"אתה מצלם במנהרה אמיתית. זה קורה - אתה חטוף"

מתחת למכללה הטכנולוגית של טביליסי בגאורגיה, בתוך מערכת מנהרות קרות ומחניקות שאורכה כקילומטר וחצי. השחקנים והצוות של "תהיה חזק" ניסו לדמות במשך שבועיים את 70 הימים המסוייטים שעברו על אלון שמריז, יותם חיים וסאמר א-טלאלקה, כשהוחזקו בשבי בעזה. ואפילו שזה רק בכאילו, ואתה יודע שבסוף היום תצא החוצה, ותכף אחרי שיגמרו הצילומים תחזור לחיים שלך - החרדה משתלטת גם על השחקן המנוסה ביותר.

"היה שם מאוד מאוד קלסטרופובי", מתאר השחקן תומר מחלוף, שמגלם בסרט את אלון שמריז ז"ל. "אחרי שעות אתה יוצא החוצה ואומר, 'וואי, יש אוויר, יש חמצן'. זה מטורף. חיבקתי את התחושות כי בסופו של דבר זה מה שיצא במסך, זה הדבר האמיתי".

רק הצפייה בטריילר מעלה תחושה קשה של חנק, אז אני רק יכולה לדמיין איך זה בפנים.
"נכון. אני חושב שזה היה מאוד חשוב עבורנו, השחקנים, לצלם דווקא בלוקיישן הזה. זה שונה מאשר אם היינו מצלמים באולפן, כי כאן ליטרלי נכנסנו למנהרה למשך שעות ארוכות. לא היה נעים להיות בפנים, הכל מאובק, קור כלבים, והעובדה שאתה נמצא בתוך מנהרה אמיתית ומצלם בתוכה, קצת פועלת על המוח. זה שם אותנו בפוזיציה כזו שהיינו בתוך הדבר עצמו - זה קורה, אתה חטוף בתוך מנהרה. חוויית הצילומים הפכה להיות מקודשת, בעיניי, כי ממש סיפרנו את סיפורם של החטופים".

יד ביד עם המשפחות

זה אחד הסיפורים הטרגיים וההירואים של המלחמה: אלון שמריז (26), יותם חיים (28) וסאמר א-טלאלקה (25) נחטפו בבוקר 7 באוקטובר. השניים הראשונים מביתם שבקיבוץ כפר עזה, השלישי מקיבוץ ניר עם, שבו עבד במדגרת עופות. הם שרדו את הרעב, את המנהרות ואת ההתעללות וההשפלות במשך קצת יותר מחודשיים, ואפילו הצליחו לברוח מהתופת - אבל במסע הבריחה שלהם זוהו בטעות כמחבלים, נורו ונהרגו מאש צה"ל.

שנתיים אחרי, הבמאי דורון ערן ביקש להנציח את סיפורם בסרט קולנוע שעולה השבוע לאקרנים. את התסריט הוא כתב בהתבסס על עדותו של החטוף התאילנדי וויצ'יאן טמטהונג, שהיה עם השלושה כמעט עד שברחו. "תהיה חזק" הוא מהסרטים העלילתיים הראשונים העוסקים באירועי השבת ההיא, והוא נעשה בשיתוף מלא עם המשפחות השכולות. מלבד מחלוף, בסרט משחקים גם שחר טבוך - שמגלם את יותם חיים, וואל חמדון כסאמר א-טלאלקה וגם סלמה בלייר וג'אד הירש.

"היו המון דמעות על הסט, היו רגעים קשים, ועבורנו השחקנים המציאות טיפה התערבבה. באמת. חמאסניק לבוש במדי חמאס נכנס למערה ובא עכשיו לשחוט אותך"

את התפקיד קיבל מחלוף לאחר פגישה מקרית עם אחד ממפיקי הסרט, שראה בו דמיון פיזי לאלון. "יש לנו אותו מבנה לסת", מתאר מחלוף, "אז המפיק חיבר ביני לבין דורון. עשיתי אודישן, ואמרו שם שיש לי משהו קרבי בעיניים. רצו אותי לתפקיד, אבל למען האמת - קצת פחדתי להצטרף לזה".

למה?
"תראי, זה פרויקט שונה מפרויקטים אחרים שעשיתי. מהרגע הראשון שקיבלתי את התסריט הרגשתי שאני ניצב לפני משהו מאוד גדול, לא עשיתי דבר כזה בעבר. פחדתי כי הרגשתי שהמחויבות פה היא עצומה - מחויבות לספר את הסיפור בדרך הכי אמיתית וטובה שאפשר. את סיפור הגבורה של החטופים, של אלון. להיות כמה שיותר מדויק במי שהוא היה, בגיבור שהוא היה, ולהכניס את הכל לפריים. אני נורא חששתי לעשות את זה - איך המשפחה תקבל אותי? אז קבעתי להיפגש איתם".

ספר לי על המפגש.
"מאוד פחדתי. רציתי שהם יאהבו אותי. רציתי שהם ירגישו שיש בי את הניצוץ שהיה באלון. בסופו של דבר זה מישהו שבא לגלם את הבן שלהם, אז החשש המרכזי שלי היה - האם הם יראו בי את זה? הם יאהבו אותי? הם לא יאהבו אותי? והאמת שהם היו מדהימים. הם פתחו את הלב שלהם אליי והיו מלאי הערכה שאני בוחר לקחת את התפקיד.

"אחרי שהרגשתי מספיק פתוח ואהוב על ידם, התחלתי לצלול לדמותו של אלון. שאלתי עליו, צפיתי בסרטונים שלו - בדקתי איך הוא זז פיזית, ישבתי עם האחים שלו וניסיתי להבין אילו מחוות פיזיות הם עושים שאולי גם אלון עשה. חיפשתי לראות מי היה הבן אדם, וניסיתי למצוא את נקודת החיבור שלי אליו. גיליתי שאני והוא נולדנו בהפרש של יום - הוא ב-24 ביולי, ואני ב-25 ביולי. זה היה מטורף, לא האמנתי".

"לי ולאלון שמריז יש את אותו מבנה לסת. עשיתי אודישן, ואמרו שם שיש לי משהו קרבי בעיניים. רצו אותי לתפקיד, אבל למען האמת - קצת פחדתי להצטרף לזה"

המעורבות של בני המשפחות הייתה הרבה מעבר לכמה מפגשים מקדימים עם השחקנים וההפקה. הם אישרו את התסריטים, נכחו על הסט כמעט לאורך כל תקופת הצילומים - ואפילו גם ניחמו את השחקנים כשאלו נשברו בין הטייקים. "אחת השאלות ששאלתי לפני שהסכמתי להשתתף בסרט הייתה אם המשפחות יודעות. גיליתי שלא רק שהן יודעות ואישרו את התסריט, אלא שהייתה להן מעין משאלה - הן רצו לספר את סיפור הגבורה של הילדים".

איך זה היה לצלם את הסרט כשהמשפחות עומדות בצד?
"זה הפך את החוויה למקודשת ומטורפת אפילו יותר. תחשבי שאיריס חיים, אמא של יותם, יושבת ליד המוניטור ומסתכלת מה קרה לבן שלה. זה לא הבמאי שיושב שם - זו אמא שלו! ברגע כזה אתה מבין שאין פה מקום לשחק, אתה פשוט משחזר את הסיטואציה".

וגם היה המון בכי - בכתבה נרחבת ששודרה על הסרט ב"אולפן שישי", ראינו את איריס מרגיעה את שחר אחרי סצנה קשה שבה מגלחים את ראשו.
"היו המון דמעות. היו רגעים קשים, ועבורנו השחקנים המציאות טיפה התערבבה. באמת. חמאסניק לבוש במדי חמאס נכנס למערה ובא עכשיו לשחוט אותך".

הצילומים עוררו אצלך אצלך טריגרים כלשהם? החזירו אותך לתחושות של 7 באוקטובר?
"איפשהו כן, ואני חושב שזה גם קשור להכנה הרגשית של התפקיד. בתפקידים אחרים אני תמיד מנסה למצוא את החיבור שלי, בודק מה מרגש אותי בדמות, מה מעניין אותה, אבל כאן לא הייתי צריך את זה כי זו טראומה של כולנו. אפילו אם היו אומרים לך, שאת לא שחקנית, לשחק תפקיד בסרט - היה לך קל לעשות את זה כי היה בוער בך להיות חלק. הרגש כבר קיים, זה קורה וזה כואב".

יעלי, קומי

הוא עצמו התעורר בבוקר השבת השחורה לקול האזעקות, בתל אביב, לצד אשתו - השחקנית יעל אלקנה. די מהר הבין שזה לא עוד סבב. "אחרי האזעקה הראשונה יעל חזרה לישון ואני קמתי והדלקתי את הטלוויזיה. הסתכלתי וראיתי שמשהו מוזר מאוד מתחיל לקרות. הלכתי למיטה ואמרתי לה, 'יעלי, את צריכה לקום, אני חושב שמשהו קורה פה, משהו מאוד שונה'. ישבתי מול החדשות בערך 12 שעות ברציפות. הבנתי מה קנה המידה של הדבר".

איך היה עבורך לראות את החטופים החיים זוכים לסוף אחר וחוזרים הביתה? כזה שאלון לא זכה לו.
"זו שמחה מהולה בעצב. מצד אחד מאוד משמח שכולם חזרו, אבל אז אתה חושב על המשפחות שהחטופים שלהם מתו והלב נכמר. יוצא לי לחשוב על אלון - מה היה אם היה חוזר? איך היה נראה? איך הייתה המשפחה שלו? כמה שונה ומשמח זה יכול היה להיות. אני לא חושב ששבר כזה יכול להתאחות. כשאתה מאבד אח או בן, זה משהו שאתה חייב לחיות איתו. אי אפשר להמשיך. החיים לא יכולים להמשיך כרגיל".

יצא לך לדבר עם משפחת שמריז מאז?
"כן, אני יודע שמאוד כואב להם. הם תמיד מדברים על אלון. זו משפחה מאוד פעילה שרוצה ליצור שינוי מסוים".

נכון, יונתן שמריז הקים את תנועת "קומו", ולפי הדיווחים הוא שוקל להצטרף לפוליטיקה.
"נכון. אני חושב אבל שיש בפנים הרבה דברים שלא נאמרים. התחושה שלי היא שהם שומרים את הכאב - האבא הוא איש צבא, ושם במשפחה 'גבר זה גבר'. הם כן מוציאים את הכאב, אבל לדעתי גם שומרים לעצמם".

נציגי "תהיה חזק" בארה"ב הגישו את מועמדותו לפרס גלובס הזהב ולפרס גילדת השחקנים האמריקאית. ובין אם ימשיך לשלב הבא ובין אם לאו - נראה שמטרתו, מלבד להנציח את סיפורם של שלושת הגיבורים - היא גם לסייע להסברה הישראלית שנמצאת בשפל. הסרט נפתח עם ההקלטה המזעזעת של מחבל חמאס שהשתתף בטבח, כשהתקשר להוריו והתגאה ברצח יהודים, ומשלב קטעים קשים של השפלה, התעללות ואלימות.

"אני חושב שהסרט יעשה לנו הסברה מדהימה בעולם", אומר מחלוף. "זו אגב אחת מהסיבות שדחפו אותי לקחת את התפקיד - הרצון שהעולם יראה מה חמאס עשה לנו. כמה חמאס התאכזר לחטופים וכמה הם רעים".

סלמה בלייר וג'אד הירש הצלטמו גם הם לסרט - וזה לא מובן מאליו באקלים הפוליטי הנוכחי.
"בכלל לא. מדהים לראות שהם מבינים את הסיפור האמיתי, הם לא מטושטשים. הם יודעים מה קרה פה ובאים לספר את הסיפור של ישראל עם ולמרות הפחד, למרות המחלוקות בהוליווד".

במשך תקופה לא מבוטלת לאורך המלחמה, הוא ואשתו יעל חיו על קו ישראל-ארה"ב, ובתם הבכורה אביגיל אפילו נולדה שם. בתודה לאל, הם לא חוו תקרית אנטישמית זכורה במיוחד - אבל הוא כן שמע על מקרה מטריד מאחד ממכריו. "חבר של המשפחה היה במסיבה, ומישהו ניגש אליו ושאל אם הוא יהודי. כשהוא ענה 'כן', הוא ספג אגרוף לפרצוף. שמעתי את זה והייתי בהלם. לוס אנג'לס מלאה בהרבה יהודים וישראלים, אז תמיד אתה מרגיש חלק מהקהילה, אבל כנראה שיש שם אנטישמיות. גם ראיתי הפגנות בעד פלסטין".

וניסית להסתיר את הזהות שלך?
"לא, אני לא מתרגש מזה. אולי אם הייתי באירופה, שם זה יותר מפחיד, אבל באמריקה הייתה לי תחושה שאני מוגן. נראה לי".

תפקיד חייו - אבא

הוא נולד לפני 34 שנים בבת ים, הצעיר מבין שלושה ילדים. למד במגמת תיאטרון, אבל כשהיה בן 15 חזר בתשובה ועבר ללמוד בישיבה חרדית בירושלים. "זו הייתה תקופה מאוד מורכבת, עד שיותר הבנתי את עצמי", הוא אומר היום, אחרי שכבר הוריד את הכיפה אבל עדיין השאיר אצלו כמה סממנים מהדת. "יש אנשים שחוזרים בשאלה והופכים להיות אתאיסתים, אבל אצלי נשארה האמונה - והיא מאוד חזקה. היא לא הלכה ממני ולא תלך ממני בחיים, ואני רגוע במקום שאני נמצא בו מבלי להיות חרדי".

אחרי החיים בישיבה הוא עבר לתל אביב, למד בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין - ושם הכיר את מי שלימים תהפוך לאשתו, יעל. לאורך הקריירה שלו הוא שיחק בין השאר בהצגות כמו "שבעה" ו"הקב"ן", סדרות ובהן "חאנשי" ו"כיפת ברזל", ובסרטים "הלילה הארוך ביותר", "שיר מלחמה" ו"רות".

ועכשיו הוא ויעל כאן, בישראל, מתמרנים בין צילומים, אודישנים וחזרות - בקרוב הוא יככב ב"מעגל הגיר הקווקזי" של תיאטרון הבימה לצד ג'וי ריגר, ובהמשך השנה תעלה ב-HOT סדרה חדשה בכיכובו בשם "הראיס". חוץ מזה, הם גם הורים טריים לאביגיל בת העשרה חודשים. כשעוברים לדבר על האבהות, הוא מתמוגג: "לא ציפיתי לכמות אושר כזאת. תיארתי לעצמי, אבל זה דבר מטורף. תחשבי שיש גולם קטן וחמוד שקם איתך בבוקר, ולמרות העייפות שלך הוא מתחיל למחוא לידך כפיים ולהסתכל עלייך. זה אושר גדול".

וגם קושי.
"הדברים הקשים הן כאין וכאפס לעומת מה שהדבר עצמו. אני רוצה ארבעה ילדים".

ויעל?
"שכנעתי אותה. אני משכנע אותה אחד אחד, אבל זה כיף לא נורמלי".

"לא ציפיתי לכמות אושר כזאת באבהות. תיארתי לעצמי, אבל זה דבר מטורף. תחשבי שיש גולם קטן וחמוד שקם איתך בבוקר, ולמרות העייפות שלך הוא מתחיל למחוא לידך כפיים"

איזה אבא אתה?
"שאלה מעניינת. אני אבא שחשוב לו כל דבר, אני מאוד מעורב. אני עם צ'אט GPT, בודק כל הזמן, 'הילדה עשתה ככה - מה זה אומר? איך אני מפתח לה ביטחון עצמי? ממתי אני יכול לקחת אותה לטניס?'. אז כן, אני מאוד דידקטי, חשוב לי לעשות את הדבר הנכון ויש לי רצון להיות אבא טוב. אני כאילו חרדתי לגבי האבהות שלי".

אתה נופל לקלישאות "הדברים שקונים לילד הראשון"?
"וואי, על כל דבר ממציאים משהו לילד, 'חולצת מגבת ולא מגבת רגילה', למשל, או 'מחמם בקבוק שגם מערבב אותו'. יש המצאות מאוד מפתות. ולשאלתך, אני... כן".

ואיזו אמא יעל?
"יעל לצערי לקחה את כל הקופה, כי אין מה לעשות, למרות שאני אבא טוב - הילדה אוהבת יותר את אמא".

תתנחם בזה שכנראה המילה הראשונה שהיא תגיד היא "אבא".
"בינתיים היא אומרת 'הב' כששואלים אותה איך עושה כלב. אבל יעל היא אמא מדהימה. אם אני קצת חרדתי - היא מאוד רגועה. אם אביגיל נופלת, אני כזה 'אויייי', והיא אומרת לי, 'רגע - אביגיל, את בסדר?'. אני מרגיש שהיא נולדה להיות אמא".

תנצלו את האזרחות האמריקאית שלה ותעברו לגור בארה"ב? לנסות את מזלכם בהוליווד?
"אנחנו נוסעים לפעמים לכל מיני דברים שאנחנו עושים בלוס אנג'לס, אבל לא באמת תכננו את הלידה שם. אם לעבור לגור שם? אנחנו מאוד אוהבים להיות פה. פה יותר כיף".