אם הכל היה מסתדר כמתוכנן, מאט דיימון היה מככב ב"חיות אדם" לצד ג'ניפר גארנר, גרושתו של בן אפלק - שמפיק את הסרט. אלא שהדברים התגלגלו אחרת: דיימון ויתר על התפקיד, אפלק נכנס לנעליו ככוכב הראשי, וגארנר נותרה בחוץ. עכשיו, כש"חיות אדם" מגיע לנטפליקס, אפלק מספר ל-mako על ההתמודדות עם התקשורת והשמועות, על האתגרים שליוו אותו - ומה הבעיה שלו עם האינסטגרם?
בסוף השבוע הזה עולה בנטפליקס מותחן האקשן "חיות אדם" (Animals), בבימויו ובכיכובו של בן אפלק - פרויקט חדש של חברת ההפקות שהקים לפני ארבע שנים עם חברו הקרוב מאט דיימון. השניים, שפרצו לתודעה לפני קרוב לשלושה עשורים כשזכו יחד באוסקר לתסריט המקורי על "גוד וויל האנטינג", המשיכו מאז לשתף פעולה גם מאחורי הקלעים, לצד קריירות המשחק המצליחות שלהם.
"חיות אדם" הוא הסרט השני של אפלק ודיימון בשיתוף נטפליקס, אחרי דרמת הפשע והפעולה "המכה" מינואר, שרשמה הצלחה גדולה עם 41.6 מיליון צפיות בשלושת הימים הראשונים. בסרט ההוא כיכבו השניים כצמד שוטרים ממיאמי שיוצאים להתחקות אחר רשת סחר בסמים, בעלילה המבוססת על סיפור אמיתי.
הפעם אפלק מככב לבדו, ומגלם מועמד מוביל לראשות עיריית לוס אנג'לס, שבנו הצעיר נחטף ימים ספורים לפני הבחירות. הוא נדרש לשלם כופר מבלי לערב את המשטרה, ופונה לאישה עוצמתית, בגילומה של ג'יליאן אנדרסון ("תיקים באפלה", "הכתר"), בניסיון לפתור את המשבר במהירות. אלא שהאירוע מקבל תפנית בלתי צפויה וחושף גם את הסדקים בנישואיו לאשתו, אותה מגלמת קרי וושינגטון ("סקנדל").
"בפגישה הראשונה עם בכירי נטפליקס הם אמרו לי שאני מוזמן לעשות כל סרט שבא לי, והחופש היצירתי הזה הפחיד אותי בהתחלה", אמר אפלק בהקרנת הבכורה של הסרט בלוס אנג'לס בשבוע שעבר. "עניתי בחיוך: 'רגע, אבל כולנו בעסק יחד, נכון?' כי זו חירות אומנותית שכל יוצר יהיה אסיר תודה לקבל - האפשרות לבחור את הדרך שבה הוא רוצה להתחבר לקהל, משהו שאישית מאוד חשוב לי. מבחינתי, מעל הכל, זה לבחור את השותפים ליצירה - שחקנים, עורכים ובכלל חברים למקצוע שאיהנה לעבוד איתם".
אפלק חתום גם על התסריט, לצד שני כותבים נוספים. "אני לרוב פועל בשתי דרכים", הוא אומר ומסביר: "כתיבה משותפת מאפס, או לקיחת חומרים שאחרים כתבו, איתור החלק שבאמת מדבר אליי והמשך כתיבה באותו כיוון. זה מה שעשיתי כאן. באמצעות התהליך העצמאי הזה חקרתי מה מעורר אצלי עניין, והוספתי על זה שכבות של תוכן, עד שהגענו לנקודה שבה, כשאני צופה בסרט כיום, אני אפילו לא זוכר מה היה חלק מהתסריט המקורי שקיבלתי ומה לא, כי הכל השתלב זה בזה באופן כה הדוק.
"אבל מה שבאמת משך אותי לסרט היה הסוגיה שעומדת בלב הסיפור: 'מי אנחנו באמת כשהמסכות יורדות?' האם לאנשים יש מצפן מוסרי אמיתי, או שאנחנו פועלים בסופו של דבר רק לטובת האינטרסים האישיים שלנו, ואז טווים סביב המעשים שלנו סיפור שתואם את המצפן המוסרי שאנחנו רוצים שאחרים יאמינו שיש לנו - או שמדובר בשילוב כלשהו של השניים.
"לכן יצרנו בלב הסרט עלילת מתח מורטת עצבים, שגורמת לך לרצות לדעת בכל רגע מה יקרה הלאה. האתגר היה לשמר את העניין של הצופים בעוצמה כזאת, ובו-בזמנית לשלב נושאים הקשורים למוסר ולחלקלקות שמאפיינת פשרות מוסריות. אין כאן גיבור קלאסי. דעת הקהל על הדמויות משתנה ללא הרף, ורציתי שהצופים יהיו מרותקים לחשיפת זהותן האמיתית של הדמויות באותה מידה שבה הם מרותקים לעלילה עצמה".
אפלק התייחס גם לבחירה למקם את הסיפור בלוס אנג'לס, עיר מגוריו, והסביר: "הבנתי שאני חי בלוס אנג'לס כבר תקופה ארוכה, כמעט כמו התקופה שבה גרתי בבוסטון, ואפילו יותר. בתחילת דרכי זה גם הנחה אותי מקצועית, כי התמקדתי בסרטים שהתרחשו בבוסטון ועסקו בנעשה בה. אבל גיליתי שגיבשתי נקודת מבט אישית נוספת לגבי לוס אנג'לס, כזו שמתמודדת עם הסתירות והדקויות של העיר הזו.
"רציתי שאנשים ירגישו כיצד העיר נראית ומרגישה ביום-יום. זאת לא הגרסה המיועדת לתיירים, וגם לא איזו גרסה אפלה ומלאכותית שנוצרה בכוח. בעיניי, העיר היא כמו פסיפס, וכשאתה עומד במקום מסוים, המראה הוא בהתאם לאותו מיקום, אך גובל במשהו שונה לחלוטין - מבחינה סוציו-אקונומית, אתנית, תרבותית ולשונית. מצד אחד, הסרט חייב לשדר תחושה אוניברסלית - אין צורך להכיר את לוס אנג'לס כדי להבין מה שקורה - אך בו-זמנית עליו להיות ספציפי מאוד למקום הזה.
"חלק נכבד הוא שמספר דוברי הספרדית בעיר משתווה, או אולי עולה על מספר דוברי האנגלית, ורציתי לשקף זאת ולתת לסרט, בחלקים מסוימים, להתנהל פשוט בשפה הספרדית. וכבר בתסריט דאגתי לשלב ספרדית, כדי לשקף נאמנה את המציאות בלוס אנג'לס, והן משום שהיא חושפת פרטים על הדמות, כמו אלה שסבורים שעצם העובדה שהוא דובר ספרדית מהווה נקודת זכות ב'קורות חיים מושלמים של הפוליטיקאי'. ואז ישנה אירוניה בסוגיה: האם זה הופך אותו לאותנטי? האם דוברי ספרדית אמורים להזדהות איתו? איזו משמעות יש להנחה שיש לו זיקה עמוקה יותר לתרבות הלטינית?
"נטפליקס נראתה לי פלטפורמה מושלמת לעסוק בזה, הודות לקהל הצופים והתוכן הגלובלי שלה. לדוגמה, תמיד הערכתי סדרה כמו 'נרקוס', שבה דמויות דיברו אנגלית או ספרדית בהתאם לסיטואציה. זה פשוט אותנטי יותר, וזה מה שאני מחפש בכל היצירות שלי".

שמועות רצות
במקביל לרפרטואר משחק מרשים לאורך השנים, בסרטים כמו "ארמגדון", "נעלמת", "רואה החשבון" וכמובן בתור באטמן בסדרת סרטי DC מהעשור הקודם שביים זאק סניידר, אפלק (54) מטפח גם קריירת בימוי שהגיעה לשיאה עם "ארגו". הסרט, שאפלק הפיק עם ג'ורג' קלוני, זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר ב-2012, ובנוסף זיכה אותו בשני פרסי גלובוס הזהב - לסרט הדרמה ולבימוי. "חיות אדם" הוא הסרט החמישי שאפלק ביים.
בדומה לפרויקטים קודמים של חברת ההפקות שהקימו אפלק ודיימון - בהם דרמת הספורט "אייר", שבה השניים גם כיכבו; קומדיית הפשע "המסיתים" עם דיימון וקייסי אפלק, אחיו הצעיר של בן; וכן "בלתי ניתן לעצירה" ו"נשיקת אשת העכביש" בכיכובה של ג'ניפר לופז, גרושתו השנייה של אפלק - גם הפעם כמעט היה מדובר בעסק משפחתי. התוכנית המקורית הייתה שדיימון יגלם את הדמות הראשית, בעוד אפלק יביים, ותפקיד הרעיה יועד לגרושתו הראשונה ואם שלושת ילדיו, ג'ניפר גארנר.
"חשבתי לעצמי, 'אלוהים, ג'ן תהיה מדהימה בתפקיד'. היא יכולה להביא משהו מעניין שהיא עוד לא עשתה, אבל אני יודע שהיא מסוגלת לעשות, רק שלא הייתה לה הזדמנות. היה גם יתרון נוסף: שנינו נראה יותר את הילדים ונתאם את לוחות הזמנים, שכן יש לנו משמורת משותפת במתכונת מתחלפת של שבוע-שבוע", סיפר אפלק במהלך קידום הסרט. אלא שלאחר שדיימון ויתר על התפקיד בשל מחויבויותיו לצילומי "האודיסאה" ונותר כמפיק בלבד, אפלק לקח על עצמו את הדמות. בשלב הזה הוא וגארנר הגיעו למסקנה שאם יגלמו זוג נשוי, תשומת הלב לחייהם האישיים עלולה להסיח את הדעת מהסרט.

הסחות דעת הן חלק בלתי נפרד מהמעמד הסלבריטאי של אפלק, בין שמדובר במערכות היחסים המתוקשרות שלו - לרבות שני הסיבובים עם ג'יילו ורומנים חולפים עם אנה דה ארמס, שפנפנת "פלייבוי" שאונה סקסטון ומפיקת הטלוויזיה לינדזי שוקוס - ובין בהתמודדויותיו עם התמכרות לאלכוהול ולהימורים. אפלק גם ידוע כחובב חסר מעצורים של טורנירי פוקר בלאס וגאס.
"המזל הכי גדול שהיה לי הוא שלמרות הבעיות שהתמודדתי איתן, לא החסרתי יום עבודה כבר זמן רב", הוא מספר. "אפילו אם איזו חברת ביטוח צריכה לבחון את התיק האישי שלי כדי להחליט לגבי מימון וביטוח של סרט חדש שאני עומד לצלם, אני לא חושב שהיו מוצאים משהו בעייתי בכל ההיסטוריה התעסוקתית שלי. גם בתקופות שבהן שתיתי, לא עשיתי זאת בזמן העבודה, וזה לא השפיע על העבודה שלי באופן ניכר לעין. ברור שזה משפיע עליך באופן כללי, אבל היה לי מזל מבחינה בריאותית, ואף אחד לא הגיש תביעת ביטוח בטענה שגרמתי להם להפסד כספי.
"לא הייתה לי שליטה על מה שדווח עליי, לא קיבלתי החלטה להיחשף בפומבי, זאת לא הייתה חשיפה מודעת. אין לי שום עניין מיוחד בכך שחיי האישיים יתנהלו לעיני כל. לא הרמתי טלפון לעיתונאים כדי לשתף שהלכתי למוסד גמילה. זה היה חלק מהחיים שלי ומהתמודדות ארוכת שנים. דברים שבדרך כלל נשארים פרטיים אצל אנשים רגילים הופכים אצלי לנחלת הכלל. אני באמת לא מבין את העניין, כי בעיניי זה משהו די שגרתי. גדלתי סביב לא מעט אלכוהוליסטים - חלקם נגמלו וחלקם לא. ואנשים נכנסים למערכות יחסים ויוצאים מהן. אני לא בטוח למה חלק מסוים מהתקשורת כל כך אובססיבי להיבטים האלה בחיים של אנשים. אותי אישית לא מעניין לנבור בחייהם הפרטיים של שחקנים שאני מעריך. למעשה, ככל שאני יודע פחות, כך אני מסוגל להעריך יותר את המשחק שלהם".

ובכל זאת, בעידן הרשתות החברתיות הכל לכאורה בחוץ.
"נכון, באינסטגרם למשל נוצרת רמה מסוימת של היכרות כביכול, שעלולה, לדעתי, לפגוע במסתורין האופף אנשים. אני לא רוצה לדעת מה דניאל דיי-לואיס אכל לארוחת צהריים, או איך הוא מתנהג במציאות. תן לי רק לצפות בסרטים שלו וליהנות. הלוואי שלא הייתה כזאת מציצנות לחיי מפורסמים. אבל נוצרה מעין תעשייה שלמה סביב ה'טלנובלה' של חיי הכוכבים. לפעמים קל להרגיש כאילו אתה דמות בשיר קאנטרי מתמשך שלא אתה כתבת. אבל כבר הפסקתי להתלונן והשלמתי עם המשמעות של זה עבורי. כמובן שאני מביא בחשבון את הילדים שלי ואת האופן שבו התקשורת פועלת, ולמרבה המזל, הילדים שלי די פיקחים ומבינים שמתפרסמים עליי שקרים באתרי רכילות כל הזמן. אז בכנות, אני פשוט לא טורח להתעסק בזה. זה חלק מהחיים שלא עומד להשתנות, ולכן אני לא מקדיש לזה המון מחשבה".
האם אילו תובנות שהגיעו הודות להורות והסטטוס המשפחתי המשתנה?
"אני מאמין שככל שאדם גדל ומתבגר, הוא מרבה יותר לחשוב על האדם שהוא רוצה להיות. לדעתי, בסופו של דבר, הביוגרפיה החשובה ביותר שנכתבת על כל אחד מאיתנו היא זו שאנו מותירים בלבם ובמחשבותיהם של ילדינו. לכן, התפקיד שלי בתור אב הוא הדבר החשוב לי מכל - לצד השאיפה לצמצם ככל האפשר את הטעויות ההוריות. טעויות הן בלתי נמנעות, אך עבורי זהו העיקר. מכאן נגזר שחשוב לי מאוד לחיות חיים נקיים, כלומר ללא שימוש בחומרים משכרים, להיות אדם ישר וצנוע ולנהוג באחרים בכבוד. חשוב לי גם להבין ולקבל את החיים כפי שהם - להשלים עם העובדה שדברים משתנים ולדעת להתמודד עם התקופות המשתנות של החיים".
