1. הניחו להולכים
בניגוד למשתמע מכמה הספדים חפוזים מדי, ג'ין וויילדר לא הפסיק לעשות סרטים בשל נסיבות רפואיות. מותו בגיל 83 מסיבוכים של אלצהיימר מהדהד באופן טבעי את זה של שותפו הקומי ריצ'רד פריור - מי שטרשת נפוצה גדעה את הקריירה שלו, ולבסוף גם את חייו. אלא שקץ הקריירה של וויילדר היה תוצאה של בחירה. בשנת 1991 הוא נטש חד-צדדית את הקולנוע ומעולם לא שב אליו; ההופעות הספורות שלו מאז היו בסרטי טלוויזיה ובסיטקומים.
כמו סטיב מרטין יבדל"א, וויילדר המציא את עצמו מחדש כסופר. הוא פרסם חמישה ספרים, בהם אוטוביוגרפיה שהייתה לרב-מכר. עם מותו העלה ה"Business Insider" תזכורת לראיון שהעניק ב-2013 להיסטוריון הקולנוע רוברט אוסברון, ובו הסביר וויילדר שהוא פחות הפסיק לעשות סרטים ויותר חיכה לסרט שיהיה ראוי לעשותו: "אם משהו באמת טוב יצוץ, אשמח לעשות את זה. אבל לא הרבה צצים. כלומר, צצו ב-15 או 18 הסרטים הראשונים, אבל לא רציתי לעשות את סוג הזבל שאני רואה היום. לא תלת-ממד, לא סרטים עם המון פיצוצים וקללות. כל כך הרבה קללות. כל רגע מישהו אומר 'אוקיי, לך תזדיין'. הייתי מבין אם זה היה בא ממקום משמעותי, אבל אתה הולך לסרטים מסוימים – לא אגיד איזה בדיוק – ושואל את עצמך, הם לא יכולים סתם לדבר?".
כמו בריז'יט בארדו שתפסה כבר את העסק, גם וויילדר השאיר מאחור את הטוב ואת הרע. השאיר והצטרף לגלריה מכובדת של כוכבים מפוכחים כמו שון קונרי וכמו הג'ין השני, הקמן, שקצו בתעשיית הסרטים והלכו לצפות בעניינים מהמרפסת. מנקודת מבט של מבקר קולנוע, זה מדכא. בכל המובנים האחרים, זה נאצל.
2. אין שום דבר מצחיק בקומיקאים מתים
ריצ'רד פריור וג'ין וויילדר כיכבו יחד בארבעה סרטים - "קו הכסף", "שיגעון על תנאי", "לא ראיתי לא שמעתי" ו"המיליונר הזה הוא עני" – והיו מזוהים לא רק זה עם זה, אלא גם עם שלהי ימיה של הקומדיה המטורפת, תת-ז'אנר שגם במירעו היה שמח ופרוע (ועיניכם הרואות – מתורגם להחריד). ואז טרשת נפוצה ואלצהיימר.
דדלי מור מת לאחר שהפרעה ניוונית במוחו נטלה ממנו את היכולת לדבר או לעמוד. רובין וויליאמס התאבד כשאובחן כחולה פרקינסון. מישהו שם למעלה מארגן חתיכת הופעה של קומיקאים שהיו גדולים באייטיז.
3. כולם מדברים על ווילי וונקה, אף אחד לא מדבר על רבי אברהם
וויילדר כיכב בלהיטים קולנועיים רבים – "ווילי וונקה ומפעל השוקולד", "כל מה שרציתם לדעת על מין ולא העזתם לשאול", "אוכפים לוהטים", "פרנקנשטיין הצעיר" (שעל תסריטו היה מועמד לאוסקר), "המפיקים" (עוד מועמדות לאוסקר, הפעם עבור שחקן משנה), "האישה באדום" – אבל עם לכתו שווה להתעכב גם על סרט זניח יחסית, "רבי אברהם במערב הפרוע" משנת 1979.
"רבי אברהם" – במקור "The Frisco Kid" – הוא סרט על רב פולני (וויילדר) שקאובוי אמריקאי (הריסון פורד) עוזר לו כמעט בעל כורחו לשרוד במערב הפרוע. היום היו קוראים לזה Bromance, רומן בין גברים, אבל עזבו הגדרות: רוברט אלדריץ' ביים את אחד מהסרטים האלה שנשמעים איומים עד שממש רואים אותם. סרט מצחיק מאוד עם לב רחב מאוד, שהוציא מפורד את אחת ההופעות הקומיות הטובות ביותר שלו ומוויילדר הופעה לא פחות ממרגשת.
אחד הסממנים של פילמוגרפיות גדולות באמת הוא פנינים נשכחות. במובן הזה, "רבי אברהם במערב הפרוע" הוא אות ומופת לגדולה של ג'ין וויילדר.
4. עוד מעט נהפוך למם
ראיתי היום שהיה מי שהספיד את וויילדר ככוכב ממים. נשבע לכם שאני לא ממציא את זה, וזה מדכא אותי לא פחות מהסתלקותו של איש מצחיק בן 83.
ספריית הווידאו מתה, הסינמטק הפך למופע שוליים, ובין לבין הלכו חיי המדף של הסרטים. קריירות שלמות נשכחו כשהמבט שלנו ננעץ במסך של העכשיו והפסקנו להביט לאחור. זה הצייטגייסט, זה הדור: טוב מם קרוב מיצירת מופת רחוקה. אולי צריך פשוט לקבל את זה, ואולי וויילדר עשה את הדבר הנכון כשבחר להתפוגג מהמסך כמו עמוד ענן.