ניצולת טבח 7 באוקטובר עונה לאשתו של ממדאני: "אנשים נאנסו ונרצחו, הייתי שם"

בשבוע שעבר ראמה דוואג'י, אשתו של ראש עיריית ניו יורק זוהרן ממדאני, ספגה ביקורת לאחר שנחשף כי היא סימנה "לייק" לפוסטים שהטילו ספק בעדויות על האונס במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. דוואג'י, שמתארת את עצמה כאומנית סורית-אמריקאית, אהבה גם פוסט שהציג בחגיגיות תמונות מהיום הרצחני, ואלו - יחד עם האנטי הכללי של בעלה כלפי ישראל - העלה אותה על המוקד; עכשיו, ניצולה שהייתה עדה לזוועות ביקשה להגיב ולספר מה ראו עיניה בבוקר השבת השחורה.

טלי בינר בת ה-30 היא ניצולה של הטבח בפסטיבל הנובה. בשיחה עם ה"ניו יורק פוסט", היא פנתה ישירות לדוואג'י עם המסר הנחרץ: "נרטיבים פוליטיים לא יכולים לערפל את השיפוט כשזה מגיע לעובדות של 7 באוקטובר. אנשים אמיתיים סבלו, נאנסו ונרצחו. אני הייתי שם". בינר אמרה שהיא מדברת בשם קורבנות האונס שלא הספיקו לספר את סיפורם - שכן רבים מהם נרצחו אחרי מעשי הזוועה.

בינר, אחות במקצועה, הסתתרה במשך שבע שעות בתוך קרוון, בשטח הפסטיבל. בשיחה עם המגזין היא נזכרה בצרחות האימה ששמעה לאורך היום, שלעתים נמשכו דקות ארוכות: "לא!", "תפסיק!" ולאחריהן ירייה מצמיתה. "ידעתי ללא ספק שמה שקורה אינו רק עינוי, אלא אלימות מינית", היא אמרה. כשיצאה מהמחבוא, ראתה בשטח גופות עירומות, מוטלות על הקרקע. "הם התעללו בגופות להנאתם, כולל אונס והחדרת חפצים לגופם. ידעתי שאם יתפסו אותי, הם יהרגו אותי מיד".

שנתיים אחרי, בינר עדיין מתמודדת עם הזיכרונות הקשים - ומבועתת מאנשים שבוחרים להכחיש את האמת. "לשמוע אנשים שטוענים כי האלימות המינית של 7 באוקטובר הייתה 'הונאה' כואב ומדכא עמוקות - במיוחד כאשר טענות כאלה מגיעות מאישה. אני מצפה שכל אישה - ובמיוחד גברת ממדאני - לפחות תנסה לדמיין. לסגור עיניים ולדמיין אנשים רעים פורצים לבית שלה, למרחב הבטוח שלה, תוקפים אותה ואת בעלה, מעזים לפגוע בה מינית מול משפחתה, ורוצחים את ילדיה מול עיניה. זה בדיוק מה שחוו הנשים והגברים שלנו ב-7 באוקטובר".

בינר ציינה עוד כי הכחשות כאלה, ובמיוחד כאשר הן זוכות לתמיכה של אשת ראש העיר ניו יורק, "מבעיתות אותי מאוד, לא רק בגלל העוול שנעשה לקורבנות, אלא כי בכל פעם שהאלימות המינית מפולגת פוליטית או מכחישים אותה - זה מחליש את ההגנה שכל הנשים בעולם צריכות לקבל. כואב לי לדעת שבעוד שיש הררי ראיות והכרה באכזריות ששררה במהלך המתקפה ב-2023, יש אנשים שמחליטים בכוונה לא להאמין לנו".

בינר עזבה את מקצוע הסיעוד בגלל הטראומה שחוותה. כיום היא פעילה למען קורבנות הטבח, ועוסקת בכתיבה בניסיון להחלים. עדותה היוותה השראה לסרט "זעקות ואז שתיקה" של שריל סנדברג. "הכאב שראיתי נשאר איתי תמיד, אבל הוא גם נתן לי אחריות - להיות קול עבור אלה שכבר אינם יכולים לדבר, לכבד את הקורבנות, ולוודא שהעולם לא יסיט את מבטו", היא סיכמה. "הכחשה של הפשעים האלה אינה רק שקר - היא מתקפה על כולנו וסכנה לנשים בכל מקום. זה אינו עניין פוליטי או אידאולוגי - זה עניין של כבוד אנושי, אחריות וצדק".