכאלי, הוא אמור להיות מודע לדברים האלה. הרבה פעמים הטקסטים שלו עוסקים בדיכוי וביקורת כלפי התנהגות כזאת כשבמציאות הוא מתנהג כמו המדכא".

ליאור שליין מסר בתגובה:
"כל ההשמצות בכתבה הן שקר מוחלט. זהו. פשוט ככה. אני מתנצל על כך שהתגובה לא מצחיקה, הכותבים של 'גב האומה' הם חבורת עצלנים חארות שלא מסוגלים לעבוד בלי שזורקים עליהם כיסא".

מערוץ עשר נמסר:
"מהכתבה נובע ריח רע של סגירת חשבונות מצד קשת נגד ערוץ עשר. אנחנו גאים מאד בתכנית הסאטירה 'גב האומה'. ב-6 השנים בהן ליאור שליין עבד, ועובד, בערוץ עשר הוא מהווה מופת של מקצוענות. מעולם לא התקבלה אצלנו כל תלונה, אפילו קלה שבקלות, על התנהגות לא ראויה שלו. ליאור ואנשיו ימשיכו עוד זמן רב לשדר בערוץ עשר את 'גב האומה', תכנית הסאטירה הטובה ביותר בטלוויזיה".