"האמת מאחורי הרדיפה" שונה בתכלית מסרטי Me Too שקדמו לו

שמונה שנים חלפו מאז שתנועת Me Too החלה לצבור תאוצה, והשינוי שהיא חוללה מראה את אותותיו גם בעולם הקולנוע עם יצירות רבות שעסקו בנושא. לסרטים כמו "צעירה מבטיחה" (2020), "מילה שלה" (2022) ו"סורי, בייבי" (2025) שהדהדו את המאבק נגד אלימות מינית ועסקו בסוגיות של הטרדה, תקיפה או אונס, מצטרף כעת "האמת מאחורי הרדיפה" (After the Hunt), שעוקב אחר פרשת תקיפה מינית באקדמיה (אם כי באופן מעט שונה).

"האמת מאחורי הרדיפה" מגיע מהבמאי לוקה גואדאנינו ("מתחרים", "קרא לי בשמך"), שביים את הסרט על פי התסריט של נורה גארט. בתפקיד הראשי מככבת ג'וליה רוברטס, ולצידה שמות גדולים נוספים כמו אנדרו גארפילד ("ספיידרמן המופלא"), איו אדבירי ("הדוב"), מייקל סטולברג ("יהודי טוב") וקלואי סביני ("קידס").

רוברטס היא אלמה, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת ייל שחווה כאבי בטן מסתוריים, והסרט נפתח כאשר היא מארחת בביתה מסיבה לקולגות מהאקדמיה; בין השאר נוכחים בה האנק (גארפילד), מרצה גם הוא וחבר קרוב של אלמה, ומגי (אדבירי), דוקטורנטית ובת חסותה של זו. הם שותים ומעשנים, עושים ניים-דרופינג של הוגים כאלה ואחרים, מעלים טיעונים בעד ונגד תקינות פוליטית. בסיום המסיבה, כשהאנק מלווה את מגי לדירתה, מתחילה העלילה. אנחנו הצופים לא רואים מה קרה שם, אבל ביום שאחרי מגי מגיעה לאלמה, כשהיא רועדת ורטובה מגשם, ומספרת שהאנק תקף אותה מינית. אלמה מגיבה בקרירות יחסית, נמנעת מלהעניק למגי את תמיכתה המיידית, מנסה להבין מה בדיוק קרה אבל מגי הפגועה מסרבת להיכנס לפרטים.

מכאן ממשיך הסיפור להתפתח, קדימה ולרוחב. קדימה - כשהתלונה של מגי מביאה לפיטוריו של האנק, כשמגי נוקטת בצעדים נגד אלמה עצמה, כשאלמה נקרעת בין המילה של מגי לבין המילה של האנק. ולרוחב - כשפרטים רלוונטיים נוספים באשר לדמויות ולמניעיהן ממשיכים להיחשף. למשל, האנק טוען שהדוקטורנט של מגי הוא למעשה פלגיאט - טענה שאותה הוא הביא, לכאורה, גם בפני מגי עצמה (כך שעולה אפשרות לפיה הבחירה להאשים אותו בתקיפה מינית היא אולי סוג של נקמה מצידה).

במקביל, הסיפור של מגי מאלץ את אלמה להתמודד עם שדים מהעבר שלה עצמה - תקיפה מינית שעברה בהיותה נערה ושאותה היא מכחישה עד היום (כך שעולה אפשרות לפיה הפקפוק שלה באמינות של מגי הוא למעשה ביטוי של הפקפוק שלה באמינות של עצמה). כך או כך, לאורך הסרט מצבה הרפואי והנפשי של אלמה מחמיר, והיא נעזרת בשירותיה של קים (סביני), המטפלת מטעם האוניברסיטה, וכן בכישורי ההכלה של בעלה המשונה פרדריק (סטולברג), פסיכולוג במקצועו.

הסרט מותח ביקורת על ההתנהגות הגסה והכוחנית של האנק, וכן על הפמיניזם השמרני של אלמה, אבל גם על ה-wokeness המעוור של מגי ובני דורה (אגב, הוא מותח ביקורת גם על הפרפומטיביות המתישה של עולם האקדמיה). כשאלמה אומרת למגי שהחיים לא תמיד אמורים להיות נוחים, ומגי עונה בתגובה שלא מקבלים פרסים על סבל - אי אפשר, וגם לא צריך, לצדד באופן מובהק באף אחת מהן. וזו אחת התכונות החיוביות של הסרט: היכולת שלו להעמיד סיפור מורכב, רבוד, שמבוסס על דמויות פגומות ושלא מתפתה להיות דידקטי.

זה קצת תמוה לבחור לעשות סרט דווקא על תלונה שהיא אולי-תלונת-שווא, בזמן שבמציאות, סטטיסטיקות גורסות שכמות תלונות השווא בדבר תקיפה מינית נמוכה מ-10 אחוזים (המספר משתנה ממדינה למדינה). ובכל זאת, ברור ש"האמת מאחורי הרדיפה" איננו סרט ריאקציונרי - ולו בזכות סצנה אחת נהדרת של אלמה ובעלה מסוף הסרט. וגם, צריך לומר: הקולנוע יכול להיות ביקורתי בלי להיות מחנך. הוא לא מוכרח להיות פוליטיקלי-קורקט, ובהתאם, הדמויות שבו לא חייבות להיות מוסריות.

את העלילה האינטנסיבית והסוערת מלוות בחירות סגנוניות מעניינות, שמתכתבות עם תחושת אי-הנחת שעולה מהסיפור ומעצימות אותה. למשל, צליל תקתוק מעיק שמלווה כמה מהסצנות, ומתברר כבעל משמעות בהמשך. וגם פסקול עוכר שלווה, שהוא לפעמים מדהים ביופיו ולפעמים מחריש אוזניים (ישנן סצנות שבהן המוזיקה הרועשת ממש עולה על הדיאלוג, ולא ברור אם זו בחירה מודעת או טעות מצערת). גם הצילום, שכולל שימוש בתנועות מצלמה חדות או בזוויות צילום לא שגרתיות, מבטא את הסערה שבלב הסרט.

ומילה על השחקנים: אנדרו גארפילד נותן כאן הופעה כל כך אמינה, עד שכמעט אפשר לשכוח שהאנק בגילומו הוא דמות ולא אדם אמיתי; גם איו אדבירי, אחת השחקניות העולות בהוליווד בשנים האחרונות, מבהירה שיש סיבה טובה לפופולריות שלה; ורוברטס? מה יש לומר על הכוכבת שהוכיחה מזמן שהיא לא רק אישה יפה.

מעניין לציין שהשם העברי שנבחר לסרט איננו תרגום ישיר של השם המקורי - "אחרי הרדיפה" או "מאחורי הרדיפה", אבל הוא נקרא "האמת מאחורי הרדיפה", שזה קצת מוזר, כי האמירה הכי משמעותית של הסרט היא שאין אמת אחת. כל אחת מהדמויות מקבלת בו פתחון פה אמיתי, כלומר, מקבלת אפשרות להשמיע את הגרסה שלה, וזאת מבלי שהסרט פועל לפי ההנחה שיש דמות אחת טובה, אחת רעה, אחת טועה ואחרת שצודקת. "האמת מאחורי הרדיפה" הוא אומנם סרט תובעני וארוך אבל גם חכם ומעורר מחשבה, ולגמרי כדאי לצפות בו.