ותודה לבראד פיט: "פורמולה 1" הוא הבלוקבאסטר הקיצי שכולנו חיכינו לו

כמה מיליוני דולרים צריך כדי לאגד תחת קורת גג אחת את בראד פיט, הבמאי ג'וזף קוסינסקי, המלחין האנס זימר, מכוניות מירוץ מרעישות וקהל משולהב חובב מנועים וריח של דלק שרוף? מסתבר שבין 300-200 מיליון דולר. זהו הסכום המפלצתי שאפל שפכה על הפקת "פורמולה 1 - הסרט" (או F1 כפי שהוא נקרא מעבר לים), סרט מירוצי המכוניות נוטף הטסטוסטרון שעלה בסוף השבוע לאקרנים בישראל. והפיצ'ר היח"צני הלא רשמי של אחד מענפי הספורט היקרים והיוקרתיים בעולם מגיע למסכים הגדולים בעיתוי הכי נכון - הקיץ. ועכשיו, אחרי ששבענו מטילים, אזעקות ובני סבטי (כפרעליו), הגיע תורה של עונת הבלוקבאסטרים לסובב את המפתח בסוויץ', להעביר הילוך וללחוץ חזק על דוושת הגז. תכלס, ועל הנייר, אין סרט יותר טוב מזה לפתוח איתו.

בעלילה אנחנו פוגשים את סוני הייז (בראד פיט), נהג פורמולה 1 לשעבר שחי ממירוץ למירוץ, ישן במסחרית ומתחמק מהעבר הטראומתי שלו. יום אחד צץ רובן (חאווייר ברדם), חבר ותיק מהמסלול וכיום מנהל של קבוצת פורמולה על סף פירוק. הוא מציע לסוני לחזור להגה, לא ככוכב, אלא כמי שעשוי להציל את הקבוצה לפני שהמשקיעים סוגרים עליה את הבאסטה. אבל סוני לא לבד בתמונה. בלית ברירה, הוא אמור לשתף פעולה עם ג'ושוע פירס (דמסון אידריס, "שטח קרב"), נהג צעיר שרעב לניצחון אבל גם יהיר, חוצפן וחובב לייקים. השוני בין שני הנהגים מצית את הדרמה המוכרת של דור ישן מול דור חדש, שיטות מלוכלכות מול אידאלים שמונעים מיחסי ציבור, וקרבות אגו באוקטן גבוה על המסלול ומחוצה לו.

אחרי "אהבה בשחקים: מאווריק" (2022), השם ג'וזף קוסינסקי הפך למילה נרדפת לספקטקלים רוויי אקשן -ובצדק. ומי שעף על "מאווריק" הנהדר, יתלהב מ"פורמולה 1" כמו ילד שקיבל מכונית על שלט ליום ההולדת. קוסינסקי שכפל כמעט אחד לאחד את הפורמולה המנצחת של "מאווריק" והזריק אותה היישר לתוך התבנית העלילתית של הסרט הנ"ל. בעצם יש כאן סרט אקשן במסווה של דרמת ספורט. או להיפך. וקוסינסקי מראה (שוב) שהוא שולט בטכניקות הדרושות לייצור סרטים מפוצצים, מלהיבים ומעוררי מתח, לחץ וחרדה. בקטע טוב.

כל פרט טכני מדוקדק ומלוטש בצורה אולטימטיבית, מה שמייצר סרט ספורט בניחוח נוסטלגי שיודע בדיוק מה הוא רוצה להיות: דרמה ספורטיבית ומהוקצעת בטעם של פעם. כל שוט כאן מטריף את המוח, מחוץ ומתוך המכוניות והפסקול של המאסטר האנס זימר משתלב מעולה עם השירים של דוג'ה קאט, אד שירן והמנועים הרועמים. הסרט צולם בשיתוף פעולה הדוק עם הנהלת פורמולה 1, במהלך עונת 2024-2023, וכולל גישה למסלולים אמיתיים, צוותים מקצועיים מהליגה, וגם הופעות אורח של נהגים ואנשי מפתח מהענף, מה שהופך את החוויה לקולנועית מצד אחד, ואותנטית לגמרי מצד שני. בקיצור, קוסינסקי והצוות הטכני שלו לא פספסו אף פרט או בורג, בפדנטיות מרשימה שמייצרת קולנוע אדיר ממדים. ואם זה לא ברור: זה סרט שמחייב צפייה על מסך האיימקס או לחילופין הכי גדול שיש בסביבה.

בראד פאקינג פיט. קשה לשבוע מהאיש הזה. כשפיט מגיע לסט, הוא בא לעבוד. גם כשהתסריט לא הכי מבריק (ולמרבה הצער, במקרה הזה הוא לא), הוא יודע מה מצופה ממנו. הדינמיקה שלו עם דמסון מספקת ל"פורמולה 1" את רמת האדרנלין הנדרשת. ולמרות שהיא מורכבת מתבנית ישנה של זקן מול צעיר, קונפליקט-השלמה-הפסד-ניצחון, תחת הבימוי המדויק של קוסינסקי זה פשוט עובד. ככלל, הדינמיקה על הסט עובדת היטב, כולל עם חאווייר ברדם בתפקיד מנהל גנרי וקרי קונדון ("רוחות אינישרין") בתפקיד של מושא אהבה קלאסי וסטנדרטי למדי.

כאמור, נקודת התורפה של הסרט היא התסריט שפשוט לא מפתיע. מבחינה עלילתית, זה סרט שפועל על פי שטנץ מוכר ושום דבר כאן לא נבנה בצורה דרמטית או רגשית באופן משכנע. הייז סוחב טראומה מתאונה שגרמה לו לפציעה קשה ולפרישה, אבל היא כמעט לא מורגשת עליו. חוץ מכמה התייחסויות ברמה יבשה ושטחית, כל מה שקורה איתו צפוי מאוד. גם ג'ושוע פירס הוא לא בדיוק הדמות המפתיעה: ילד חצוף ומעצבן שהופך בהדרגה לילד טוב ירושלים שמכבד את הוותיקים. מסע גיבור צפוי שנכתב על טייס אוטומטי. אז לסרט הזה רצוי להגיע בתיאום ציפיות, כי הוא לא מביא איתו עומק רגשי או תובנות חדשות על עולם המירוצים, או בכלל. "פורמולה 1" פשוט נוסע מהר על אדרנלין, גלגלי פירלי וקולנוע מלהיב. והוא עושה את זה בצורה מצוינת.

כיף, אדרנלין, מתח, ורצון מיידי לטוס לדובאי ולצפות במירוץ בלייב. אלו רק חלק מהתחושות שיוצאים איתן מהאולם בסיום הצפייה ב"פורמולה 1". זה סרט שכל הסימנים המסחריים של בלוקבאסטר קייצי חרוטים על השלדה שלו, כולל פוטנציאל אמיתי להפוך ללהיט של העונה. והיתרון הכי גדול שלו הוא שגם מי שלא נמנה על קהל היעד המוגדר שלו, יהנה מאוד. כי בסוף זה סרט קלאסי לעונה החמה: הוא לא מנסה להמציא את הגלגל, אבל לגמרי מתדלק את הריגוש הקולנועי מחדש.