"10 אחוז" חזרה למסך עם סרט מוגזם אבל נוסטלגי

אי אז ב-2020 הגיעה לסיומה הסדרה "10 אחוז" (או "דבר עם הסוכן שלי", או "Call My Agent!"), וזה היה סיום עצוב במיוחד: גם כי הצופים נאלצו להיפרד מסדרה אהובה, אבל בעיקר - כי הסיום הזה סימן את סופה של תקופה בתוך העולם הפנימי של הסדרה: סוכנות השחקנים אסק (ASK) נסגרה, והיה ברור שחלק קטן של פריז הקלאסית (הדמיונית והאמיתית כאחד) מת וכבר לא ישוב. עכשיו, שש שנים אחרי, "10 אחוז" חזרה למסך בדמות סרט המשך; הסוכנות המיתולוגית אומנם לא קמה לתחייה, אבל הגיבורים שהובילו אותה בהחלט כן.

הסרט קיבל את השם ההולם "10 אחוז: הסרט", ועלילתו מתחילה כחמש שנים לאחר סיום הסדרה. אנדראה מרטל (קאמי קוטן) כבר אינה סוכנת שחקנים; בשנים שחלפו היא עברה לצד היצירתי של התעשייה, וכעת היא עומדת לביים את הסרט הראשון שלה. אממה, ימים ספורים לפני תחילת הצילומים, השחקן הראשי שלה - לורן לאפיט (בתפקיד עצמו) - נוטש את הפרויקט (לטובת סרט של ווס אנדרסון, איך לא). במקביל, אנדראה מסתכסכת עם המפיק שלה, והסרט כולו נמצא בסכנה; כדי להציל אותו, היא פונה לנעמי (לור קלמי), המזכירה מסדרת המקור שהפכה בינתיים למפיקה של טלוויזיה פופולרית. אנדראה מזלזלת בנעמי אבל נאלצת לסמוך עליה, והמתח ביניהן הוא אחד מצירי העלילה המרכזיים של הסרט.

במקום לורן לאפיט, השתיים מלהקות את ונסן מקיין (בתפקיד עצמו), שיככב לצד לטיסיה קטסה (בתפקיד עצמה). נזכיר שזהו אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הסדרה המקורית - שבה שחקנים מוכרים רבים הופיעו בתפקיד עצמם, כשהם מאפשרים להפקה לצחוק עליהם ואיתם. ואכן, ב"10 אחוז: הסרט" מופיעים לא רק שלושת הכוכבים הצרפתים שהוזכרו, אלא גם שני איי-ליסטים אמריקאים: אווה לונגוריה וג'ורג' קלוני, שמגיעים להופעות אורח כיפיות במיוחד.

ובחזרה לעלילה: בעיית הליהוק אומנם נפתרה בזמן, אבל מכאן והלאה שום דבר לא הולך חלק - החל מתאונה מצערת על הסט, דרך חזירת בר עצבנית ועד לשיטפון שמסכן את ההפקה כולה. ואיך לא, גם בחיים האישיים שלה אנדראה מתמודדת עם קשיים - בצורת עימות עם קולט, זוגתה לשעבר, סביב המשמורת על בתן הקטנה. הקרייסס הרב-חזיתי הזה מחזיר לחייה של אנדראה את כל אנשי אסק לשעבר - מתיאס, גבריאל, קאמי, הרווה וארלט - כך שהפקת הסרט הופכת למעשה לגרסה חדשה וזמנית של הסוכנות: כולם שוב באותו מקום, מתווכחים אבל גם צוחקים, מנהלים את המשבר התורן.

האנשים שעומדים מאחורי "10 אחוז: הסרט" עשו כמה בחירות טובות. הראשונה היא הבחירה שלא להקים מחדש את סוכנות השחקנים, אלא למצוא דרכים יצירתיות לאחד בין הדמויות שעשו אותה למה שהיא; הרי הקמה מחדש של אסק הייתה לוקחת את הסרט למחוזות מתקתקים ובלתי-ריאליסטיים שמוטב שלא להגיע אליהם. החבורה מתאחדת מחדש בנסיבות חדשות, וברור שלאחר מכן כל אחד מהם יחזור לחייו שלו - ויש בזה משהו אמיתי ונוגע ללב. זה גם מהדהד את התמה שעליה הייתה בנויה הסדרה המקורית: הלב הפועם הוא לא המוסד עצמו, ולא המטרה שלשמה הוא פועל, אלא האנשים. איך אומרים, מה שחשוב זה החברים שפגשנו בדרך.

הבחירה הטובה השנייה של הסרט נוגעת למקום שכל אחת מאותן דמויות תופסת בעלילה. אנדראה ונעמי הן הגיבורות המרכזיות, בעוד שאר חברי הסוכנות-לשעבר משחקים בתפקידי משנה משמעותיים יותר ופחות. אכן, לא כולם זוכים לקו עלילה רציני משלהם, אבל מצב כזה פשוט היה גורם לעומס מיותר. הפוקוס על שתי דמויות בלבד הוא מתבקש כשעוברים מהמדיום הטלוויזיוני לקולנועי, ומאפשרת לסרט להישאר ממוקד וקוהרנטי.

מצד שני, העריכה הכה נחוצה הזו לא הופעלה במקומות אחרים, שגם בהם היא יכולה הייתה להועיל. הצרות שאיתן מתמודדות אנדראה ונעמי על סט הצילומים באות בצרורות, והן צרות מהסוג הקיצוני והמופרך, כשמד הכאוס עולה ככל שמתקדם הסרט. אפשר היה לשמור על המבנה העלילתי הזה - קומדיה של טעויות - גם בלי לקחת את הסיפור למחוזות מופרעים, ויזואלית ותמטית, ולתרחישים שגובלים באי אמינות. ובעיקר, ההגזמה הזו היא פשוט מאוד נטפליקסית-אמריקאית. לא ש"10 אחוז" הייתה חפה מהמאפיינים האלה, אבל "10 אחוז: הסרט" מעצים אותם עוד יותר, ובהחלט רצוי היה להנמיך קצת את הווליום.

ובכל זאת, "10 אחוז: הסרט" מלכתחילה לא אמור להיות יצירה סינמטית מרהיבה, אלא פיסת נוסטלגיה מנחמת: טכנית, אפשר לצפות בו גם אם לא ראיתם את הסדרה המקורית, אבל אין סיבה טובה מספיק לעשות את זה. ומכיוון שהתפקיד של הסרט הוא נוסטלגי במובהק, אין צורך לשפוט אותו לפי סטנדרטים קולנועיים מחמירים. בסך הכל, "10 אחוז: הסרט" הוא צפייה כיפית עבור מי שאהב את "10 אחוז" הסדרה, והוא סרט המשך שמצדיק את קיומו.