"כשהייתי נערה לא הבנתי שמה שאני עוברת זה ניצול ואונס"

יובל רז עוד לא צפתה ב"היום שאחרי", הסרט שבו היא מגלמת לראשונה תפקיד ראשי בקולנוע. "אני מתרגשת ברמות", היא מספרת בשיחה mako לקראת הקרנתו מחר (ג') בתחרות הסרטים הקצרים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה. "לקחתי סטייליסטית, אני עפה על זה ממש. אני לוקחת את זה ברצינות".

בסרט הקצר שכתבה וביימה שחר קצנשטיין מגלמת רז את אלישבע, המכונה אלי, נערה בת 16 שמגלה כי קיימה בלילה הקודם יחסי מין ללא אמצעי מניעה. שעות לפני כניסת החג, כשבתי המרקחת בערד עומדים להיסגר, היא יוצאת לחפש אחרי גלולת "היום שאחרי". במהלך החיפוש היא מתמודדת עם שאלות על גבולות, קרבה והיכולת לבקש עזרה, ולצדה של רז משתתפים בסרט גם גלית גיאת, דניאל סטיופין ופיליפ שאולוב.

רז וקצנשטיין דיברו שתיהן בעבר בפומבי על פגיעות מיניות שחוו בצעירותן. "היום שאחרי" לא מבוסס על סיפוריהן, אבל רז מצאה באלי נקודת השקה: נערה שמנסה להבין בעצמה מה עובר עליה, גם כשהיא זקוקה למישהו שיראה אותה. "תפסתי את הדמות שלי כמו ילדה בעולם של גדולים שרוצה להיות שייכת ואהובה", היא אומרת, "היא אחוזה בהרבה בושה".

את ההסתרה רז זוכרת היטב מגיל ההתבגרות שלה. כשהייתה בת 13 המורה שלה למחול, קיריל צ'ייקין שחף, שהוכר גם בשם "קיריל ארט", אנס אותה. לאחר שנים שבהן שמרה את הדברים בסוד היא סיפרה למשפחתה, והוריה הגישו תלונה במשטרה בשנת 2021. צ'ייקין שחף הורשע בעבירות מין שביצע בה ובמעשה מגונה בתלמיד נוסף, ובית המשפט המחוזי בחיפה גזר עליו שמונה שנות מאסר בפועל וחייב אותו לשלם לרז פיצוי של 100 אלף שקלים. בהליך אזרחי נפרד, נפסק כי ישלם לה מעל ל-700 אלף שקל נוספים, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורכות דינה.

קצנשטיין סיפרה אף היא בעבר על מקרה קשה שהתרחש במסיבה שהייתה בה לפני 13 שנים, שבה הכניסו לה סם אונס למשקה. הערב נגמר כשחברות מצאו אותה מעולפת על הרצפה, כשבגדיה קרועים. זיכרון נוסף מהאירוע הקשה לא נותר לה. "אנחנו מאמינות שיש לסרט הזה שליחות מאוד גדולה בקרב בני נוער, כי הוא מפתח שיח מאוד חשוב על האופן שבו אנחנו מאמינים ומאמינות שנקבל אהבה ומה אנחנו עושים בשבילה ועל סימני אזהרה", מסבירה רז.

"החוויה שלי במשטרה הייתה מדהימה"

רז התחילה את דרכה בעולם המשחק לאחר כתבה שבה סיפרה את סיפורה. אחריה צלצלה אליה מלהקת, שהזמינה אותה לאודישן הראשון שלה - לסרט "מכולת" של יובל שני, שאליו לא התקבלה. התפקיד ב"היום שאחרי" הגיע רק כעבור כשנתיים וחצי של דחיות. "חשבתי שיהיה לי סיפור סינדרלה כמו גל גדות, אבל זה לקח זמן", היא צוחקת.

איך הגעת לתפקיד של אלי?
"דרך תהליך אודישנים רגיל. איך שקיבלתי את האודישן התרגשתי ממש, התלהבתי מהטקסט ומהדמות. אחרי האודישן הראשון עברו חודשיים וחשבתי שזהו, ואז פתאום היה אודישן נוסף עם דניאל סטיופין שבו שיחקנו סצנה דרמטית. אני אוהבת אותו מ'קופה ראשית' והוא בן אדם כזה נחמד. גם לעבוד עם גלית גיאת, שראיתי ב'שמש' בלי הפסקה, זה מטורף. צרחתי מהתרגשות כשקיבלתי את התפקיד. קפצתי במקום כמו ילדה קטנה".

רז מספרת כי רק היום גילתה פרט נוסף על תהליך הליהוק. אחרי האודישן הראשון שמעה קצנשטיין על הנוכחות של רז ברשתות החברתיות, אבל בחרה שלא לצפות בתכנים שפרסמה ולשמוע על הסיפור שלה עד לאחר שהשלימה את הסרט. רז אומרת שהבמאית רצתה להכיר אותה דרך המשחק, בלי שדימוי מוקדם ישפיע על ההחלטה. הידיעה הזאת, מבחינתה, הופכת את הבחירה בה למחמאה גדולה עוד יותר.

מה חיבר אותך לאלי?
"אני חושבת שלשחר ולי היה חזון מאוד ברור לגבי אלי: היא לא קורבן. לא רצינו סיפור של ילדה מסכנה. היא בן אדם רחב הרבה יותר מזה. היא ילדה מצחיקה שרוצה להרגיש בוגרת, שפשוט מחפשת אהבה וקרבה, ומאתגר לה להגדיר מה היא עוברת. אני חושבת שאלי שלחה כמה אותות מצוקה שהסביבה שלה לא ראתה".

גם את הרגשת ששלחת אותות מצוקה שלא זוהו?
"כן, עברו חמש שנים עד שהצלחתי לפתוח את הסיפור בפני אחרים. חששתי מסטיגמות, מתגובת המשטרה ומכך שיאשימו אותי במה שקרה. בחרתי לפתוח את זה לא כי נעלמו לי הפחדים, אלא כי זה היה כבד מנשוא כבר. הייתי חייבת לדבר על זה".

לצד הצורך האישי לדבר, רז חשבה גם על נערות אחרות שעלולות להיפגע. האפשרות שהחשיפה שלה תסייע למישהי לזהות מצב מסוכן, ולבקש עזרה, הייתה חלק מההחלטה שלה לבחור ולהיחשף בשמה ובפניה. "היה לי חשוב לא להופיע בהסתרה ובקול מעוות", היא אומרת. "הבנתי את הערך שיש בזה בעיקר עבורי וגם עבור אנשים אחרים, לראות פנים ולב".

איך את מסתכלת היום על ההחלטה להתלונן ולהיחשף?
"אני מרגישה שבזכות כל האנשים האלה שהתלוננו לפניי נסלל לי שטיח אדום. החוויה שלי במשטרה ובבית המשפט הייתה מדהימה. זה היה הפוך מכל הפחדים שלי והשינוי הוא כל כך גדול. יש שם אנשים טובים".

עכשיו רז רוצה להמשיך לשחק, אבל גם לכתוב את הסיפור שהיא עצמה מבקשת לספר. בימים אלה היא עובדת על תסריט לסרט באורך מלא בשם "הלוואי", בהשראת חוויותיה. היא מספרת כי הסרט יעסוק גם בפער שבין מה שקרה לבין מה שייחלה שיקרה: הרגעים שבהם דמיינה כיצד הייתה רוצה להגיב, שמישהו יגן עליה או שאדם בסביבתה יפעל אחרת.

"אני מביאה את כל הפנטזיות והמחשבות הקטנות שהיו לי אי-פעם על הדברים האלה", היא אומרת. היא מדמיינת סרט שמשלב מחול, ולא רק שחזור של האירועים. "כשאתה עובר מקרה כזה קשה, אתה מתחיל להיכנס לכל מיני סיפורים במוח שלך. עכשיו אני יכולה לתת להם דרור".

למה חשוב להעביר לך את הסיפור שלך למסך?
"אמרתי לעצמי בתחילת השנה שזה הזמן להגשים את כל החלומות שלי. גם מאוד חשוב לי להעלות מודעות לנערים ונערות שנמצאים במצב שבו הייתי. כי כשהייתי נערה לא הבנתי שמה שאני עוברת זה ניצול ואונס. אני מקווה שהסרט שאני כותבת יעזור לנערות שרואות את זה להבין אם הן נמצאות במקום לא טוב".