רעם חש משפת גופה של רביבו כי היא עדיין חווה בגופה את הטראומה. לדבריו, מדובר באדם שבור, כועס וברוב המקרים אמין למדי. לדברי רעם רביבו נראית, לאחר כל השנים הללו, עדיין המומה, נבוכה ומבולבלת, על כך מעידים דבריה בפתח הכתבה, "לא יודעת, נשאבתי לזה".
בסצנה הבאה בסרט מתועדת חקירתה של רביבו שבה היא אומרת - "הוא פשוט דרש את זה. אני לא נמשכת לגברים בגיל אבא שלי, אותי זה מחריד שגבר בגיל של אבא שלי חושק בי. אני לא רציתי את זה. מערכת היחסים הייתה א-מינית, הייתה בכפייה". על הסצנה הזאת אומר רעם: "היא יושבת בתנוחה כפופה, שפופה, שמשדר חוסר בטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך, היות ורואים זאת בעיקר כאן, יכול להיות שזה המצב הנפשי שהייתה נתונה בו בזמן הזה", אומר רעם ומוסיף, "כף ידה פונה כל הזמן למעלה בתנוחה מבקשת, מתחננת: 'אני לא רציתי את זה', אך טון הדיבור כאן כועס, מלא טרוניה ומשדר התקוממות". לדבריו, גם כשהיא ממשיכה לתאר את תהליך ההטרדה של קצב, היא "נראית נסערת כאילו זה קרה אתמול".
במשפט הבא של רביבו "היה שם אונס, מלא", רעם כבר נחרץ יותר. "במילה: 'אונס' ישנה עצימת עיניים, וכמו שאמרתי כבר קודם זה יכול להעיד על קושי רגשי עם מה שקרה או חוסר דיוק, אך מה שמטה את הכף זו אמירת המילה: 'מלא', יש פאוזה לאחר המילה 'אונס' שבאה להדגיש את המילה הבאה, ואז הקול מתחזק המבט נשלח ישר לפנים, הבעת הפנים נעשית אחידה. במילה 'מלא' היא שמה את מלוא כובד משקלה על כף המאזניים. היה חשוב לה להדגיש שזה לא היה ניסיון לאונס, או כמעט אונס, אלא כל המעשה כולו, עד הסוף. שפת הגוף של המילה הזו מקנה למשפט אמינות", הוא אומר.
"חזקה, נחרצת, חד משמעית וטוטלית"
אנו ממשיכים לסצנה נוספת של חקירת המשטרה, שבה רביבו מתארת את הרצון שלה לעזוב לאחר שקצב הניח ידו על החזה שלה. "היא נראית מאוד משכנעת, טוטלית: תנועות יד ימין חזקות וברורות, קול איתן ויציב. אך גם פה, תנוחת הגוף השפופה מראה אדם שבור", אומר רעם.
בקטע ה"סחיטה" אומרת רביבו ''לא זוכרת, ממש לא היה דבר כזה'', לדבריו רעם "גופה מטלטל מצד לצד בעוצמה רבה, כמו מנסה לנער את מוחה מן הערפילים כדי להגיע לאמת".
בהמשך אומרת לה גורן כי לאנשי הפרקליטות זה נראה כריב אוהבים ולא כמעשה אונס. רביבו עונה לה ''בעיה שלהם, לא היה ולא נברא'', לפי רעם, שפת הגוף של רביבו חזקה, נחרצת, חד משמעית וטוטלית.
לדבריו, תנועה שחוזרת לכל אורך דבריה היא משיכת הכתפיים כלפי מעלה, "זו תנועת התגוננות קלאסית, שאותה ניתן לפרש כתגובה של מי שנמצאת תחת מתקפה על אמינותה, וכל הזמן נאלצת להגן על עצמה", אומר רעם.
כשהיא רואה עצמה בטלוויזיה מדברת על 'שליפת האבר של קצב', היא מנגבת את הדמעות, פעולה זאת לדברי רעם יכולה להעיד על חוסר אמינות, "זה יכול להראות את המצוקה הרגשית שמעשה זה גרם וגורם לה, עם זאת לא ראיתי דמעות, וניתן לפרש זאת לשני הצדדים, כאמין או כמלאכותי".