בישראל נחרדים מהגילויים על אשתו של ממדאני, אבל בארה"ב מכירים אותה בעיקר כאחת שיודעת להתלבש

ראמה דוואג'י שותקת. המאיירת, האנימטורית ואשתו של ראש עיריית ניו יורק מסרבת להגיב על הסערות סביבה בשבועיים האחרונים – גם לאחר שהואשמה בהכחשת מעשי אונס ובנרמול התבטאויות אנטישמיות.

ב-7 במרץ נחשף ב-Jewish Insider כי דוואג'י סימנה לייקים על פוסטים שהובעה בהם תמיכה גלויה בטבח 7 באוקטובר. פוסט אחד כזה, ששותף בשבת השחורה עצמה, הראה דחפור שפרץ כביכול את המחסום בין ישראל לעזה; הכיתוב של התמונה היה "שבירת חומות האפרטהייד והכיבוש הצבאי". במקרה אחר סימנה דוואג'י לייק לפוסט באינסטגרם שהראה אנשים חוגגים על מה שנראה כרכב צה"לי, ומתחתיו הכיתוב "שחררו את פלסטין". פוסטים נוספים תיארו את מתקפת חמאס כ"הגנה עצמית" וכפעולה למען "זכויות אדם עבור אנשים תחת כיבוש". ב-Insider דווח גם כי אשתו של זוהראן ממדאני סימנה לייק על פוסט שהציג את הטענות על פגיעות מיניות של חמאס במתקפת הטרור כ"תרמית המונית". אומנם היא מחקה את הלייקים מאז הפרסום, אבל צילומי המסך נשמרו.

השבוע הגיבה על הדברים שורדת מסיבת הנובה טלי בינר בריאיון ל"ניו יורק פוסט". בינר, שהסתתרה במשך שעות בקרוון בחניון רעים, סיפרה ששמעה צרחות אימה מנשים וגברים שנאנסו, ולאחריהן יריות. בריאיון פנתה ישירות לדוואג'י וביקשה שתנסה לדמיין שפורצים לביתה, תוקפים אותה ואת בעלה ורוצחים את ילדיה: "נרטיבים פוליטיים לא יכולים לערפל את השיפוט בנוגע לעובדות על 7 באוקטובר. אנשים אמיתיים סבלו, נאנסו ונרצחו. אני הייתי שם", אמרה בינר והוסיפה: "הכחשה של הפשעים האלה אינה רק שקר, היא מתקפה על כולנו וסכנה לנשים בכל מקום". דוואג'י, שלא הגיבה לפרסום המקורי ב-Insider, לא השיבה עד כה לבינר בשום פלטפורמה.

דוואג'י סימנה לייק על פוסט שהציג את הטענות על פגיעות מיניות של חמאס ב-7 באוקטובר כ"תרמית המונית". שורדת הנובה טלי בינר הגיבה לדברים: "אנשים אמיתיים נאנסו ונרצחו, אני הייתי שם. הכחשת הפשעים האלה היא סכנה לנשים בכל מקום"

הגברת הראשונה של ניו יורק שמרה על שתיקה גם כשנחשף השבוע כי איירה סיפור קצר של סוזן אבו אל-הווא, פעילה אנטי-ישראלית שלפי הפרסום בניו יורק פוסט "כינתה יהודים 'מקקים' ו'ערפדים'". הדברים מתייחסים ככל הנראה להערה שהשמיעה אבו אל-הווא על דובר יהודי ספציפי ("מקק שמאמין בעליונות יהודית"), והיא עצמה צייצה השבוע ב-X על "הפשעים והקורבנות של הערפדים והטפילים תומכי העליונות היהודית"; הפרסום אולי עיוות מעט את הדברים כשהציג אותם כאמירות על יהודים באשר הם, אבל אין ספק שאבו אל-הווא היא אנטי-ישראלית בוטה ותומכת חמאס מוצהרת. בעקבות מאורעות 7 באוקטובר כתבה: "אותם לוחמי חופש נתנו השראה לא רק לפלסטין כולה, אלא גם לכל ההמונים המדוכאים בעולם".

דוברים מטעמו של ממדאני ניסו להרחיק אותו ואת אשתו מאבו אל-הווא וטענו שדוואג'י "מעולם לא נפגשה איתה או יצרה איתה קשר", אבל הניו יורק פוסט לא הרפה ודיווח שלשום (שלישי) כי אבו אל-הווא מכירה היטב את אביו של ממדאני, מהימים שהייתה מרצה אורחת אצלו במרכז ללימודים פלסטיניים באוניברסיטת קולומביה. בין השאר נחשף כי ב-2018 היו ממדאני האב ואבו אל-הווא בין החותמים על מכתב פתוח למשפחת המלוכה הסעודית שקרא לשחרורה מהכלא של פעילת זכויות נשים.

ממדאני עצמו כן הגיב לפרסומים על דוואג'י. את ההתבטאויות של אבו אל-הווא הגדיר השבוע "בלתי מתקבלות על הדעת בעליל", ועל הקשר המקצועי שלה לאשתו אמר שהסתכמו בכך ש"הוזמנה ממנה עבודת איור על ידי צד שלישי". בשבוע שעבר, בתגובה לפרשת הלייקים, אמר ראש העיר במסיבת עיתונאים: "אשתי היא אהבת חיי, אבל היא גם אדם פרטי שלא נשא בשום תפקיד רשמי בקמפיין שלי או בעירייה". והדוברת שלו הוסיפה: "ממדאני גינה שוב ושוב את חמאס וכינה את הטבח 'פשע מלחמה'".

אם נקרא בתשומת לב את התגובה של ממדאני, נגלה שנעדר ממנה רכיב אחד: הסתייגות מפורשת מהתכנים שעליהם סימנה רעייתו לייק. את הטרמינולוגיה של אבו אל-הווא, על הניחוח האנטישמי שלה, הוא גינה חד-משמעית; את הטענה על "תרמית המונית" בעניין מעשי האונס ב-7 באוקטובר – לא.

השבוע חשף ה"ניו יורק פוסט" כי דוואג'י איירה סיפור קצר של סוזן אבו אל-הווא, תומכת חמאס מוצהרת. דוברים מטעמו של ממדאני ניסו להרחיק אותו ואת אשתו מאבו אל-הווא, אבל העיתון לא הרפה ודיווח כי אביו של ממדאני מכיר אותה היטב

פוליטיקאים יודעים לשחק את משחק הכדאיות, וממדאני עשה בוודאי את השיקולים שלו בניסוח התגובות – וגם, סביר להניח, באי-התגובות של דוואג'י. וכשבודקים מה עשויה להיות הסיבה לכל זה, מגלים משהו שצריך להדאיג את ישראל הרבה יותר מהפעילות הדיגיטלית של אשת ראש עיר בת 28.

באיזה צד אתם

אמריקה הולכת ומתרחקת מישראל, זו השורה התחתונה של שני סקרים נרחבים שפורסמו לאחרונה. השבוע (שלישי) פרסמה רשת NBC נתונים על מצביעי המפלגה הדמוקרטית – מפלגתו של ממדאני, חשוב להדגיש – המעידים על ירידה תלולה בתמיכתם בישראל מול עלייה בתמיכתם בפלסטינים. לעומת שנת 2013, שבה 45% ממצביעי הדמוקרטים הביעו תמיכה בישראל ורק 13% תמכו בפלסטינים, כיום המצב הוא תיקו: 40% תמיכה בישראל מול 39% תמיכה בפלסטינים.

לפני כחודש פורסם סקר גאלופ לשנת 2026, והוא חשף שהשינוי המדובר מאפיין גם את כלל הציבור האמריקאי. לפי הסקר עומד שיעור האמריקאים שמזדהים עם העם הפלסטיני על 41%, בעוד ש-36% בלבד תומכים בישראל. הנושא נמדד שוב ושוב מאז שנת 2001, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה הרוב נמצא בצד הפלסטיני. ספציפית לתומכי המפלגה הדמוקרטית, גאלופ הביא נתונים אפילו יותר דרמטיים מאלו של NBC: לפי הסקר, 65% מהם מזדהים עם הפלסטינים ורק 17% עם ישראל. גם בקרב הרפובליקנים, שתמיד נחשבו למעוז התמיכה בישראל, נרשם שפל (70% תמיכה, הנתון הנמוך ביותר מאז 2004). כשהדברים נבדקו לעומק, התברר גם מי מוביל את המגמה: רוב מוחלט (53%) מקרב בנות ובני 18–34 מזדהה עם הפלסטינים.

בתמונות מאירוע סוף חג רמדאן במשכן ראש העירייה נראה ממדאני בישיבה מזרחית על רצפה מכוסה שטיחים, וסביבו המעון במראה של מסגד. בניו יורק חיים מיליון יהודים, אבל ראש העיר יכול להרשות את זה לעצמו ציבורית ואלקטורלית

זוהראן ממדאני נבחר לראשות העיר ניו יורק בנובמבר האחרון בעיקר בזכות קולותיהם של מצביעים צעירים, עד גיל 40. ממדאני עצמו רק בן 34, ואין פלא שהדור הצעיר נחשב ל"בייס" שלו. על רקע הסקרים שהזכרנו, זה לבדו עשוי להסביר את התגובות הרפות שלו לסערות סביב אשתו: הן לא ממש מזיזות לבוחרים שלו.

ניו יורק היא ביתם של כמיליון יהודים, ועל פניו נראה מוזר שמועמד לראשות העיר, ועכשיו ראש עיר מכהן, ירחיק מעצמו ציבור גדול כל כך. אלא שניו יורק היא גם מרכז של שמאל פרוגרסיבי ומקור לביקורת חריפה על ישראל – לרבות מתוך הקהילה היהודית, שבה צעירים רבים תומכים בזכויות הפלסטינים ויוצאים נגד התפיסה שביקורת על מדיניות ממשלת ישראל היא אנטישמיות.

בחירות מקומיות מתנהלות ממילא סביב נושאים קרובים לבית ולא סביב מדיניות חוץ, ורבים מיהודי ניו יורק תמכו בשלושת הנושאים המרכזיים שממדאני קידם במסע הבחירות: תחבורה ציבורית חינמית, ייצוב שכר הדירה וחינוך חינם לגיל הרך. אומנם הנשיא דונלד טראמפ צייץ במהלך קמפיין הבחירות בניו יורק כי "כל יהודי שבוחר בממדאני הוא אדם טיפש", אבל רבים עשו זאת.

ל', יהודייה בת 53 ותושבת העיר, אומרת השבוע למגזין mako: "היהודים התבלבלו קצת. הם רוצים לשמור על הכסף שלהם ועל הנכסים שלהם, ועל הדרך מוכרים את ניו יורק בנזיד עדשים. העיר עם האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל ניתנה לזוג שלא מכיר בזכות הקיום שלנו ובזכותנו למדינה. חלק מהיהודים, בעיקר בדור הצעיר, בחרו בממדאני ועדיין תומכים בו. אלה אנשים שמנותקים מיהדותם, שקונים סיסמאות של ליברליזם בגרוש".

ב-1 בינואר הושבע ממדאני – עם יד על הקוראן, תקדים בהיסטוריה העירונית – כראש העיר המוסלמי הראשון של ניו יורק. הוא אמר שייאבק בטראמפ ובאנטישמיות, והבטיח בנאומו בערבית: "גם מוסלמים במסדרונות הכוח!".

ממדאני מעולם לא הסתיר את סלידתו מישראל, לא כמועמד ולא בתפקיד. הוא גם הביע וממשיך להביע תמיכה בפלסטינים – לרבות נציגים מעוררי מחלוקת שלהם. רק לפני שבוע, בעודו הודף טענות על הלייקים של אשתו, הזמין למעון ראש העיר את מחמוד חליל – פעיל אנטי-ישראלי שהואשם בתמיכה בחמאס ושארה"ב פתחה בהליכים לגירושו – לארוחת שבירת צום רמדאן. נציג מטעם טראמפ ותומכים רבים של ישראל גינו את ההזמנה, אבל ממדאני ודוואג'י אירחו את חליל.

בארה"ב – ובדגש על דור ה-Z, שהיא חלק ממנו ומדברת את שפתו – דוואג'י נתפסת כהיפסטרית עם שיק מולד, כוהנת סטייל. עיתוני האופנה המובילים בארה"ב כתבו על, וצילמו את, קו הלבוש המיוחד שמזוהה איתה

בימים האחרונים פורסמו תמונות מאירוע האיפטאר (סוף חג רמדאן) במשכן ראש העירייה; בצילומים נראה ממדאני בישיבה מזרחית על רצפה מכוסה שטיחים, וסביבו המעון במראה של מסגד. התמונות עוררו סערה בניו יורק, והיה מי שטען כי מדובר בטשטוש גבולות בין דת למדינה.

לצד חריקות תקשורתיות כאלו ואחרות, העובדה היא שראש עיריית ניו יורק יכול להרשות לעצמו – ציבורית, אלקטורלית – לפעול למען הנושא הפלסטיני, להתבטא בעקביות נגד המדיניות הישראלית ולתמוך פומבית בתנועת ה-BDS. וגם ההתבטאויות של אשתו נגד ישראל לא מנעו ממנה להפוך לאייקון תרבות, מה שקרה עוד לפני שהייתה לגברת הראשונה של התפוח הגדול.

אפילו החולצה פלסטינית

חברת אפל ומגזין הניו יורקר, ספוטיפיי וגלריית טייט מודרן – אלה רק חלק מהמקומות שאיתם ובהם עבדה דוואג'י כמאיירת, אנימטורית ו/או קרמיקאית. רבות מיצירותיה הן בעלות אופי פוליטי המתמקד בזהות ערבית ובצדק חברתי, וחלקן עוסקות בחוויה הפלסטינית על רקע הסכסוך עם ישראל. ב-2023 יצרה קומיקס לכתבה בוושינגטון פוסט על אישה פלסטינית ששרדה תקיפה ישראלית לאחר שנלכדה מתחת להריסות במשך 12 שעות; בפוסט על העבודה כתבה, "בזמן שיצרתי את זה, ישראל מפציצה את עזה ללא הפסקה". לפוסט צורף קישור לארגון ללא מטרות רווח המסייע לפליטים ולעקורים.

היא נולדה להורים ילידי דמשק ביוסטון, טקסס, ובילתה חלק מילדותה בדובאי. ב-2019 סיימה תואר ראשון באומנויות באוניברסיטת Virginia Commonwealth, וב-2021 עברה לניו יורק כדי ללמוד תואר שני באיור ב-School of Visual Arts. בריאיון למגזין התרבות Yung אמרה לפני כשנה שהיא משתמשת באומנות כדי להגיב על נושאים חברתיים-פוליטיים: "האומנות שלי נשארת השתקפות של מה שקורה סביבי... כשכל כך הרבה אנשים נדחקים החוצה ומושתקים מפחד, כל מה שאני יכולה לעשות הוא להשתמש בקול שלי כדי לדבר על מה שקורה בארה"ב, בפלסטין ובסוריה".

כשליוותה את בעלה לנאום הניצחון שלו, דוואג'י לבשה חולצה עם רקמה בכיתוב בערבית בעיצובו של הפלסטיני זאיד חיג'אזי. הבחירה הזו נתפסה כהצהרת פוליטית בניו יורק, שתעשיית האופנה בה מובלת מסורתית בידי מעצבים בעלי שורשים יהודיים

דוואג'י היא לא רק אומנית מוערכת, אלא גם כוהנת סטייל. עיתוני האופנה המובילים בארה"ב כתבו על, וצילמו את, קו הלבוש המיוחד שמזוהה איתה. בהופעת הבכורה שלה כאשת ראש העיר, כשליוותה את בעלה לנאום הניצחון שלו, קצרה דוואג'י מחמאות בחולצה שחורה ללא שרוולים עם רקמה בכיתוב בערבית, בעיצובו של הפלסטיני זאיד חיג'אזי. את החולצה שילבה בחצאית קטיפה ותחרה של המעצבת האמריקאית אולה ג'ונסון. הבחירה האופנתית הזו נתפסה כהצהרת כוונות פוליטית – בטח בעיר כמו ניו יורק, שתעשיית האופנה בה מובלת מסורתית בידי מעצבים בעלי שורשים יהודיים, כמו ראלף לורן, קלווין קליין, מארק ג'ייקובס, דונה קארן ואחרים.

אם בישראל נתפסת דוואג'י כסיבה לדאגה פוליטית, הרי שבארה"ב – ובדגש על דור ה-Z, שהיא חלק ממנו ומדברת את שפתו – היא נתפסת בעיקר כהיפסטרית עם שיק מולד וכחובבת אופנה מובהקת. לאחר טקס ההשבעה של בעלה, שנערך בתחנת רכבת תחתית ב-1 בינואר, דיברו כולם שוב על מה שלבשה: מעיל עם צווארון גבוה של המעצבת הפלסטינית-לבנונית סינתיה מרהיי מהמותג Renaissance Renaissance.

בשבוע האופנה האחרון בניו יורק, בפברואר, שוב ביססה דוואג'י את עצמה כאייקון אופנה כשהגיעה לתצוגת סתיו 2026 של Diotima – מותג ניו-יורקי שמתמקד בעבודת יד – במעיל משובץ בצבעי קרם וחום עם דשים רחבים, חולצה מנוקדת עם צווארון עגול ומעיל טרנץ' קצר תואם. את המראה השלימה בתיק יד שחור משובץ ניטים ומגפי עור שחורים עד הברך. השיער שלה עוצב בסגנון שכבר זכה בכינוי הרשמי-למחצה Rama: פוני קצר ותספורת קצוצה וכאילו-מרושלת שנמצאת איפשהו בין "בוב קאט" ל"פיקסי".

"עדיין יש תקווה באפליקציות ההיכרויות", אמר ממדאני במהלך הקמפיין שלו על סיפור האהבה שלו ושל דוואג'י. הם הכירו באפליקציית Hinge ב-2021, עברו לגור בדירה בשכונת אסטוריה בעיר, התארסו בסוף 2024 וקיימו טקס נישואים אזרחי צנוע בבית העירייה בפברואר 2025. ללשכת רשם הנישואים הגיעה דוואג'י ברכבת התחתית, לבושה בשמלה לבנה ומגפיים עד הברך ואוחזת בידה זר פרחים. לאחר הטקס טיילו השניים ברחובות העיר; הרגעים הראשונים שלהם כזוג נשוי תועדו ברכבת התחתית ובגשם, חודשים ספורים לפני שממדאני הפך לראש העירייה.

אבל אסור להתבלבל מהצניעות. חמישה חודשים לאחר מכן חגגו בני הזוג במסיבת נישואים נוצצת באוגנדה, מולדתו של ממדאני. הטקס התקיים באחוזה רחבת ידיים בבירה קמפלה, בשכונה שבה מתגוררים בין היתר גם נשיא המדינה ומיליארדרים מקומיים. לפי דיווחים, המקום נסגר הרמטית על ידי יותר מ-20 לוחמים חמושים מיחידת הקומנדו הנשיאותית. האירוע עורר גל תגובות נזעמות, במיוחד על רקע עמדותיו הסוציאליסטיות של ממדאני, שנוהג לבקר את האליטה הכלכלית בניו יורק.

קל להשליך מהסיפור הזה על היחס של דוואג'י וממדאני לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהם אולי בקיאים בו אך אינם חיים אותו. כך גם לגבי תיק העבודות של דוואג'י, שעוסק לא מעט בחוויות של עקירה וגלות – שרחוקות ממנה כרחוק נהר ההדסון מהירקון. זה לא משנה את העובדה שבארה"ב של הרגע, החיבור שלהם לנושא הפלסטיני לא פוגע בהם בשום מובן. נראה שמול קהלים מסוימים הוא אפילו מועיל לשניהם.

אין שריפה לכבות

פרשת הלייקים של דוואג'י עשתה רעש תקשורתי גדול בישראל, אבל בארה"ב היא הייתה רחוקה מאוד מהכותרות הראשיות. בעיקר היא תפסה את האוזן של יהודים אמריקאים מתנגדי ממדאני, ולא ממש חצתה את גבולות ניו יורק אל אמריקה הגדולה.

דוואג'י וממדאני אינם חיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והעבודות של דוואג'י עוסקות בחוויות של עקירה שרחוקות ממנה כרחוק ההדסון מהירקון. ועדיין, החיבור שלהם לנושא הפלסטיני לא פוגע בהם. מול קהלים מסוימים הוא מועיל לשניהם

התגובה המשמעותית ביותר לפרסום הפרשה הייתה דרישה שהשמיע המועמד הרפובליקני למשרת מושל ניו יורק, ברוס בלייקמן, לפתוח בחקירה בעקבות מה שהוא מכנה "רטוריקה אנטישמית". בלייקמן קרא להתנצלות פומבית מצד דוואג'י על קידום שנאה ואמר, "משפחת ממדאני שלחה מסר מצמרר ליהודים בניו יורק: האלימות הפראית של 7 באוקטובר – אונס, אלימות ורצח אכזרי של תינוקות – הייתה בסך הכל בדיחה שמטרתה להשיג לייקים וצחוקים ברשת. המילים הללו לא רק מכחישות זוועות, הן מעודדות קיצוניים ועוזרות ליצור אקלים שבו שנאה מובילה לאלימות בעולם האמיתי".

עם או בלי קשר לדרישות של בלייקמן, השבוע נודע כי ממדאני עומד להיפגש עם מנהיגים יהודים בניו יורק "בנוגע לדאגותיהם". באותה נשימה פורסם כי הפגישה תימשך רק כ-20 דקות, מה שעורר בקהילה היהודית טענות על כך שמדובר ב"לא יותר ממשחק מול המצלמות".

בתקשורת האמריקאית הממוסדת ממשיך הניו יורק פוסט – עיתון שמרני, ימני ובמובהק רפובליקני – להוביל את הקו התקיף נגד ממדאני ודוואג'י. בתקשורת הארצית בארה"ב אין עניין גדול בפרשות האחרונות, ואילו בניו יורק טיימס השמאלי-דמוקרטי הוצגה פרשת הלייקים באופן סלחני, שעורר את זעמם של רבים בארה"ב ובישראל. בשורה התחתונה, אמריקה אינה מזועזעת. כמו הבוחרים של זוהראן ממדאני, נדמה שבעיקר לא אכפת לה.

ראש העירייה ורעייתו, חשוב להדגיש, לא נתפסו מעולם באמירה אנטישמית. האופן שבו גינה ממדאני את דבריה של סוזן אבו אל-הווא רק מדגיש שהבעיה שלו ושל אשתו היא עם ישראל – ממדאני כינה אותה "מדינת אפרטהייד", טען שביצעה רצח עם בעזה והתחייב לעצור את בנימין נתניהו על פשעי מלחמה אם יגיע לניו יורק – ולא עם היהודים. אלא שדוברים רבים בארה"ב (ובואו נודה בזה, גם בישראל) מתעקשים לכרוך את הדברים ביחד, מה שבאופן אירוני מחמיר את המצב, מפני שאמריקאים רבים קובלים כאמור על התפיסה שלפיה כל ביקורת על ישראל פירושה אנטישמיות.

היום (חמישי) פרסם ברשת X ג'ונתן לוין, עיתונאי אמריקאי שמזוהה עם האתר השמרני Washington Free Beacon, פוסטים בני כעשור שפרסמה דוואג'י באתר "טאמבלר". בין השאר היא שיתפה פוסט מחווה לשאדיה אבו גזאלה – מי שנחשבת לאישה הראשונה שנהרגה בפעילות טרור של החזית העממית לשחרור פלסטין לאחר מלחמת ששת הימים – ושרשור אחד שבו כתבה, "ז*ן על תל אביב, היא מעולם לא הייתה צריכה להתקיים". כשהשורות האלו נכתבות לא ברור אם הפוסטים אכן אותנטיים, ו – כמעט מיותר לציין – לא באה תגובה מטעמה של דוואג'י.

השבועיים האחרונים של דוואג'י, השתיקה שלה, הניסוחים של בעלה – כל אלה מעידים על עומק השבר בין ישראל לבסיס התמיכה המסורתי שלה. אפשר לראות בזה כשל הסברתי, תוצאה של מדיניות כוחנית או אנטישמיות, תלוי מאיזו נקודה על הספקטרום הפוליטי מסתכלים על זה; כך או כך, זאת בעיה והיא שלנו.