"הוליווד נגועה במכת אנטישמיות חמורה וזה מתחיל בבכירים יהודים שמלאים שנאה עצמית"

דווקא בעיצומה של עונת שוברי הקופות ההוליוודיים, ומול בלוקבסטרים עתירי תקציב של האולפנים הגדולים כמו "סופרמן", "עולם היורה: חיים חדשים" ו"פורמולה 1" - שכבר הכניסו מאות מיליוני דולרים הקיץ - בסוף השבוע הקרוב יעלה לאקרנים בארה"ב סרט דרמה-אקשן המתרחש סביב קהילה יהודית אורתודקסית.

הסרט Guns & Moses, שיצרו הבמאי חובש הכיפה סלבדור ליטבק ואשתו התסריטאית נינה דוידוביץ', מגולל את סיפורו של רב בעיירה מדברית בדרום קליפורניה, שלאחר רצח של איש עסקים בולט מהקהילה שלו, לוקח את החוק לידיים בעל כורחו: הוא לומד כיצד להשתמש בכלי נשק ופועל לסייע לכוחות המשטרה לנסות ולפענח את זהות הרוצח ומניעיו, כשהחשד הוא שמדובר בפשע שנאה מצד בריונים ניאו-נאצים. בשלב זה הסרט יופץ רק בארה"ב ועדיין לא בישראל. 

את הגיבור הראשי, הרב מוישה "מו" זלצמן, מגלם השחקן היהודי-אמריקאי מארק פויארסטין. מלבדו, הקאסט כולל עוד כמה נציגים ישראלים - כמו אלונה טל, אשתו הרבנית שעוזרת לו ככל שהחקירה מסתעפת; מארק איווניר בתור רב המייעץ לו; ואפילו שתי בנותיה של השחקנית שירלי ברנר ("מחוברים"), שהן למעשה דור שלישי לשחקניות במשפחה - היות וסבתן היא סמדר ברנר, הזכורה בתור יפצ'וק מ"הלהקה".

בסרט מככבים גם דרמוט מולרוני ("החתונה של החבר שלי"), ניל מקדונו ("אחים לנשק") וכריסטופר לויד ("בחזרה לעתיד"), ובשבועות האחרונים הוא זוכה לסיקור וסקרנות מצד התקשורת האמריקאית בשל העלילה הקשורה ביהודים. וכן, האקלים המורכב של אנטישמיות גואה ודאי לא מזיק להייפ. 

"הוליווד נגועה כיום במכת אנטישמיות חמורה וזה מתחיל בבכירים יהודים בתעשייה שמלאים שנאה עצמית", מכריז בראיון ל-mako הבמאי והתסריטאי סלבדור ליטבק, יליד צ'ילה החי בארה"ב. "אני בטח לא כזה, מי שעבד על הסרט לא כזה, תודה לאל. אנחנו גאים להיות יהודים ולשחרר את הסרט עכשיו. והשיווק שלו רובו ככולו ברשתות החברתיות". הוא מספר כי הטריילר צבר כבר 12 מיליון צפיות ב-X (לשעבר טוויטר), ולמרות שכיאה לפלטפורמה הוא התמלא בתגובות נאצה, "יש גם גלי אהבה רבים לסרט ובכלל ליהודים, למען ישראל.

"אמריקה היא כן מקום טוב ואדיב, ובסופו של דבר היא מדינה שנבתה על ערכים המזוהים עם היהדות והנצרות", מוסיף ליטבק. "האמריקאים לוקחים את האמונה הדתית שלהם מאוד ברצינות והם גם יודעים להעריך בן דת אחר שעומד לצידה של הקהילה ממנה הוא מגיע, בייחוד כשהיא מותקפת. וחשוב להבהיר שזה לא רק נגד יהודים, ויש התקפות נגד בני דתות אחרים, וכן יש בסופו של דבר אחווה נגד אלו שמבקשים להעמיק את התקופה המסוכנת הנוכחית - וזה יקרה רק אם נעמוד יחד".

פויארסטין: "בסרט יש תמה חוזרת סביב השיר 'גשר צר מאוד', שלא הכרתי. פתאום לגלות את פניני התרבות הללו והיופי של המסורת היהודית - זו חוויה מדהימה ואני שמח שזה יוצג לראווה בקולנוע"

מה הייתה ההשראה לסרט?
"אשתי ואני שותפים ליצירה, אנחנו כותבים תסריטים יחד וחיפשנו במשך זמן רב רעיון למותחן. ואז באפריל 2019 אירע פיגוע הירי בבית הכנסת של חב"ד בעיירה פאווי, באזור סן דייגו, שם אנחנו מתגוררים. למחרת נסעתי לשם כדי לקחת חלק בהלוויה של ההרוגה לורי גילברט גיי בת ה-60, נפגשתי עם הרב גולדשטיין שנפצע ואחזתי בידיים החבושות וראיינתי אותו לאתר שהקמתי, Accidental Talmudist. הרב יצא בקריאה לציבור הרחב לנהוג באדיבות, עם משמעות, כך שייצא משהו חיובי מהטרגדיה שהוא חווה. משם הגיעה ההשראה לכתוב את הסרט, אף כי אין לו קשר לפיגוע הירי. רציתי לשקף את האיום המרחף עלינו מעצם היותנו יהודים.

"בניגוד ליהודים אמריקאים רבים - לא גדלתי סביב נשק. חזרתי בתשובה בבגרותי, וכשהתחלתי להסתובב עם כיפה על הראש נעשיתי ער לסכנה. מאז הפכתי חבר בארגון שאינו למטרות רווח בשם 'מגן עם', מעיין משמר אזרחי של נושאי נשק המגנים על הקהילה, ואם ירצה השם לעולם לא נצטרך לעשות שימוש בנשק. אבל אם זה יקרה, אנחנו לא נהיה מטרה נייחת. ההכשרה שעברתי במסגרת הארגון היוותה השראה לדמות של הרב מו, שנאלץ להגן על הקהילה שלו וללמוד כיצד לירות באקדח - כי זה העולם האמיתי שבו הוא חי. וזה גם לא פשוט לתפעל אירוע בזמן אמת עבור מי שאינו בכוחות הביטחון בשגרה. אתה זקוק לאימון קפדני, לזיכרון צלול ושזה לא יגיע לך בהפתעה כדי שתוכל לנהוג ביעילות".

פויארסטין אז ממשיך את דבריו של הבמאי, ואומר: "זה חלק שלא הצריך כישורי משחק כי באמת לא ידעתי כיצד לירות באקדח, וזה היה שיעור אמיתי עבורי - בניגוד לאלונה טל שלא הייתה זקוקה להכשרה כמוני. היא שירתה בצה"ל וידעה טוב מאוד מה היא עושה. אם כבר, היא הייתה צריכה להעמיד פנים שאין לה מושג מה היא עושה ואיך בכלל לאחוז בנשק - בעוד אני הלכתי למטווחים ועברתי סדרת אימונים ממושכת".

איך שילבת את הדואליות בדמות - אדם ממשפחה דתי שהופך לצלף ומעיין שוטר? הייתי קורא לך רבי-קופ.
"לא רע, אהבתי", צוחק פויארסטין, "הדואליות הזאת כדבריך היא מטאפורה למסורת היהודית שבה אנחנו מתעמקים בתורה, והרב שאני מגלם למעשה מביא את הכלים הללו של תלמיד חכמים להתעסקות שלו בחקירת הרצח. הוא לא מסתפק בתשובות המהירות והפשוטות לכאורה שמעניקים לו, למרות שהקהילה שלו הייתה מעדיפה שבזה זה ייגמר, אלא הוא מתאמץ לחקור מעבר לכך. ישנם ניאו-נאצים שמטילים על הקהילה טרור, ובאחת הסצנות הוא ניגש לאחד מהם באור יום - כשהוא יושב במכונית מחוץ לבית הכנסת - ומיד תוקף אותו שהיהודים עושים רצח עם. אז הרב פשוט מציג בפניו ניצול שואה (כריסטופר לויד), שמספר כיצד כל משפחתו נספתה במחנות, ונוצר רגע שבו אותו בחור מתקשה להכחיש כי זה משהו שקיים מול עיניו".

זאת סצנה שקשה להאמין שתקרה כיום בזמן שאנחנו מוצפים בשנאה והטחות "ג'נוסייד".
"אני הייתי בין אלו שהגיעו לצפות בסרטון הזוועות בהקרנה המצומצמת בלוס אנג'לס בשנה שעברה. זכרתי קטע ממצלמת הגוף של מחבל חמאס עם שני אחים, ילדים, שצפו באביהם מתפוצץ למוות מרימון, הולכים לסלון מדממים, ואחד מהם אומר שהלוואי וירצחו אותם והסיוט ייגמר, ובמקביל המחבל שותה לרוויה בקבוק קוקה קולה כאילו שהוא בהפסקת צהריים וכלום לא קרה. זה היה מחליא.

"אחרי זמן מה נכחתי בערב התרמה למען יתומי 7 באוקטובר, ושמעתי אישה מספרת שבעלה נהרג מרימון והציל את שני ילדיהם. ואני קולט שאלו הילדים שראיתי בסרטון הזוועות. בשלב מסוים גם הראו איך הם תיקשרו עם המחבל באמצעות גוגל טרנסלייט והתחננו שלא יהרוג את אמם, שיהרוג אותם. אין לי ספק שהמחבל מעולם לא שוחח עם יהודי. הוא היה מונע משנאה שטנית גרידא. וכמה שזה מאוד שונה - זה כן הזכיר לי את אותה סצנה של הרב והבחור הניאו-נאצי. השורה התחתונה שלקחתי היא האמונה בקשר אנושי. שם זה צריך להתחיל. בינינו כבני אדם. כשעומד מולך אדם בשר ודם עם לב פועם והאמת היא מול הפרצוף".

פויארסטין: "מאוד השתניתי מאז 7 באוקטובר. איבדתי חברויות, אנשים הראו את פרצופם האמיתי והוכיחו שהם ממש לא אוהדי ישראל. הם אומרים שהם אנטי-ציוניים אבל הם בעצם אנטישמיים"

יהודי בהוליווד אחרי השבת השחורה

פויארסטין מתחזק קריירה פורה מזה כבר שלושה עשורים, זאת לאחר שסיים לימודי משחק באוניברסיטת פרינסטון ובהמשך בבית הספר לאמנויות דרמה בלונדון. הוא כיכב ב"רופא להשכיר" במשך שמונה עונות ובדרמה עטורת פרסי האמי "הבית הלבן", ונחשב לפנים מוכרות בטלוויזיה עם רזומה מכובד שכולל עשרות הופעות משחק - "חוק וסדר", "נמלטים" ו"סקס והעיר הגדולה"; על המסך הגדול עשה את הבכורה המקצועית שלו בסרט "קסם מעשי" לצד ניקול קידמן וסנדרה בולוק, ולאורך השנים שיחק בין השאר גם ב"מה נשים רוצות", "שבועיים מראש" ודרמת המלחמה "התנגדות" על מחתרת ביילסקי הפרטיזנית, לצד דניאל קרייג ולייב שרייבר.

פויארסטין גדל בניו יורק, חגג בר מצווה בבית כנסת אורתודוקסי, ביקר לא אחת בישראל וכיום מתגורר בלוס אנג'לס עם ילדיו ואשתו, מפיקת הטלוויזיה המצליחה דנה קליין (שנמנית בין היתר כאחת המפיקות בסיטקום "חברים"). בריאיון הוא משתף שביתם הבכורה, לילה, ביקרה לאחרונה בישראל במסגרת "תגלית". "לא ביקרתי בארץ כבר יותר מידי זמן", הוא אומר, "אני מקווה שאוכל לקחת את כל המשפחה לטיול בשנה הבאה. הבת שלי נהנתה מאוד עם 'תגלית', פגשה גם כמה חיילים נחמדים".

הוא מספר על המשפחה שלו שבמקור מקריית ארבע, אבל עם השנים התפזרה ברחבי הארץ: "בת דודתי גולדי, בעלה אלדד ושלושת ילדיהם גרו באזור עוטף עזה, והם היו בממ"ד בשבת השחורה. אלדד חסם בכוח את הדלת כאשר המחבלים ניסו לפרוץ אותה מהצד הנגדי, ותודה לאל הם שרדו ואחר כך עברו להשתכן באילת".

האם זה מרגיש אחרת להיות שחקן יהודי בהוליווד אחרי 7 באוקטובר?
"מאוד השתניתי מאז אותו יום ומהיום שאחרי. כמו רבים, איבדתי חברויות, אנשים הראו את פרצופם האמיתי והוכיחו שהם ממש לא אוהדי ישראל. אלה שאומרים שהם סך הכל אנטי ציוניים ואתה יודע בו ברגע שלא להאמין יותר למה שיוצא להם מהפה - כי מתברר שהם בעצם אנטישמיים. ניתקתי קשרים עם חברים, אבל מעל הכל גיליתי טוב יותר מי אני. אני יודע היום יותר מאי-פעם מי באמת חברים שלי, מהי הקהילה שלי. ואני גם לא אחד שימנע מלהידרש לנושאים הלא-פשוטים לשיחה בראיונות. יש לי איש יחסי ציבור שעונד בעצמו בגאווה תליון מגן דוד, וזה מצער אותי כשאני רואה כאלו שנמנעים מלהתבטא או מסתתרים מאחורי מנהלים אישיים.

ליטבק: "הקהילה היהודית מתעוררת למציאות שבה ביטחון אישי היא בעיה רצינית שעלינו לקחת בידיים ולטפל בה בעצמנו. גם ליברלים מבינים שייתכן ויבוא היום להגן על משפחותיהם בעצמם"

"אני מנסה להיפתח לדו-שיח ולוקח חלק בשלוש מועצות הורים בבתי הספר של ילדיי. באחת מהן, ישנה אישה בשם רולה, שמוצאה פלסטיני ואביה גר בלבנון. ישבנו לארוחת צהריים יום אחד ונוכחנו לדעת שיש לנו הרבה מן המשותף. בוא נגיד שאני לא משלה את עצמי שאנחנו עוקבים אחר אותם חשבונות ברשתות החברתיות ועם אותו קהל, מה שנקרא, אבל יש בסיס אנושי דומה, ושנינו מחוברים לקהילה ממנה כל אחד מאיתנו מגיע ושואפים לחיבור. חשבנו למשל לקיים יחד אירוע שחוגג את התרבות של המזרח התיכון, הצעתי שאחבור אליה ונגיע ליותר אנשים, כי יש הרבה יותר משפחות של ילדים יהודים מאשר פלסטינים בבית הספר היסודי שבו ילדינו לומדים. אמרתי לה שנעשה ערב חומוס, מי לא אוהב חומוס? וזה משהו שאנחנו מנסים לארגן לקראת שנת הלימודים הבאה.

"בסופו של דבר אני יהודי הנושא את ראשי בגאווה. בסרט יש תמה חוזרת סביב השיר 'כל העולם כולו גשר צר מאוד', ואני לא הכרתי כי בניגוד ליהודים אמריקאים רבים, בתור ילד לא שלחו אותי לקייטנה דתית אלא חילונית ושם לא לימדו אותנו את השיר. אז פתאום לגלות את פניני התרבות הללו והיופי של המסורת היהודית, להכיר רבנים עמם הבמאי היה מיודד - זו הייתה חוויה מדהימה ואני שמח שכל זה יוצג לראווה על מסך קולנוע".

כן, זה נשמע כמו הלהקה הזאת

"Guns & Moses", שהוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים היהודי בלוס אנג'לס, יופץ ב-27 ערים ברחבי ארה"ב בסוף השבוע הקרוב על גבי 500 מסכי קולנוע, נתון מכובד עבור סרט עצמאי דל תקציב. בהמשך הוא צפוי לעלות במספר מדינות נוספות ויש משא ומתן לגבי הפצה בישראל. בין המפיקים נמנית לי ברודה, אחת הישראליות שעושות חיל בשנים האחרונות בהוליווד, ובין השאר יש לה ברזומה קרדיטים של מפיקה בסרטים כמו "הצצה ליחסים", שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית התסריט המקורי ולארבעה פרסי גלובוס הזהב, ו"המתמחה" שהיה מועמד השנה לשני פרסי גלובוס הזהב ושני פרסי אוסקר עבור השחקנים סבסטיאן סטן וג'רמי סטרונג.

"הסתכלנו עם אלו שמתאמים יציאת סרטים והיה קשה למצוא חלון לפני כן, וראינו שיש דווקא זמינות בסוף השבוע הזה להפצה די רחבה של 500 מסכים", אומרת ברודה לגבי הבחירה המפתיעה להוציא את הסרט מול התחרות של שוברי הקופות הקיציים, "קשה בכלליות למכור כיום סרטים להפצה בתעשייה, הקהל של הסרט הוא אנשים שמאמינים באלוהים ואלו שמאמינים בזכות להגן על עצמך, וגם אוהבי יהודים. בעיקר מדינות בדרום המזוהות עם הצד השמרני במפה הפוליטית. וכמובן - קהל צופים שאוהב מותחני פעולה, שזה גם קצת מערבון, שילוב של ז'אנרים".

"וגם השם של הסרט מיד מושך תשומת לב, כולם אינסטינקטיבית מיד חושבים על הלהקה גאנז אנד רוזס", מוסיף ליטבק. "מבחינתי זה שם שמתאר באופן מושלם על מה הסרט. יש בשם הכרזה נועזת שאנחנו כאן במלוא כוחנו והציבור יווכח לראות זאת. אנחנו לא חוששים ונסוגים מאף סקנדל, והמעניין הוא שלרוב, היהודים האמריקאים נוטים לצד הדמוקרטי-ליברלי מבחינה פוליטית, הצד שיש לו בעיה עם כלי נשק. אבל ההגדרות הללו הולכות ומשתנות לפי דעתי. הקהילה היהודית מתעוררת בשנה האחרונה, בעשור האחרון, במאה האחרונה, למציאות שבה ביטחון אישי היא בעיה רצינית שעלינו לקחת בידיים ולטפל בה בעצמנו. גם אם חלקם עדיין שומרים על דעותיהם הליברליות, הם גם יותר קופצים למטווח הקרוב ומבינים היטב שייתכן ויבוא היום להגן על משפחותיהם בעצמם.

"אני חושב שהסרט מגולל את הסיפור של מה שכולנו חווים מבחינת המסורת, המציאות והסכנה המרחפת על ראשינו. בעזרת השם ידינו מושטת לשלום ולדיפלומטיה, אבל עלינו גם להיערך למלחמה. את זה למדנו מיעקב אבינו, והקרב שלנו כעת הוא עם הסרט ובתקווה שאנשים יבואו לאולמות וננצח את הדרקונים והדינוזאורים וסופרמן".

ולכם יש סופר-מענטש.
"ואפילו סופרמן הוא בעל ייחוס יהודי, שני צעירים יהודים הם שיצרו את הדמות, ג'רי סיגל וג'ו שוסטר מאוהיו", זורק לסיום פויארסטין בחיוך, "וכמו סופרמן - גם אני מגלם גיבור יהודי bad-ass!".