כך ספרד כמעט חטפה את ליונל מסי לארגנטינה
הספרדים גייסו את חבריו הקרובים כדי לשכנעו, במולדת התעלמו ולא זימנו אותו לאף נבחרת צעירה, אבל קלטת אחת שינתה הכל ("ביילסה שאל: `זה בהילוך מהיר?`"). סרט דוקומנטרי חדש שופך אור על אחת משאלות ה"מה אם" הגדולות בתולדות הכדורגל העולמי. הסיפור שלא סופר
וגם אחרי מותו של דייגו מראדונה, לפני כמעט שש שנים, המיתוס של דייגו עדיין חי וקיים - ובשביל העם הארגנטינאי, הוא תמיד יהיה הגדול ביותר. אבל אם יש אדם שמסוגל לגעת בשולי האגדה ששמה דייגו, זהו כמובן מסי. מספר 10 בכחול-שחור הוא השחקן הכי אהוב, האיש שבשמו נשבעים מאות אלפי ארגנטינאים, האיש שהחזיר לארגנטינה את הגביע העולמי - 36 שנה אחרי שמראדונה עשה זאת בפעם הקודמת.
אבל כל זה כמעט ולא קרה.
כי הסיפור של ליאו מסי, כידוע, מורכב הרבה יותר. הוא אמנם נולד ברוסאריו שבארגנטינה, אבל את מרבית חייו הבוגרים העביר דווקא בעיר ובמדינה אחרת - בברצלונה. הסיפור על ילדותו של מסי ידוע לכל מי שמעורב רגשית בקריירה של "הפרעוש" - בעיות הגדילה, ברצלונה שהסכימה לשלם לו על הטיפולים, המעבר מארגנטינה לספרד כבר בגיל 13 וההבטחה הגדולה כשהוא היה כבר במחלקות הילדים ב"לה מאסיה".
אבל סיפור פחות ידוע הוא על כך שעם תזוזה קלה של משק כנפי ההיסטוריה, ייתכן והיינו מדברים על מסי עד היום כשחקן נבחרת ספרד. מה ששמעתם. מי שמספרת את הסיפור הזה היא רשת "ESPN", שלקראת המונדיאל בארה"ב הפיקה סרט דוקומנטרי קצר - כ-24 דקות - בשם "הקלטת האבודה"; על הדרך המפותלת שבה ארגנטינה, בסופו של דבר, הצליחה לשים עליו את ידיה - ולהפוך אותו, ביום מן הימים, לגדול שחקני הנבחרת בכל הזמנים.
הסיפור מתחיל בתחילת המילניום הקודם. מסי, שהגיע לברצלונה בשנת 2000, הוא כבר כוכב גדול במחלקות הצעירות של בארסה - אבל בארגנטינה לא שמעו עליו בכלל. זו רוח התקופה; האינטרנט ממש היה בחיתוליו, ובמחלקות הצעירות של נבחרת ארגנטינה לא ידעו על הכישרון החבוי - ולא זימנו אותו לנבחרת. מי שכן הבינה מה יש לה בידיים, לפחות פוטנציאלית, היא ההתאחדות הספרדית - ומאמן נבחרת ספרד עד גיל 15 ו-16, ג`ינס מלנדס.
מלנדס ניסה להפעיל שני אנשים שהיו קרובים מאוד למסי באותה התקופה: מאמן הנוער של ברצלונה דאז, אלכס גארסיה, וחברו הקרוב ויקטור ואסקס. על שניהם הוא הטיל משימה - לשכנע את מסי לשחק בנבחרת ספרד. ואסקס אמר על מסי הצעיר: "היתה לו מהירות אחרת, הוא חשב הרבה יותר מהר והבין את המשחק עוד לפני שקיבל את הכדור, תמיד שמר על הראש למעלה. הוא היה שחקן שונה לגמרי מכל מה שהיה לנו בדור הנהדר של ילידי 1987".
גארסיה הוסיף: "היו שם שחקנים כמו פיקה, פברגאס, מארק וליינטה ו-ויקטור ואסקס - כולם זומנו לנבחרת ספרד, אבל לא זימנו את ליאו. אני הופתעתי. לא היה נורמלי ששחקן כמו ליאו לא יהיה באף נבחרת לאומית. אז התקשרתי למלנדס ואמרתי לו: יש כאן ילד, ארגנטינאי, אבל הם לא מזמנים אותו. אולי יש אפשרות שהוא ישחק עבור ספרד".
מלנדס: "אימנתי את הנבחרות הצעירות של ספרד, והלכתי בכל המדינה לחפש שחקנים. מסי היה חלק מדור גדול שהיה בברצלונה - ואני זימנתי את כולם, אפילו את השוער שהיה אז. כל מה שהיה חסר לי, זה את ליאו. דמיינתי אותו בנבחרת הזאת, דמיינתי איך ספרד תהפוך להיות בלתי מנוצחת".
"כשהיינו חוזרים ממשחקים של ספרד, בשיחות בינינו היינו מאוד נלהבים, אמרתי לו: ליאו, רצית פעם לשחק איתנו?", אמר ואסקס. גארסיה הוסיף: "לא היית רוצה לשחק עבור ספרד, כדי שלא תישאר כאן לבד כשכולם יוצאים?". גם מלנדס הדגיש: "תגידו לו שעד גיל 21 הוא עוד יכול להתחרט. הוא יכול עדיין לשחק עבור המדינה שלנו, ולשחק גם עבורנו".
מאחורי מסע השכנועים עמד גם הרצון לקבל את הסכמתו, אבל גם עובדה יסודית אחרת - נשיא ההתאחדות הספרדית דאז, אנחל מריה וילאר, היה ביחסים קרובים עם חוליו גרונדונה המנוח - נשיא ההתאחדות הארגנטינאית, ולכן לא רצה לפעול מאחורי גבו או בהסתר - אלא בדלת הראשית.
התחנה הבאה בנושא היתה הסוכן של מסי דאז, הוראסיו גאג`ולי. "התקשרו אליי פעמים רבות", הוא סיפר לסרט, "ושאלו אותי: היי, הוראסיו, אתה חושב שהוא יכול לשחק עבור ספרד?", ואני עניתי: נשמח לדבר איתו ועם המשפחה, כמובן שהוא יכול טכנית, אבל הוא זה שצריך להחליט". ובסופו של דבר, אחרי כל השכנועים, מסי היה איתן בדעתו: הבית מבחינתו תמיד היה ארגנטינה, ושם הוא רצה לשחק.
Some stories become legends. Others become GOAT mysteries.
— Disney+ (@disneyplusza) June 15, 2026
Stream Messi: The Forgotten Tape on Disney+. pic.twitter.com/LvKTfiQXqr
וכך, אורגנו שני משחקי ידידות - שכל מטרתם היתה שמסי יופיע במדי הנבחרת, ויהפוך רשמית לשחקן של נבחרת ארגנטינה. ביוני 2004 ארגנטינה קבעה משחקים נגד פרגוואי ואורוגוואי, והביא אליהם שופט רשמי של פיפ"א. המועדים נבחרו בקפידה: 29 ביוני היה יום השנה לזכייה של ארגנטינה במונדיאל 1986.
גם האצטדיון היה האצטדיון של ארחנטינוס ג`וניורס, היכן שמראדונה ערך את הופעת הבכורה שלו במדים הלאומיים. הכל היה מוכן ליורש. מסי נכנס כמחליף במדי הנבחרת עד גיל 20, שפגשה את פרגוואי עד גיל 23, כבש שער והרשים. והשאר, כמו שאומרת הדמות של מוטל`ה שפיגלר ב"בובה של לילה", היסטוריה.
הסיפור של מסי ונבחרת ספרד הוא, כנראה, ה-"What If" הגדול בהיסטוריה - איך היה נראה היום הכדורגל העולמי, אם הדור הספרדי שזכה באליפות אירופה לאומות 2008 ו-2012, ובתווך במונדיאל 2010, היה כולל גם את מסי? ייתכן וכל הנחות היסוד שלנו על כדורגל היו משתנות - אם נבחרת כזו היתה באה לעולם.
בסופו של דבר, ספרד הסתדרה מצוין גם בלעדיו, ובוודאי שארגנטינה נהנתה מכך שמסי בסופו של דבר בחר בה. איש לא ניזוק. ועדיין, המחשבה שהקישור של צ`אבי ואינייסטה היה משתף פעולה עם כוכב כמו מסי גם ב"לה רוחה" - לא יכולה שלא להצית את הדמיון.
עכשיו, כשהרומן בין מסי לארגנטינה מדליק מחדש את העולם, אי אפשר שלא לחשוב כמה ההיסטוריה היא דבר חמקמק. איך לעתים, תנועה קלה של משק כנפי ההיסטוריה היתה יכולה לשנות הכל - את הכדורגל, ואולי גם את העולם. ואיך לפעמים נראטיבים ושינויים היסטוריים ואירועים בלתי נתפסים - לא היו קורים בגלל צעדים קטנים. איך קלטת VHS אחת שינתה את הכדורגל העולמי.