לפני 400 שנה בדיוק – בשנת 1621 – ראה אור ספרו של המלומד הבריטי רוברט ברטון, ושמו "האנטומיה של המלנכוליה" (במקור: The Anatomy of Melancholy). מדובר בספר מכונן בתולדות רפואת הנפש, ששוכתב עוד 17 פעמים במהלך חייו של ברטון, והודפס בהוצאות מחודשות פעמים רבות מספור במאות השנים שחלפו מאז. הספר עוסק בהיבטים רבים של מה שבימינו מוכר יותר במילה 'דיכאון', והוא מכיל לא מעט פרטים והסברים שאינם רחוקים בכלל מהמקובל בפסיכיאטריה של ימינו.
עוד רגעים בהיסטוריה של הקנאביס:
>> כך גילו שאי אפשר למות מקנאביס
>> סיפורו המדהים של "מיסטר נייס"
בין עמודי הספר הרבים מופיעות גם המלצות למלחמה במלנכוליה (כלומר, בדיכאון). אחת מההמלצות היא עישון של קנאביס. אין פירוט יתר בין הדברים, ובטח שלא הערות על דרכי שימוש ועל הבדלים בין זנים. אבל ההערה הקטנה הזו – שקנאביס עשוי לסייע לדיכאון, כמו גם לחרדה – מתבלטת היטב על פני הטקסט הארכאי, כשמסתכלים עליו בעיניים שנולדו בעולם בו קנאביס הוא חומר בלתי חוקי בעליל.
ההיסטוריה מלאה בתיעוד על שימוש רפואי בקנאביס. מבריטניה של המאה ה-19, דרך המאה ה-16 בסין ועד לרומא העתיקה במאה הראשונה לספירה. לרוב מתואר השימוש בקנאביס לטיפול בכאבים או לחלופין להגברת התאבון. נושאים הכרוכים במסתרי הנפש היו פחות נפוצים במאה ה-17, וגם בגלל זה נודע ספרו של ברטון כפורץ דרך. ההצעה הברורה להשתמש בקנאביס לטיפול בדיכאון וחרדה היא פורצת דרך לא פחות.
היום, כשעולם הרפואה התקדם 400 שנים קדימה (ובעשור האחרון חקר הקנאביס התקדם גם הוא) אנחנו יודעים כי יש אינספור עדויות ליעילות של קנאביס לטיפול באותה מלנכוליה מפורסמת. אבל באותם השנים, מדובר ברגע בודד ובולט בנוף ההיסטורי. לפני 400 שנה בדיוק, עלתה על הכתב לראשונה האבחנה כי קנאביס יכול לטפל בדיכאון.