ניחוחות לטיניים: הכדורגל ששולט במונדיאל 2010

מונדיאל טוב נבחן ביכולת שלו לשנות סדרי עולם ולחדש משהו במשחק העתיק שנקרא "כדורגל". הגביע העולמי בדרום אפריקה נמצא במחצית הדרך ורבים מבקרים אותו, אבל הגיע הזמן להגיד את האמת: מפת הכדורגל העולמי השתנתה ב-2010, נקודת זכות ענקית לטורניר הראשון ביבשת השחורה.

מבט על 16 העולות לשמינית הגמר שולף מראה לכדורגל העולמי: חמש נבחרות מדרום אמריקה ושתיים נוספות ממרכז אמריקה הגיעו בצדק מוחלט לשלב השני. הביקורות על כדורגל אגרסיבי ומכוער התחלפו במחמאות בלתי נגמרות לצ'ילה של ביילסה ולאורוגוואי של טבארס.

אפילו פראגוואי, שידועה בסגנון המשחק ה"עדין" שלה, הראתה ניצוצות של כדורגל טוב. על כך שר אריק איינשטיין: "דרום אמריקה על המפה...".

היופי בהצלחה של הדרום אמריקניות עד כה במונדיאל הוא שזה כבר לא רק ברזיל וארגנטינה. הכדורגל הלטיני השתלט על דרום אפריקה ודחק את הסגנון הטקטי והמשעמם של מאמנים שחושבים שהם המציאו את הענף.

עד כה הטורניר הוא מהטקטיים שראינו, אין ספק, אבל בתוך כל המערכים חסרי הטעם האלה, באים שחקנים פנטזיונרים שמציתים את הדימיון.

פראגוואי היא כבר לא חוסה לואיס צ'ילאברט שמעמיד 10 שחקנים על קו השער, אורוגוואי היא לא הנבחרת האלימה שכולם מכירים מהקופה אמריקה ומציגה חוד מצויין של סוארס ופורלאן וצ'ילה חשפה דור חדש עם וידאל, סאנצ'ס וחברים, דור טוב אפילו מהדור של זאמוראנו וסאלאס.

ברזיל וארגנטינה הן לא הפתעה. הסלסאו של דונגה הם נבחרת בצלמו של המאמן, עם הגנה חזקה, קישור הורס וכמה יהלומים אי שם בהתקפה. ארגנטינה הרשימה מאוד, אבל עדיין לא נתקלה ביריב של ממש. מקסיקו בהחלט עונה להגדרה הזו.

בתוך כל גל המחמאות לכדורגל הלטיני, נכנסה לרשימת האמריקניות המצליחות גם ארה"ב. הכדורגל שלה ממש לא לטיני, אלא מזכיר יותר פוטבול. פיזי מאוד, קשוח וטקטי. אבל בתוך כל ה"תכנון" הזה, מצא המאמן בוב בראדלי גם את השחקנים שמוסיפים לו את הגוון האירופי. השילוב הביא את ארה"ב לשמינית ועשוי להביא אותה רחוק אף יותר.

מחמאות מגיעות גם לנבחרות האסיאתיות, יפן ודרום קוריאה, שממשיכות את הקו שהתחילו לפני 8 שנים אצלן בחצר האחורית במונדיאל 2002. יפן הדיחה את קמרון של אטו וריסקה את דנמרק הקשישה של אולסן, כשדרום קוריאה עשתה דבר דומה לניגריה וליוון. קווי דימיון? כנראה שכן. הנבחרות שנמצאות בתהליך הביאו את עצמן לבשלות בדיוק בזמן וניצחו את השיעמום.

הכישלון האפריקני
הכישלון במונדיאל עד כה הוא בראש ובראשונה של הנבחרות האפריקניות. עם ההגעה ליוהנסבורג, כל מה שדובר בתקשורת המקומית, ברדיו ובטלוויזיה הוא כמה נבחרות אפריקניות יגיעו לשלבים המכריעים. המארחת היתה באופוריה של הצלחה וכל שאר היבשת סמכה על קמרון, חוף השנהב וניגריה שישימו את הכדורגל האפריקני על המפה.

בפועל, הכישלון היה ידוע מראש. בדרום אפריקה ניסו למצוא פיתרונות מהירים ולא חשבו על תהליך שיבשיל בטורניר עצמו. חוף השנהב הביאה את סוון גוראן אריקסון לחודשים בודדים והנה הוא נכשל.

ניגריה הלכה על לארס לאגרבק, שאימן לראשונה מחוץ לאירופה, והוא נכשל. קמרון הלכה על פול לה גוון הצרפתי, שלא הצליח באף נבחרת קודמת, והוא נכשל. על קרלוס אלברטו פריירה אי אפשר להפיל את אי ההצלחה של דרום אפריקה כי זאת נבחרת חלשה מאוד. אין דרך, אין הצלחה. הניסיון של ההתאחדויות מאפריקה ליצור קיצורי דרך עלה להם ביוקר רב.

היחידה שיכולה להגיד שהיא לא נכשלה היא נבחרת גאנה. הנבחרת של מילובאן ראייבץ' היא נבחרת בתהליך ולכן ה"כוכבים השחורים" הם הנציגים היחידים של היבשת השחורה ב-16 האחרונות. אגב, גם גאנה, בהתחשב בכדורגל החלש שלה, לא ממש ראויה להיות בשמינית ואף אחד לא יתפלא אם ארה"ב תדיח אותה.

צרפת ואיטליה אינן ראויות לשמינית, הכוכבים עדיין לא נוצצים
הסיפור של שלב הבתים הוא ללא ספק ההדחה של צרפת של דומנק ושל איטליה של ליפי. מבט מפוכח על יכולתן של שתי הנבחרות הללו מגלה שהן פשוט פחות טובות מכל נבחרת שעלתה לשלב השני. התקפות חלשות, הגנות פרוצות ושחקנים שלא הגיעו מוכנים לגביע העולמי. איטליה וצרפת מחוץ לטורניר ובצדק.

הקסם של הגביע העולמי עד כה טמון בכך שנבחרות שבאו לשחק טקטי ארזו מזוודות וכבר נמצאות בבית. נבחרות כמו יוון ושוייץ חשבו שהטקטיקה תנצח להם משחקים. שוייץ אמנם הפתיעה את ספרד, אבל ברגע שהיא נאלצה לחשוב התקפה נגד הונדורס, השחקנים הסתכלו בעיני עגל על אוטמאר היצפלד וחשבו: "לא למדנו באימון איך עושים את זה".

לגבי הכוכבים, עד עתה נראה שהמונדיאל הוא לאו דווקא של הכוכבים הגדולים. מסי, קאקה, רונאלדו וטורס לא הראו מחצית מהיכולת שאנחנו רגילים לראות מהם ודווקא שחקני "הדרג השני" כמו היגוואין, אלאנו ומיירלש בלטו במיוחד.

מוקדם לראות שחקן שנמצא מעל כולם וקרוב לוודאי שדייגו, דונגה ודל בוסקה עוד יהנו מההברקות של הכוכבים שלהם, אבל כבר אין עולם בו ארגנטינה נותנת את הכדור למראדונה ומקווה לטוב או הסתמכות טוטאלית על פלה ואוסביו.

שלב שמינית הגמר ייצא הערב לדרך והמונדיאל ימשיך להתפתח עד לשיא בגמר ביוהנסבורג בעוד קצת יותר משבועיים. ממוצע השערים אינו הגבוה ביותר, השיפוט חלש ועדיין לא ראינו משחק שייכנס להיסטוריה, אבל דבר אחד ברור: מונדיאל 2010 שינה סדרי עולם וייזכר כגביע העולמי שבו הכדורגל היפה דחק הצידה את הכדורגל הטקטי. רק ששלב ההכרעה לא יוכיח אחרת.