"האקדח מת מצחוק" מצחיק - אבל אל תחפשו קשר בינו לבין המקור

לטרילוגיית "האקדח מת מצחוק" שמור מקום בגן העדן של הפרודיות. סדרת הסרטים, המבוססת על הסדרה "מחלק משטרה!" הכושלת, הפכה לפנינה ז'אנרית מבריקה שביססה את מעמדם של ג'ים אברהמס והאחים דייוויד וג'רי צוקר כמובילי הפרודיה, ואת הכוכב הראשי לסלי נילסן, כאייקון קומי נצחי. במרוצת השנים ובעיקר לנוכח שינויים בגישה האומנותית כלפיו פלוס הצפה של תקינות פוליטית קפוצת תחת, הז'אנר איבד את החדות והנשכנות האופייניות לו ומת.

לכן, כשפורסמה הידיעה על הפקתו של "האקדח מת מצחוק", סרט ההמשך לסדרה האהובה שעלה בסוף השבוע לאקרנים, הרבה גבות הורמו באופן טבעי. והן הורמו בעוד כמה סנטימטרים עם הידיעה שליאם ניסן הוא השחקן שנבחר להיכנס לנעליו הגדולות של נילסן ז"ל. הבחירה בניסן, שבשנים האחרונות ולאחר מותה הטרגי של אשתו משחק בסרטי אקשן סוג ב', היא אחת המפתיעות. מה לאירי קפוא הפנים ולקומדיה פרועה? עקיבא שפר, יוצר שקומדיות לא זרות לו, האמין בבחירה הזו ונראה שהוא קלע בול, לפחות על פי התגובות העולמיות.

ב"האקדח מת מצחוק" גרסת 2025 אנחנו פוגשים את פרנק דרבין ג'וניור (ניסן), שהלך בדרכי אביו והתגייס לשירות מחלק המשטרה. חקירת שוד בנק מתוחכם מובילה אותו להתחקות אחרי יזם הייטק עשיר (דני יוסטון) שיצא מקטלוג הנבלים של סרטי ג'יימס בונד והגה תכנית זדונית. הוא מתכנן לשבש את תדרי המכשירים החכמים ברחבי העולם, ולהפוך את כל התושבים לחיות פראיות ואלימות. זאת במטרה שהאוכלוסייה תחסל את עצמה, כדי שהוא ושאר חבריו למזימה יבנו עולם חדש בדמותם. בדרך לעצור את התוכנית, דרבין ג'וניור נעזר בבת' (פמלה אנדרסון), שאחיה נהרג בתאונה מסתורית הקשורה לאותו יזם.

העלילה הגנרית והפשטנית מעולם לא הייתה לב העניין בסרטי "האקדח מת מצחוק", וגם הפעם היא ממש לא האירוע עצמו. מה שבאמת חשוב כאן היא כמות הבדיחות ששפר שוזר לתוך התסריט שלו, ולמרבה השמחה, הוא לא חסך בהן. הגרסה העדכנית של שפר עושה בדיוק את מה שהיא צריכה לעשות: היא פשוט מצחיקה. אבל באותה הנשימה צריך להודות - כסרט שמתיימר להיות המשך או במינימום לעמוד בסטנדרטים של קודמיו, הוא קצת מתקשה לעמוד במשימה.

זה קורה גם (אבל לא רק) בגלל בעיות קצב בולטות. קומדיה טובה, מטורללת, פרועה וחסרת הגיון, צריכה להפגיז מטח של בדיחות בקצב משוגע. הן לא חייבות להיות מבריקות במיוחד או מתוחכמות (ע"ע הסרטים של אדם סנדלר), אבל הן כן חייבות להגיע בקבלנות ולא בטפטופים. כאן, לצד הטרללת המשעשעת, יש פשוט יותר מדי רגעים שקטים. ובכל זאת שפר נצמד, או לפחות מנסה, למאפיינים ולמוטיבים הז'אנריים שהכתיבו בזמנו אברהמס והאחים צוקר.

הגאגים ומשחקי המילים שניסן יורה לאוויר, בתוספת הפנים החתומות והרציניות שלו, עובדים ברוב הפעמים ומצליחים להצחיק באמת. רגעים אחרים מסתפקים בחיוך וגיחוכון קצר. אין מה לעשות, לניסן אין את המוג'ו הקומי שלסלי נילסן העמיס בכמויות. הליהוק שלו עדיין מפתיע לטובה ומנפץ לחלוטין את הפרסונה הרצינית שבנה לעצמו מאז טרילוגיית "חטופה" (הוא גם צוחק על עצמו על הדרך), אבל בחלק ניכר מהסצנות משהו בכל זאת מציק. לעומת זאת, הצימוד שלו עם פמלה אנדרסון, שעושה את אחד הקאמבקים ההוליוודיים הגדולים, מוכיח את עצמו. בין ניסן ואנדרסון יש כימיה אמיתית ומשכנעת, והמנוע האמיתי של הסרט, לכן זה לא מפתיע שהשניים ממשיכים את הזוגיות גם מחוץ למסך.

אבל דוגרי ועם כמה ידיים על הלב, חוץ מהטייטל "האקדח מת מצחוק" והשם "פרנק דרבין", הקשר בין הסרט החדש לבין הטרילוגיה המופתית הוא מקרי בהחלט. האלמנט הפרודי כאן מעומעם והרבה יותר מנומס (כיאה לרוח התקופה) לעומת קודמיו. שפר כתב אחלה של תסריט וגם מביים אותו כהלכה, אבל חוץ מבדיחה אחת בודדת שנוגעת לגזע, הוא משחק על בטוח. וזה רחוק מאוד מהאופי המוקצן והמוחצן של סת' מקפרלן, מפיק הסרט, ששחיטת פרות קדושות בשבילו היא שגרה של בוקר. כל זה הופך את "האקדח מת מצחוק" בגרסתו הנוכחית לקומדיה מטורללת נטו שרצה חזק על גאגים ובדיחות שהם בעיקר מחווה יפה לקודמותיה.

עם כל הגעגועים ללסלי נילסן האחד והיחיד, ולהומור החצוף והחד פעמי של האחים צוקר וג'ים אברהמס, צריך להודות: "האקדח מת מצחוק" בגרסתו החדשה נאמן לשם שלו והוא באמת מגלגל מצחוק. בימים של רצינות תהומית ודיכאון חובק עולם, קומדיה טהורה ופשוטה זה לא מעט לבקש, ושפר מכבד את המורשת ומספק את הסחורה כמצופה ממנו. מנגד, הסיכוי שבדיחה אחת מתוך הסרט תיחרט היטב בזיכרון לאחר הצפייה בו הוא נמוך. זו קומדיה משעשעת בבסיסה, אבל גם מהוססת ומנומסת, לפעמים מטופשת אובר דה-טופ, עם תסריט שמעדיף להישאר באזור הבטוח של הצחקות פשוטות וקלילות, בתוספת סלפסטיק ולשלשת של ינשוף לכל דורש.