הבוטות של "פיליון" משאירה אבק ל"יריבות לוהטת"
קולין הוא פקח תנועה ביישן ולא נאה במיוחד. מפגש מקרי בבר עם ריי, חבר חתיך ומסתורי בחבורת אופנוענים חובבת BDSM, מצית בו רגש שהיה חבוי עד כה - והסרט הגאה "פיליון" מספק מבט לעולם עם חוקים אחרים, כולל הומור שחור שמקל על הצפייה האינטנסיבית

עולם ה-BDSM ומשחקי השליטה תופס יותר ויותר מקום בקולנוע, לצד עליית העניין והדומיננטיות שלו גם בחיים עצמם. טרילוגיית הספרים והסרטים של "חמישים גוונים של אפור" פתחה צוהר למתחילים וסרטים כמו "חדר שליטה" ו"בייביגירל" המשיכו לספק את יצר הסקרנות והמציצנות ליחסי שליטה וכוח במערכות יחסים. כעת מגיע "פיליון" (Pillion), זוכה פרס התסריט במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן וזוכה פרס הסרט הטוב ביותר בטקס הסרטים העצמאיים הבריטי - והוא מעלה שלב בהצגה אותנטית, ברוטלית ובו-זמנית רגישה ולא מתייפייפת של יחסי שולט-נשלט בקהילה הגאה, כולל קטעים מיניים גרפיים למדי לסרט מיינסטרימי (ועדיין חלביים ביחס למתרחש בקשרים מסוג זה).
קולין (הארי מלינג, דאדלי מסרטי "הארי פוטר") הוא פקח תנועה ביישן ולא נאה במיוחד שחי עם הוריו, שר במקהלה וזוכה לשידוכים לא מלהיבים עם בחורים שאמו מנסה לסדר לו. מפגש מקרי בבר עם ריי (אלכסנדר סקארסגארד, "יורשים", "דם אמיתי"), חבר חתיך ומסתורי בחבורת אופנוענים חובבת BDSM, מצית בו רגש שהיה חבוי עד כה. הוא נסחף למערכת יחסים חד-צדדית שבה הוא עושה דברו של ריי - בין אם זה לישון על השטיח לצדו, לבשל עבורו הכל או לשמש כצעצוע מין לדרישותיו השונות.
קולין מצטרף לחבורתו של ריי, שכוללת גם נשלטים נוספים, ומרגיש לראשונה חלק מקהילה. אמו פחות מרוצה מהקשר, ואט אט גם קולין עצמו מבין שהוא רוצה יותר ממה שהוא מקבל מהבחור שלא מנדב כל פרט על עצמו, לא מראה כל רגש כלפיו ולא מאפשר לו הפסקה לרגע ממשחק השליטה ומהדגשת מעמדו של קולין כצד הנחות בקשר.
הבמאי ותסריטאי הארי לייטון, ש"פיליון" הוא סרטו הראשון באורך מלא, עושה בחוכמה כשהוא לא שופט את הדמויות. אין פה מבט מלמעלה על מערכת יחסים שיכולה להיראות מהצד כנצלנית על גבול המתעללת. הוא נותן לנו להבין את הצורך של קולין, כמו אנשים רבים, בלהיות כנועים - ומכיר בפערי היופי בין השניים שגורמים לקולין להוקיר את בן הזוג שהצליח להשיג.
לייטון נעזר במשחק מצוין של מלינג הרגיש והעדין, שלאורך הסרט צובר ביטחון דווקא מתוך מערכת היחסים שבה הוא נמצא; ושל סקארסגארד, שמוכיח שוב איזה שחקן כריזמטי הוא, גם בתפקיד שבו הדמות שלו נותרת עלומה ומסתורית לאורך הסרט. התסריט מצליח לתת מבט לעולם עם חוקים אחרים, ולהכניס הומור שחור שמקל על הצפייה האינטנסיבית. אם אתם צופים שלא מפחדים מסצנות גאות בוטות - כי "פיליון" משאיר אבק ל"יריבות לוהטת" - תגלו סרט שיש לב פועם רגיש במרכזו, ושעוסק בשאלות שרלוונטיות לכולנו: הדדיות במערכת יחסים, הקו הדק בין שליטה לניצול, והצורך האנושי כל כך להיות לפעמים פסיבי ולתת לאחרים לקבל עבורנו את ההחלטות.
