"ב'גבעה 338' יש הרבה אהבה לצה"ל, אבל גם ביקורת"

חצי מאה אחרי ש"גבעת חלפון אינה עונה" נכנס לפנתיאון הקולנוע הישראלי, מגיע "גבעה 338" - סרט חדש שנוצר כמחווה לקלאסיקה האהובה. היוצרים מבהירים שלא מדובר בניסיון לשחזר את המקור, כי יצירה איקונית כמו "גבעת חלפון" אי אפשר באמת לשחזר. אבל עם יעל פוליאקוב, בתו של פולי שכיכב בסרט המקורי, וליאור דיין, בנו של אסי דיין שכתב אותו, הקשר בין הסרט החדש לקלאסיקה המקורית הופך לאישי במיוחד; יצאנו לפרמיירה ושאלנו אותם כמה שאלות.

"זה אשכרה קורה", אומרת פוליאקוב בשיחה עם mako, "אני באמת לא מאמינה ש-50 שנה אחרי הדבר הזה אני באה יעני לעשות לזה מחווה. זה באמת מצחיק, זה באמת רגע. אם אבא שלי היה יודע, זה היה מצחיק".

מה פולי היה חושב על הסרט?
"הוא היה אוהב".

אמא שלך ראתה? אהבה?
"היא לא תראה, היא לא תאהב. היא בכלל לא אוהבת דברים. היא אמרה שזה יהיה חרא ענק ושאני דומה ליצפאן. היא העליבה את יצפאן".

ליאור, אבא שלך היה אוהב את הסרט?
"כן, אני בטוח. הוא היה צוחק מאוד".

בין הקאסט נמנה גם - בתפקיד קולנועי ראשון - שחר חסון, שממש לאחרונה קיבל את תואר סטנדאפיסט השנה של mako בפעם השלישית ברציפות. "זה סרט ראשון בגיל 50 - ואני מקווה שלא אחרון", הוא אומר. "כל הילדות הערצתי את הגשש החיוור, הייתי בשוק כשהציעו לי (להשתתף בסרט). אנחנו עושים סטנדאפ בלילות, ארבע בבוקר במועדונים, שבורים, ופתאום לעשות משהו שהוא חלק מה-DNA של הקומדיה הישראלית".

אתה לא מפחד לגעת בקלאסיקה כזאת?
"אני לא נגעתי. אני הגעתי, טרחתי - זה הכל עליהם. אם זה מתרסק, דברי עם ארז, אילן, מאיה ואיל (היוצרים). אני לא הקברניט של האונייה. אם יש בעיות אני קופץ למים, עולה על סירת מנוע ומתרחק".

במקרה של קים אור אזולאי, נראה שמי שהכי מרוצה מהליהוק שלה לתפקיד הראשי הוא בעלה - הכדורסלן יפתח זיו. "'גבעת חלפון' זה הלקסיקון היום-יומי שלנו. שלא לומר, בעלי - שלראות איתו את הסרט זה לא לראות אלא לשמוע אותו מדקלם, ולראות תמונות נעות. אני אומרת לעצמי, 'וואו, אני הולכת לככב בסרט בתפקיד ראשי לצד יעל פוליאקוב, שחר חסון, אלי יצפאן וכל אבני הדרך בקומדיה הישראלית - ואני אחת מהן".

אלא שיצפאן, מתברר, כמעט ולא השתתף בפרויקט. "בהתחלה אמרתי לא, אבל הילדים שלי ואשתי שכנעו אותי". "אחנו כל הזמן אומרים לו, 'די אבא, תלך, תעשה'", מוסיפה בתורה בתו נועה יצפאן, שגם היא משחקת בסרט. "זה כיף שהוא יוצא, משחק, עושה לאנשים שמח... צריך קצת כסף".

אבא שלך הביא לך טיפים?
"הוא העניק לי כשנולדתי, את יודעת, משלבים כרומוזומים עם האמא - קיבלתי ממנה את מה שהיא וממנו את מה שהוא".

יוצרי הסרט הם ארז בן הרוש, אילן רוזנפלד, מאיה סובול, אייל אפטר וליאור דיין - שהיה הראשון שהציע את הרעיון. "כשליאור פנה אליי עם זה, שאלתי אותו 'למה אתה רוצה לעשות את זה? בשביל מה להתעסק עם זה?'", מספר בן הרוש, "אבל אחרי כמה חודשים דגדג לי הרעיון. אז חזרתי אליו ואמרתי לו שאני מוכן לעשות את זה, בתנאי שנברא משהו חדש".

אילן, איך ניגשים לדבר כזה בכלל?
"בחרדת קודש. היה קשוח ממש לגעת בפרה הקדושה הזו, אז בחרנו שלא לגעת כי אי-אפשר באמת לעשות לזה המשך".

ליאור: "הרבה לא רוצים להתעסק בזה מבחינת עצם זה שזה התנ"ך של הקומדיה הישראלית. הסרט הישראלי המצליח והגדול בכל הזמנים, אין בכלל מה לדבר".

ארז: "בגלל שהסרט כל כך גדול מעל הראש שלנו, אז לכולם היה חשש. 'רגע, מה אני אמור לעשות - אתה מצפה שאני אעשה רומני? אתה מצפה שאני אעשה את הדמות הזאת?'. כולם חיפשו מהר איפה הם בסרט המקורי, אבל כשהם קראו את הסרט הם קלטו שיש כאן עלילה חדשה, סיפור חדש ודמויות מופרעות. אבל כן, לכל דמות - לפחות לראשיות, יש איזה הקשר, רפרור למקור. זה כיף.

"כשהתחלנו לעבוד על הסרט, אז באמת היה תהליך של 'מותר ואסור'. מה אפשר לקחת ומה לא. כאן אין התעסקות של מזרחים וכולי, אין בדיחות סקסיסטיות, אין את כל הדבר הזה. אנחנו כבר במקום אחר בעולם, אבל כן התייחסנו ויש התייחסויות בסרט לאחריות, למה שקורה עם מחדל. יש עקיצות קטנות, אני לא יודע אם הן פוליטיות, אבל הן סאטיריות. זה סרט שהוא עם הרבה אהבה לצה"ל, אבל יש בו ביקורת על צה"ל, על המצב, על הגיוס.

"הסרט 'גבעת חלפון' יצא בדיוק שלוש שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, וככה גם אנחנו פתאום. לכן הבנו שאנחנו לא יכולים להיות בוטים מדי. אני חושב שהצופה גם לא רוצה כרגע לקבל את כל הביקורת בפנים. זה קשה מדי. אנחנו בתהליך עיכול, וזה אותו דבר מה שקרה ב'גבעת חלפון'. הוא היה מופרך מאוד למה שקרה ביום כיפור, וגם שם אסי, אני חושב, לא לקח את זה עד הסוף כי הוא הבין שאנשים עוד בהחלמה".

נאחל בהצלחה ל"גבעה 338", אבל הייתה שאלה אחת שפשוט היינו חייבים לשאול: מה באמת קרה בין ליאור דיין לאורטל עמר, אחרי שהרומן הקצר ביניהם נחשף ב"מחוברים"? "את מבינה? עכשיו, בבית העלמין בנהלל, אנחנו רואים בחלקת הקבר של אסי דיין, הוא זז. הוא אומר, 'אני לא מאמין, 50 שנה אחרי גבעת חלפון, בסוף זה מתנקז לשאלה על אורטל'", צוחק דיין. "יש תזוזות בבית העלמין בנהלל ברגע זה. אני לא מאמין, מה עשית? מ-1976 ועד אורטל עמר. בסוף אנחנו נסכם את זה בזה".