"אנחנו צריכים לעשות בלגן, להפוך את המדינה ולהחליף את השלטון"

הכאוס בנגב - שאומנם החריף בשבועות האחרונים, אבל ידוע לכל שהוא חלק מהמציאות באזור כבר שנים - לא הפתיע את גל אמיתי. כמי שגדל ביישוב עומר, הוא מכיר את התמונות המזעזעות שמגיעות משם ממש מקרוב. "אני גדלתי כשבני שבט תראבין היו צמודים אלינו, שכנים", הוא נזכר בריאיון ל-mako. "כשהיינו חוזרים בהסעה מהתיכון, היינו חוטפים מהם אבנים לאוטובוס.

"עוד כשהייתי בן 16 זה היה ידוע שהמשטרה לא נכנסת לשבט תראבין. הם היו מכניסים כלבים חולי כלבת ליישוב שלנו כדי שיסתובבו וינשכו אנשים. פעם כלב כזה תקף חבורת ילדים ואחת מהן זו אפרת (דור, ארוסתו; מ"ד) שננשכה, זה היה סיפור גדול בעומר".

מדהים שיותר מ-20 שנה עברו מאז - וכלום לא השתנה.
"ממש מדהים, נחמד שגם בשנת 2026 המשטרה לא נכנסת לשם. תמשיכו לבחור בבן גביר, תבחרו במה שרוצים, ואלוהים ישמור. מה אני אגיד לך, ממשיכים לבחור בבן גביר שהורס את המשטרה, ובוחרים במיקי זוהר שהורס את התרבות ובוחרים בביבי שהורס את המדינה. מה נעשה? אין מה לעשות. מקווה שיהיו בחירות ושנתעורר כולנו. מגיע לנו טוב יותר".

הכל פשוט נורא

כן, לאמיתי (39) יש בטן מלאה על הממשלה - זו לא ההתבטאות הפוליטית הראשונה שלו, והסיבות הן לא רק המלחמה, החקיקה המשפטית או תיקי נתניהו. כבר שנים שהוא אומר את שעל ליבו ומבקש הנהגה אחרת. כך לדוגמה, בריאיון שהתקיים עמו ב-2018 הוא אמר: "אני לא מאמין לביבי ולא לרגב... אין תקווה. ההורים שלי לא הולכים להצביע. מה יש להצביע? ביבי לא עומד ללכת מפה".

היית עצבני.
"וואי, זה היה ממש ריאיון תוקפני. קודם כל, היום אני חושב שיש תקווה ומקווה שנבחר אחרת. אם לא נבחר אחרת, זה ממש יבאס. ממש. מה עוד צריך לקרות בשביל שאנשים יבינו? באמת, הכל פשוט נורא".

הפעם כן תלך להצביע?
"בטח, חד משמעית. אני אלך להצביע וגם אהיה פעיל. תראי, עברנו דברים מאז. אנחנו צריכים להילחם על המדינה שלנו, לא להרים ידיים. לא רק שאנחנו צריכים להצביע, אלא אנחנו צריכים לעשות בלגן, להפוך פה את המדינה ולהחליף את השלטון. אין מנוס".

במי תבחר?
"את האמת שאני לא יודע. נראה לי בנט, לפיד או ליברמן. אגב, אני לא פוסל ללכת לפוליטיקה יום אחד. אני חושב שזה חשוב לקום ולעשות מעשה כדי שיהיו לנו פה מנהיגים טובים יותר".

"אין יום שאני לא מקבל את ההרצאה הזאת, 'מה עם ילדים?' לא בא לי, לא רוצה. אני כרגע לא שם, אני לא בקטע. יכול להיות שזה ישתנה, אבל עכשיו אני לא שם בשום צורה"

שוחחנו בשבוע שעבר, יום לפני טקס פרסי הקולנוע הישראלי (או הטקס השנוי-במחלוקת של שר התרבות והספורט מיקי זוהר, אם תרצו). זוהר יזם את הטקס לאחר שהתעצבן על זכייתו של הסרט "הים" בפרס הראשי בטקס פרסי אופיר של השנה שעברה - שיש לציין כי היה מאוד פוליטי ותוקפני נגד הממשלה. זוהר גם איים לשלול תקציבים מקרנות הקולנוע ומסרטים שמוציאים את דיבתה של ישראל, עולם התרבות סער, מועמדים לפרס החדש פרשו ואז חזרו בהם - ובסוף הטקס התקיים כמתכונן.

מול "הים" באופיר התחרה גם הסרט "כן" של הבמאי נדב לפיד, שזכה בסופו של דבר בפרסים עבור הפסקול והעריכה. לא מופרך לומר שזוהר היה יוזם את הטקס האלטרנטיבי שלו גם במקרה ש"כן" היה קוטף את הפרס הראשי - והרי מדובר בסרט המותח ביקורת על ישראל של אחרי 7 באוקטובר. ב"כן" מככבת אפרת דור, שהיא כאמור גם בת זוגו וארוסתו הטרייה של אמיתי.

אם אפרת הייתה מועמדת לפרס בטקס של זוהר - היא הייתה מסירה את המועמדות שלה?
"אין לי מושג. את זה תצטרכי לשאול אותה".

ואם אתה היית מועמד?
"שאלה מכשילה, בואי נעבור הלאה".

מה מיקי זוהר היה אומר על "כן"?
"מיקי זוהר, מה אני אגיד לך? הוא בקמפיין. הוא מדבר לבוחרים שלו, וזו הסיבה שהוא לא נותן תשובות הגיוניות - הוא פשוט מדבר שטויות. את יודעת, הוא יוצא כל כך הרבה נגד הקולנוע הישראלי, ושואלים אותו, 'ראית את הסרט?'. זה הכי בסיסי - בוא תצפה בסרט ואז תדבר. אבל הוא לא עושה את זה, הוא אומר 'ראיתי מספיק'. אז כאילו, מה? זו לא תשובה הגיונית. אתה מבין שהוא בסך הכל מדבר לבייס ולבוחרים שלו, והוא התחיל את הקמפיין. אין קשר בין מה שהוא אומר לבין המציאות. 'כן' זה לא סרט נגד ישראל, ממש לא. גם 'הים' זה לא סרט נגד ישראל, אז אני לא יודע על מה הוא מדבר".

"אני לא פוסל ללכת לפוליטיקה יום אחד. אני חושב שזה חשוב לקום ולעשות מעשה כדי שיהיו לנו פה מנהיגים טובים יותר"

בסדרה "פלמ"ח" גילמת את יצחק רבין. מה הוא היה אומר על ישראל של היום?
"וואי. לפני כמה שנים, באותם ימים שבהם הושבעה הממשלה ובן גביר נכנס אליה, יצא שהנחתי את הטקס לזכרו. אני זוכר שקיבלתי הודעה מרגשת ממשפחת רבין - הם אמרו שזה יום לא פשוט עבורם, ושדרך הדברים שאמרתי בטקס הצלחתי לגרום ליום הזה לרדת טיפה יותר בגרון. מאוד התחברתי לבן אדם הזה, בטח אחרי ששיחקתי אותו.

"מה הוא היה אומר? שאלה טובה. אני לא יודע. הוא לא היה מאמין, נראה לי, שבן גביר הוא השר לביטחון פנים - האיש שרדף אותו וגנב לו את הסמל מהאוטו. זה לא ייאמן, הוא לא היה מאמין. אולי הוא היה אומר 'תעירו אותי מהסיוט הזה'. זה הזוי, לא?

"אגב, על כל הסערה הזאת, אופיר, לא אופיר - אני מזכיר לכולם שאין פרסי תיאטרון כבר כמה שנים טובות", הוא מבקש להדגיש, ואז מוסיף: "בואי נשאל את מנהלי התיאטראות ושר התרבות למה ויתרו על הפרס הזה? מדברים הרבה על טקסי הקולנוע, אבל אני באמת שואל - מה עם פרסי התיאטרון? למה בארצות הברית יש את הטוני? אצלנו זה פשוט נעלם יום אחד. אני זוכר שהייתי מועמד בעבר, ויום אחד זה פתאום נעלם מחיינו ואף אחד לא מרים את הכפפה".

מעט לאחר קיום הריאיון, עיריית תל אביב הכריזה על "פרס התיאטרון" העירוני - פרס שנתי חדש שמטרתו, לפי ההסבר הרשמי, "להוקיר את תרומתם של התיאטראות הפועלים בעיר ולחזק את מעמדה של תל אביב כבירת התרבות של ישראל". עם זאת, חשוב לציין כי מדובר בטקס עירוני, והמועמדויות יכללו אך ורק הפקות של הבימה, הקאמרי, בית ליסין ותיאטרון גשר – בעוד תיאטראות מחוץ לעיר, כגון באר-שבע או חיפה, למשל, לא ייכללו. אם כך, שגם ההצגה החדשה שעליה הוא עובד בימים אלו - "המאסטר" (אלוף הבונים שלי), כנראה לא תזכה למועמדות כלשהי (לפחות עד שגם הממשלה תרים את הכפפה ותחזיר את הטקס הרשמי).

ב"המאסטר" אמיתי משחק לצד יפתח קליין, יובל שרף ויעל שרוני, והוא חוזר לבמות אחרי שנתיים של היעדרות. "זו דרמה משפחתית, חזקה, בועטת וסקסית - אני משתולל שם ברמות", הוא מספר. את ההצגה מביימת שיר גולדברג תחת ניהולו האומנותי של משה קפטן, והיא מבוססת על המחזה "אלוף הבונים" של הנריק איבסן.

המשמעות שלי בעולם

חוץ מהתפקיד ב"פלמ"ח", אמיתי השתתף גם בסדרות "גאליס", "בלאדי מורי", "משפחה טובה", "נפלת חזק" ו"איפה אתה חי"; בתיאטרון שיחק בין השאר במחזות "הוא הלך בשדות", "וניה, סוניה, מאשה ושפיץ" ו"אלה גרוסמן"; הנחה את תוכנית הריאליטי "המשימה: אמזונס"; ובקולנוע שיחק ב"מכתוב", "פול ספיד", ובקיץ הקרוב יעלה הסרט הראשון בכיכובו - "סרט כחול לבן" ("יש לו פוטנציאל להיות קאלט").

השנה יחגוג עשור לסטודיו למשחק שהקים - שממנו יצאו שמות כמו עידו טאקו, יובל לבקובסקי ("איננה"), אריאל סיטבון ("זגורי אימפריה") וגם השם הכי חם היום בעולם הבידור - יהודה בוחבוט, הצמוד של מיכל הקטנה. "הוא ממש מוכשר", אומר עליו אמיתי, "באמת, הוא שחקן מאוד מאוד מוכשר. הוא למד אצלי כשהיה בן 13 והיה מהמם".

אתה שומר על קשר עם השחקנים גם אחרי הלימודים?
"אני איתם לאורך כל הדרך. זו המשמעות שלי בעולם - לעזור לשחקנים צעירים להגשים את החלומות שלהם. יש לי מעל 500 תלמידים בשנה שמסיימים את המסלול, ומי שמסיים ורוצה יודע שאני פה. לי לא היה מנטור שילווה אותי בעולם הבידור, אז אני מהווה עברם את המדריך או המנטור, החבר או האח - אני רוצה שהם יצליחו. ההצלחה שלהם היא ההצלחה שלנו".

לקראת חגיגות העשור הוא מתכנן להביא לסטודיו מרצה אורחת היישר מהוליווד, אלא שמאחורי החגיגות מסתתרת גם תקופה לא פשוטה: הסטודיו כמעט ונסגר לאחר שנקלע לקשיים כלכליים. "זה שאני עדיין עומד על הרגליים - זה נס", הוא אומר.

למה? העסק נפגע בתקופת המלחמה?
"ברור. אני לא חושב שבמצב חירום לימודי משחק זה מוצר צריכה בסיסי. חד משמעית העסק נפגע, אבל אנחנו חזקים. למדנו, השתפרנו, השתכללנו והתייעלנו. אבל היו רגעים שחשבתי שזה הסוף".

איך יוצאים מזה?
"הלוואות, הידוק חגורות ויצירתיות. הצענו מבצעים, התאמנו את הקורסים למצב. לא ויתרנו. לאורך השנתיים האחרונות הייתי חייב להיכנס לסטודיו, בגלל המלחמה, ועזבתי את התיאטרון בשביל להיות בעסק 24 שעות. לא יכולתי להרשות לעצמי לצאת בערבים ולעשות הצגות, או להיעלם לחודשיים בתקופת חזרות.

"בחנוכה של השנה שעברה עלינו עם ההצגה 'מותק, הילדים התחלפו'. רצנו עם 40 מופעים ברחבי הארץ, השקענו מיליונים וזה היה מאתגר מאוד ולא רווחי כמו שציפינו. בכל זאת, מי המשוגעים שיוצאים להפיק מחזמר במיליונים בתקופת מלחמה? אבל עשינו את זה כי האמנו בעצמנו, בחומר וביכולות שלנו. גם השנה אנחנו מתכננים להפיק משהו גדול כי אנחנו באמת מאמינים בעצמנו ויודעים שנעשה את זה טוב".

ואפרופו שנתיים של מלחמה - אמיתי מכיר את שדה הקרב מקרוב, הוא עצמו שירת בהנדסה קרבית ולחם במלחמת לבנון השנייה ובעמוד ענן ("חטפתי טיל, אבל תודה לאל לא נפצעתי"). "לומדים אצלי בסטודיו הרבה לוחמים ומילואימניקים, אבל לאחרונה קרה לי מקרה מיוחד - הגיע אלינו נער בן 15 משדרות, פוסט-טראומטי מ-7 באוקטובר. הוא בקושי מדבר, הפסיק ללכת לבית ספר, אז אנחנו מלמדים אותו משחק וככה מחזירים אותו לחברה, לקבוצה. אני חושב שלא מדברים מספיק על נושא הפוסט-טראומה לילדים ונוער".

איך לימודי משחק מסייעים לילדים טראומטיים?
"אנחנו מלמדים אותם איך לדבר מול קהל ומשפרים להם את הביטחון העצמי. לעמוד מול קבוצה של אנשים ולשחק מונולוג - זה משהו שנער בן 15 לא ישכח כל החיים שלו. זה משפר את הדמיון, את ההקשבה, את היצירתיות. זה מחזיר להם את הכיף".

הצעה על יאכטה

הוא נולד בדרום אפריקה, וכשהיה בן שבע עלה עם משפחתו לארץ. בשנת 2016 התארס לשחקנית אגם רודברג אחרי ארבע שנות זוגיות, אבל כמה חודשים לאחר מכן הם נפרדו; ב-2021 הוא התחתן עם שיר לוינסון, שהייתה כתבת ב"ערב טוב עם גיא פינס", וכשנתיים לאחר מכן הם התגרשו.

באפריל 2024 השיק את הזוגיות עם דור. השניים הכירו כבר בילדות, כשהיא הייתה המדריכה שלו בתנועת הצופים, אך לאורך השנים הם לא שמרו על קשר - שהתחדש כשדור הגיעה לסטודיו שלו כדי לצלם אודישן לסרט "כן". "דיברנו אז על הגירושים, צחקתי איתה ואמרתי לה, 'אולי נשב לדרינק?' מהתגובה שלה הבנתי שיש מצב - למרות שהתברר שהיא חשבה שזה בקטע ידידותי".

אפרת היא אמא לשני ילדים מנישואיה הראשונים, סול (13) וריף (10). כשהתחלתם לצאת זה משהו שהלחיץ אותך?
"לא הלחיץ, אבל התכוננתי לזה בהתאם. לא פגשתי אותם כל כך מהר - זה לקח חצי שנה - אז כדי לדעת איך לגשת לזה נכון, עשיתי טיפולים עם המטפלת שלי. אין מה לעשות - אמא תמיד תעדיף את הילדים שלה על פני כל אחד, והייתי צריך לגשת לעניין בזהירות. היום אנחנו גרים יחד כבר שנה, ואני מאוד אוהב את הילדים שלה. כיף לי איתם ממש - חוגג להם ימי הולדת, קם איתם בבוקר, מכין להם סנדוויצ'ים ולוקח אותם לחוגים. אני קורא לזה 'אבא בונוס'".

אמרת בעבר שאתה לא מעוניין כרגע בילדים משלך, וגם אפרת עצמה סיפרה בריאיון ל-mako שעוד בדייט הראשון היא הבהירה לך שהיא סיימה עם שלב הילודה. איך זה מתקבל בישראל המאוד-משפחתית ומתערבת?
"אין יום שאני לא מקבל את ההרצאה הזאת, 'מה עם ילדים?'. לא בא לי, לא רוצה. אני כרגע לא שם, אני לא בקטע. יכול להיות שזה ישתנה, אבל עכשיו אני לא שם בשום צורה".

אומרים ששני שחקנים בבית אחד זה מתכון לאסון. מסכים?
"אני חושב שזה לא קשור למקצוע. את יודעת, היו לי בנות זוג שחקניות בעבר שפחות הסתדרנו, והיום יש לי בת זוג שחקנית שאני מאוהב בה כמו שלא הייתי מאוהב מעולם. אני מרגיש שאני והיא מאוד דומים דווקא בגלל שהיא שחקנית - אנחנו אוהבים את אותם הדברים, הולכים להצגות, היא עוזרת לי עם הטקסטים שלי ואני עוזר לה עם שלה. היא גם מלמדת בסטודיו וזה מאוד נחמד".

לפני כמה חודשים הוא סוף סוף שלף טבעת בחופשה בקפריסין, כששניהם על יאכטה, בשקיעה, לצד חברים ומשפחה.

כן, אשמח לשמוע פרטים על החתונה.
"את האמת שעדיין אין לנו תאריך או מקום. מחפשים".

זו תהיה חתונה גדולה?
"לא. בערך 100 מוזמנים. זה פרק ב' של שנינו, את החתונות הגדולות כבר עשינו, כך שהפעם זה יהיה אירוע מצומצם רק לחברים הקרובים והמשפחה".