"תהיה חזק" על שלושת החטופים מטלטל, ובעיקר חשוב

אינספור מקרים קשים מנשוא, שפילחו את הלב ולא לא הותירו אוויר לנשימה, נרשמו בשנתיים וקצת האחרונות - הן בצד הישראלי והן בצד הפלסטיני. אחד האירועים הזכורים ביותר מהמלחמה הוא המוות הנורא של יותם חיים, סאמר אל-טלאלקה ואלון שמריז: שלושת החטופים שהצליחו לברוח משוביהם אחרי כ-70 יום בשבי, כמעט זכו לצאת לחופשי, ואז נהרגו מאש צה"ל בשל טעות בזיהוי (ובשל מדיניות בעייתית, שבמסגרתה יורים בכל מי שעשוי אולי להיראות חשוד, גם באנשים שמרימים דגל לבן). הסיפור המדהים והעצוב של השלושה הוא סיפור שחובה לספר, ועכשיו זה קורה גם במדיום הקולנועי - במסגרת הסרט העלילתי החדש של הבמאי דורון ערן, שנכתב על ידי תומר אלמגור ועמרי רוז, ושהופק בתמיכת משפחות החטופים שמונצחים בו.

"תהיה חזק" (או בשמו הלועזי, Stay Forte) הוא אחד הסרטים העלילתיים הראשונים העוסקים באירועי 7 באוקטובר, והראשון מתוכם שמתמקד בנושא החטופים. צילומיו נערכו בארצות הברית ובגיאורגיה, וחלק מסצנות השבי צולמו במערכת מנהרות שאורכה כקילומטר וחצי, הממוקמת מתחת למכללה הטכנולוגית של העיר טביליסי. הסרט מתחיל בשבת השחורה, עם החטיפה של עשרות רבות של ישראלים ולא ישראלים לעזה - ומתמקד, כאמור, בשלושה גיבורים, שדמויותיהם מבוססות על שלושת החטופים (אך קיבלו שמות שונים): נדב חי (שחר טבוך), בחור רגיש, אדום שיער וחובב מטאל; אליף מוחמד טלאל (וואל חמדון), בדואי שעבד בלול בקיבוץ ועתיד להתחתן בקרוב; ואורן שמרי (תומר מחלוף), המנהיג הכריזמטי של החבורה ובעל תושייה יוצאת דופן. יחד איתם מוחזק גם חטוף תאילנדי בשם צ'אטרי (רוי ווננגטאמה), שאיתו הם מתקשרים באנגלית.

הארבעה סובלים מיחס מזעזע משוביהם, שמתעללים בהם פיזית ונפשית. במקביל, הם נבהלים כל פעם מחדש מההפצצות של צה"ל, וגם נאלצים, לא פעם, לעבור ממקום למקום בשל הסכנה. לאורך הסרט נחשפים הצופים לדינמיקה העדינה הנרקמת בין הארבעה, שכנראה לא היו נפגשים בשום מקום אחר; הם מנסים להיות חזקים אחד עבור השני, או לחילופין נתמכים זה בזה ברגעים של חולשה. במקביל משרטט "תהיה חזק" גם את היחסים עם השובים ומאפיין אותם - אחד מהם אכזרי במיוחד, למשל, ואחר, שקט למדי, מגלה חמלה מפתיעה (כלפי דמותו של נדב). כמו כן, במהלך תקופת השבי פוגשים הארבעה בחטופים נוספים: את אחד מהם מגלם השחקן היהודי-אמריקאי זוכה הפרסים ג'אד הירש, וחטופה נוספת - שדמותה מבוססת על זו של עמית סוסנה - מגולמת על ידי השחקנית היהודייה-אמריקאית סלמה בלייר (שמככבת כאן לאחר שלקחה הפסקה מעולם המשחק, וזאת כיוון שאובחנה כחולה בטרשת נפוצה).

מסיבות ברורות, קשה לבקר סרט כמו "תהיה חזק", אז חשוב להבהיר שבביקורת נתייחס לא לסיפור של השלושה - אלא לסרט עצמו ולאופן שבו הוא מתאר את האירועים האמיתיים שעליו הוא מבוסס. וישנם כמה דברים שחשוב לומר. קודם כל, "תהיה חזק" ממחיש באופן מצמרר את המציאות של השבי, בין השאר בזכות הלוקיישנים המושקעים שבהם הוא מצולם. באמצעות הופעות המשחק המעולות של חברי הקאסט, הוא דואג להעביר את האימה ואת הייאוש, אבל באותה נשימה גם מקפיד לספק רגעים "קטנים" ו"רגילים", רגעים שבהם החטופים מנסים לשמור על שפיות - כמו למשל להציג את נדב שמבסוט מהכינוי שמעניק לו אחד השובים, "סייטן אחמאר" (שטן אדום).

לאורך הסרט הארבעה לא מספיקים לנהל דיאלוגים ממושכים ומורכבים של ממש, ועסוקים בעיקר בהישרדות. מעט רגעים של נחמה שזורים בין אינספור רגעים של פחד, שנראים, לעיתים, כחוזרים על עצמם. חשוב להדגיש שזה לא דבר רע: זו בחירה תסריטאית חזקה שמשרתת את הסרט. "תהיה חזק" מתיש את הנפש כי הוא מנסה לדמות, עד כמה שאפשר לעשות זאת בשעה וחצי, את חוויית השבי. יש תסכול מסוים סביב התחושה שאנחנו לא זוכים להכיר את הדמויות דרך המילים שהן אומרות, אלא בעיקר דרך התפקוד שלהן - אבל שוב, שיחות עומק במקרה הזה הן פריבילגיה.

ומה לגבי הפוליטיקה של "תהיה חזק"? האמת היא שזו נקודה מעניינת שראוי להקדיש לה כמה מילים. הסרט נפתח בהשמעת אחת ההקלטות המזעזעות ביותר מ-7 באוקטובר - הקלטה שבה מחבל מתגאה בפני אביו על כך שרצח יהודים. זו הקלטה שלא קשורה ישירות למקרה של יותם, סאמר ואלון, וברור שהיא משולבת בסרט לא מסיבות אומנותיות אלא נטו לצורכי הסברה. הרי אחת המטרות העיקריות של "תהיה חזק" היא להנציח את זוועות 7 באוקטובר, וזה בפני עצמו כמובן חשוב - אבל האמת היא שהסרט עצמו מספיק אפקטיבי גם בלי ההקלטה ההיא.

מצד שני, יש אומץ רב בבחירה לעשות סרט דווקא על המקרה של הריגת שלושת החטופים - מקרה קשה מאוד, שדרכו אפשר להסתכל על המלחמה גם דרך עדשה שפחות נוחה לישראלי הממוצע: עדשה שלא עושה אידאליזציה לצה"ל, ויותר מכך, מתמקדת גם בבעיות שלו. בהקשר הזה צריך לומר ש"תהיה חזק" יכול היה, ואולי גם צריך היה, להתעכב יותר על הרגעים האחרונים בחייהם של החטופים, ואולי גם על תגובת החיילים היורים עצמם (כן, גם אם זה אומר שהסרט היה ארוך יותר בעשר או עשרים דקות). התעכבות שכזו בהחלט הייתה מחזקת את ההשפעה העוצמתית שלו, אבל בסך הכל הוא מטלטל ומשמעותי גם כפי שהוא.