אשפיז: "המטרה העליונה היא זהב אולימפי"

לאחר מכן אשפיז קטף את מדליית הזהב בגרנד סלאם טביליסי, ואז הגיעה מדליית הארד באליפות אירופה בזכותה הוא רשם היסטוריה ישראלית נוספת, כשהפך לג׳ודוקא הצעיר ביותר שזוכה במדליה באליפות אירופה לבוגרים. בתחילת הקיץ הוא זכה במדליית ארד בגרנד סלאם מונגוליה, והשבוע, הוא הוסיף לרזומה מדליית זהב בגרנד סלאם בודפשט אחרי עוד תחרות נהדרת. ומה היעד הבא? אליפות העולם שתצא לדרך בעוד שלושה שבועות בבאקו, כשברור לגמרי שהגעה שלו לפודיום היא דבר מוחשי לגמרי.

אשפיז גדל בראשון לציון, כאח בכור לשני אחים, אח ואחות, כשכבר מגיל צעיר האנשים הנכונים גילו את הפוטנציאל שלו ודאגו להכווין למסלול המקצועי. לצד הג׳ודו הוא היה תלמיד טוב, והגביר ביולוגיה ופסיכולוגיה/כלכלה ל-5 יחידות. אבל המומחיות ש היא לגמרי על מזרן הג׳ודו. 

״עד לתחרות הייתי כמעט חודש בחוץ בגלל פציעה בקרסול, אז אני לגמרי שמח לחזור לתחרות, ולעמוד על ראש הפודיום במיוחד בערב ראש השנה. זה הרגיש מאוד עוצמתי עם התקווה שהתנגנה דווקא ביום הזה, עם הכניסה של החג, זה היה מאוד מרגש״. 

״אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו. אני מגיע להתחרות ולזכות ברמות האלה, אני כל הזמן מדמיין שאני זוכה, שאני בראש הפודיום עם הזהב. אני מאמין שמחשבה מייצרת מציאות״. 

״האמת שלא חשבתי על הסוף, לא חשבתי יותר מדי קדימה. חשבתי ללכת קרב קרב, סיבוב סיבוב, וקיוויתי לעשות את הכי טוב שלי. הרגשתי ממש טוב במהלך היום, בכל קרב זה התחדד, ושמחתי לראות שאני מביא את עצמי לידי ביטוי כמו שצריך״.

״לא חששתי, ידעתי שאני מוכן. לא עשיתי הרבה קרבות לפני התחרות, אז לא ידעתי איך אני אגיב ואיך הרגל תגיב. הפיזיו נתנו את האישור שאני יכול להשתתף בתחרות. אני סומך ב-100% על המערכת שתומכת ודואגת, יודע שאני נמצא בידיים טובות של כל המאמנים והצוות הרפואי. אז ידעתי שאני מוכן והרגל בכלל לא הפריעה או כאבה״. 

״כן כי ידעתי שזה מה שיקרה. בכלל לא הייתי מופתע מהתגובה הזו שלו, זה קורה למלא ספורטאים נגדו. הוא ספציפית עושה את זה לכולם כשהוא מפסיד, אז ידעתי שזה יגיע״. 

״זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות בעולם. אני מרגיש הכי בבית כשאני עולה למזרן. זה המקום שאני מרגיש הכי שייך אליו. אני שמח שאני מצליח להביא את עצמי לידי ביטוי בתחרויות, ואני לא נלחץ מהן, מהאווירה, או מהציפיות. זה לא מלחיץ אותי, ואני גם לא חושב על זה״. 

״אין לי תשובה לזה, אני חושב שזה הגורל פשוט. אני לא זוכר מה היה באימון הראשון שהגעתי אליו כשהייתי ילד, כנראה אהבתי את הספורט הזה שהחלטתי להישאר בו. הג׳ודו נותן הרבה. הוא מלמד אותך לשלוט בלחצים, לדעת איך להתנהל עם הלחץ. זה משהו שצריך להתמיד בו, זו מסגרת שונה, זה משהו שהוא בונה אופי, משהו שמעצב אותך מאוד בתור בן אדם. ממה שאני מכיר והכרתי לאורך הדרך, האנשים בג׳ודו הם אנשים איכותיים, חרוצים, אנשים עם מטרות ושאיפות. אני גם אחד כזה, ויכול להיות שזה מה שהשאיר אותי בענף הזה וגרם לי לבחור בו״.

״זה היה הספתח. זו הייתה נקודת הפתיחה המקצועית שלי בעצם, וזה פתח לי הרבה דברים כי זו מדליה שהיא מאוד מרגשת. בתור ספורטאי צעיר להשיג הישג כזה, זה מעלה מאוד את הביטחון. זה נתן לי סימן שאני בדרך הנכונה, שזו תחנה חשובה שצריך לעשות אותה בדרך לבוגרים״. 

״אני מחובר למציאות ולתחושות שלי״.

״אני חושב שאני מאוד התקפי. אני יודע לייצר לחץ בהרבה מצבים. אני יודע לעבוד עם יד אחת על השרוול וגם לעבוד יותר מקרוב״. 

״אני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל כמובן שזה מחמיא לי מאוד, אבל זה לא משהו שאני מסתכל עליו. יש לי עוד הרבה מה לעשות, לאן לשאוף, וזו רק ההתחלה של הקריירה שלי בבוגרים, אני ממשיך לעבוד וממשיך הלאה״. 

״היפומי אבה. הוא מתחרה בקטגוריית המשקל עד 66 ק״ג. אלוף העולם, אלוף אולימפי, ומדליסט בכל תחרות אפשרית. הוא המודל לחיקוי שלי״. 

״לא, לא הפתעתי את עצמי, ואני לא מסתכל על הגיל שלי בתור פקטור כזה או אחר. אני ידעתי, הרגשתי והאמנתי שאני אגיע לרמות האלה. אני עובד קשה כדי להצליח להיות שם, להיות שייך לרמה ולהגיע להישגים האלה״.

״אצל כל ספורטאי, וגם אצלי, החלום זה זהב אולימפי, זו המטרה העליונה. משחקים אולימפיים זה משהו מיוחד, אני מאוד רוצה לחוות את זה ולהצליח לעשות את זה. המטרה העיקרית שלי היא להישאר בטופּ לאורך זמן. אני רוצה להיות מדליסט בכל תחרות אפשרית. עכשיו תהיה את אליפות העולם אז גם שם. ובכלל, אני רוצה להיות כמה שיותר יציב. אני חושב שזו גדוּלה להישאר בטופ". 

"אני לא רוצה לעשות מדליות בתחרות אחת, שתיים, או שלוש ואז להיעלם. אני רוצה להראות דומיננטיות בקטגוריית משקל שלי, להצליח לזכות בכל תחרות במדליה, ותמיד להיות שם במעמדים האלה״.