"צעצוע של סיפור 5" תקוע על הניוטרל הכי בטוח בעולם

אחת לכל עשרה סרטים, בפיקסאר הולכים בטוח. "צעצוע של סיפור" היה הראשון בתולדות האולפנים, צמוד אליו הגיע השני, ואז השלישי היה ה-11. "צעצוע של סיפור 4" הוא הסרט ה-21 של פיקסאר - ועכשיו, עם עליית "צעצוע של סיפור 5", זהו הסרט ה-31. למה כל המספרים האלה חשובים? כי רק הם מסבירים למה וודי, באז ושות' שוב כאן. כמעט כל עשרת הסרטים האחרונים מבית פיקסאר, לרבות הספין-אוף "שנות אור", או הכניסו מעט כסף בגלל הסטרימינג או פשוט נכשלו. וכשאמא דיסני צריכה לחזור לרווחיות, אולפני האנימציה לא יכולים להרשות לעצמם לשים סוף לסיפור.

"צעצוע של סיפור 5" הוא הראשון בתולדות המותג שנוצר ללא מעורבותו של ג'ון לאסיטר, במאי שני הסרטים הראשונים שנבעט מפיקסאר בעקבות האשמות בהטרדה מינית. התסריטאי אנדרו סטנטון, שהיה שם מהיום הראשון, אמון הפעם על כל המרכיבים. המלחין רנדי ניומן הוחזר מפנסיה, טיילור סוויפט הוקפצה לתרום שיר מקורי שאולי עוד יסדר לה אוסקר, רשימת המדבבים מתהדרת במצטרפים טרנדיים כמו גרטה לי, קונאן או'בריאן ובאד באני - ריפוד מקסימלי כדי לוודא שאף אחד לא ירגיש שמשהו השתנה. ואם יש בעיה ב"צעצוע של סיפור 5", זו בדיוק הבעיה.

לא שיש ברירה אחרת כשמותג סרטי אנימציה מגיע לפרק החמישי של חייו, אבל "צעצוע של סיפור" החדש מעביר 102 דקות על ניוטרל. עם ריבוי זירות שלא היה מבייש מערכה ישראלית, הצעצועים מפוזרים יותר מאי פעם: רובם עדיין חיים אצל הילדה בוני, שהולכת ומאבדת בהם עניין עם הגיעה של ליליפד, טאבלט ילדים צפרדעי; המלחמה בטכנולוגיה מרחיקה מהם את ג'סי שתופסת הפעם את ההובלה; ומחזירה אליהם את וודי, שעד אותו רגע היה עסוק בחילוץ צעצועים אבודים עם בו פיפ; וסוגריים עלילתיים נוספים מאכלסים 50 גרסאות מתקדמות אך תקולות של באז שנות אור. אלה המון סיפורים מקבילים לעקוב אחריהם, גם לילדים וגם למבוגרים.

בתוך חדר המשחקים, "צעצוע של סיפור 5" הוא סרט על דחייה חברתית. ג'סי ובאז מקימים סיירת חרם של ממש. אבל במאקרו, ברור לכולם במה הסרט הזה עוסק - ושזה קונספט שהגיע מאוחר מדי. למרות שהתמכרות לטכנולוגיה היא עניין שנוכח אצל כל משפחה מזה עשור ומעלה, "צעצוע של סיפור" מתייחס אליה רק עכשיו. לצעצועים קל יותר להתנייד כי כולם שאובים למסכים, יש כמה בדיחות זום חרושות עבור הורי הקורונה, וגם בקרב הצעצועים המתקדמים יש היררכיה (כולל צעצועי סוללות ישנים, ה-Double-A Team). הבדיחה הזאת היא מרגעי הצחוק-בקול-רם הבודדים בסרט עבור ההורים, לצד הופעת הדיבוב האנרגטית של או'בריאן, קרוסאובר עם קלאסיקת דיסני ידועה וההקרחה העקיפה של וודי.

העיסוק הטכנולוגי הוא גם מה שמרחיק את "צעצוע של סיפור 5" מארבעת קודמיו: מהסנטימנטלי לדידקטי. הרמיזות על סכנת המסכים לא מחזיקות מים כשהסרט עצמו מוקרן על מסך, ועוד מסך מבית דיסני, והנבלית ליליפד - היא לא באמת רעה. נבלית מהסוג שדווקא צודק רוב הזמן. הצעצועים מציגים את המאבק בה כאילו הוא נובע מדאגה לבוני, אבל למעשה הם דואגים לעצמם. וכשכל סרט הוליוודי אחר ממילא עוסק באימת הבינה המלאכותית, הטייק של פיקסאר עליו מיושן ומעט צבוע. אז למה כל הנ"ל בכל זאת מתכנסים לכדי ביקורת ארבעה כוכבים? כי הניוטרל ש"צעצוע של סיפור" תקוע עליו הוא הניוטרל הכי בטוח בעולם. המכה היצירתית בכנף לא מונעת ממנו להיות מותג חוצה גילים וזמנים, והדרך שלו למניעת הידרדרות עתידית ברורה. הוא צריך לעצור כאן ועכשיו, לא משנה כמה התאגיד יתחנן לשובר קופות חדש.