כשמדברים על פופ קוריאני מתכוונים לדרום, לא לצפון

רובנו, מוטב להודות, יצורים פשוטים וקלים לשכנוע. חובבי טרנדים, נוחים להתמכרות, מתמסרים ברגע, עדריים כציווי פנימי. חומר ביד היוצר. תראו באיזו קלות הצליחו לשכנע אותנו שאביהו פנחסוב הוא הגבר הלוהט של השנה. ועדיין, יש דברים שלא יקרו. שלא משנה כמה ינסו, אפילו אנחנו לא ניפול בהם. הנה חמישה מהם.

משפיענית ה-AI של סופר פארם, מאיה לור. סליחה, כן? אין לנו שום דבר נגד מאיה לור. או בעדה. ולמה שיהיה? מדובר בפרומפט. כלומר, מדובר במשפיענית יפה שמפרסמת מוצרים של סופר פארם באינסטגרם שלה, פשוט כזאת שאינה קיימת ושנוצרה על ידי AI, כי כנראה שלסופר פארם נמאס לשלם לדניאל עמית.

האם מאיה לור תעלה בטעות השחרה על קולגה מחוץ לקלוז פרינדס? האם היא תסתכסך עם ליקוש מנחם? האם היא תחשוף מערכת יחסים עם שורדת שבי? האם היא תיקלע לסערת רשת כי תצטלם עם ביקיני למרות שהכריזה שהיא ילדה של אמונה ולוקחת על עצמה צניעות? כל עוד דבר מאלו לא מתרחש, מאיה לור לא רלוונטית עבורנו. אם יום אחד היא תפתח תודעה ותמרוד בסופר פארם על ידי פרסום קודי הנחה ל-iHerb - אז יהיה על מה לדבר. התחושה היא של כשל בסיסי בהבנת נפש האדם שלא מחפשת שלמות, אלא פגמים. אנחנו לא רוצים לצפות בחיים מדהימים של אישה מושלמת, אנחנו מעוניינים להזדהות/להעביר ביקורת/לשנוא מישהי שעמוק בפנים היא מופרעת כמונו. ואת זה, לעת עתה, רק האנושות יכולה לספק.

להקת איי באטרפליי. לזכותה של להקת איי באטרפליי אפשר לומר שהיא לא תוצר AI. כמובן שלא, הרי מנועי בינה מלאכותית לא היו קיימים בשנת 1993 שבה, ללא ספק, צולם הקליפ לשיר הבכורה של הלהקה, "מי אתה". הקליפ כבר הספיק לעורר זעם אנטי-ישראלי בגלל שהוא כולל פיצוץ בניין, שהזכיר למגיבים הפרו-פלסטיניים את הבניינים בעזה. היטפלות מגוחכת, אין ספק, אבל אין מנוס מלהודות שמשהו בכל העסק באמת מרגיש ספיריטואלי יזראלי.

איי באטרפליי שואבת השראה מעולמות הקיי-פופ המצליחים, אם כי ספק אם מישהו שם מבין שכשמדברים על פופ קוריאני מתכוונים לדרום קוריאה, לא לצפון. זו כמובן לא הלהקה הראשונה שרוברטו מקים, גם לא השנייה והשלישית, ואחרי "חמסה" המחודשת, "פורמולה" ו"טריגר" (וגם "גיים בויז", אם נחזור לימי קדם), התחושה היא שגם איי באטרפליי פחות בכיוון. נקווה שזה לא יגרום לרוברטו להתייאש מקונספט הלהקות, כי אף אחד עדיין לא איחד את "ללדין". חבל, כסף על הרצפה.

השם "מלחמת התקומה". כן, זה לא יקרה. אולי נישאר עם "חרבות ברזל", אולי עם "מלחמת 7 אוקטובר", אולי עם "מלחמת עזה" ואולי עם "יום כיפור הבת", אבל לא "התקומה". סורי. עיקום התודעה הזה לא יוכל להתרחש הפעם. לא אחרי השנתיים האחרונות, החטופים, החללים והחורבן התדמיתי המוחלט. "מלחמת התקומה" זה שם שמוחק את כל אלו, אבל איך אפשר? עם כל הכבוד לניסיונות המיתוג העיקשים - המציאות, כך אומרים, היא עדיין דבר שקיים.

מגירת טירמיסו. האם אנחנו בעיצומו של רנסנס טירמיסו? בהחלט. אפילו נפתחה השנה טירמיסוטרייה (!) ראשונה בישראל. הגיוני, מוצדק, טעים. אבל! סרטוני הטיקטוק שמלווים אותנו כבר תקופה, שבהם אנו נחשפים למגירת מקרר שלמה עם טירמיסו או למזוודה מלאה בטירמיסו או לכל מיכל ענק שמכיל את הקינוח הממכר - זה לעולם לא יתפוס כאן. למה? כי זה מרגיש לא הגייני, זה מגעיל וזה עושה אסוציאציות של ביס טירמיסו עם ארומה של פסטרמה. ובכלל, ישראל היא מדינה אגרנית שבה יש שני מקפיאים לארבע נפשות, אין לנו מקום במקרר לשטות הזאת.

גימיקים קולינריים נוספים שלעולם לא יתפסו כאן הם כריכי מלפפון חמוץ (למרות שאנחנו בהחלט אומה של חלבון!) ומאצ'ה. נכון, יש כאלו שיטענו שמאצ'ה דווקא קורית, אבל מדובר באחיזת עיניים, אף אחד לא באמת אוהב את זה. יש בחיינו מקום לטרנד קולינרי ירוק אחד, והפיסטוק כבר השתלט על הנישה.

ועידת חקירה ממשלתית. שבין חבריה נמצאים גם בן גביר, סמוטריץ', סטרוק ואלקין. איזה יופי, סוף סוף אובייקטיביות ושקיפות. זה ברור שרק הממשלה יכולה למנות את הוועדה שתחקור את תפקודה, אין לנו ספק שהתוצאות יהיו נטולות פניות, ממש כמו המחקר האובייקטיבי ההוא של חברות הטבק בנושא נזקי העישון, והתחקיר השקוף של הבנקים בנוגע לגובה העמלות, והחקירה מלאת העזוז של מועצת החלב לגבי נזקי הלקטוז, והדו"ח הבלתי מוטה של תעשיית הסוכר על בריאות השיניים של ילדי ישראל, והחקירה השקופה והאמפירית של חברות הנפט את זיהום האוויר, והדו"ח הניטרלי של חברת החשמל בנוגע לעלייה במחירי החשמל, והתחקיר הענייני והמאוזן של משרד התחבורה בנוגע לפקקי הענק, והבדיקה המקצועית והמדויקת של היבואנים בנוגע ליוקר המחיה. אנחנו איתכם!