התזמורת מזייפת: צרפת לא שיחקה כמו נבחרת

צפו בתקציר (באדיבות כאן 11) >>

כל כך חיכינו לשדר את נבחרת צרפת שגם ״לילה לבן״ שכלל שתי טיסות ופיספוס של קונקשן אחד לא פגם בציפייה. הגענו בריצה עם המזוודות לאצטדיון היפה בקאזאן ממש עם שריקת הפתיחה. השמש שסוף סוף הפציעה רק הגבירה את התאבון לקראת המשחק. ואז התחיל הדבר האמיתי. צרפת נגד אוסטרליה ונזכרנו שלא סתם יש הרבה סימני שאלה לגבי נבחרת הטריקולור.

כי לפעמים יש לך מלא נגנים מצוינים אבל התזמורת מזייפת. המקהלה הצרפתית ניצחה בשיניים, אבל זייפה על המגרש. המאמן דשאן יכול להיות מרוצה מהניצחון, אך בתוך תוכו הוא מודאג מזה שאין לקבוצה שלו קצב ושטף משחק. אף שחקן לא הזכיר את הפוטנציאל שלו. הלחץ הקבוצתי על היריבה היה לא מתואם וההתקפות מסורבלות.

קיליאן אמבפה היה מנותק מאנטואן גריזמן שהיה מנותק מעוסמן דמבלה שמנותק מפול פוגבה וכן הלאה. נבחרת שהיא קבוצה, אבל כל אחד חי בעולם משלו. שוב אוליביה ז׳ירו (הפחות פופולרי) נכנס כמחליף לקראת סוף המשחק ועזר כשחקן מטרה עם נגיעה יפה ובישול לשער חצי עצמי/חצי פוגבה. אותו פוגבה שסוף סוף נכנס בטיימינג נכון מהקישור לעומק והבליט את המחסור ברעיונות התקפים על ידי כניסות מהקו השני של הקישור או המגינים מאחורי קו ההגנה האוסטרלית כדי לפצח צפיפות. רוב הזמן הצרפתים נכנסו ראש בקיר.

לצרפת יש שחקני הכרעה סופר איכותיים, אבל לא בטוח שיש לה קילר אינסטינקט כנבחרת. צריך שחקנים ״רעים״ במובן הטוב של המילה. זה טורניר ההוכחה שלהם ואחרי המשחק הפושר הם יצטרכו לעשות חושבים איך משחקים כדורגל יותר מתואם, אנרגטי, לוחץ, יצירתי וקבוצתי. אולי אפילו הציפיות והלחץ מכריעים אותם
בפעולות שבדרך כלל מבוצעות מצויין.
 
דשאן וודאי ינסה לשפר שני פרמטרים. הראשון הוא המשחק ההגנתי על ידי לחץ הרבה יותר מתואם שיקשה על היריבה וייצר חטיפות ומעברים. השני הוא למצוא פתרונות לפיצוח צפיפות על ידי תנועות עומק ופחות דריבלים. תנועה לעומק גם פותחת שטחים לאחרים כי זה מכריח את ההגנה לעזוב שמירה לעבר שחקן אחר.

ז׳ירו וגריזמן לא שיחקו יחד הפעם ואולי השילוב שעבד ביניהם טוב הוא גם אופציה. ואולי בכלל דשאן מרגיש שההופעה הבינונית היתה מקרית וזה ההרכב שהוא ילך איתו עד הסוף.

מצד שני, האוסטרלים נתנו פייט אדיר בעזרת מקהלת הצבא הצהוב (קרוב ל-15,000 אוהדים!) שדחפו את הנבחרת הסימפטית לקרב שקול. בלט לעין שחסרה שם איכות בחלק הקידמי. ועדיין פנדל גבולי וגול חצי עצמי גרמו לה להפסד צורב, למרות המחמאות.

אז בעוד אנחנו ממשיכים לסמארה לפגוש את סרביה של פרדראג ראיקוביץ' נגד קוסטה ריקה של קיילור נאבאס, הצרפתים ממשיכים במסע שלהם להניף את גביע העולם. לנבחרת שזכתה ב-;1998 היה את השילוב המושלם של איכות וקלאסה עם אגרסיביות וקשיחות. הנבחרת הנוכחית עדיין מכוונת את הכלים שלה ומחפשת למצוא את האיזון בתוך שלל הכשרונות האדירים שיש לה כדי לרקוד על המגרש, אבל גם להיות תכליתית ומכוונת מטרה.