כנפיים שבורות: ספרד איבדה את כוח העל שלה
אלופת אירופה ספגה לא מעט מכות ולא מזכירה את הנבחרת הסוחפת שזכתה ביורו, אבל נתון אחד משאיר אותה בתמונה. זה יספיק כדי להניף את הגביע?
אפשר כמובן להבין את הירידה לקרקע המציאות ואין טוב ממראה עיניים כדי להבחין בכך. ספרד פתחה את הטורניר עם 0:0 חלש וחסר השראה מול כף ורדה הקטנטונת, המשיכה עם חצי שעה מעולה ב-0:4 על ערב הסעודית החלשה, וגירדה 0:1 מול אורוגואי האגרסיבית וחסרת המעוף אחרי טעות נוראית של השוער פרננדו מוסלרה. זה הספיק למקום הראשון בבית ועמידה ביעד, אבל ברמת האסתטיקה, הציון הרבה יותר נמוך ממה שכולם ציפו.
ספרד הציבה רף גבוה מאוד בקיץ 2024 לאחר שניצחה את כל שבעת המשחקים שלה וקטפה את היורו הרביעי בתולדותיה. היא עשתה זאת עם כדורגל שוטף, מהיר וחד, כזה שלא שיחקה מעולם. המשחק הישיר של לואיס דה לה פואנטה נשען בעיקר על הכנפיים - לאמין ימאל - ילד הפלא של הכדורגל העולמי ו-ניקו וויליאמס חברו הטוב מבילבאו. היה ברור לכולם שאם השניים יגיעו בריאים פיזית ומנטלית לטורניר 2026, ספרד יכולה לעשות משהו גדול.
אלא בזמן שהכוכבים הגדולים בטורניר נותנים את הסחורה משחק אחרי משחק, ספרד עדיין מחכה באופן רשמי לסופר טאלנט שלה. ימאל, כזכור, סוחב את הפציעה שלו מסוף העונה בברצלונה ונכנס בהדרגה לטורניר. זה נראה לפרקים טוב מאוד מול סעודיה (וגם כבש שער), אבל לאחר מכן מול אורוגוואי נראה שעומס הדקות הכביד עליו. לרגע אחד אפילו עצר את התנועה שלו והסתכל לספסל. הוא יצר רק מצב אחד לשער. הפציעה עדיין ניכרת על גופו ולא ברור אם נראו אותו מצליח להשתחרר מכך עד סיום הטורניר.